גביע אסיה בכדורגל עד גיל 20
 | |
| ענף | כדורגל |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1959 |
| ארגון מפעיל | קונפדרציית הכדורגל של אסיה (AFC) |
| מספר מתמודדים | 16 |
| יבשת | אסיה |
| זוכה |
 נבחרת אוזבקיסטן (תואר ראשון; 2023) |
| הכי הרבה זכיות |
 נבחרת קוריאה הדרומית (12 תארים) |
  | |
גביע אסיה בכדורגל עד גיל 20, נקרא גם גביע אסיה לנוער בכדורגל של AFC (באנגלית: AFC U-20 Asian Cup), הוא תחרות הכדורגל המרכזית לנבחרות נוער שחברות בקונפדרציית הכדורגל של אסיה (AFC). מנצחת הטורניר מוכתרת לאלופת אסיה לנוער בכדורגל וזוכה בכרטיס העפלה לגביע העולם בכדורגל עד גיל 20.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת דרכו של הטורניר הוא נערך כל שנה החל מטורניר 1959 שנערך בפדרציית מלאיה, ועד לטורניר 1980 שנערך בתאילנד. בין השנים 1959–2006 נקרא הטורניר גביע אסיה לנוער, בין השנים 2008–2020 נקרא הטורניר גביע אסיה בכדורגל עד גיל 19, והחל מ-2020 נקרא גביע אסיה בכדורגל עד גיל 20.
נבחרת קוריאה הדרומית זכתה בטורניר הראשון, ובנוסף היא המצליחה ביותר במסגרת זו ובעלת מספר הזכיות הגבוה ביותר עם 12 זכיות. נבחרת מיאנמר (לשעבר בורמה) זכתה שבע פעמים. נבחרת הנוער של ישראל השתתפה בטורנירים שנערכו בשנים 1964–1972, זכתה שש פעמים בטורניר, סיימה פעם אחת במקום השלישי ופעם אחת במקום הרביעי. בטורניר שנערך ב-1970 במנילה הפסידה ישראל ברבע הגמר לנבחרת בורמה 0–1, במשחק שהיה מלווה בשערוריית שיפוט.[1] אף על פי שנבחרת ישראל שיחקה רק בתשעה טורנירים, נכון ל-2023 היא עדיין ממוקמת במקום השלישי במספר הזכיות בטורניר לאחר נבחרות דרום קוריאה, ומיאנמר. בנוסף, ממוקמת ישראל במקום התשיעי מבחינת מספר הנקודות שצברה בטורנירים, מתוך 41 מדינות שהשתתפו ומשתתפות בגביע אסיה לנוער. במהלך הטורנירים השונים השתתפו גם שופטי כדורגל ישראלים כגון אברהם קליין.[2] ישראל, שהשתייכה אומנם מבחינה גאוגרפית לאסיה, הוצאה בלחץ מדינות ערב מה-AFC בשנות ה-70, והצטרפה בהמשך לקונפדרציית הכדורגל של אירופה (אופ"א).
טורנירי גביע אסיה לנוער
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
סיכום הזוכות בגביע אסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| דירוג | מדינה | זכיות | סגנויות |
|---|---|---|---|
| 1 | קוריאה הדרומית |
12 (1959, 1960, 1963, 1978, 1980, 1982, 1990, 1996, 1998, 2002, 2004, 2012) | 5 (1962, 1971, 1972, 1992, 2018) |
| 2 |  מיאנמר(אנ') |
7 (1961, 1963, 1964, 1966, 1968, 1969, 1970) | 1 (1965) |
| 3 |  ישראל |
6 (1964, 1965, 1966, 1967, 1971, 1972) | - |
| 4 |  עיראק(אנ') |
5 (1975, 1977, 1978, 1988, 2000) | 2 (2012, 2023) |
| 5 |  איראן(אנ') |
4 (1973, 1974, 1975, 1976) | 1 (1977) |
| 6 |  קוריאה הצפונית(אנ') |
3 (1976, 2006, 2010) | 2 (1990, 2014) |
| 7 |  ערב הסעודית(אנ') |
3 (1986, 1992, 2018) | 2 (1985, 2016) |
| 8 |  תאילנד(אנ') |
2 (1962, 1969) | – |
| 9 |  יפן(אנ') |
1 (2016) | 6 (1973, 1994, 1998, 2000, 2002, 2006) |
| 10 |  סין(אנ') |
1 (1985) | 3 (1982, 1996, 2004) |
| 11 |  אינדונזיה(אנ') |
1 (1961) | 2 (1967, 1970) |
| 12 |  קטר(אנ') |
1 (2014) | 1 (1980) |
| 13 |  סוריה(אנ') |
1 (1994) | 1 (1988) |
| 14 | אוזבקיסטן |
1 (2023) | 1 (2008) |
| 15 |  איחוד האמירויות הערביות(אנ') |
1 (2008) | - |
| 16 |  הודו(אנ') |
1 (1974) | - |
אירועים שונים שהשפיעו על הטורניר
[עריכת קוד מקור | עריכה]פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גביע אסיה לאומות עמד במקרים רבים בצל התערבות פוליטית. ישראל שהייתה חברת הקונפדרציה מעצם שיוכה הגאוגרפי ליבשת אסיה, השתתפה בטורנירים במהלך שנות השישים של המאה ה-20 וראשית שנות השבעים. בשל לחץ פוליטי שהפעילו מדינות ערב באמצעות נציגיהם בפדרציית הספורט האסייתית הורחקה ישראל בהדרגה מהטורניר. בשלהי 1972 קיבלה קונפדרציית הספורט של אסיה החלטה, במסגרתה יכולה המדינה המארחת את הטורניר להזמין אליו נבחרות בהתאם לשיקול דעתה. ההחלטה נודעה כ"תיקון הבורמזי".[10] ב-1973, בהתאם "לתיקון הבורמזי", סרבה איראן להזמין את ישראל לטורניר שנערך בטהרן. ישראל, שהייתה האלופה המכהנת, סרבה להעביר את הגביע לאיראן, וזה הועבר בסופו של עניין על חשבון קונפדרציית הספורט האסייאתית.[11] הנבחרת לא הוזמנה גם לטורניר ב-1974, וב-1975, הורחקה ישראל רשמית מהטורניר.[12] ב-1976 נעשה ניסיון להחזיר את נבחרת הנוער לטורניר, אך הוא נדחה פה אחד על ידי קונפדרציית הספורט של אסיה.[13] בהמשך הצטרפה ישראל לקונפדרציית הספורט של אירופה.
ב-1977 בהתאם "לתיקון הבורמזי" סרבה איראן להזמין לטורניר שנערך בטהרן את נבחרת ירדן, נבחרת צפון קוריאה ונבחרת ברוניי. הפדרציה האסיאתית אישרה את ההחלטה, וכך גם פיפ"א, אך נשיא פיפ"א ז'ואאו האבלנז' מתח ביקורת על הנושא וקרא לפדרציה האסיאתית לשנות את התקנון.[14]
ב-1980 עתיד היה טורניר להיערך בסין. ממשלת סין העמידה קשיים במתן אשרות כניסה למדינה, לנבחרת קוריאה הדרומית ועל כן החליטה פדרציית הספורט האסייתית לבטל את הטורניר.
מגפת הקורונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2020 עתיד היה הטורניר להיערך באוזבקיסטן, אך בשל מגפת הקורונה הוא בוטל ונערך ב-2023.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל כדורגל | ||
- האתר הרשמי של גביע אסיה עד גיל 20
- נתונים על הטורנירים השונים
- הגביע הוא שלנו בסייגון ובטוקיו, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
גמר גביע אסיה לנוער 1971, באתר כאן ארכיון.[א]- ברוך שיינברג, במנילה "העיפו" את ישראל מהטורניר מסביב לשולחן הירוק, דבר, 1 במאי 1970
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יצוין כי באתר "כאן 11" מצוינת שנת המשחק כ-1972, אך זוהי שגיאה כפי שניתן להבין משמות השחקנים שנאמרים בשידור וממבקיע השער לישראל, שלום שוורץ.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מרדכי רינקובסקי, שערים היו מונעים את השערוריה במנילה, דבר, 3 במאי 1970.
- ^ שלמה מוזר, השופט קליין יוזמן לנהל משחק בין-ארצי ברומניה, ייצא עם נבחרת הוער לבאנגקוק, דבר, 1 במרץ 1967.
- ^ לנבחרת הנוער בשובה עטורת ניצחון, מעריב, 4 במאי 1964.
- ^ גביע אסיה-לנוער ישראל בכדורגל, קול העם, 7 במאי 1965.
- ^ הקרב במנילה, מעריב, 14 באפריל 1967.
- ^ ישראל זכתה בגביע אסיה, ניצחה את אינדונזיה 0:3, הצופה, 28 באפריל 1967.
- ^ לא היה מקום לצפות שהנבחרת תחזור מבאנגקוק עם גביע אסיה לנוער, מעריב, 11 במאי 1969.
- ^ דב עצמון, שער של שלום שוורץ החזיר לישראל את גביע אסיה לנוער, דבר, 6 במאי 1971.
- ^ שאול הון, ישראל שמרה על גביע אסיה לנוער, מעריב, 2 במאי 1972.
- ^ ישראל רוזנבלט, פרטיכל הקונפדרציה האסיאנית מגלה האמת על "התיקון הבורמזי", מעריב, 14 בנובמבר 1972.
- ^ גביע אסיה לנוער יישלח השבוע לטהרן, על המשמר, 3 באפריל 1973.
- ^ על סדר היום רק סעיף אחד: גירוש ישראל, מעריב, 6 באפריל 1975.
- ^ ישראל רוזנבלט, נדחתה הצעה להחזיר את הנוער לגביע אסיה, מעריב, 11 במאי 1976.
- ^ האוולנג' קורא לאסיה לבטל את "הסעף הבורמזי", מעריב, 3 במרץ 1977.