אוטו היצפלד
 | |
| גנרל אוטו היצפלד | |
| לידה |
7 במאי 1898 שלוכזי, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 1990 (בגיל 92) דוסנהיים, גרמניה  |
| מדינה |
גרמניה  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1914–1945 (כ־31 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל הרגלים (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-102 מפקד הקורפוס ה-67 מפקד הארמייה ה-11 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
  | |
גנרל אוטו היצפלד (בגרמנית Otto Hitzfeld; 7 במאי 1898 – 6 בדצמבר 1990) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצפלד נולד ב-7 במאי 1898 בשלוכזי, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 התגייס היצפלד לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לגדוד התחלופה של רגימנט הרגלים ה-142 (באדן ה-7), ולחם בשורותיו במהלך המלחמה, וב-18 בפברואר 1916 הועלה לדרגת לוטננט. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, אות הפציעה בזהב, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה נשאר היצפלד ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 באפריל 1936 הועלה היצפלד לדרגת מיור, ובשנת 1937 מונה למדריך באקדמיה הצבאית בדרזדן. ב-10 בנובמבר 1938 מונה לשלישו של מפקד האקדמיה, וב-1 באוגוסט 1939 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט,.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף 1939 מונה היצפלד למפקד הגדוד ה-3 ברגימנט הרגלים ה-158, ובמהלך המערכה על צרפת לחם עמו כחלק מהדיוויזיה ה-82 במסגרת הקורפוסים ה-38, ה-13, וה-23. ב-15 בנובמבר 1940 מונה היצפלד למפקד רגימנט הרגלים ה-593, וב-26 ביולי 1941 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-213, שהיה חלק מהדיוויזיה ה-73, ולחם עמו במהלך מבצע ברברוסה כחלק מהקורפוסים ה-54, והקורפוס ה-42 לסירוגין במסגרת הארמייה ה-11. ב-30 באוקטובר 1941 קיבל היצפלד על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-1 בינואר 1942 הועלה לדרגת אוברסט. ב-17 בינואר 1942 קיבל היצפלד על פעולותיו תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-15 באוגוסט 1942 נפצע במהלך הקרבות, וקיבל על כך את עיטור אות הפציעה בזהב. לאחר החלמתו מונה היצפלד ב-19 בינואר 1943 למפקד הדיוויזיה ה-102, שהייתה חלק מקורפוס הפאנצר ה-39 במסגרת הארמייה התשיעית, וב-14 במרץ הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-38 במסגרת הארמייה ה-18. ב-1 באפריל 1943 הועלה היצפלד לדרגת גנרל מיור, והועבר עם הדיוויזיה שבפיקודו תחת פיקוד הקורפוס ה-20 במסגרת ארמיית הפאנצר השנייה.
ב-23 באפריל הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד קורפוס הפאנצר ה-46 במסגרת הארמייה התשיעית, ולחם עמו בקרב קורסק. ב-12 באוגוסט הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-35 במסגרת ארמיית הפאנצר השנייה, וב-31 באוגוסט הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הארמייה התשיעית, כחלק מהקורפוסים ה-56 והקורפוס ה-20. ב-5 בנובמבר 1943 הועלה היצפלד לדרגת גנרל לוטננט, ומונה למפקד בית הספר לחיל הרגלים בדבריץ, עליו פיקד עד ה-1 בנובמבר 1944. ב-17 בדצמבר 1944 מונה היצפלד למפקד הקורפוס ה-67, ולחם עמו כחלק מארמיית הפאנצר השישית בקרב הארדנים. בינואר 1945 הוכפף הקורפוס תחת פיקוד הארמייה ה-15, ובפברואר הוכפף הקורפוס תחת פיקוד ארמיית הפאנצר החמישית. ב-1 במרץ 1945 הועלה היצפלד לדרגת גנרל חיל הרגלים, וב-2 באפריל מונה למפקד הארמייה ה-11. ב-19 באפריל 1945 נפל היצפלד בשבי בעלות הברית לאחר שהכריז על גטינגן כעיר פרזות, וב-9 במאי 1945 קיבל על פעולותיו תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-12 במאי 1947 שוחרר היצפלד מהשבי, ורק אז נודע לו שקיבל את תוספת החרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. לאחר שחרורו התגורר היצפלד בדונסהיים עד למותו ב-6 בדצמבר 1990.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוטו היצפלד באתר www.lexikon-der-wehrmacht בגרמנית