אטקינסון כשופט | |||||||
לידה |
29 ביוני 1845 צ'ארלסטון, וירג'יניה, ארצות הברית (כיום בתחומי וירג'יניה המערבית) | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
4 באפריל 1925 (בגיל 79) צ'ארלסטון, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית | ||||||
שם מלא | ג'ורג' וסלי אטקינסון | ||||||
מדינה | ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות ספרינג היל, צ'ארלסטון, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית | ||||||
השכלה |
| ||||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||||
בן או בת זוג | מיירה הורנר קמדן אטקינסון | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
חתימה | |||||||
ג'ורג' וסלי אטקינסון (באנגלית: George Wesley Atkinson; 29 ביוני 1845 – 4 באפריל 1925) היה עורך דין, שופט ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה המערבית, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1890–1891, כמושל וירג'יניה המערבית העשירי בשנים 1897–1901, וכשופט פדרלי בשנים 1905–1916.
ג'ורג' אטקינסון נולד בצ'ארלסטון שבווירג'יניה (כיום בתחומי ווירג'יניה המערבית), כילדם השני של מרים ראדר ושל קולונל ג'יימס אטקינסון, חוואי ולשעבר סגן השריף של מחוז קנאווה. היו לו שבע אחיות, והוא נקרא על שמו של סבו מצד אביו. הוא למד בבית הספר ציבורי בצ'ארלסטון.
במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית התגייס אטקינסון כטוראי לפלוגה F של רגימנט הפרשים הראשון של וירג'יניה המערבית. לאחר המלחמה הוא היה למפקח על בתי הספר הציבוריים במחוז קנאווה. הוא למד באוניברסיטת ווסליאן באוהיו, וב-1870 קיבל תואר בוגר אוניברסיטה. הוא המשיך בלימודיו, וב-1873 קיבל באותה אוניברסיטה תואר מוסמך אוניברסיטה. הוא גם למד במאונט יוניון קולג', מוסד בעל זיקה מתודיסטית שנוסד ב-1845 באליאנס, אוהיו, שם הוא קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. ב-1871 הוא עבר לנאשוויל או לוושינגטון די. סי. כדי ללמוד משפטים, וב-1874 קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת הווארד. מאוחר יותר הוא גם למד באוניברסיטת קולומביה.
אטקינסון נישא לראשונה לאלן איגאן, ויחד איתה הביא לעולם חמישה ילדים. בנם הבכור, האוורד, היה מייג'ור בצבא ארצות הברית. ב-1897, לאחר שהתאלמן, נישא אטקינסון בשנית למיירה הורנר דייוויס קמדן, אלמנתו של חבר הסנאט ובית הנבחרים של וירג'יניה גדעון קמדן.[1]
בשנים 1869–1871 היה אטקינסון חבר מועצת החינוך של צ'ארלסטון. בשנים 1868–1870 הוא היה עוזר המפקח על בתי הספר הציבוריים של מחוז קנאווה. בחלק מתקופה זו הוא עסק בגביית אגרות עבור מועצת נהר קנאווה. בשנים 1871–1877 הוא גם היה מנהל בית הדואר של בית המשפט של קנאווה בצ'ארלסטון.
זמן קצר לאחר שסיים את לימודי המשפטים בהווארד, התקבל אטקינסון ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה המערבית, והחל לעסוק בעריכת דין בצ'ארלסטון בשנים 1875–1877. ב-1876 הוא נבחר לבית הנבחרים של וירג'יניה המערבית, וב-1877 עבר לווילינג, שם הוא ערך את העיתון Wheeling Standard עד 1878. לאחר מכן הוא קיבל משרה בממשל הפדרלי כאיש שירות הכנסות הפנים בווילינג בשנים 1879–1881. לאחר מכן ועד 1885 הוא היה מרשל של ארצות הברית במחוז וירג'יניה המערבית.
אטקינסון התמודד על מושב מחוז הבחירה הראשון של וירג'יניה המערבית בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית. אף על פי שנראה שהוא ינוצח, הוא התמודד בהצלחה והחליף את ג'ון א. פנדלטון בשנת כהונתו האחרונה מפברואר 1890 ועד מרץ 1890. לאחר מכן הוא לא התמודד על תקופת כהונה נוספת בבית הנבחרים. לאחר סיום כהונתו בבית הנבחרים, שב אטקינסון לעסוק בעריכת דין בשנים 1891–1896, ובאותה תקופה היה לעורך העיתון West Virginia Journal בווילינג.
בבחירות למשרת מושל וירג'יניה המערבית של 1896 ניצח אטקינסון את מועמד המפלגה הדמוקרטית קורנליוס ק. ווטס, היה למושל המדינה העשירי, וכיהן בתפקיד בשנים 1897–1901. הדמוקרטים איישו את לשכת המושל במשך 26 השנים הקודמות, אך המדינה ניצבה בפניה משבר כספי. אטקינסון פעל נגד שחיתות בפוליטיקה ונגד שדלנות מקצועית. הוא גם ניהל משא ומתן עם מנהיג המפלגה הרפובליקנית, הסנאטור סטיבן אלקינס, שבסופו של דבר הסכים להעלאת מיסים. על כל פנים, הוויתורים פילגו את אגף תומכי הרפורמה במפלגה. אטקינסון פעל להנהגת יום עבודה של שמונה שעות, לאיסור העסקת ילדים מתחת לגיל 14, לשיפור תנאי העבודה לנשים, ולהנהגת תקנות בטיחות בתעשייה ובענף הכרייה. בנוסף לפעולותיו נגד חוקי ג'ים קרואו הגזעניים שאומצו על ידי המדינות השכנות וששללו את זכות הבחירה מרוב האפרו-אמריקאים ומהלבנים העניים, קידם אטקינסון חינוך ציבורי ברמה גבוהה, מערכת כבישים קבועה, והגירה פתוחה ושוויונית. לאחר תום כהונתו כמושל, מינה אותו הנשיא תאודור רוזוולט באישור של הסנאט של ארצות הברית, לפרקליט הפדרלי של המחוז השיפוטי הדרומי של וירג'יניה המערבית, תפקיד בו הוא שימש עד 1905.
ב-15 באפריל 1905 מינה הנשיא רוזוולט את אטקינסון במינוי פגרה למושב בבית המשפט לערעורים של ארצות הברית (United States Court of Claims) שהתפנה עקב פטירתו של השופט לורנס ולדון. ב-5 בדצמבר הגיש רוזוולט את המינוי באופן רשמי, וב-16 בינואר 1906 אושר המינוי על ידי הסנאט. ב-16 באפריל 1916, חודשים ספורים לפני יום הולדתו ה-71 התפטר אטקינסון מכס השיפוט.
אטקינסון שב לצ'ארלסטון, עסק בכתיבה, ונותר פעיל במפלגה הרפובליקנית. ב-1918 הוא תמך במועמדותו של ט. גיליס נאטר, עורך דין אפרו-אמריקאי מצ'ארלסטון למושב בבית המחוקקים המדינתי. אטקינסון כתב 11 ספרי שירה וספרי עיון.
ג'ורג' אטקינסון נפטר בצ'ארלסטון ב-4 באפריל 1925. הוא נטמן בבית הקברות ספרינג היל שבעיר.