ג'יימס ברבור

ג'יימס ברבור
James Barbour
	ג'יימס ברבור
לידה	10 ביוני 1775; ברבורסוויל, וירג'יניה, האימפריה הבריטית
פטירה	7 ביוני 1842 (בגיל 66); ברבורסוויל, וירג'יניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	ברבורסוויל, וירג'יניה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
בן או בת זוג	Lucy Johnson Barbour
	7 במרץ 1825 – 23 במאי 1828; (3 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'ון קווינסי אדמס
	→ ג'ון קלהון פיטר פורטר ←
	24 בנובמבר 1828 – 1 באוקטובר 1829; (312 ימים)
תחת נשיאי ארצות הברית	ג'ון קווינסי אדמס ; אנדרו ג'קסון
	→ אלברט גלטין לואיס מקליין ←
	3 בינואר 1812 – 1 בדצמבר 1814; (שנתיים)
	→ פייטון רנדולף ; (מושל בפועל) וילסון קרי ניקולס ←
	2 בינואר 1815 – 7 במרץ 1825; (10 שנים)
	2 בינואר 1815 – 7 במרץ 1825; (10 שנים)
	15 בפברואר 1819 – 26 בדצמבר 1819; (315 ימים)
	→ ג'ון גיילארד ג'ון גיילארד ←
	1 בדצמבר 1809 – 3 בינואר 1812; (שנתיים)
	→ יו נלסון אנדרו סטיבנסון ←
	1798–1803; (כ־5 שנים)
	1798–1803; (כ־5 שנים)
	1804–1805; (כשנה)
	1804–1805; (כשנה)
	1807–1812; (כ־5 שנים)
	1807–1812; (כ־5 שנים)
חתימה

ג'יימס ברבור (באנגלית: James Barbour;‏ 10 ביוני 1775 – 7 ביוני 1842) היה פוליטיקאי, עורך דין ובעל מטעים אמריקאי. הוא כיהן כנציג מטעם מחוז אורנג' באספה הכללית של וירג'יניה ויושב ראש בית הנבחרים של המדינה. הוא היה מושל וירג'יניה ה-18 והראשון שהתגורר במעון המושל הנוכחי. לאחר מלחמת 1812 נבחר ברבור לסנאט ארצות הברית וכיהן בו בין השנים 1814 – 1825. לאחר מכן ועד 1828 הוא כיהן כמזכיר המלחמה של ארצות הברית.

ראשית חייו

ג'יימס ברבור נולד באחוזה שנקראה לימים על שמו, ברבורסוויל, שבמחוז אורנג' שבווירג'יניה. הוא היה בנם של תומאס ברבור (שהיה חבר בבית הנבחרים של המושבה ב-1769) ושל אשתו מרי פנדלטון תומאס. סבו, שגם נקרא ג'יימס ברבור (1707 - 1775), רכש אדמות במחוז ספוטסילבניה ב-1731 וב-1733, ודודו, שגם הוא נקרא ג'יימס ברבור, ייצג גם הוא את המחוז בבית הנבחרים של וירג'יניה. משני הצדדים במשפחתו היה ברבור נצר למתיישבים הראשונים בווירג'ינה ובמיוחד במחוז אורנג' ומערבה ממנו. בעת לידתו של ג'יימס, החזיקה משפחתו בבעלותה שטח של כ-8 קמ"ר ועבדים רבים. עם זאת, המשפחה סבלה מתהפוכות פיננסיות במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית ובתקופה שאחריה. אף על פי כן, ג'יימס סיים את חינוכו הפורמלי אצל מורים פרטיים ובבית הספר התיכון בעיירה גורדונסוויל שבמחוז. אחיו, פיליפ פנדלטון ברבור, היה לימים יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית ושופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית.

ב-29 באוקטובר 1792 נשא ברבור לאישה את לוסי ג'ונסון, בתו של בנג'מין ג'ונסון שייצג את מחוז אורנג' באספה הכללית של וירג'יניה ב-1790. השניים הביאו לעולם שלוש בנות (אחת מהן, פרנסס, מתה ב-1801 כתינוקת) וארבעה בנים, כולל ג'יימס ברבור ובנג'מין ברבור (1821 - 1894, לימים רקטור אוניברסיטת וירג'יניה).^[1]

ראשית הקריירה הפוליטית

ברבור שירת כסגן השריף של מחוז אורנג' החל משנת 1792. ב-1794 הוא החל לעסוק בעריכת דין בווירג'יניה. ממתנות החתונה שקיבל מאביו וכן מעבודתו כעורך דין וניהול החווה שלו, עלה בידו לצבור הון אישי. ידידו ושכנו מאחוזת מונטיצ'לו הסמוכה, הנשיא לשעבר תומאס ג'פרסון, סייע לו לעצב את המעון שבו חי ברבור במשך רוב חייו הבוגרים ונקרא "ברבורסוויל". ב-1798 היו בבעלותו כמה עבדים והוא הרחיב את המטע שלו במשך השנים, כפי שעשה שכנו מהצד השני, הנשיא ג'יימס מדיסון באחוזת מונטפלייר.

חבר בבית הנבחרים של וירג'יניה

ב-1796 נבחר ברבור כנציג מחוז אורנג' לבית הנבחרים של וירג'יניה והוא היה לחבר הצעיר ביותר בבית. הוא נבחר מחדש מספר פעמים וכיהן עד 1804 ושוב מ-1807 ועד 1812.^[1] ברבור נודע בשל רהיטות לשונו והיה חבר בכמה ועדות בבית הנבחרים, כולל כהונה כיושב ראש של כמה מהן, כולל ועדת החסינות והבחירות וועדת הכספים. במשך שנים הוא כיהן כיושב ראש הבית.

ברבור החזיק בדעות רפובליקניות, בדומה לשכניו ג'פרסון ומדיסון. הוא התנגד בנחרצות לחוקי הזרים וההסתה של 1798 ועשה שימוש בצחות לשונו כדי לתמוך ב"החלטות וירג'יניה" (אנ') ברבור האמין שהחוקים ותומכיהם מהווים איום על ארצות הברית וציין ש"הפיכת המתקפה הצפויה מחוץ לארץ לעילה לתקיפת עקרונות החירות, גרמה להסטת הווילון באופן ברור למי שהיה מוכן לראות זאת". ברבור סירב לתמוך בחקיקה שהרחיבה את סמכויות המשטר, במיוחד סמכויות ללא כל בקרה.

בבית הנבחרים התגאה ברבור בכתיבת החוק שייסד את הקרן הספרותית של וירג'יניה, שעבר ב-2 בפברואר 1810. החוק דאג למימון לחינוך הציבורי בכל מחוזות המדינה. מאוחר יותר הוא ביקש שהכיתוב היחידי על מצבתו יהיה האזכור של חוק זה, כעדות לאמונתו החזקה שהחברה תתקדם רק באמצעות החינוך. עם זאת, הוא גם האמין שיכולות אינטלקטואליות מקושרות למגדר, גזע ובעלות על הקרקע.

מושל וירג'יניה

ב-1811 הכריז ברבור על מועמדתו למשרת מושל וירג'יניה, אך בבחירות הפסיד למושל המכהן, ג'ורג' ויליאם סמית'. עם זאת, ב-26 בדצמבר אותה שנה נספה סמית' בשריפה בתיאטרון (אנ') בריצ'מונד. ב-3 בינואר 1812 התכנס בית המחוקקים של וירג'יניה ובחר בברבור כמושל. באותה עת הצי המלכותי הבריטי גייס בכפייה מלחים אמריקאים לשירות על אניותיו (כולל תושבי וירג'יניה, בעיקר ליד המפטון רודס ונורפוק). ברבור תמך במלחמה נגד בריטניה, וראה בכך את הדרך היחידה לשים קץ לפגיעה הבריטית בריבונות ארצות הברית. אביו של ברבור אימן את המיליציה של מחוז אורנג', כך שהוא היה מודע לאי-כשירותם. הוא שאף לדאוג למימון מיליציה מדינתית ובאופן אישי סייר באזור הגאות והשפל שהיו בסיכון הגבוה ביותר.

ב-18 ביוני 1812 הכריז הקונגרס של ארצות הברית על מלחמה, מלחמת 1812 פרצה וברבור זכה לכינוי "מושל המלחמה" (The war governor). ככל הנראה בשל ההכנות שביצע למלחמה לא התמודד מולו איש, ובנובמבר הוא נבחר מחדש למשרת המושל. ב-1813 היו חופי וירג'יניה נתונים לפשיטות של ספינות בריטיות. כמה מנציגי בית הנבחרים התנגדו לתמיכתו של ברבור בנשיא מדיסון ובאחדות הלאומית, אף על פי כן הוא נבחר מחדש. במהלך 1814 עלה לבסוף בידו של ברבור לשכנע את בית הנבחרים לאשר את גיוסם של 10,000 חיילים למיליציה שתהיה תחת שליטת הממשל הפדרלי. הבירה וושינגטון די. סי. נבזזה ולבסוף תמה המלחמה לאחר חתימת הסכם גנט. ברבור גם אישר את חקר נהר ג'יימס וקיבל מימון לשיפור הדרכים במדינה. הוא גם היה המושל הראשון שהתגורר במעון המושל, שבנייתו תוכננה על ידי אלכסנדר פריס. ברבור זכה למחמאות מתושבי מדינתו על מנהיגותו במהלך המלחמה.

חבר הסנאט של ארצות הברית

בינואר 1815 נכנס ברבור, אז בן 40, כחבר הסנאט של ארצות הברית במקומו של ריצ'רד ברנט שמת. אף על פי שבעבר הוא התנגד לקיומו של בנק לאומי, הנשיא מדיסון תמך בהקמתו, כך שברבור היה לתומך הראשי של החוק להקמת הבנק השני של ארצות הברית (אנ') שנוסח על ידי מזכיר האוצר, אלכסנדר ג'יימס דאלאס ושאישר לבנק הון של 50 מיליון דולר. החוק עבר אף על פי שניסיונות קודמים לחקיקתו כשלו.

ברבור שיתף פעולה עם הסנאטורים ג'ון קלהון והנרי קליי ביצירת פשרות בסוגיית העבדות. אף על פי שאחיו, פיליפ פנדלטון ברבור, כיהן במקביל בבית הנבחרים, עמדותיהם ואופן הצבעתם היו שונים לעיתים. ג'יימס ברבור הציע את הקמתה של ועדה לענייני דרכים ותעלות, תמך ב"חוק ההטבות" שאפשר הוצאת כספי הרווחים של הבנק הלאומי לטובת הציבור, והציע חקיקת תיקון בחוק שיעניק לקונגרס את הסמכות לייחד כספים למען הציבור. הוא גם התנגד לצמצום גודלו של הצבא, תמך בחוק לביטול ענשי מאסר בעוון אי תשלום חובות והציע את "חוק הניווט של 1818". החוק סגר את הכניסה לנמלים אמריקאים בפני ספינות שהגיעו מנמלים בריטים שהיו סגורים בפני ספינות אמריקאיות. ברבור קיווה שחוק זה יעודד את הבריטים לפתוח את נמליהם. עם זאת, צעד זה נכשל, וב-1823 חוקק בעקבות פשרה חוק שאפשר סחר הדדי.

ב-1819 נבחר ברבור לתפקיד הנשיא הזמני של הסנאט. הקונגרס ה-16, שברבור עמד בראשו, אימץ את פשרת מיזורי בנוגע לעבדות בארצות הברית. למעשה הציע ברבור לשלב את החוק שצירף את מיזורי כמדינה בארצות הברית (לאחר שתמך באפשרות להתיר לתושבי מיזורי להצביע בעד העבדות) עם חוק שצירף את מיין כמדינה, זאת כניסיון למנוע מהסנאטורים מהמדינות הצפונית להשיג את תמיכתם של ארבעה סנאטורים מתנגדי העבדות. ייתכן שנאומו של ברבור בישר מראש את עמדת הדרום במלחמת האזרחים שפרצה לאחר מותו:

אדוני, שום חלק באיחוד לא היה נאמן יותר מאשר הדרום. האם זהו הגמול עבור נאמנותנו" אדוני, ישנה נקודת זמן בה התנגדות הופכת לאומץ ולכניעה לפשע. אנשינו אמיצים באותו אופן בו הם נאמנים. הם יכולים לסבול כל דבר מלבד עלבון. אך מרגע בו חצית את הרוביקון הזה, הם יביעו את עלבונם על ההתעללות שעברו ויטיחו בכם את תגובת הנגד לחוצפתכם ולתוקפנות שלכם.

כסנאטור, נתן ברבור את חסותו להחלטה למתן אות כבוד לקולונל ריצ'רד ג'ונסון על מאמציו בקרב על התמז. ג'ונסון וברבור יהיו עד מהרה ידידים קרובים בעקבות מאמציו של זה האחרון. מאוחר יותר קידם ג'ונסון את מינויו של ברבור לתפקיד מזכיר המלחמה בממשלו של הנשיא ג'ון קווינסי אדמס. עם זאת, אותה שותפות עם אדמס, שאותו בחר הסנאט ברוב קטן מאוד על אנדרו ג'קסון, תמיט מאוחר יותר אסון הן על הקריירה של קליי והן על זאת של ברבור.

בדצמבר 1825 נבחר ג'ון רנדולף רונק, חבר המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית מסיעת תומכי אנדרו ג'קסון, להחליף את ג'קסון כסנאטור מטעם וירג'יניה. כמו ברבור, הוא הגן על העבדות, אף על פי שהוא היה חבר תנועת ההתיישבות האמריקאית, בדומה להנרי קליי, ובניגוד לברבור, הוא יצווה לימים בצוואתו לשחרר את עבדיו. רנדולף רונק התנגד הן לרעיון הבנק הלאומי והן לפשרת מיזורי שברבור סייע לקליי להעביר את חקיקתם.

מזכיר המלחמה

לאחר השבעתו של ג'ון קווינסי אדמס לנשיאות ב-4 במרץ 1825, אישר הסנאט את מינויו של ברבור לתפקיד מזכיר המלחמה ושל הנרי קליי לתפקיד מזכיר המדינה. תפקידיה העיקריים של מחלקת המלחמה היו לנהל את צבא ארצות הברית ולדאוג לענייניהם של האינדיאנים בארצות הברית.

עד מהרה נקלע ברבור לעימות עם מושל ג'ורג'יה, ג'ורג' טרופ, שביקש לגרש את שבטי המוסקוגי (אנ') משטח אדמה של כ-20,000 קמ"ר. שבטי המוסקוגי בצפון סייעו לבריטים במלחמת 1812 וחוואי ג'ורג'יה היו מעורבים במלחמה בניסיון להשיג את קרקעותיהם של שבטי המוסקוגי הדרומיים, אף על פי ששבטים אלו נטמעו בקרב האוכלוסייה האמריקאים וסייעו לה במהלך המלחמה. בן דודו של המושל טרופ, שהיה במוצאו בן שבטי המוסקוגי למחצה, ויליאם מקינטוש, חתם ב-1825 על הסכם בין שבטי המוסקוגי לבין ממשלת ארצות הברית, על פיו הם וויתרו לכאורה על קרקעות שבטיות בתמורה ל-200,000 דולר ששולמו לו ולתשלומים בסך 200,000 דולר נוספים ששולמו לחותמים אחרים על ההסכם, והסנאט אישר את ההסכם בהצבעה, אך חברי השבט מחו בתקיפות והרגו את מקינטוש. ב-1826 ניהל הנשיא אדמס משא ומתן על הסכם וושינגטון שכלל תנאים קצת יותר מועדפים מבחינתם של האינדיאנים. שני החוזים ביססו את העברתם מערבה מעבר לנהר המיסיסיפי (כפי שמאוחר יותר עשה הנשיא ג'קסון לשבטי הצ'רוקי במסלול הדמעות). המושל טרופ רגז על כך שההסכם השני אפשר לכמה משבטי המוסקוגי להישאר בג'ורג'יה והחל לבצע סקר לקראת מכירת האדמות שנותרו, ואיים בהקמתה של מיליציה, ובנקודת זמן זו חדלה הממשלה הפדרלית להגן על האינדיאנים. כל אדמות המוסקוגי נתפסו ועד 1827 הם גורשו מג'ורג'יה.

דיפלומט

ב-1826 ירדה האהדה הציבורית כלפי הנשיא אדמס בהשוואה לזו שזכה לה יריבו ב-1824 (ומי שיהיה יריבו ב-1828), אנדרו ג'קסון, זאת בדומה למזכיר המדינה קליי. אף על פי שהיו כאלו שתמכו בהצבתו של ברבור כמועד לסגן הנשיא בבחירות לנשיאות ב-1828, הוא ביקש במקום זאת לקבל את המינוי לשגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת. המבקרים טענו שברבור חיפש מקום מפלט מהבחירות המתקרבות.

עם זאת, האינטלקטואלים האירופאים קיבלו את השגריר החדש. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-19 היה ברבור חבר ב"מכון הקולומביאני לקידום האומנויות והמדעים" (אנ'), כפי שהיו אנדרו ג'קסון וג'ון קווינסי אדמס ואישים בולטים נוספים מתחומי הצבא, הרפואה ותחומים נוספים. ב-1 ביולי 1828 הוענק לברבור תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים מאוניברסיטת אוקספורד.

שנותיו האחרונות

לאחר תבוסתו של הנשיא אדמס בבחירות 1828, שב ברבור לווירג'יניה, שם הוא הכריז על מועמדותו לבית הנבחרים המדינתי. אף על פי כן, הקשרים של ברבור עם אדמס ומדיניותו הלאומנית, גרמו לחינו לסור בעיניהם של הרפובליקנים של וירג'יניה. על אף האנאלפביתיות של יריבו, הבחירות היו צמודות מאוד ואף על פי שברבור הוכרז כמנצח, הוגש ערעור על התוצאות. לפי שהתקבלה ההחלטה הרשמית פרש ברבור מהמרוץ ב-16 בפברואר 1831, תוך שהוא מציין את העוינות של בית הנבחרים של וירג'יניה כלפיו.

ברבור המשיך להיות פעיל בפוליטיקה הארצית. בדצמבר 1831 הוא נכח בוועידה הראשונה של "המפלגה הרפובליקנית הלאומית" (אנ') שהתקיימה בבולטימור ונבחר כיושב הראש שלה. הוועידה בחרה בהנרי קליי כמועמדה בבחירות לנשיאות ב-1832 ובג'ון סרג'נט כמועמדה לסגן הנשיא. ברבור גם היה יושב הראש של ועידת המפלגה הוויגית ב-1839 בהאריסברג, פנסילבניה ושבחרה בבן וירג'יניה, ויליאם הנרי הריסון, שניצח בבחירות לנשיאות ב-1840 והיה לנשיאה התשיעי של ארצות הברית.

מותו ומורשתו

לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים נהג ברבור לנאום נאומי תמיכה בפוליטיקאים שהיו ידידיו. אחד הפרשנים אמר: "המושל ברבור הציג הופעה מרשימה, עם פנים מרשימות, גבות ארוכות ועבות ותלתלים כסופים שופעים. עם קולו המלכותי הרם, הוא נראה כמו סנאטור רומי בימיה האחרונים של הרפובליקה".^[2] עם זאת, בריאותו החלה להתדרדר ואת חודשי חייו האחרונים הוא בילה באחוזתו, ברבורסוויל. ג'יימס ברבור נפטר ב-7 ביוני 1842 ונטמן בבית הקברות המשפחתי שבאחוזתו.

קברו של ברבור וחורבות אחוזתו נותרו בתחומי יקבי ברבורסוויל המודרניים. החורבות רשומות במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים של ארצות הברית ונכללות בתחומי "המחוז ההיסטורי הכפרי מדיסון-ברבור" (אנ'). עם זאת, מצבתו של ברבור היא למעשה העתק מאוחר שסותת ב-1940.

בנוסף לעיירה ברבורסוויל עצמה שבווירג'יניה ולכפר בשם זהה בווירג'יניה המערבית, הונצח שמו של ברבור בשמות מחוזות בווירג'יניה המערבית ובאלבמה. עם זאת, העיר ברבורוויל שבקנטקי מנציחה ככל הנראה את דודו. בספריית מדינת וירג'יניה שמורים מסמכיו הרשמיים.

משפחת ברבור המשיכה להיות בעלת השפעה פוליטית בחלק זה של וירג'יניה עד סוף המאה ה-19, אף על פי שעבדיהם שוחררו במלחמת האזרחים האמריקנית. בן דודו של ברבור, ג'ון ס. ברבור (1855-1790) כיהן גם הוא כחבר בבית הנבחרים של המדינה והיה יושב הראש של ועידת המפלגה הדמוקרטית ב-1852. בניו של ג'ון ס. ברבור, ג'יימס ברבור ואחיו הבכור, ג'ון ס. ברבור הבן, כיהנו כנציגים בבית הנבחרים של וירג'יניה לפני מלחמת האזרחים. אותו ג'יימס ברבור השתתף בוועידת החוקה של וירג'יניה ב-1850 ובוועידת הפרישה של מדינות הדרום ושירת בצבא הקונפדרציה, בעוד שאחיו המשיך לנהל את מסילת הברזל של אורנג' ואלכסנדריה. לאחר המלחמה ארגן ג'ון ס. ברבור הבן מחדש את המפלגה השמרנית של וירג'יניה כמפלגה הדמוקרטית וכיהן הן בבית הנבחרים של ארצות הברית והן בסנאט.

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1630-1631

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס ברבור בוויקישיתוף

ג'יימס ברבור, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ג'יימס ברבור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[ספריה-1] ¹ ² A Guide to the Governor James Barbour Executive Papers, 1812-1814, A Collection in the Library of Virginia,

[2] SPEECH OF MR. J.S. BARBOUR OF VIRGINIA, www.horsesoldier.com

[1]

[2]