בלה ז'ולט

בלה ז'ולט
Zsolt Béla
לידה 7 בפברואר 1895
קומארנו, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בפברואר 1949 (בגיל 54)
בודפשט, הרפובליקה ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Steiner Béla עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Ilona Hollós (1927–1936)
  • Ágnes Zsolt עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קברו של בלה ז'ולט ושל רעייתו אגנש בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.

בֵּלָה ז'וֹלְט (בהונגרית: Zsolt Béla, בשמו הקודם שטיינר[1] קומארום, 8 בינואר 1895 – בודפשט, 6 בפברואר 1949) היה סופר, עיתונאי ופוליטיקאי רדיקלי (סוציאליסטי) הונגרי-יהודי, מהדור השני של כותבי כתב העת הספרותי החשוב ניוגט.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ולט נולד במשפחה יהודית. אביו איגנאץ שטיינר, היה עורך דין ואחר כך מנהל בנק, אמו הייתה אילונה הירשלר. לאחר מותו המוקדם של אביו בשנת 1903 אמו התחתנה בשנית. בלה למד בקומארנו ובהמשך למד בבודפשט למורה להונגרית - לטינית, אך קטע את לימודיו בגלל מלחמת העולם הראשונה והתגייס לצבא. הוא נשלח לחזית הרוסית, שם נפצע מספר פעמים ובסופו של דבר חזר הבייתה. שיריו, שנכתבו תוך הבראתו בבית החולים הצבאי באורדיאה, פורסמו בעיתונים המקומיים. כרך השירים הראשון שלו פורסם בשנת 1916, ובסיום המלחמה, בשנת 1918, הפך לעיתונאי. הוא היה עורך עיתון "יומן אורדיאה" ועוד עיתונים.

בשנת 1920 עבר לבודפשט, שם גילה בו שאנדור ברודי את העיתונאי האמיתי, כך הפך ז'ולט לאחד מעורכי העת הספרותי "אביב" (Tavasz). משנת 1921 הוא היה חבר במערכת בכתב העת "עולם" (Világ). כתביו היו לוחמניים, אך אלה הפוליטיים שיקפו התפכחות מהאידיאלים האזרחיים שלו שקרסו, ולא התאימו לאלה של תקופת הורטי (הונגריה בין שתי מלחמות העולם). בגלל ביקורתו על המערכת, לא היה חביב על השלטון, אך בחוגי הספרות זכה להכרה ולהערכה. באותה תקופה הוא נסחף פוליטית שמאלה והפך למאמין בסוציאליזם. בשנת 1925 עבד בעיתון "יומן הונגריה" (Magyar Hírlap), בין 1929 לבין 1938 בעיתון ספרותי רדיקלי. הוא היה גם עורך כתב העת הספרותי הקיצוני "העט" (A Toll). ב־27 בדצמבר 1927 התחתן עם השחקנית היהודייה אילונה הולוש (שוורץ),[2] והתגרש ממנה בשנת 1936.[3] אשתו השנייה הייתה רוקחת בשם אגנש ראץ, אמה של אווה היימן.

בשנת 1934 הוא הכיר את תנועת הבונים החופשיים והצטרף לתא "לאבורה וירטוס", שנוסד בווינה. יחד עם רוסטם ואמברי בנו של ארמין ואמברי פעלו לביטול עונש המוות. בבחירות 1935 התמודד ז'ולט כמועמד משותף למפלגה הרדיקלית הלאומית, מפלגת העצמאות 1848 ומפלגת קושוט, אך לא זכה. בסוף שנות השלושים הוא שהה לעיתים קרובות בפריז; הידיעה על פרוץ מלחמת העולם השנייה תפסה אותו שם. תחילה חשב להגר, אך בסופו של דבר חזר לביתו. משנת 1939 הוא לא יכול היה להמשיך בקריירה העיתונאית שלו בגלל החוקים האנטי יהודיים (החוק היהודי הראשון ובעיקר השני והשלישי), אך המשיך לפרסם; בשנת 1942 פרסם את אוסף מאמריו באורדיאה שבינתיים סופחה בחזרה להונגריה. עד שנת 1943 פרסם בלה ז'ולט אחד-עשר רומנים, שלושה כרכים של סיפורים קצרים וחמישה מחזות.

בשל מוצאו היהודי הוא גויס לשרות העבודה לעבודות כפייה שהיה מיועד ליהודים במסגרת הצבא ההונגרי ב־16 ביולי 1942. תחילה לוואץ, אחר כך לאוקראינה שהייתה כבושה על ידי הוורמכט. הוא נשלח תחילה עם פלוגתו לסרדינה-בודה ואחר כך לקייב. ב־30 באוקטובר 1943 הועבר לפלוגת שירות העבודה של נדיקאטה שהייתה ידועה לשמצה בשל יחסה האכזרי ליהודים. על אף שהצליח לשרוד, הוא נעצר והורשע זמן קצר לאחר מכן עקב התערבותו האישית של שר ההגנה, לאיוש צ'אטאי, באשמת הסתה והפצת טרור. הוא נמצא אשם ונפסקו לו ארבעה חודשי מאסר בכלא בשדרות מרגיט בבודפשט. הוא שוחרר בינואר 1944. לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה, הוא ואשתו חיפשו מקלט בגטו אורדיאה. ביולי 1944 עזב את הונגריה ברכבת קסטנר לברגן-בלזן ואחר כך לשווייץ. בתוך כך, כל משפחת אשתו נרצחה יחד עם בתו מנישואיו הקודמים.

בתום מלחמת העולם השנייה ב־1945 חזר ז'ולט חולה להונגריה. באוגוסט הוא הצטרף שוב למפלגה הרדיקלית ההונגרית שהוקמה מחדש. מצד אחד הועיל למפלגה עם המוניטין שלו כסופר, אך מצד שני, אופיו התזזיתי, השנאה שלו, שפתו חסרת המעצורים והפוגענית הזיקה לה.[4] ב־17 בנובמבר הוא נבחר ליו"ר משותף של המפלגה הרדיקלית ההונגרית לצד אימרה צ'צ'י. בשנת 1946 כתב את הרומן האחרון שלו, "תשע מזוודות", בו תיאר את חיי הגטו באורדיאה דרך חייו שלו, ובשנת 1947 את מחזהו "בית המרקחת הלאומי". בשלב זה הוא כבר היה חולה מאוד, ורוב כתביו, מאמריו ויצירותיו מ -1947 נכתבו כבר בסנטוריום, שם טופל. בשנת 1948 הפך לנשיא היחיד של מפלגתו. בסתיו 1948 חלה שוב ונסע לשווייץ לטיפול רפואי. בגלל האידאולוגיה הסוציאליסטית שלו המפלגה הקומוניסטית ההונגרית ראתה בו תומך עקרוני ב-1949. כמה ימים לאחר הבחירות באותה שנה (שניתן היה להצביע רק עבור רשימת החזית העממית), הוא נפטר והובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה. בתה של אשתו השנייה הייתה אווה היימן שנרצחה בשואה.

כתביו העיקריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Zsolt Béla verseskönyve; Nagel Ottó, Bp., 1915
  • Lohengrin bukása. Regény; Pallas, Bp., 1918
  • Forgószél (színmű, 1919)
  • Hiába minden; Sonnenfeld Ny., Nagyvárad, 1921
  • Igaz könyv; Genius, Bp., 1924
  • Házassággal végződik (regény, 1926)
  • Erzsébetváros (színmű, 1928)
  • Versek; Genius, Bp., 1929
  • Gerson és neje (regény, 1930)
  • Bellegarde (regény, 1931)
  • A királynő családja. Regény; Pantheon, Bp., 1932
  • Oktogon (színmű, 1933)
  • A párizsi vonat (színmű, 1934)
  • Kínos ügy (regény, 1935)
  • A dunaparti nő. Arthur; Nova, Bp., 1936
  • A Wesselényi-utcai összeesküvés (regény, 1937)
  • Az időszerű újságírásról; Kner Ny., Gyoma, 1937
  • Villámcsapás. Schwarz András önéletrajza; 1937
  • Kőért kenyér. Vezércikkek 1921-1939; 1939
  • Kakasviadal (regény, 1939)
  • Tanulságok és reménységek (cikkek, 1942)
  • Napraforgó (regény, 1943)
  • Fehér könyv. Írta Bródy Sándor, folytatja Zsolt Béla; 1945
  • Kilenc koffer (regény, 1946)
  • Nemzeti drogéria (színmű, 1947);
  • Kínos ügy. Regény; Szépirodalmi, Bp., 1970
  • Kilenc koffer; Magvető, Bp., 1980
  • A végzetes toll. Publicisztikai írások; Bp., 1992
  • Az igazi szerelem. Válogatott novellák; Noran, Bp., 2000
  • Duna-parti nő; Ulpius-ház, Bp., 2007
  • Házassággal végződik; Ulpius-ház, Bp., 2007
  • Zsolt Béla ifjúkori írásai a Komáromi Újságban, 1916-1917
  • Még egyszer és utoljára
  • ספר השירה של בלה ז'ולט ; Otel Nagel, Bp., 1915
  • נפילת לוהנגרין. רומן ; Pallas, Bp., 1918
  • מערבולת רוח (תיאטרון, 1919)
  • הכל לשווא ; זוננפלד ניו. אורדיאה, 1921
  • ספר אמיתי ; גאון, ב ', 1924
  • מסתיים בנישואין (רומן, 1926)
  • בודפשט רובע 7 (מחזה, 1928)
  • שירים ; גניאוס, ב ', 1929
  • גרשון ואשתו (רומן, 1930)
  • בלהגארדה (רומן, 1931)
  • משפחת המלכה. רומן ; פנתאון, עמ ', 1932
  • אוקטוגון (תיאטרון, 1933)
  • הרכבת לפריז (תיאטרון, 1934)
  • מקרה מביך (רומן, 1935)
  • האישה על שפת הדנובה. ארתור ; נובה, ב., 1936
  • קנוניה של רחוב וושלני (רומן, 1937)
  • על עיתונאות בת זמננו ; קנר ני., גיומה, 1937
  • הביבליוגרפיה של אנדראש שוורץ ; פנתאון, ב., 1937
  • לחם תמורת אבנים. מאמרי עריכה 1921-1939 . Ny., Bp., 1939
  • קרב תרנגולים (רומן, 1939)
  • שיעורים ותקוות (מאמרים, 1942)
  • חמניות (רומן, 1943)
  • נייר לבן. נכתב על ידי שאנדור ברודי, המשיך אותו בלה ז'ולט ; 1945
  • תשע מזוודות (רומן, 1946)
  • בית המרקחת הלאומי (מחזה, 1947);
  • זו פרשה מביכה. רומן בדיוני, עמ ', 1970
  • תשע מזוודות ; עריכת הערות פרנץ קשג; Seeder, Bp., 1980
  • הנוצה הקטלנית. כתבים פובליציסטים ב ', 1992
  • אהבה אמיתית. סיפורים קצרים שנבחרו ; 2000 (Foghorses)
  • אישה על שפת הדנובה ; בית Ulpius, Bp., 2007 (Ulpius anno)
  • זה נגמר בנישואין ; בית Ulpius, Bp., 2007 (Ulpius anno)
  • במפגשים עם הגורל. כתבי בלה ז'ולט בנערותו; Komárom, 2009
  • פעם אחרונה

מידע נוסף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלה ז'ולט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ A Belügyminisztérium 1916. évi 25050. sz. rendelete. MNL-OL 30809. mikrofilm 991. kép 2. karton.
  2. ^ A házasságkötés bejegyezve a Bp. VI. ker. állami házassági akv. 1960/1927. folyószáma alatt.
  3. ^ A bpesti kir. tszék. 36.P.35.700/1936-4. sz. végzés.
  4. ^ Borbándi Gyula: Szellem és erkölcs (Magyar Szemle online, 2001. április)