אייזיאה באומן

אייזיאה באומן
Isaiah Bowman
	אין תמונה חופשית
לידה	26 בדצמבר 1878; ווטרלו, קנדה
פטירה	6 בינואר 1950 (בגיל 71); בולטימור, ארצות הברית
ענף מדעי	גאוגרפיה, גאוגרפיה פיזית, mapping, גאוגרפיה רגיונלית
מקום לימודים	אוניברסיטת ייל (1909); אוניברסיטת הרווארד ;
מוסדות	אוניברסיטת ייל
פרסים והוקרה	מדליית היובל של דייוויד ליווינגסטון (1945); מדליית זהב (פטרון) של החברה הגאוגרפית המלכותית (1941); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; מדליית ליווינגסטון (1927) ;

אייזיאה באומן (באנגלית: Isaiah Bowman;‏ 26 בדצמבר 1878, ווטרלו, אונטריו, קנדה – 6 בינואר 1950, בולטימור, ארצות הברית) היה גאוגרף אמריקאי ונשיא אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, 1935–1948. ידוע בין היתר בהנהגת נומרוס קלאוזוס, שהגבילה את מספר הסטודנטים היהודים ובדעותיו האנטישמיות.

ביוגרפיה

באומן נולד בכפר באונטריו, ליד ווטרלו, קנדה. משפחתו הייתה שייכת לכת המנוניטים, ובגיל שמונה שבועות עבר אביו של באומן ומשפחתו לבקתת עץ בבראון סיטי, מישיגן, שישים קילומטר מדטרויט. בשנת 1900, הפך באומן לאזרח אמריקני והתכונן ללמוד בהרווארד.^[1] בתחילה הוא למד באוניברסיטת מזרח מישיגן, אבל עבר מאוחר יותר להרווארד ולמד אצל הגאומורפולוג ויליאם מוריס דייוויס.^[2]

המשלחות לאמריקה הדרומית

לאחר שסיים את לימודיו בהרווארד בשנת 1905, הוא הפך לאסיסטנט ולתלמיד באוניברסיטת ייל, שם שהה במשך עשר שנים. הוא החל את הקריירה שלו עם התמחות מחקרית בגיאומורפולוגיה, אך במהרה התעניין באינטראקציות בין האדם לסביבה, במיוחד בהרי האנדים. הוא הוביל מספר משלחות לאזורי האנדיאנים, ב־1907, ב־1911 וב־1913. מטרת מסעו ב־1907 הייתה לחקור את ההשערה של ויליאם מוריס דייוויס, כי מחזוריות הסחיפה הייתה אחראית על נופים רבים באנדים. במסע זה הוא נכנס תחילה לחופי פרו וצ'ילה לפני שנסע דרך היבשה לבוליביה, אגם טיטיקקה ופרו. עבודתו זו זיכתה אותו בדוקטורט בגאומורפולוגיה 1909.^[1]

לאחר המשלחת, באומן האמין כי השערתו של מוריס נכונה. מסעו של באומן ב-1911 היה קצר יחסית, התרחש כולו בפרו, סקר את ארקיפה ועמק הנהר אורובמבה. מטרת המשלחת הייתה למפות את הטופוגרפיה של האזור מקוסקו אל החוף. בעקבות כך נאלץ באומן למתן את מסקנותיו הקודמות על מחזוריות הסחיפה, כי הבחין בהשפעת ההתקרחנות ופעילות וולקנית שיצרו את הנוף הסחוף הנ״ל. משלחת זו נבלמה במידה רבה על ידי "הגילוי" בו זמנית של מאצ'ו פיצ'ו על ידי עמיתו של באומן, חירם בינגהאם.

המשלחת של 1913 הייתה מסע רחב היקף בין צ'ילה, ארגנטינה ובוליביה, החל בבואנוס איירס. התוצאות של משלחת זו היו פחות משמעותית לגבי המסקנות מאשר שתי נסיעותיו הקודמות.^[3]^[4]^[5]^[6]

משלחות על שם באומן

החל משנת 2005 האגודה הגאוגרפית האמריקאית סייעה בפרויקטים בינלאומיים של מחקר משותף, שנקראה "מסעות באומן" לכבודו של באומן, בין השאר כדי לייעץ לממשלת ארצות הברית בנוגע למגמות עתידיות בשטח האנושי של מדינות אחרות.^[7]

בשירות הגאוגרפיה והמדינה

בזמן שבאומן היה באמריקה הדרומית, האגודה הגאוגרפית האמריקאית (AGS) הייתה מועדון חברתי, עם בעיות במימון ובעלת פעילות מוגבלת במחקר. האגודה שכרה את באומן כמנהלה בשנת 1915. הוא מיתג את הארגון כמכון למחקר אקדמי, הכפיל את מספר החברים בו והגדיל את נוכחותו והשפעתו הציבורית.^[8]

מעמדו של באומן כמנכ״ל האגודה הגאוגרפית האמריקאית, הפך אותו לדמות ציבורית מרכזית בקרב הגאוגרפים האמריקאיים. באותה העת, כבר השתוללה באירופה מלחמת העולם הראשונה, הנשיא באותו הזמן – וודרו וילסון היה זקוק למידע גאוגרפי רב, בעיקר בנושאים שקשורים לתוכניות השלום שאחרי המלחמה. הנשיא הקים "ועדת חקירה" (1917–1919), בניסיון לתכנן אפשרויות להגדרה עצמית עבור עמי מזרח אירופה והבלקן באמצעות מיפוי מפורט של משתנים תרבותיים ומדיניים. כדמות מרכזית ידועה של הגאוגרפיה האמריקאית, הוזמן באומן להשתתף בוועדה. תרומותיו של באומן בהסדר ורסאי, שסיכם את מלחמת העולם הראשונה, הן רבות ומגוונות, והוא ידוע בתמיכתו בקיומה של מדינת פולין.^[9]

התשובה המדעית לבעיות גאופוליטיות תישאר סימן ההיכר בקריירה של באומן. לאחר המלחמה עבד באומן יותר כגאוגרף פוליטי מאשר כגאוגרף פיזי, אם כי הוא המשיך להתמקד ביחסים שבין נוף לאנשים. הספר שפרסם לאחר המלחמה, "העולם החדש" ב־1921, תיאר את הגאוגרפיה של העולם כהגמוניה אמריקאית ודומיננטיות פוליטית.^[10]

בשנת 1931 הוא נבחר לנשיא האיחוד הגאוגרפי הבינלאומי ( IGU) ובשנת 1933 הוא היה יו"ר המועצה הלאומית למחקר.

נשיא אוניברסיטה

באומן ניהל את האגודה הגאוגרפית האמריקנית עד 1935, כאשר מונה לנשיא החמישי של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס. זאת הייתה תקופת השפל בארצות הברית, ומצבה של האוניברסיטה היה בכי רע, ובאומן קיבל בירושה גירעון גדול. הוא הצליח לצמצם את הגירעון ולבנות מחדש את תקציב האוניברסיטה.^[11]

בהמשך שירותו הממשלתי, הפך באומן ליועץ של משרד החוץ, וייעץ לנשיא פרנקלין רוזוולט במהלך מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה היה באומן מקדיש חלק מהשבוע לשהייה בוושינגטון, והותיר את ניהול האוניברסיטה בידי סגנו. בתור יועץ של מחלקת המדינה, השתתף באומן בכנס דומברטון אוקס ובכנס סן פרנסיסקו, ששיחקו תפקיד ביסוד האו"ם.

בשנת 1942, עם עידוד חזק של באומן, אוניברסיטת ג'ונס הופקינס הקימה מתקן שהפך למעבדה לפיזיקה יישומית, שם המדענים השלימו את בניית מכשיר שיכול היה לפוצץ פגז ארטילרי בקרבת מטרה, במקום במגע ישיר. מרעום מיוחד זה סייע מאוד לקראת סוף המלחמה בחיזוק ההגנה נגד מטוסים בעיקר בחזית היפנית כנגד התקפות קמיקזה בסוף המלחמה וכן בקרבות באזור הארדנים באירופה.

עם תום מלחמת העולם השנייה, באומן חזר לתפקידו כנשיא האוניברסיטה במשרה מלאה.

הקמת מכון מחקר גאוגרפי

פרויקט המחמד של באומן היה הקמת בית ספר לגאוגרפיה בג'ונס הופקינס. הוא גייס כספים להקמתו במטרה ליצור מקור מתמשך של ידע גאוגרפי שימסר למנגנון המדיניות של מחלקת המדינה של ארצות הברית. הוא שכר למשך שנתיים את הגאוגרף ז'אן גוטמן כחלק מהניסיון להקים את בית הספר לגאוגרפיה.

יתר על כן, בהיותו נשיא ג'ונס הופקינס הוא התבקש לבדוק את מעמדה של הגאוגרפיה באוניברסיטת הרווארד. באותה תקופה היה להרווארד מחלקה לגאולוגיה וגאוגרפיה ועמדו להציע קביעות לגאוגרף שני, שהתנגדו לו כמה גאולוגים. סירובו של באומן לשבח את הגאוגרפים של הרווארד ואת תוכניתם, סייע להחלטת הרווארד לסגור את התוכנית באותה שנה ולסיים כמעט את הוראת הגאוגרפיה בה. בגלל מעמדה של הרווארד באקדמיה באמריקה, היו לכך השלכות חמורות בכל רחבי המדינה על הדיסצפלינה. המחקר של סמית, גילה שבאומן לא אהב את הפרופסור לגאוגרפיה היחיד בהרווארד, דרונט ס' וויטלסי, על מלגותיו והומוסקסואליות שלו.^[12]

כאשר הרווארד סגרה את המחלקה לגאוגרפיה ב-1948, בהמלצת באומן, גם אוניברסיטת ג'ונס הופקינס הלכה בעקבותיה זמן קצר לאחר מכן.

אנטישמיות

התנגדותו של באומן לקליטת פליטים יהודים בארצות הברית, נבעה מאנטישמיות העמוקה.^[13] באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, הוא קבע "מכסת קבלה" אנטי-יהודית, שעה שאוניברסיטאות מובילות אחרות ביטלו את מערכות המכסות שלהם, בטענה שיהודים אינם איום זר לתרבות האמריקנית.

באומן היה אנטישמי ידוע, חשד מאוד ביהודים ולא רצה לשכור אותם לאוניברסיטה. על פי ניל סמית האימפריה האמריקאית: הגאוגרף של רוזוולט והקדמה לגלובליזציה (אוניברסיטת קליפורניה, 2003)^[14] בשנת 1939, באומן פיטר את אריק גולדמן, אחד ההיסטוריונים הצעירים המבטיחים ביותר של הסגל בג'ונס הופקינס ואמר: "יש כבר יותר מדי יהודים בהופקינס". בספר, סמית מצטט את באומן: "יהודים לא מגיעים להופקינס כדי להפוך את העולם לטוב יותר או משהו כזה, הם מגיעים לשני דברים: להרוויח כסף ולהינשא לאישה לא יהודייה". ב-1942 ביסס באומן מכסה על קבלת תלמידים יהודים. כמו כן הגביל את מספר הסטודנטים היהודים המורשים ללמוד תארים בתחומי המדע והמתמטיקה.^[15]

פרויקט M

תוכנית הבית הלבן הייתה לחפש אנשי צוות מקרב אקדמאים וגאוגרפים לסקור את "המקומות הריקים של כדור הארץ (מחוץ לארה״ב) המתאימים להתיישבות שלאחר המלחמה", במיוחד באפריקה ובאמריקה הדרומית, של אנשים שיכולים לחיות באותם מקומות."^[16]

בחירתו הראשונית של רוזוולט להנהיג את תוכנית הייתה אוצר מחלקת האנתרופולוגיה הפיזית במוזיאון סמיתסוניאן להיסטוריה של הטבע, אלש הרדליצ'קה. Aleš Hrdlička המועמד היה אינטלקטואל בולט בתאוריית האיגניקה – הרדליצ'קה היה משוכנע בעליונותו של הגזע הלבן ואובססיבי בנוגע לזהות הגזעית. רוזוולט ביקש לשכנע את אלש להוביל את צוות הפרויקט של M, שיחקור את "הבעיות האתנולוגיות הצפויות בתנועות האוכלוסייה שלאחר המלחמה".

רוזוולט גם הדגיש, שבעוד שרוב מדינות אמריקה הדרומית ישמחו לקבל את ההגירה היהודית, יהיה זה בתנאי שהמהגרים היהודיים לא יתמקמו בערים, אלא במושבות חקלאיות, והצוות צריך להציע דרכים שהיהודים לא יהגרו חזרה לערים הגדולות. הרדליצ'קה סירב בסופו של דבר להשתתף בתוכניתו של הנשיא.

הבחירה הבאה הייתה אייזיאה באומן, נשיא אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אנטישמי גלוי. רוזוולט היה מודע היטב לדעותיו הקדומות של באומן, לאחר שהחל להתכתב איתו שנים קודם לכן. ב-1938 ביקש רוזוולט מבאומן לערוך מחקר שיבחן כיצד יחזרו היהודים האירופאים להתיישב מחדש באמריקה הדרומית.

"למען האמת, מה שאני מחפש זה את המיקום והיקף אדמות חקלאיות טובות שלא היו מיושבות או מאוכלסות בדלילות, שעליהן יקימו מושבות יהודיות" כתב הנשיא לבאומן. הוא הוסיף כי "מושבות כאלה לא צריכות להיות גדולות, אך סביר להניח שהן צריכות להיות גדולות מספיק לשיתוף פעולה ולסיוע הדדי – בין 50 ל-100 אלף בני אדם באזור נתון".

כשתיארו את פרויקט M בפני ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל ב -1943 אמר רוזוולט כי המחקר מתמקד ב"דרך הטובה ביותר לפתור את השאלה היהודית", והוסיף כי הפתרון הוא "לפזר את היהודים בכל העולם", ולא לאפשר להם להתרכז במקום אחד. השיחה נרשמה ביומנו של סגן הנשיא הנרי וולאס, שנכח בפגישה.

פרויקט M הביא בסופו של דבר לכתיבת אלפי עמודים של דו"חות, מפות וניתוחים שבחנו את המאפיינים של קבוצות גזעיות ואתניות רבות, והייתה בהם אווירה אופטימית לגבי שילובם במולדתם החדשה.

פרויקט "M" נסגר לבסוף על ידי הנשיא הארי טרומן, שירש את תפקיד הנשיא לאחר מותו של רוזוולט ב-12 באפריל 1945. טרומן ראה את המחקר כפסולת ענקית ובזבוז כסף. הוא ביטל את המימון והמסקנות מיידית.^[^{דרוש מקור]}

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אייזיאה באומן בוויקישיתוף

אייזיאה באומן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי אייזיאה באומן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² James E. P., and Martin, G. 1972, All possible world, John willy, pp.298-301
^ Wrigley, Gladys (1951). Isaiah Bowman. New York: American Geographical Society. p. 35.
^ Huntongton, Archer M. (1950). Isaiah Bowman: Resolution by the Council of the American Geographical Society. American Geographical Society. p. 176
^ Bowman, I., 1915, South America
^ Bowman, Isaiah The Andes of Southern Peru; Geographical Reconnaissance along the Seventy-Third Meridian, Published for The American Geographical Society of New York by Henry Holt and Company, (1916)
^ Bowman, I., 1924, Desert Trails of Atacama
^ El Enemigo Común » Zapotec Indigenous People in Mexico Demand Transparency from U.S. Scholar, web.archive.org, ‏2009-04-12
^ John Kirtland Wright, Geography in the Making: The American Geographical Society, 1851-1951 (1952), contains an analysis of Bowman's work for the society.
^ Reisser, Wesley (2012). The Black Book: Woodrow Wilson's Secret Plan for Peace, explores Bowman's role in the World War I peace settlements and the legacy of re-drawing borders. Lexington Books
^ Bowman, I., 1921, The New World-Problems in Political Geography
^ French, John Calvin (1946). A History of the University Founded by Johns Hopkins. Baltimore: Johns Hopkins Press. p. 462
^ וולטלסי, התמחה בגאוגרפיה חקלאית, והוא שיצר את המפה המפורסמת של החגורות החקלאיות בארצות הברית. Smith, N. 1987. "Academic War over the Field of Geography": The Elimination of Geography at Harvard, 1947-1951. Annals of the Association of American Geographers. 77, 2, pp. 155-172
^ Zahra, T. (2016). The Great Departure: Mass Migration from Eastern Europe and the Making of the Free World. New York: W.W.Norton. pp. 161–2.
^ Smith, N. 2003, American Empire: Roosevelt’s Geographer and the Prelude to Globalization,
^ Ome, M., A legacy of anti-Semitism, The Johns Hopkins, News Letter, March 3, 2016
^ Daniel J. Roth, “ FRANKLIN D. ROOSEVELT wanted Jews ‘spread thin’ and kept out of U.S., documents reveal ...FDR library shows the president's secret plans to resettle Jews out of Europe ״The Jerusalem Post”. May 2,, 2018

[הערה_מספר_24946514:0-1] ¹ ² James E. P., and Martin, G. 1972, All possible world, John willy, pp.298-301

[2] Wrigley, Gladys (1951). Isaiah Bowman. New York: American Geographical Society. p. 35.

[3] Huntongton, Archer M. (1950). Isaiah Bowman: Resolution by the Council of the American Geographical Society. American Geographical Society. p. 176

[4] Bowman, I., 1915, South America

[5] Bowman, Isaiah The Andes of Southern Peru; Geographical Reconnaissance along the Seventy-Third Meridian, Published for The American Geographical Society of New York by Henry Holt and Company, (1916)

[6] Bowman, I., 1924, Desert Trails of Atacama

[7] El Enemigo Común » Zapotec Indigenous People in Mexico Demand Transparency from U.S. Scholar, web.archive.org, ‏2009-04-12

[8] John Kirtland Wright, Geography in the Making: The American Geographical Society, 1851-1951 (1952), contains an analysis of Bowman's work for the society.

[9] Reisser, Wesley (2012). The Black Book: Woodrow Wilson's Secret Plan for Peace, explores Bowman's role in the World War I peace settlements and the legacy of re-drawing borders. Lexington Books

[10] Bowman, I., 1921, The New World-Problems in Political Geography

[11] French, John Calvin (1946). A History of the University Founded by Johns Hopkins. Baltimore: Johns Hopkins Press. p. 462

[12] וולטלסי, התמחה בגאוגרפיה חקלאית, והוא שיצר את המפה המפורסמת של החגורות החקלאיות בארצות הברית. Smith, N. 1987. "Academic War over the Field of Geography": The Elimination of Geography at Harvard, 1947-1951. Annals of the Association of American Geographers. 77, 2, pp. 155-172

[13] Zahra, T. (2016). The Great Departure: Mass Migration from Eastern Europe and the Making of the Free World. New York: W.W.Norton. pp. 161–2.

[14] Smith, N. 2003, American Empire: Roosevelt’s Geographer and the Prelude to Globalization,

[15] Ome, M., A legacy of anti-Semitism, The Johns Hopkins, News Letter, March 3, 2016

[16] Daniel J. Roth, “ FRANKLIN D. ROOSEVELT wanted Jews ‘spread thin’ and kept out of U.S., documents reveal ...FDR library shows the president's secret plans to resettle Jews out of Europe ״The Jerusalem Post”. May 2,, 2018

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

אין תמונה חופשית
לידה	26 בדצמבר 1878 ווטרלו, קנדה
פטירה	6 בינואר 1950 (בגיל 71) בולטימור, ארצות הברית
ענף מדעי	גאוגרפיה, גאוגרפיה פיזית, mapping, גאוגרפיה רגיונלית
מקום לימודים	אוניברסיטת ייל (1909) אוניברסיטת הרווארד
מוסדות	אוניברסיטת ייל
פרסים והוקרה	מדליית היובל של דייוויד ליווינגסטון (1945) מדליית זהב (פטרון) של החברה הגאוגרפית המלכותית (1941) עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים מדליית ליווינגסטון (1927)