אבי קושניר
 | |
| לידה |
26 באוגוסט 1960 (בן 64) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1983 |
| עיסוק |
שחקן סטנדאפיסט מנחה טלוויזיה |
| יצירות בולטות | צמד "הבטלנים" (יחד עם נתן דטנר) |
| צאצאים | יותם קושניר, נועה קושניר, יפתח קושניר |
| מספר צאצאים | 3 |
| פרסים והוקרה | פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה קומית-דרמטית על משחקו ב"החיים זה לא הכל" |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אברהם (אבי) ישעיהו קושניר (נולד ב-26 באוגוסט 1960) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, קומיקאי, זמר, מנחה טלוויזיה וסטנדאפיסט ישראלי. זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה. השתתף באירוויזיון 1987.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות התיכון למד קושניר בפנימייה החקלאית "הכפר הירוק". את שירותו הצבאי עשה בנח"ל ואחר כך בנ"מ. קושניר החל לשחק ולשיר בהצגות כשהיה תלמיד בכפר הירוק ואת דרכו המקצועית החל בתחילת שנות השמונים כשחקן וכותב מערכונים למופעי סטנד-אפ ובידור[1][2].
קריירה בתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתיאטרון בית ליסין שיחק בהצגות "כולם היו בני חוץ מנעמי" (שהוצגה במסגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב ולאחר מכן בתיאטרון בית ליסין)[3], "קומדיה שחורה", "אורח בא", "התאומים מוונציה" ובהצגת היחיד "להציל את איש המערות".
בתיאטרון באר שבע שיחק בהצגות "על קלות דעת וצביעות"[4], "אילוף הסוררת"[5], ו"יתוש בראש"[6].
בתיאטרון הקאמרי שיחק בהצגות: "גורודיש"[7], "דבר מצחיק קרה" ו"גם הוא באצילים".
בתיאטרון חיפה שיחק בהצגה "פרנסיס הפנטסטי".
בתיאטרון המסחרי שיחק בהצגות: "הקוסם 2000", ו"המלך ארתור ואבירי השולחן העגול".
בשנת 2005 כיכב במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בגרסתו השלישית בתיאטרון הבימה[8] על תפקידו זכה בפרס השחקן המצטיין של הבימה לשנת 2006[9]. המחזמר חודש בכיכובו ב-2012[10].
נוסף על כך העלה את הצגות הבידור "מכבס תולה", מחזמר הילדים "תיבת נוח" ו"המוח הגברי".
ב-2013 גילם את שוויק בהצגה "החייל האמיץ שוויק" שהועלתה בתיאטרון הבימה, בשיתוף פעולה עם תיאטרון חיפה[11].
בשנים 2016–2017 שיחק קושניר במחזמר "בילי אליוט" בתפקיד ג'קי אליוט, אביו של בילי. כמו כן שיחק במחזמר "עלובי החיים" ב"הבימה" בתפקיד אדון ת'נרדייה, בעל הפונדק.
בשנת 2018 שיחק בהצגה "קח את אבא שלך ולך לעזאזל" של רמי ורד בתיאטרון הבימה לצד ריקי בליך ובמחזמר "אנני" בבימויו של צדי צרפתי.
בשנים 2019–2020 שיחק בהצגה "עבדאללה שוורץ" של רמי ורד בתיאטרון בית ליסין לצד ענת וקסמן[12].
החל משנת 2022 משחק בהצגה ״ברוכים הבאים לגיהנום״ מאת רמי ורד בתיאטרון בית ליסין.
בבית לסין משחק בהצגה "בין קודש לחולון" מאת דניאל לפין בתפקיד ראשי החל מנובמבר 2023 לאחר שנדחתה הופעת הבכורה שהייתה אמורה להיות ב-7.10.
קריירה בקולנוע ובטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הופעתו הראשונה בטלוויזיה הייתה בשנת 1983 בתפקידי אורח בתוכניות "החתול שמיל" ו"פרפר נחמד" בתפקיד אבי בפרק אכול ושתה.
ב-1985 גילם את רמי בסרטו של נדב לויתן "בנות".
ב-1986 גילם את מוטק'ה בסרטו של בועז דוידזון "אלכס חולה אהבה"; גילם פציינט בסרטם של הגששים על-פי תסריט של אסי דיין "הקרב על הוועד"; גילם את מוריס שייבלה בסרטו של מיקי בהגן "האינסטלטור" ואת העוזר של שפיגל בסרטו של נפתלי אלטר "השגעון הגדול".
ב-1988 כיכב לצד נתן דטנר כ"צמד הבטלנים" בסרט המתיחות של יגאל שילון, "עבודה בעיניים"[13]. באותה שנה גם הנחה את השעשועון לילדים "קח סיכון"[14].
בקיץ 1989 החל לגלם דמויות שונות במשך עשר שנים בתוכנית הטלוויזיה "זהו זה!"[15].
ב-1990 גילם את אבי, חבר של ציפי, בסדרת הטלוויזיה "ציפי בלי הפסקה".
ב-1991 גילם מוכר צעצועים בתוכנית הטלוויזיה לילדים "מסיבת גן".
ב-1999 גילם את עצמו בסדרת הטלוויזיה שביים עדי בנימינוב וכתב דניאל לפין "המופע של קושניר", ששודרה בערוץ הראשון[16].
מ-2001 עד 2011 גילם את גדי נוימן, הדמות הראשית בסיטקום המצליח "החיים זה לא הכל", לאורך כל תשע העונות של הסדרה.
בין השנים 2002–2003 הנחה את תוכנית הטיולים ששודרה בערוץ 2 "מדריך קושניר"[17].
ב-2004 גילם את שמואל לצד משה איבגי בסרט "מטאליק בלוז"[18]. באותה שנה הנחה את העונה הראשונה של תוכנית המציאות "רצים לדירה" ששודרה בערוץ 2, והשתתף בתוכנית הטלוויזיה התיעודית "במדינת היהודים" המספרת את תולדות ההומור היהודי.
בשנת 2012 הנחה קושניר את הטקס לחיילים מצטיינים "שרים עצמאות בבית הנשיא" במשכן הנשיא. בטקס במעמד נשיא המדינה, הרמטכ"ל וראש הממשלה באותה עת חולקו תעודות הצטיינות לחיילים המצטיינים לרגל יום העצמאות ה-64 למדינת ישראל.
בשנים 2005–2011 הנחה את תוכנית הטלוויזיה "רוקדים עם כוכבים".
ב-2006 גילם את רמי בסרטו של איתן ענר "סיפור חצי רוסי".
ב-2007 גילם רופאים בסדרת הטלוויזיה בכיכובם של שלישיית מה קשור "הישראלים", והנחה את תוכנית הטלוויזיה "גריז".
ב-2013 הנחה את השעשועון "כלוב הזהב" בערוץ 2, עבור הזכיינית רשת[19].
בשנת 2015 השתתף קושניר בסרטו של שי כנות "איביזה".
בשנת 2018 השתתף בסדרה הקומית "משיח" בסלקום tv ובקשת 12, בתפקיד ארמונד. באותה שנה הופיע בתפקיד הראשי בסרטו של חיים טבקמן "אווה".
בשנת 2020 חזר לשחק בעונת האיחוד של התוכנית "זהו זה!" ושיחק בסרט "שאיפה לחיים".
בשנת 2021 החל לשחק בסדרה "מותק בול באמצע", כלוביסט תחמן בשם "אלכס טורצ'ין", המבוסס על הלוביסט בוריס קרסני.
קושניר חזר לעונה המיוחדת שהפיק ערוץ כאן 11 של "זהו זה!" בעקבות אירועי הקורונה, וממשיך להופיע בתוכנית זו גם ב-2023.
במוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1985 הנחה את תחרות הפסטיגל לצד גדי יגיל
באירוויזיון 1987 ייצג יחד עם נתן דטנר את ישראל בתחרות, כחלק מהצמד "דטנר וקושניר" (לימים: "צמד הבטלנים"), עם השיר ההיתולי "שיר הבטלנים" שהגיע למקום השמיני[20]. השניים גם העלו אחר כך מופע בידור בשם "הבטלנים"[21].
ב-2021 הוציא עם חוה אלברשטיין את הסינגל "הייתה לה ארובה לבנה"[22].
בפרסומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 2006–2012 שימש כפרזנטור של חברת הביטוח AIG ישראל[23][24].
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר על משחקו בסדרת הטלוויזיה "החיים זה לא הכל".
- בשנת 2021 זכתה חמישיית "זהו זה" (גידי גוב, אבי קושניר, דב'לה גליקמן, מוני מושונוב ושלמה בראבא) בפרס מפעל חיים של אמ"י (תשפ"ב)[25].
- בשנת 2022 זכתה התוכנית בפרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה[26].
- מאי 2023 תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן לקושניר ולמשתתפי התוכנית זהו זה בהווה: דבל'ה גליקמן, שלמה בראבא, מוני מושונוב וגידי גוב, על תרומתם המשותפת לתרבות הישראלית בשנת ה־75 למדינת ישראל, ועל יכולתם לשמח וללכד את הציבור סביב יצירתם[27].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קושניר נשוי לכרמל ואב לשלושה[28]. מתגורר עם משפחתו בתל אביב.
- בנו הבכור, יותם קושניר, הוא שחקן ובמאי, אשר שיחק, בין השאר, בסדרת הטלוויזיה "אליפים"[29].
- בנו השני, יפתח קושניר, הוא מטפס הרים מקצועני, והשתתף בשתי העונות הראשונות של התוכנית "נינג'ה ישראל" אשר שודרה בקשת 12 (בעונה הראשונה הגיע למקום השלישי)[30].
- בתו נועה קושניר הופיעה בתפקידי אורח בסדרה "החיים זה לא הכל".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבי קושניר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אבי קושניר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אבי קושניר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- אבי קושניר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
אבי קושניר, באתר AllMovie (באנגלית)
אבי קושניר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אבי קושניר, באתר Discogs (באנגלית)- אבי קושניר, דף שער בספרייה הלאומית
- אבי קושניר, בארכיון הבימה
- גידי גוב, לילה גוב - גידי מארח את אבי קושניר, באתר YouTube
- אילן שאול, "אני לא סלב", באתר ynet, 30 במרץ 2005
- ערן בר און, "אני לא האיש לדבר איתו על טלוויזיה", באתר ynet, 29 באוקטובר 2010
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אבי קושניר - אם חשבתם שכל שחקן ישראלי צעיר הוא יוצא להקה צבאית או בוגר בית ספר למשחק, טעיתם, מעריב, 25 ביוני 1984
- ^ צפנת ירון-לוי, נראה אותו מצחיק אותם, חדשות, 21 בנובמבר 1985
גבי ניצן, ברלה יוצא החוצה, כותרת ראשית, 11 בדצמבר 1985 - ^ סמדר אלזון, הצלחה - מדליות משוקולד - שחקני "כולם היו בני חוץ מנעמי", חגגו 300 הצגות, חדשות, 1 ביוני 1986
- ^ יוסי עוזרד, הצגה - מעשה נורא בבית־בושת, חדשות, 30 באוקטובר 1986
- ^ יוסי עוזרד, בלכתו אל האישה - "אילוף הסוררת" מאת ויליאם שקספיר בתיאטרון באר־שבע; תרגום: אהוד מנור; בימוי: רוברט ווקר, חדשות, 2 בפברואר 1987
יואב לורך, לא ממריאים - "אילוף הסוררת" מאת ו. שייקספיר, הפקת תיאטרון באר־שבע, תרגום: אהוד מנור, בימוי: רוברט ווקר, כל העיר, 3 באפריל 1987 - ^ שוש אביגל, תיאטרון / געגוע לאופרטה, חדשות, 2 ביוני 1993
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "גורודיש": הצגה יותר חשובה מעצמה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2014
- ^ ציפי שוחט, הצגה: שלמה המלך ושלמי הסנדלר, באתר הארץ, 18 בינואר 2005
- ^ ציפי שוחט, אבי קושניר ויוני רכטר בין זוכי פרסי הבימה, באתר הארץ, 18 בפברואר 2006
- ^ טל אימגור, עכבר העיר, קושניר לובש בגדי מלך ועוד המלצות במה לסופ"ש, באתר הארץ, 9 בפברואר 2012
- ^ רון שוורץ, החייל האמיץ קושניר, באתר גלובס, 14 בנובמבר 2013
- ^ "עבדאללה שוורץ" בבית לסין: קושניר מצחיק, ההצגה מעליבה, באתר מגפון ניוז, 23 בנובמבר 2019
- ^ דני ורט, העבודה היא חיינו - "עבודה בעיניים" (1988), במאי: יגאל שילון, משתתפים: נתן דנטר, אבי קושניר, כל העיר, 25 במרץ 1988
- ^ קח סיכוי ותן פרצוף, מעריב, 7 בספטמבר 1989
- ^ "זהו זה' חוזרת היום אחרי הצהריים למסך, חדשות, 10 ביולי 1989
- ^ אביבה קרול, הקרב על סוף השבוע, באתר גלובס, 7 באוקטובר 1999
- ^ גיורא יהלום, קושניר בתפקיד מושונוב, באתר גלובס, 12 ביוני 2002
שירות גלובס, לאחר שנדחתה עלייתה בגלל המלחמה חוזרת התוכנית "מדריך קושניר" לעונה חדשה, באתר גלובס, 26 במרץ 2003 - ^ רינת אבולעפיה, הטרנטה שלנו נוסעת רחוק, באתר גלובס, 15 ביולי 2004
אורי קליין, התרפקות על קלישאות צפויות, באתר הארץ, 15 ביולי 2004 - ^ עודד בן-עמי, "כלוב הזהב" - על מסך הטלוויזיה, באתר מאקו, 3 בינואר 2013 - ריאיון מתוך התוכנית "שש עם עודד בן-עמי"
- ^ אורי אלוני, השוטרים הבלגים עשו "הופה הולה", חדשות, 10 במאי 1987
- ^ ערך ארגוב, בידור - הופה־הולה, מתפתלים - "הבטלנים", נתן דטנר. אבי קושניר, כל העיר, 30 בספטמבר 1988
- ^ נדב מנוחין, החדש של חוה אלברשטיין מלא בשיאי יופי ועצוב, עצוב נורא, באתר וואלה, 13 במאי 2021
- ^ שירות גלובס, אבי קושניר ישמש כפריזנטור של חברת הביטוח AIG, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2006
- ^ ענת ביין-לובוביץ', אחרי 6 שנים: AIG נפרדת מהפרזנטור אבי קושניר, באתר גלובס, 23 באפריל 2012
- ^ דני סנדרסון, גידי גוב, שלמה ארצי ואחרים: הוכרזו זוכי פרס איגוד אמ"י למפעל חיים, באתר ynet, 14 באוקטובר 2021
- ^ רן בוקר, פרס מפעל חיים יוענק לתוכנית "זהו זה", באתר ynet, 8 במרץ 2022
- ^ קורין אלבז-אלוש, הרמטכ"ל לשעבר כוכבי וחברי "זהו זה" קיבלו דוקטור לשם כבוד, באתר ynet, 15 במאי 2023
- ^ ירון פריד, כל אם עברייה הייתה שמחה להכניס את כתה ככרית נישואק עם בטלן שכזה. ירח הדבש כבר מסודר, לפחות בחלקו, כי החתן, אבי קושניר, מביא כנדוניה כרטיס טיסה לבלגיה, חדשות, 8 באפריל 1987
- ^ איתי שטרן, "מקדשים את החיים על פני תאוות המלחמה", באתר הארץ, 6 בפברואר 2024
- ^ ארנון שוורצמן, יפתח קושניר: "הטריד אותי שיתייגו אותי בתור הבן של", באתר מאקו, 19 ביולי 2018
| הקודם: 2005 - מוני מושונוב ("קצרים") |
פרס האקדמיה לטלוויזיה - השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית-דרמטית 2006 - אבי קושניר ("החיים זה לא הכל") |
הבא: 2007 - אסי כהן ("מסודרים") |
| בקרת זהויות |
|
|---|