לידה |
15 במרץ 1930 חצר גשר הישנה, פלשתינה (א"י) | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
9 באפריל 2024 (בגיל 94) קיבוץ גשר, ישראל | ||||
מדינה | ישראל | ||||
מפלגה | המערך | ||||
סיעה | המערך, העבודה | ||||
| |||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
פרס ישראל 2024 | |||||
עדנה סוֹלוֹדָר (15 במרץ 1930 – 9 באפריל 2024) הייתה אשת ציבור ישראלית שכיהנה כחברת הכנסת מטעם מפלגת המערך. כלת פרס ישראל על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה (2024, ה'תשפ"ד)[1].
עדנה סולודר נולדה ליצחק כהן ולליזה צ'רקסקי ב־15 במרץ 1930 במשק גשר, והייתה מהילדים הראשונים שנולדו במקום. כעבור מספר שנים עברה עם הוריה ועם יתר הקבוצה לקיבוץ אשדות יעקב. מגיל צעיר למדה סולודר נגינה בפסנתר. היא סיימה את לימודיה התיכוניים במסגרת הקיבוץ. בגיל 16 הצטרפה להגנה, והשתתפה במלחמת העצמאות כקשרית (איתות ואלחוט) בין המשק לבין יישובי האזור במהלך קרבות עמק הירדן והקרב על קיבוץ גשר, בשעה שהיישובים עמדו מול התקפה קשה מצד הצבאות הירדנים והסורים.
לאחר סיום מלחמת העצמאות יצאה ללימודי מוזיקה ופסנתר בקונסרבטוריון למוזיקה בתל אביב. עם תום לימודיה, חזרה סולודר לקיבוץ, ושימשה במשך כ-20 שנה כמורה למוזיקה ביישובי עמק הירדן.
בשנת 1950 נישאה עדנה לרזי (רזיאל) סולודר, חבר קיבוץ גשר, בנם של הד"ר שרה בן-עמי סולודר ואברהם סולודר ובשנת 1953 היא עברה לגור איתו בקיבוץ גשר, בו חיה עד מותה. סולודר שימשה מזכירת קיבוץ גשר בשנים 1969–1971[2][3]. היא אירחה בקיבוץ אורחים שונים מחוץ לארץ שבאו לחזק את הקיבוץ[4] שהיה נתון תחת אש בתקופת מלחמת ההתשה. פגישותיה וניסיונה במגעים עם גורמים תנועתיים, ציבוריים וממשלתיים בתקופה זו, הובילו אותה לתפקיד מזכירת הפנים של הקיבוץ המאוחד, מאוקטובר 1972 ועד 1978[5][6]. בתפקיד זה הייתה מיוזמי חבורות ההתיישבות בגליל, בבקעת הירדן ובערבה[7]. סולודר שבה לתפקיד מזכירת קיבוץ גשר בשנים 1978–1980[8]. בתחילת שנות ה-80 הייתה סולודר ממונה מטעם התנועה הקיבוצית על השילוב האזורי עם אנשי עיירות הפיתוח[9].
בבחירות לכנסת העשירית, הייתה סולודר מועמדת מטעם מפלגת המערך לכנסת העשירית, אך לא נכנסה. ב-16 בינואר 1982 נכנסה עדנה סולודר לכנסת במקום משה חריף שנהרג בתאונת דרכים. במהלך כהונתה הייתה חברה בוועדת הכספים, בוועדת העבודה והרווחה ובוועדת הפנים ואיכות הסביבה. בנוסף הייתה סולודר חברה בוועדה מיוחדת לעניין חוק ביטוח בריאות ממלכתי ובוועדת משנה בנושא הרפורמה במיחוז של מדינת ישראל. סולודר שימשה מצליפת סיעת המערך בתקופת הכנסת העשירית וכנציגה קבועה במשלחת הכנסת לאיגוד הבין-פרלמנטרי. סולודר הייתה מנצי מפלגת העבודה[10]. במהלך מלחמת שלום הגליל תמכה סולודר בלחימה באש"ף ופעלה לאחדות בין חלקי העם בישראל ומניעת התלהמות הוויכוח הציבורי סביב המלחמה[11].
במהלך כהונתה של סולודר בכנסת ה-11 הייתה חברה בוועדת הפנים ואיכות הסביבה, בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הכנסת. בנוסף הייתה סולודר חברה בוועדה משותפת בנושא השימוש הגובר בסמים מסוכנים, בוועדת חקירה פרלמנטרית לעניין דליקת הגז בקריית אתא ובוועדת המים. גם בקדנציה הזו, שימשה סולודר מצליפת סיעת המערך וכנציגה קבועה במשלחת הכנסת לאיגוד הבין-פרלמנטרי.
סולודר הייתה פעילה נגד מאיר כהנא ותנועת כך. בשנת 1983 היא דרשה דיון בכנסת בעקבות הופעת כהנא בטלוויזיה[12] ופנתה בתלונה ליועץ המשפטי לממשלה על כרוזים שכהנא פרסם[13], ובשנת 1984 עמדה עדנה סולודר, ביחד עם חבר הכנסת יוסי שריד, מאחורי הגבלת חסינותו הפרלמנטרית של חבר הכנסת מאיר כהנא בתחום חופש התנועה שלו, כדי לאפשר למשטרה למנוע ממנו כניסה אל כפרים ערביים. הצעתה התקבלה ביום 25 בדצמבר 1984 ברוב של 58 חברי כנסת מול 38. על כך השווה כהנא את ראשי התיבות אס אס אל שמות המשפחה של סולודר ושריד. סולודר גם דרשה להעמיד לדין את האחראים לפרסום ערעור על סיפור הגבורה של כוח צביקה[14].
בשנת 1986 ניצלה סולודר מניסיון פיגוע במטוס אל על שעשה דרכו מלונדון לישראל.
בשנת 1987 הקימה יחד עם גאולה כהן את השדולה למען יונתן פולארד, ושתיהן היו הראשונות שביקרו אותו ואת רעייתו בכלא מריון בארצות הברית בשנת 1989, והעלו בכנסת ב-1990 את הדרישה להעניק להם אזרחות ישראלית - תביעה שנענתה רק חמש שנים מאוחר יותר.
במהלך כהונתה של סולודר בכנסת ה-12 הייתה חברה בוועדת הכנסת, בוועדת הכספים, בוועדת הכלכלה, ובוועדת הפנים ואיכות הסביבה. בנוסף הייתה סולודר חברה בוועדה משותפת לתקציב הכנסת, בוועדה מיוחדת בנושא תופעת ההתעללות בילדים במשפחה, בוועדה מיוחדת למאבק בנגע הסמים ובוועדת המים. סולודר הייתה במהלך הכנסת ה-12 יושבת הראש של ועדת המים, האחראית על קביעת מחירי המים. כנציגת החקלאים נאבקה בהצעות האוצר להעלאת מחירי המים לחקלאות.
עם פרישתה ב-13 ביולי 1992, מונתה סולודר ליו"ר ברית התנועות הקיבוציות, תפקיד אותו מילאה עד שנת 1998. בבחירות לכנסת השש עשרה, הוצבה במקום ה-87 ברשימת העבודה-מימד לכנסת, והייתה חברה בלשכת מפלגת העבודה ובמרכז המפלגה.
סולודר מילאה שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים לאחר פרישתה, כגון יושבת ראש הנהלת התזמורת הקאמרית הקיבוצית, יושבת ראש הנהלת מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, יושבת ראש הוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות[15], יושבת ראש "עמותת מרכז גלילי", חברה במועצת המנהלים של קופת חולים כללית ועוד. מאז איבדה את בתה היחידה, דליקה סולודר (1957–1985), שהייתה בת מאומצת, הייתה פעילה בנושאי אימוץ ומונתה כחברה ב"ועדה המייעצת לאימוץ בין-ארצי" שהוקמה על-פי חוק באמצע שנות ה–90.
בשנת 1999, ביום העצמאות ה-51 למדינת ישראל, נמנתה עדנה סולודר עם מדליקי המשואות בהר הרצל כמייצגת את הכנסת[16]. ב-2005 העניקה לה היחידה לקידום נשים בתנועה הקיבוצית פרס על מפעל חיים.
סולודר נפטרה בקיבוץ גשר ב-9 באפריל 2024, בגיל 94[17][18]. למחרת פטירתה, התבשרה משפחתה של סולודר על זכייתה בפרס ישראל למפעל חיים[19].
סרט על חייה ופועלה של סולודר נוצר בשנת 2016 על ידי איציק הדר וצבי נבו[20].
אביה, יצחק כהן, היה מראשוני משרד הביטחון והמנכ"ל הראשון של בנק אוצר החייל.
בן-זוגה, רזיאל (רזי) סולודר (1916–1996), היה מוזיקאי ומורה למוזיקה, ממייסדי קיבוץ גשר; בנם של המשורר, המחנך והמתרגם העברי אברהם סולודר (1890–1936) והרופאה ד"ר שרה בן-עמי סולודר. לבני הזוג סולודר הייתה בת מאומצת.