יוהנס הרביעי, קיסר אתיופיה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |||||
| יוהנס עם בנו ויורשו המיועד הראס אראיה סלאסי | |||||
| לידה |
11 ביולי 1837 עדווה, אתיופיה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 במרץ 1889 (בגיל 51) Metemma, אתיופיה | ||||
| מדינה |
אתיופיה | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
מסדר שלמה | |||||
  | |||||
יוהנס הרביעי (11 ביולי 1837 – 10 במרץ 1889[1][2]) נולד בשם קאסה מרצ'ה, היה קיסר אתיופיה בשנים 1872–1889. יוהנס המשיך את ניסיונו של תוודרוס השני לאחד מחדש את אתיופיה, לסיים את תקופת השופטים באתיופיה (זמנה מספנט) ונלחם כל חייו לשימור עצמאות ממלכתו.
הוא השמיד גדוד איטלקי בדוגלי, הביס פעמיים את המצרים, ומצא את מותו בקרב מטמה נגד המהדיסטים הסודאנים.
פירוש השם יוהנס בשפת הגעז הוא "יוחנן". מקביל ל-John באנגלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצא ויחוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוהנס נולד בשם קאסה מרצ'ה כבנו הצעיר של שום תמביין דג'אזמאץ' מרצ'ה וולדה קידנה מאשתו וויזרו אמטה סלאסי, בעיירה מאי באחה שבתמביין ב-11 ביולי 1837. ייחוסו של מרצ'ה היה לראס מיכאל סהול דרך אמו. כך הוא טען לכתר קיסר אתיופיה, ונכנס לעימותים עם הקיסרים תוודרוס השני ותקלה גיורגיס השני.
עלייתו לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]דג'אזמאץ' קאסה היה אויב מושבע של תאודרוס, ותמך פוליטית ולוגיסטית בבריטים שבאו להילחם ולהביס את תאודרוס ב-1868. לאחר התאבדות תאודרוס, ועזיבת הבריטים את המדינה, רוברט נפיר (sir Robert Napier) הביא לדג'אזמאץ' קאסה כמות רבה של נשק מודרני אשר עזר לבסס את שלטונו במחוז תיגראי, ואפשר לו להיות בין שלושת הנסיכים העוצמתיים באתיופיה (האחרים היו וגשום גובזה גברה מדהין- שליט אמהרה, ולסתה שב-1868 יכתיר עצמו בשם תקלה גיורגיס השני ומנליק נגוס (מלך) שוואה, שב-1889 יוכתר כמנליק השני).
יריבותו של דג'אזמאץ' קאסה עם וגשום גובזה הייתה מורכבת במיוחד, מפני שאחותו דינקינש מירצ'ה הייתה נשואה לווגשום גובזה. ב-1868 ווגשום גובזה הכריז על עצמו קיסר עם שם המלכות תקלה גיורגיס השני בסקוטה שבמחוז וג. אולם כיוון שלפני זמן קצר נפטר האבונה של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית לא היה מי שיכתירו כראוי. על מנת שקאסה יכיר בו כקיסר הוא נתן לדג'אזמאץ' קאסה את התואר "ראסיה מקונניט"-ראש האצילים, קאסה התחיל להישתמש בתואר זה, אבל לא קיבל את טענת תקלה גיורגיס לכתר, וסירב לשלם לו מס.
תקלה גיורגיס השני בא בקשרי נישואין עם ראס אדל של גוג'אם ומנליק נגוס שוואה, הכניע את וואלו בכח ולאחר שחיזק את מעמדו יצא למסע צבאי נגד קאסה בשנת 1871. שני הצבאות נפגשו לקרב באדווה ב-11 ביולי אותה שנה. קאסה שאימן היטב את צבאו בעזרתו של ההרפתקן הבריטי ג'ון קירקהום (John Kirkham), ואשר היה מצויד בנשק חדיש שהשאירו לו הבריטים, הביס ושבה את תקלה גיורגיס ולבסוף הדיח אותו. תקלה גיורגיס מת בשבי לאחר שנה; לאחר מותו אלמנתו המלכה דינקינש מרצ'ה עברה להתגורר במקלה בחצר המלוכה של אחיה הקיסר החדש יוהנס הרביעי, והמשיכה לשאת בתואר המלכה כל תקופת מלכותו.
לאחר הבסת תקלה גיורגיס, יוהנס ביקש מהכנסייה הקופטית במצרים לשלוח ארבעה בישופים (דבר יוצא מגדר הרגיל כי בדרך כלל נשלח רק בישוף אחד). הכנסייה הסכימה ושלחה את :אטנטווס (שימש כארכיבישוף של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית ומושבו היה בחצר המלוכה במקלה), מתאוס (התמנה לבישוף שואה), פטרוס (התמנה לבישוף של גוג'אם), ומרקוס שיועד לגונדר, אבל כיוון שניפטר זמן קצר אחרי הגעתו לאתיופיה תחום אחריותו נוסף לזה של אטנטווס. לאחר מכן אטנטווס הכתיר את קאסה ב-12 בינואר 1872 בעיר אקסום. הוא לקח את שם המלכות והתואר: יוהנס הרביעי, בחיר האלוהים, נגוס ציון, ומלך המלכים של אתיופיה. כך היה הראשון שהוכתר באותה עיר היסטורית מאז שהוכתר בה פאסילידס ב-1632, ואשר היה האחרון שהשתמש בתואר נגוס ציון (מלך ציון).
ליוהנס הרביעי היה יתרון על פני כל יריביו הפנימיים האחרים. על מנת לפצות ולפייס את אלו שתמכו בו, הקיסר הכתיר את ראס עדל למלך גוג'אם והומלך בשם "תקלה היימנות" וגוג'אם נהפכה לממלכותו שלו ולצאצאיו. לא רק גוג'אם ניתנה לראס עדל אלא הוא מונה גם כ"מלך קאפה" על מנת לעצור את ההגמוניה בדרום של המלך מנליק השני משאווה, מהלך זה של הקיסר כלפי גוג'אם הייתה לעצור את מנליק השני לטעון על הכתר הקיסרי, מנליק השני טען שהוא צאצא של לבנה דנגל דרך קו גברי שלא כמו השושלות של תיגראי וגוג'אם בקו נשי ולכן טענתו לכתר הייתה חזקה מזו של יריביו. כל השטח שבין שתי הממלכות האלו שאווה וגוג'אם התחלק ביניהם, הגוג'אמים כבר היו מעורבים בממלכות האורומו שבולגה ותחום השפעתם הגיע עד לנחל גיב, השאוונים כעסו על הקיסר מכיוון שהם התאמצו לכבוש אזורים בדרום ושלחו מסיונרים לקאפה וכן הכניסו את האזור תחת שליטתם ובאופן קל שכזה מלך גוג'אם זכה לתואר "מלך קאפה" זה היה עלבון למנליק השני, למרות כל זאת מנליק הראה באופן רשמי על תמיכה בקיסר ועל מנת להראות חזית אתיופית אחידה כנגד הפולשים האיטלקים, הסודאנים והמצרים מצפון.
מלחמה עם מצרים העות'מאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – קרב גונדית, קרב גורה
במשך כל תקופת שלטונו יוהנס היה עסוק בהגנת הגבול הצפוני של אתיופיה. בהתחלה היה זה ח'דיו איסמעיל פאשה ממצרים, שחלם על אימפריה שתקיף את כל המדינות ששכנו לאורך הנילוס. למצרים היה קשר עם מנליק מלך שוואה והם עודדוהו למרוד ביוהנס, אולם לאחר שהמצרים באו דרך נמל זיילה וכבשו את הרר ב-11 בינואר 1875 חל נתק ביחסים מכיוון שיוהנס ומנליק החשיבו את הארר כמחוז מורד ששייך לאתיופיה. לאחר מכן המצרים התקדמו ממאחזיהם שהשתרעו לאורך החוף סביב נמל מאסוואה (מסווה) לרמת אריתריאה. יוהנס ביקש מהבריטים שירסנו את התוקפנות של הח'דיו שהיה בעל בריתם. יוהנס הבין במהרה שהבריטים לא מתכוונים לעשות דבר בנידון ולכן גייס את צבאו ויצא להילחם. שני הצבאות ניפגשו לקרב בגונדית (מכונה גם גודה גודה) בבוקר ה-16 בנובמבר 1875. המצרים היו נלכדו בעמק והיו מוקפים ברובאים אתיופים מסביב להרים בסופו של הקרב כמעט כל הצבא המצרי הושמד ביחד עם מפקדים ממוצא אמריקאי ואירופי. לאחר התבוסה החדיב שלח כח צבאי שני לנקום את ההפסד בגונדת אך המצרים הובסו שוב בקרב גורה (ב־7–9 במרץ 1876).
לאחר שובו של הקיסר עטור בתהילת הניצחון על מצרים מנליק נכנע ונשבע אמונים לקיסר, וכן בנו של יוהנס ראס אראייה סלאסייה נישא לזאודיתו (בעתיד קיסרית אתיופיה לאחר הדחת ליג' אייאסו) בתו של מנליק. הוא גם ארגן מפגש על של מנהיגי אתיופיה בוואלו לדון בענייני דת. יוהנס ציווה על מוסלמי וואלוו להיטבל לנצרות תוך שישה חודשים או שיאבדו את רכושם, וכן דרש ממנליק שיגרש את המיסיונרים הקתולים שנמצאים בתחום שליטתו. אימאם מוחמד עלי מוואלוו התנצר וקיבל את התואר ושם ההטבלה: ראס מיכאל (בעתיד נגוס מיכאל ואביו של ליג' אייסו) התחתן עם בתו של מנליק, שוארגה.
מלחמה עם סודאן המהדיסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – המלחמה המהדית · קרב כופית (אנ') · קרב מטמה
מוחמד אחמד, מנהיג מוסלמי בסודאן תחת שלטון מצרים, טען שהוא המהדי, הרים את נס המרד נגד הכיבוש המצרי ואף הצליח לגרש את כוחות מצרים, מלבד כוחות מבודדים בדרום סודאן שהיו לכודים. יוהנס הסכים לבקשת הבריטים לפנות את הכוחות הלכודים דרך השטח האתיופי, ובתמורה הבריטים הבטיחו לתת לו את מאסאווה ושטחים נוספים סביבה לאורך החוף, בהם מצרים החזיקה. להבנה זו ניתן תוקף רשמי כאשר הבריטים ויוהנס חתמו על ההסכם המכונה הסכם היוויט.
התוצאה המיידית הייתה הפניית הזעם של תנועת המהדי כלפי אתיופיה. ראס אלולה אנגדה, הגנרל הראשי של יוהנס ושליט המארב מאדו (השטחים שמעבר לנהר מארב, כלומר אריתריאה), הביס פלישה של המהדיסטים בקרב כופית ב-23 בספטמבר 1885. באותו זמן העבירו הבריטים את השליטה על נמל מאסאווה מהמצרים לאיטלקים, צעד אשר הכעיס את יוהנס, שקיווה לקבל גישה לים האדום על מנת לייבא נשק חם.
יוהנס ניסה להגיע להבנות עם האיטלקים כדי שיוכל להתפנות לאיום המהדיסטי, זאת על אף שהאיטלקים עודדו את כל מתנגדיו וציידו אותם בנשק, וכן ניסו להתקדם יותר לתוך השטח האתיופי. באחת ההתקדמויות האלה השמיד ראס אלולה גדוד איטלקי (קרב דוגאלי).
בנוסף צצו בעיות פנים כאשר מלכי שאווה וגוג'ם מרדו ביוהנס. יוהנס חיסל בברוטליות את המרידה בגוג'ם, אולם לפני שהתפנה לטפל בשאווה הוא עודכן שהמהדיסטים כבשו את גונדר ושרפו את כנסיותיה. יוהנס היה צריך להתמודד עם שלוש בעיות בבת אחת: האיום האיטלקי בצפון, המרידה של מנליק והפלישה הסודאנית. הוא בחר לטפל קודם במהדיסטים, ויצא בראש צבאו צפונה מגוג'ם לכיוון גונדר (בכך הפקיר למעשה את החזית נגד האיטלקים).
מותו וצאצאיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוהנס נהרג בפלישה של המהדיסטים (בהנהגת "הח'ליפה" עבדאללהי אבן מוחמד היורש של המהדי מוחמד אחמד) בקרב מטמה ב-9 במרץ 1889. הוא נפגע מצלף במהלך הקרב, על ערש דווי הוא הכריז על אחיינו הראס מנגשה שבעצם היה בנו כיורש העצר (בנו המבוגר ראס אראייה סלאסייה מת לפני מספר שנים ממחלה). הוא מת לאחר מספר שעות. אף על פי שהאתיופים כמעט והכריעו את הקרב, השמועה על מות יוהנס ערערה את המורל ואיפשרה למהדיסטים לערוך התקפת נגד במהלכו הצליחו לפזר את הצבא האתיופי.
למרות ניסיון של אצילים בהנהגת ראס אלולה לקדם את טענת ראס מנגשה יוהנס לכתר, רבים מקרובי יוהנס שבאנדרטה ותמביין התנגדו. רבים סירבו לקבל את מנגשה כבנו של יוהנס מכיוון שהכירוהו זמן רב בתור אחיינו מתחרהו מנליק שטען לכתר עוד בתקופת אביו של מנגשה הצליח להשיג את תמיכת רוב אצילי אתיופיה והוכתר כקיסר. תיגראי נכנסה לתוהו בבוהו ומרידות במנגשה. לאחר מות יוהנס השפעת התיגרינים בשלטון קטנה. האיטלקים כבשו את כל השטחים שמעבר נהר המארב ויצרו את הקולוניה אריתריאה (מנליק הכיר בשטחים אלה בהסכם אוצ'ילי) ומאוחר יותר הובסו על ידי מנליק במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה בניסיונם להתקדם לתוך אתיופיה. מתקופת מנליק ועד נפילת המלוכה ב-1974 צאצאי יוהנס היו נסיכי תיגראי.
ליוהנס שרדו שני בנים בנו הבכור ראס אראייה סלאסיה ילד את ראס גוגסה אראייה בנו דג'אזמאץ' היילה סלאסיה גוגסה שלט במזרח תיגראי מ-1930 ואילך והיתחתן עם ביתו של היילה סלאסי הנסיכה זנבוורק היילה סלאסיה ב-1936 לאחר מות אשתו דג'אמאץ' היילה סלאסיה בגד במדינתו והצטרף לאיטליה הפאשיסטית נגד אתיופיה. כאשר נפוצה השמועה על בגידתו אנשי מקלה בזזו את הבית שלו. בתקופת הכיבוש האיטלקי הוא הועלה לדרגת ראס על ידי "מלך איטליה באתיופיה" אולם לאחר שחרור אתיופיה ב-1941 הוא הושם במעצר בית וקיבל יחס של בוגד, הוא מת זמן קצר לאחר ששוחרר מהמעצר על ידי שלטון הדרג ב-1974
בנו השני והיותר מוכר ראס מנגשה סיים את חיו במעצר בית בגלל מרידות חוזרות ונשנות במנליק השני. בנו של מנגשה ראס סיום היה בהתחלה שליט מערב תיגראי אולם, בעקבות בגידת דודנו דג'אזמאץ' היילה סלאסיה הוא נהפך לשליט כל תיגראי בשנת 1936. היא פיקד וניהל קרבות נגד האיטלקים אולם בסוף הוא ניכנע לאיטלקים, רוב תקופת הכיבוש האיטלקי היה נתון במעצר בית באדיס אבבה. בעקבות חזרת הקיסר היילה סלאסיה לאתיופיה ותום הכיבוש האיטלקי ב-1941, ראס סיום חזר לשלוט בתגראי והוכר כשליט הבלעדי של המחוז. ראס סיום מנגשה נהרג באירועי ניסיון ההפיכה של המשמר הקיסרי ב-1961. בנו מנגשה סיום ירש את מקומו ושלט בתגראי עד עליית שלטון הדרג באתיופיה ב-1974. ראס מנגשה סיום הקים את הארגון האיחוד הדמוקרטי-אתיופי (EDU) כדי להילחם בשלטון הדרג, וזוהי המפלגה הוותיקה ביותר באתיופיה. ראס מנגשה נישא לנסיכה אידה דסטה נכדתו של הקיסר היילה סלאסיה, והוא ראש הענף הטיגריני של השושלת הסולומונית.
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוהנס הרביעי נתפס על ידי האתיופים כפטריוט גדול וקדוש מעונה (לאחר מותו הוכרז קדוש על ידי הכנסייה האתיופית) לארצו ולדתו, אולם המוסלמים זוכרים לו את מסע הניצור בכפייה ולכן נתפס בעיניהם כלא סובלני לדתם וכתוקפן .
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- David Levering Lewis. The race to Fashoda: European colonialism and African resistance in the scramble for Africa. New York: Weidenfeld and Nicolson, 1987. ISBN 1-55584-058-2
- Haggai Erlich, Ras Alula and the Scramble for Africa: A Political Biography: Ethiopia & Eritrea 1875–1897, Red Sea Press, 1996, ISBN 1569020299
- Paul B. Henze. Yohannes IV and Menelik II: The Empire Restored, Expanded, and Defended in Layers of Time: A History of Ethiopia. New York: Palgrave, 2000. ISBN 0-312-22719-1
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוהנס הרביעי, קיסר אתיופיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שליטי תיגראי | ||
|---|---|---|
| תיגראי | ||
| שושלות | השושלת התיגראינית • שושלת אגמה | 
|
| שליטים | מיכאל סהול • וולדה שמואל • וולדה גבריאל • גברה מסקל • כאפלה ייאסו • וולדה סלאסי • וולדה רפאל • סאבגדיס • וובה היילה מריאם • אראיה דימצו • בריוו פאולוס • קאסה מרצ'ה • אראיה סאלסי • ציון גברה קידן • מנגשה יוהנס • וולה בטול • מקונן וולדה • ציון מנגשה • גוגסה אראיה סלאסי • היילה סלאסי גוגסה • ציון מנגשה • מנגשה ציון | |
| ממלכות האימפריה האתיופית | ||
| הקודם: בריוו פאולוס |
ראס תיגראי 1867–1882 |
הבא: אראיה סאלסי |
| הקודם: תקלה גיורגיס השני |
קיסר אתיופיה 11 ביולי 1871 - 9 במרץ 1889 |
הבא: מנליק השני |