אוז'רוב

אוז'רוב
Ożarów
סמל אוז'רוב
סמל אוז'רוב
סמל אוז'רוב
דגל אוז'רוב
דגל אוז'רוב
דגל אוז'רוב
תצלום אוויר של העיר אוז'רוב
תצלום אוויר של העיר אוז'רוב
מדינה פוליןפולין פולין
פרובינציה שוויינטוקז'יסקיהשוויינטוקז'יסקיה שוויינטוקז'יסקיה
מחוז אפטא
תאריך ייסוד 1569
שטח 7.79 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 4,390 (31 במרץ 2021)
 ‑ צפיפות 620 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות 50°53′17″N 21°40′00″E / 50.88798°N 21.66658°E / 50.88798; 21.66658 
אזור זמן UTC+1
http://www.ozarow.pl/

אוז’רובפולנית: Ożarów) היא עיר קטנה במחוז אפטא בפרובינציית שוויינטוקז'יסקיה בפולין, על ציר הדרכים הראשי ורשה-ביטום, ובה כ-4,816 תושבים (2006).

תולדות העיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1569 נוסדה אוז'רוב וקיבלה מעמד של עיר מהמלך זיגמונט השני אוגוסט. בשנת 1767 נהרס מרכז העיר בשריפה. בשנת 1869 איבדה אוז'רוב את מעמדה כעיר עקב השתתפות תושביה במרד הפולני של 1863-1864.

בין השנים 1815-1915 הייתה אוז'רוב חלק מפולין הקונגרסאית שתחת שליטת רוסיה. במרד של 1905 הייתה אוז'רוב מרכז להתנגדות פולנית לשלטון הרוסי, ושוב במלחמת העולם הראשונה, ב-1915. הרוסים שרפו את אוז'רוב, והעיירה נבנתה מחדש בין השנים 1916-1920.

אוז'רוב כיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעסיק העיקרי באוז'רוב הוא מפעל בטון שהוקם ב-1972. הקמת המפעל הביאה לגידול אוכלוסייתה של העיירה. בזכות התפתחות התעשייה והמסחר בעיר, שבה וקיבלה אוז'רוב בשנת 1988 מעמד של עיר. המפעל הופרט ב-1995 ונרכש על ידי חברה אירית.

באוז'רוב קיים בית קברות יהודי שנהרס במלחמת העולם השנייה על ידי הגרמנים אך שופץ ב-2001.

יהודי אוז'רוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-18 היו בעיר כ-1,000 יהודים. במקום פעלה שושלת חסידית בשם אוז'רוב, אשר קיימת עד היום ומרכזה בבני ברק.

במלחמת העולם הראשונה סבלה הקהילה בעיר מהקוזקים ששמרו עליה בראשית המלחמה, ולאחר מכן מגייסות אוסטרו-הונגריה, שחייבו את היהודים בעבודות כפייה ובנטל מיסים כבד.

בעיר נוסדה אגודה ציונית בשם "בני ציון", אשר קיימה קורסים בעברית, ובשנת 1917 הוקמה בה ספרייה יהודית. בשנות העשרים והשלושים פעלו בה מפלגות ציוניות, וכן סניפים של אגודת ישראל ושל הבונד.

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיירה כ-3,200 יהודים.

הגרמנים כבשו את אוז'רוב בספטמבר 1939, ועם כניסתם לעיר ציוו על היהודים להתייצב בבית הספר היהודי, שם הוחזקו מספר שעות, תוך שהגרמנים יורים על הבניין באופן אקראי, ומתעללים בפומבי ברב הקהילה.

היהודים צוו לענוד סרט עם מגן דוד על זרועם ולהציב שלט עם המילה "יהודי" בפתח ביתם, ונאסר עליהם ללכת על המדרכות בעיר ולבוא במגע עם לא יהודים. בתחילת 1940 החרימו הגרמנים את כל העסקים שבבעלות יהודים, ולאחר מכן, צוו היהודים לעבור לרובע נפרד בעיר.

היודנרט שהוקם בעיר נאלץ להעביר רכוש וכסף לגרמנים, ולספק עובדי כפייה, כאשר העונש על אי עמידה בכך היה מוות, לרבות של נשים וילדים. בדצמבר 1940 הועברו לעיר כ-700 יהודים שגורשו מוולוצלאבק, ובמרץ 1941 הועברו אליה כ-100 ממגורשי וינה וכ-800 ממגורשי קילצה.

בינואר 1942 גודר הרובע היהודי, שאוכלוסייתו מנתה כ-4,500 נפשות, והפך לגטו סגור. אהרון בודקו, יהודי שהצליח לצאת מהגטו ונתפס, הוצא להורג באופן פומבי. בקיץ 1942 ריכזו הגרמנים בגטו עוד 1,349 יהודים ממחוז ראדום, והצפיפות והרעב בו גברו.

בסוף אוקטובר 1942 חוסל הגטו באקציה יחידה, ויהודיו הובלו ברגל לתחנת הרכבת בעיר, כאשר ילדים וזקנים שהתקשו בהליכה נורו למוות. 4,648 יהודים הועמסו על קרונות משא, בצפיפות של כ- 150 איש בכל קרון. רכבת אחת פנתה לטרבלינקה, והשנייה למיידנק. מעט היהודים שהושארו בעיר לאיסוף הרכוש בגטו נורו על ידי שוטרים אוקראינים, והושלכו לבארות. מיד לאחר מכן הוכרזה העיר "נקייה מיהודים".

רק כ-60 יהודים בני העיר שרדו את השואה, ביניהם שהסתתרו או שהסתירו את יהדותם כמו מרים וינטר. כיום אין בעיר יהודים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]