מידע אישי | ||||
---|---|---|---|---|
לידה |
19 בפברואר 1905 אוסווסטרי, אנגליה | |||
פטירה |
19 ביוני 1944 (בגיל 39) לונדון, הממלכה המאוחדת | |||
שם מלא | הרברט רוברטס | |||
עמדה | קשר מרכזי | |||
מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
הרברט "הרבי" רוברטס (אנגלית: Herbert "Herbie" Roberts; 19 בפברואר 1905 - 19 ביוני 1944) היה כדורגלן אנגלי.
רוברטס נולד באוסווסטרי שבשרופשייר, ושיחק במועדון החובבני המקומי אוסווסטרי טאון, במקביל לעבודתו כשוטר. רוברטס היה קשר ימני גבוה ושקט, וחתם של חוזה מקצוען בארסנל של הרברט צ'פמן בדצמבר 1926, תמורת 200£. משחקו הראשון בארסנל היה נגד אסטון וילה ב-18 באפריל 1927, אך במשך שתי העונות הראשונות שלו במועדון הוא השתתף רק בחמישה משחקים.
פריחתו של רוברטס החלה כאשר צ'פמן העביר אותו לעמדת הקשר המרכזי במקום ג'ק באטלר. צ'פמן והקפטן צ'ארלי באקן פיתחו עבור ארסנל את מערך ה-WM, ותפקידו של רוברטס היה לשמש כקשר המרכזי ה"עוצר" את הכדור במרכז ההגנה; הייתה זו טקטיקה חדשנית ביחד למקובל באותה תקופה. עמדתו של רוברטס נוצרה כתגובה לשינויים בחוק הנבדל שנכנסו לתוקף ב-1925, ותוך זמן קצר הפכה לנפוצה בכל הכדורגל האנגלי. בתקופה שבה רוברטס החל לשחק כקשר מרכזי הוא ספג ביקורת והאשמות מאוהדי המועדונים היריבים על כך שהוא משחק בסגנון שלילי מדי.
מספר המשחקים שבהם רוברטס שיחק היה גדול יותר בעונת 1928/1929 ולאחריה, אך הוא החמיץ את גמר גביע ה-FA של עונת 1929/1930 בגלל פציעה. החל מעונת 1930/1931 הוא הפך לקשר המרכזי הבכיר של ארסנל, ושיחק ביותר מ-30 משחקים בכל עונה עד 1936/1937. בתקופה זו הוא זכה עם ארסנל בארבע אליפויות ובגביע FA ראשון בקריירה שלו ב-1935/1936 (הוא שיחק במדי ארסנל בהפסד בגמר של 1931/1932). בתקופה זו הוא גם ערך את הופעתו היחידה במדי נבחרת אנגליה, במשחק נגד נבחרת סקוטלנד ב-28 במרץ 1931.
הקריירה הארוכה והמוצלחת של רוברטס בארסנל נקטעה בפתאומיות בתחילת עונת 1937/1938, לאחר שהוא שבר את רגלו במשחק נגד מידלסברו ונאלץ לפרוש. המועדון זכה באותה עונה באליפות החמישית בתולדותיו, אך כיוון שרוברטס הספיק להשתתף ב-13 משחקים היה חסר לו משחק אחד על מנת להיות זכאי לקבל את המדליה המוענקת לשחקני המועדון שזכה באליפות. הוא השתתף במדי ארסנל ב-335 משחקים, והבקיע בהם 5 שערים.
לאחר פרישתו הוא עבד כמאמן כושר בארסנל. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה הוא התגייס לרובאים המלכותיים, ושירת בדרגת לוטננט. הוא מת בתפקידו בגיל 39 כתוצאה משושנה שוטה[1]; הוא היה ככל הנראה השחקן המפורסם ביותר מבין תשעת שחקני ארסנל שמתו בזמן המלחמה.