תרזה טאליין כנסיכה משימאי | |
לידה |
31 ביולי 1773 Carabanchel Alto, ספרד |
---|---|
פטירה |
15 בינואר 1835 (בגיל 61) Chimay Castle, בלגיה |
שם לידה | Juana María Ignacia Teresa Cabarrús y Galabert |
מדינה | ספרד, צרפת |
בן או בת זוג |
François-Joseph-Philippe de Riquet (2 באוגוסט 1805–?) ז'אן-למבר טאליין (26 בדצמבר 1794–8 באפריל 1802) Jean Jacques Devin de Fontenay (21 בפברואר 1788–5 באפריל 1793) |
תרזה קבארוס (בצרפתית: Thérésa Cabarrus) הידועה יותר בכינוי מאדאם טאליין (Madame Tallien; 31 ביולי 1773 - 15 בינואר 1835) הייתה אצילה צרפתייה אשר נודעה כאשת חברה רבת השפעה בימי המהפכה הצרפתית.
טאליין נולדה במדריד ב-31 ביולי 1773 בשם: חואנה מריה איגנצה דה קבארוס. אביה היה פרנסואה קבארוס כלכלן צרפתי בעל אופי הרפתקני שהתיישב בספרד. אמה הייתה מריה אנטוניה גלברט, בתו של תעשיין צרפתי מבוסס בספרד. אביה ייסד את בנק סן קרלוס, אשר הפך לבנק המלכותי של ספרד. בין השנים 1778–1783 התחנכה תרזה בצרפת בידי נזירות. היא למדה ציור אל הצייר הנודע ז'אן בטיסט איזבי. ב-1785 היא חזרה לזמן קצר לספרד, לפני שאביה שלח אותה שוב לצרפת כדי להשלים את השכלתה ולהתחתן.
בצרפת, התאהבה תרזה באלכסנדר דה לבורד - בן אצולה, פוליטיקאי וסופר. עם זאת, אביו של אלכסנדר הפרם ז'נרל ז'אן-ז'וזף דה לבורד, ראה את תרזה לא ראויה לבנו ואילץ אותם להיפרד. גם אביה של תרזה ביקש להשיא את בתו בת ה-14 לבן אצולה עשיר שיחזק את קשריו בצרפת. ב-21 בפברואר 1788 נישאה תרזה לז'אן ז'אק דווין פונטניי (1762-1817), המרקיז האחרון של פונטניי. אריסטוקרט עשיר, שתואר כקטן קומה, אדום פנים ומכוער. הזוג התארח מספר פעמים בחצרות המלוכה בצרפת ובספרד, אף על פי שתרזה החלה להתעניין באותה תקופה בליברליזם ודמוקרטיה. ב-2 במאי 1789 ילדה תרזה בן, דווין תיאודור דה פונטניי (1789-1815). יש הטוענים שאביו היה למעה מאהבה של תרזה, פליקס לה פלטייה דה סן-פרגאו, אחיו של לואי-מישל לה פלטייה, מרקיז דה סן-פרגאו.
עם פרוץ המהפכה הצרפתית ב-1789, נחשבו תרזה ובעלה לאויבי המהפכה, כיוון שהיו בני אצולה ומקורבים למלך. בעלה נמלט מחוץ לצרפת, וב-1791 העניק גט לתרזה, אשר שבה ונטלה את שם נעוריה - קבארוס. תרזה עברה לבורדו שם דאגו לה דודה ומשפחתו. בבורדו היא החלה במערכת יחסים עם נציג המהפכה בבורדו, ז'אן למברט טאליין. בדצמבר 1793 הא הופיעה כ"אלת התבונה" במהלך מצעד גדול שערך טאליין לרגל "חג ההגיון".
בפברואר 1794 נזף מקסימיליאן רובספייר בטאליין כיוון שהוא היה מתון מדי לטעמו ולא יישם בצורה ברוטלית מספיק את שלטון הטרור. הוא גם נזף בו על הקשר עם תרזה, בת אצולה לשעבר. הוא טען כי תרזה משכנעת את טאליין לחון רבים מ"אויבי המהפכה". תרזה נסעה עם טאליין לפריז כדי שזה האחרון יוכל להצטדק בפני רובספייר. מיד עם הגיעם לפריז, נכלאו שניהם. בכלאה, פגשה תרזה בז'וזפין דה בוארנה, אלמנת הגנרל אלכסנדר דה בוארנה, והן הפכו לחברות טובות. ב-27 ביולי של אותה שנה נערכה הפיכת ה-9 בתרמידור. ראשו של רובספייר נערף, וטאליין שוחרר מכלאו. גם תרזה וז'וזפין שוחררו. בעקבות שחרורו, הפך טאליין לאחת הדמויות המובילות בחיים הפוליטיים בצרפת. לתרזה נותרה השפעה רבה עליו. בקרב המוני העם היא כונתה "נוטרדאם דה תרמידור" (גבירתנו של תרמידור), על שם המהפכה שהעלתה את אהובה לשלטון. מכיוון שנכנסה להריון מטאליין, היא נישאה לו ב-26 בדצמבר 1794, וכעבור זמן מה ילדה לו בת. במהלך נישואיהם הקצרים יחסית, היא ילדה לטאליין עוד ארבעה ילדים, אשר לפחות שניים מהם היו כנראה ממאהב אחר.
כבר ב-1797 החלה תרזה בהליכי גירושין מטאליין, אולם אלו עוכבו בשל כך שטאליין הצטרף למסע נפוליאון לארץ ישראל ונפל בשבי הצבא הבריטי. רק לאחר שחרורו ב-1802 הושלמו הגירושין. היא הפכה לאחת הדמויות המובילות בחיי החברה בפריז. בסלון שלה נהגו לבקר כל אנשי החברה הגבוהה של צרפת. היא הייתה ממחיות סגנון הלבוש היווני העתיק בקרב החברה הצרפתית. היא הייתה דמות מאוד צבעונית, ורכילות רבה הסתובבה עליה. סופר כי היא נהגה לרחוץ במיץ תותים כיוון האמינה שטמונות בהם סגולות ריפוי. היא הגיעה פעם לארמון טווילרי, כשהיא נתמכת בידי משרת שחור, עם שמונה טבעות ספיר ושש טבעות אצבע, צמיד זהב על כל קרסול ותשעה צמידים על כל זרוע. בהזדמנות אחרת הופיעה באופרה של פריז לבושה בשמלת משי לבנה בלי שרוולים ללא כל הלבשה תחתונה. היא ניהלה רומן ידוע לשמצה עם פול בארה, אשר בו זמנית ניהל רומן גם עם ז'וזפין. היא ילדה לבארה בן אחד, אשר מת במהלך הלידה. ידוע כי היה לה רומן קצר גם עם נפוליאון בונפרטה.
הפרסום הרב שלה, כמו גם המוניטין המפוקפק שלה, החלו להיות לה לזרא. באחת הפעמים כאשר ביקרה במוזיאון הלובר, נהרו כל כך הרבה אנשים לראותה עד שהיא נאלצה להימלט מהמקום. ב-1805 היא החליטה לנסות ולהתמסד מחדש ולהשיב את כבודה האבוד, ונישאה ב-22 באוגוסט של אותה שנה לפרנסואה-ז'וזף-פיליפ דה ריקט הרוזן מקרמן, שהפך ב-1804 לנסיך שימאי. היא חילקה את זמנה בין פריז לאחוזותיו של בעלה בבלגיה. היא ילדה לו שלושה ילדים. הם ניהלו חצר מכובדת, והזמינו אליה מוזיקאים רבים. היא נפטרה באחוזותיה ב-15 בינואר 1835.