דגל התורה

דגל התורה

מדינה	ישראל ישראל
מייסד	הרב אלעזר מנחם מן שך
מנהיגים	אברהם רביץ, משה גפני
מזכיר כללי	יצחק פינדרוס
תקופת הפעילות	1988–הווה (כ־36 שנים)
אפיון	מפלגה חרדית ליטאית
אידאולוגיות	שמרנות דתית, יהדות חרדית-ליטאית
כנסות	12 ואילך
ממשלות	23[א], 24, 27[ב], 28[א], 29, 30, 32, 34, 35, 37 [ב]
אותיות	עץ (הבחירות לכנסת ה-12) דגל (הבחירות לרשויות המקומיות ב-2024)
שיא כוחה	4 מנדטים (ה-21, ה-23 *, ה-24 ) *נוסף מנדט בעת כהונת הכנסת
רשימה פוליטית	יהדות התורה (1992-, עצמאית לחלופין)
נוצרה מתוך	אגודת ישראל
ארגונים בינלאומיים	יהדות התורה
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת	3 / 120
degel.org.il

אגודת החרדים – דגל התורה היא מפלגה ליטאית-חרדית בישראל. המפלגה הוקמה על ידי הרב אלעזר מנחם מן שך לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988, לאחר שפרש מאגודת ישראל. החל מהבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992 מתמודדת המפלגה לכנסת ברשימה משותפת עם אגודת ישראל תחת השם יהדות התורה.

רקע

ישיבת מועצת גדולי התורה הראשונה של דגל התורה בביתו של הרב שך

בשנים שלפני הקמת המפלגה היו חיכוכים בין הרב שך ורבנים ליטאים נוספים ובין אדמו"רים וגורמים חסידיים בהנהגת אגודת ישראל. כבר בשנות ה-50 התנגד הרב מבריסק לריצה משותפת של אגודת ישראל עם פועלי אגודת ישראל. בשנת 1973 רצה אגודת ישראל שוב עם פועלי אגודת ישראל, ובעקבות כך הורו הרב שך והרב יעקב ישראל קניבסקי (ה"סטייפלער") שלא להצביע עבור המפלגה. בסוף שנות ה-70 התרבו החיכוכים בין הרב שך והרב קניבסקי לאדמו"רי אגודת ישראל. הרב שך טען שאין ייצוג שוויוני לציבור הליטאי במוסדותיה של המפלגה ושהזרם החסידי באגודת ישראל מתייחס באהדה רבה מדי לחסידות חב"ד.

בשנת 1983 התכוונו עסקנים ליטאיים, בהם אברהם רביץ, להריץ מפלגה עצמאית בשם תל"י לבחירות לעיריית ירושלים, אך לבסוף בהוראת הרב שך המפלגה לא התמודדה. בשנת 1984, עם הקמת מפלגת ש"ס בסיועו של הרב שך, הורו השניים להצביע למפלגת ש"ס. בבחירות באותה שנה ירדה אגודת ישראל בשני מנדטים. לקראת הבחירות הבאות, נשקלה ריצה משותפת עם תנועת ש"ס, אך לבסוף הוחלט על פתיחת מפלגת דגל התורה על ידי הרב שך, כהמשך להקמת העיתון "יתד נאמן" בשנת 1985 (יחד עם הרב קניבסקי שנפטר חודש לאחר מכן) ובד"ץ שארית ישראל בשנת 1988.

הקמת המפלגה ומוסדותיה

הכנס הארצי הראשון של תנועת דגל התורה, התקיים בא' בניסן ה'תש"ן בהיכל הספורט יד אליהו. במרכז התמונה: הרב שך והרב אלישיב

לרב שך הצטרפו רוב הרבנים הליטאיים והציבור הקשור אליהם, ובאגודת ישראל נותרו המרכיבים החסידיים שלה, מלבד חסידות בעלזא שהצטרפה גם היא באותן בחירות אל דגל התורה. עם הקמת המפלגה הוקמה גם מועצת גדולי התורה שלה. לאחר פטירת הרב שך עברה ההנהגה לרב יוסף שלום אלישיב (שלא היה חבר במועצה) ולצדו הרב אהרן לייב שטיינמן שכיהן כנשיא המועצה. לאחר פטירת הרב אלישיב פרש חבר המועצה הרב שמואל אוירבך מהמפלגה והקים מפלגה נפרדת בשם בני תורה. המפלגה לא התמודדה בבחירות לכנסת, אולם היא התמודדה בבחירות המוניציפליות תחת השם "בני תורה" ונציגיה נבחרו למועצות הערים ירושלים, בני ברק ומודיעין עילית. דגל התורה המשיכה להיות מונהגת על ידי הרב שטיינמן ושאר חברי מועצת גדולי התורה. לאחר פטירת הרב שטיינמן הונהגה המפלגה בידי הרב חיים קניבסקי (שלא היה חבר במועצה) עד פטירתו במרץ 2022. אחריו עמד בראש ההנהגה הרוחנית הרב גרשון אדלשטיין שהיה זקן חברי המועצה, וכיהן באופן לא רשמי כנשיאה עד לפטירתו בקיץ 2023. כיום, זקן חברי המועצה הוא הרב מאיר צבי ברגמן, והחבר הדומיננטי בה הוא הרב משה הלל הירש.

מועצת גדולי התורה של המפלגה מתכנסת לרוב לפני בחירות ארציות להחליט על הרכב הרשימה לכנסת וכן במקרים בהם יש צורך בקבלת החלטות מיוחדות. כך למשל התכנסה המועצה בנושא גיוס תלמידי ישיבות ב-2014. חברי הכנסת של המפלגה מעדכנים את נשיא המועצה וחבריה ומתייעצים איתם.

בשאלות והכרעות יומיומיות כפופים חברי הכנסת של המפלגה ונציגיה בעיריות ל"ועדת רבנים" של המפלגה, שבה מכהנים הרב נתן זוכובסקי, והרב יוסף אפרתי. בירושלים קיימת ועדת רבנים מקומית של המפלגה שבה חברים הרב דוד כהן, הרב יוסף אפרתי והרב ברוך סולובייצ'יק. בעבר כיהן בוועדת הרבנים הרב ברוך שמואל דויטש.

העיתון "יתד נאמן" הוא ביטאונה הרשמי של המפלגה ובו מובאות עמדותיה והשקפותיה.

נציגי המפלגה בכנסת

ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה

בבחירות בשנת 1988, היחידות שבהן התמודדה דגל התורה באופן עצמאי, היא קיבלה 34,279 קולות שזיכו אותה בשני מנדטים. אגודת ישראל זכתה בבחירות אלו בייצוג שיא של 5 מנדטים. דגל התורה הצטרפה לקואליציה של ממשלת האחדות הלאומית, ללא תיק.

החל מהבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992 מתמודדת המפלגה לכנסת ברשימה משותפת עם אגודת ישראל תחת השם יהדות התורה. בכנסות ה-13, ה-14, ה-16 וה-17 התפצלו המפלגות במהלך כהונת הכנסת, מסיבות טכניות^[1].

שני חברי הכנסת שכיהנו מטעם המפלגה מעת הקמתה היו הרב אברהם רביץ ומשה גפני. במהלך הכנסת השבע עשרה הצטרף אליהם אורי מקלב כתוצאה מהסכם רוטציה, כשהוא מחליף את יעקב כהן מאגודת ישראל. כעבור כחודשיים, ב-26 בינואר 2009, זמן קצר לפני הבחירות לכנסת השמונה עשרה נפטר הרב רביץ, והוא הוחלף על ידי יהושע פולק, נציג אגודת ישראל. בבחירות לכנסת התשע עשרה זכתה יהדות התורה להישג שיא של 7 מנדטים ולדגל התורה נוסף הרב יעקב אשר כחבר כנסת שלישי. בבחירות לכנסת העשרים רשימת יהדות התורה נחלשה במנדט, שבא על חשבונה של דגל התורה אשר קיבלה שני נציגים בלבד; זאת על אף עליית מספר המצביעים. ב-24 במאי 2016 נכנס לכהן יעקב אשר כחבר כנסת שלישי מטעם דגל התורה לאחר התפטרותו מהכנסת של מאיר פרוש על פי סעיף 42ג לחוק יסוד: הכנסת. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת שונו יחסי הכוחות הפנימיים בתוך יהדות התורה^[2] וכאשר זכתה הסיעה בבחירת הללו למספר שיא של מושבים - 8 - נכנס לכנסת מטעם התנועה גם יצחק פינדרוס. הוא איבד את המושב בכנסת ה-22 אך חזר בכנסת העשרים ושלוש. בהמשך הצטרף גם אליהו ברוכי, בעקבות החוק הנורווגי.

יו"ר המפלגה במשך 20 שנה מהקמתה היה הרב אברהם רביץ, ומשנפטר בינואר 2009^[3] החליפו משה גפני ששימש עד אז מזכ"ל התנועה. כמקובל במפלגות חרדיות, המפלגה אינה מציבה נשים ברשימתה לכנסת.

אברהם רביץ

פתק ההצבעה בבחירות לכנסת השתים עשרה

כנסת	חברי כנסת	הערות
הכנסת ה-12 (1988)	2 מנדטים: אברהם רביץ, משה גפני
הכנסת ה-13 (1992) במסגרת יהדות התורה	2 מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה): אברהם רביץ, משה גפני	ב-16 ביולי 1992 פרש מהכנסת יצחק פרץ. החליף אותו אברהם רביץ. ב-28 ביוני 1994 פרש מהכנסת שמואל הלפרט מאגודת ישראל במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו משה גפני. ב-8 באפריל 1996 התפלגו המפלגות אגודת ישראל ודגל התורה שהרכיבו את יהדות התורה לשתי סיעות נפרדות, על מנת לזכות במימון מפלגות מוגדל לקראת הבחירות לכנסת ה-14.
הכנסת ה-14 (1996) במסגרת יהדות התורה	2 מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה): אברהם רביץ, משה גפני	ב-23 באוקטובר 1998 פרש מהכנסת משה גפני במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו אברהם לייזרזון מאגודת ישראל. ב-23 בפברואר 1999 התפלגו המפלגות אגודת ישראל ודגל התורה שהרכיבו את יהדות התורה לשתי סיעות נפרדות, על מנת לזכות במימון מפלגות מוגדל לקראת הבחירות לכנסת ה-15.
הכנסת ה-15 (1999) במסגרת יהדות התורה	2 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): אברהם רביץ, משה גפני	רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי אגודת ישראל, ראו כאן.
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת יהדות התורה	2 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): אברהם רביץ, משה גפני	רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי אגודת ישראל, ראו כאן. ב-12 בינואר 2005 התפלגו המפלגות אגודת ישראל ודגל התורה שהרכיבו את יהדות התורה לשתי סיעות נפרדות. בבחירות לכנסת ה-17 התמודדו המפלגות ברשימה משותפת.
הכנסת ה-17 (2006) במסגרת יהדות התורה	3 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): אברהם רביץ, משה גפני, אורי מקלב	רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי אגודת ישראל, ראו כאן. ב-31 ביולי 2008 פרש מהכנסת יעקב כהן נציג אגודת ישראל במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו אורי מקלב. ב-18 בדצמבר 2008, לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, התפלגו המפלגות אגודת ישראל ודגל התורה שהרכיבו את יהדות התורה לשתי סיעות נפרדות. ב-26 בינואר 2009, נפטר חבר הכנסת אברהם רביץ מדגל התורה ובמקומו נכנס לכנסת נציג אגודת ישראל יהושע פולק.
הכנסת ה-18 (2009) במסגרת יהדות התורה	2 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): משה גפני, אורי מקלב	מועמד בולט ברשימה שלא נכנס לכנסת: מנחם כרמל (רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי אגודת ישראל, ראו כאן).
הכנסת ה-19 (2013) במסגרת יהדות התורה	3 מנדטים (מתוך 7 מנדטים לרשימה כולה): משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר	‏(הקישור אינו פעיל, 28.1.2020) רשימת מועמדי "דגל התורה" לכנסת ה-19, באתר ועדת הבחירות המרכזית
הכנסת ה-20 (2015) במסגרת יהדות התורה	3 מנדטים (מתוך 6 מנדטים לרשימה כולה): משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר	ב-24 במאי 2016 הפסיק את חברותו בכנסת מאיר פרוש מאגודת ישראל במסגרת "החוק הנורווגי הקטן". במקומו נכנס יעקב אשר.
הכנסת ה-21 (2019) במסגרת יהדות התורה	4 מנדטים (מתוך 8 מנדטים לרשימה כולה): משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, יצחק פינדרוס
הכנסת ה-22 (2019) במסגרת יהדות התורה	3 מנדטים (מתוך 7 מנדטים לרשימה כולה): משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר
הכנסת ה-23 (2020) במסגרת יהדות התורה	4 מנדטים (מתוך 7 מנדטים לרשימה כולה): משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, יצחק פינדרוס, אליהו ברוכי	ב-19 ביוני 2020 הפסיק את חברותו בכנסת מאיר פרוש מאגודת ישראל במסגרת "החוק הנורווגי". במקומו נכנס יצחק פינדרוס. ב-24 ביוני 2020 הפסיק את חברותו בכנסת אורי מקלב במסגרת "החוק הנורווגי". במקומו נכנס אליהו ברוכי. ב-15 בספטמבר 2020 התחדשה חברותו בכנסת של יעקב ליצמן מאגודת ישראל במסגרת "החוק הנורווגי". במקומו הופסקה חברותו בכנסת של אליהו ברוכי. ב-14 באוקטובר 2020 התפטר מהכנסת אליהו חסיד מאגודת ישראל. במקומו נכנס אליהו ברוכי.
הכנסת ה-24 (2021) במסגרת יהדות התורה	4 מנדטים (מתוך 7 מנדטים לרשימה כולה): משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, יצחק פינדרוס.
הכנסת ה-25 (2022) במסגרת יהדות התורה	4 מנדטים (מתוך 7 מנדטים לרשימה כולה): משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, יצחק פינדרוס, אליהו ברוכי.

עמדות ופעילות

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא עמדות לא מוגדרות ומתבססות על מקורות ירודים ועל השוואה למפלגת אגודת ישראל. ערבוב בין אידאולוגיה לפוליטיקה ובין עמדות ח"כים לעמדות המפלגה.

בהמשך לעמדתו של מייסד המפלגה, הרב שך, שתמך בעיקרון של שטחים תמורת שלום^[4], דגל התורה נחשבת כימנית פחות מאגודת ישראל. אך תחת המנהיגים הרוחניים שירשו את הרב שך חלה תזוזה ימינה בעמדות המפלגה, שקיבלה ביטוי בהצהרתו של מנהיגה, הרב חיים קניבסקי, ערב הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, כי על המפלגות החרדיות להתנגד למסירת שטחים לערבים^[5].

משרדי דגל התורה בשכונת זיכרון משה בירושלים

פעילות מוניציפלית

המפלגה פעילה באזורים בעלי אוכלוסייה ליטאית^[6]. נציגיה משמשים כחברי מועצה בכ-50 רשויות מקומיות^{[דרוש מקור]}. נציגי המפלגה שימשו ראשי עיריות ירושלים, בני ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית, רכסים, קריית יערים ועוד.

בנוסף המפלגה מפעילה בערים החרדיות "לשכה לפניות הציבור" המעבירה פניות של כלל האזרחים לחברי הכנסת ולנציגים העירוניים של המפלגה.

ועידת דגל התורה

מאז הקמתה, התקיימו שלוש ועידות ארציות של המפלגה. הוועידה מתקיימת במשך מספר ימים והיא כוללת הרצאות ודיונים. שיאה של הוועידה הוא הגעת מנהיגיה הרוחניים.

הוועידה הראשונה התקיימה כשנה לאחר הקמת המפלגה, בשנת 1990, בבנייני האומה בירושלים. הפתיחה נערכה בהיכל יד אליהו בתל אביב, ובה נישא "נאום השפנים" של הרב שך. הוועידה השנייה התקיימה ב-2006 בזכרון יעקב. למושב הפתיחה הגיעו חברי מועצת גדולי התורה של המפלגה ומנהיג התנועה הרב אהרן ליב שטיינמן נשא את הנאום המרכזי. הוועידה השלישית התקיימה ב-2016 בקיבוץ חפץ חיים^[7]. במושב הסיום הרב שטיינמן ענה על מספר שאלות ציבוריות, הרב גרשון אדלשטיין נשא נאום והרב יצחק זילברשטיין הקריא מכתב מאת הרב חיים קניבסקי^[8]. בוועידה זו הוכרז על פתיחת מפקד חברים ארצי שבסופו תוכיח התנועה את כוחה.

לקריאה נוספת

• וזרח השמש: ייסודה ומשנתה של אגודת החרדים – "דגל התורה", בני ברק: המכון לתיעוד היסטורי, תש"ן-1990
• חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 214–227.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דגל התורה בוויקישיתוף

• דגל התורה, באתר רשם המפלגות
• דגל התורה, באתר הכנסת
• שואף זורח: בסערת התקופה – המערכה להעמדת הדת על תילה, מכון דעת תורה, ירושלים, תשע"ד-2014
• פרויקט חג עולים לדגל, באתר רדיו קול חי

ביאורים

1. הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
2. הייתה חברה בקואליציה; אגודת ישראל חברתה לסיעה המשותפת יהדות התורה יוצגה בממשלה

הערות שוליים

1. פילוג ומיזוג בסיעות הכנסת, באתר הכנסת
2. ראו הבחירות לכנסת העשרים ואחת.
3. רונן מדזיני, ח"כ אברהם רביץ הלך לעולמו, באתר ynet, 26 בינואר 2009
4. השקפת החרדים: פשרות עבור שלום
5. "דגל התורה" הפכה למפלגה ימנית? היא בסך הכל חוזרת לשורשים שלה באתר חרדים10
6. , במסגרת יהדות התורה או במסגרות אחרות. הבחירות לרשויות המוניציפליות גרמו לחיכוכים בינה ובין אגודת ישראל (כמו שקרה בבחירות לרשויות המקומיות של 2018).
7. שמואל אליאב, גלריית ראשי הישיבות שפיארו את שולחן הכבוד בפתיחת ועידת דגל התורה השלישית, באתר בחדרי חרדים, 6 באפריל 2016
8. בנימין ברגר, הגר"ח קנייבסקי למשתתפי ועידת דגל התורה: "מקדשים שם שמים", באתר JDN, כ"ט אדר ב' תשע"ו