ולטר נהרינג
 | |
| גנרל ולטר נהרינג (מימין) עם גנרלפלדמרשל ארווין רומל (במרכז) ופריץ ביירליין (משמאל) | |
| לידה |
15 באוגוסט 1892 שטרצין, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
20 באפריל 1983 (בגיל 90) דיסלדורף, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
גרמניה  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1911–1945 (כ־34 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל השריון (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-18 מפקד קורפוס אפריקה מפקד הקורפוס ה-90 מפקד קורפוס הפאנצר ה-24 מפקד ארמיית הפאנצר הרביעית מפקד קורפוס הפאנצר ה-48 מפקד ארמיית הפאנצר הראשונה | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
גנרל ולטר נהרינג (בגרמנית: Walther Nehring; 15 באוגוסט 1892 – 20 באפריל 1983) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]נהרינג נולד ב-15 באוגוסט 1892 בשטרצין, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1911 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-152 (מרינבורג ה-8). במלחמת העולם הראשונה לחם במסגרת הרגימנט בחזית המזרחית, ונפצע במהלך הקרבות. בנובמבר 1914 מונה לקצין מטה בגדוד התחלופה הממונע ה-148, ובדצמבר 1914 חזר לרגימנט ה-152. ב-16 ביוני 1916 הועלה לדרגת אובר לוטננט, ובאביב 1916 הועבר לבקשתו לחיל האוויר הקיסרי. לאחר 14 ימים ב-23 ביוני 1916 במהלך תרגיל טיסה התרסק נהרינג, ושבר את לסתו ואולי אף לקה בזעזוע מוח. לאחר החלמתו, מונה למפקד פלוגה 1 (מקלעים) ברגימנט הרגלים ה-22, ולחם עמו חזית המערבית. ב-1 ביולי 1918 נפצע נהרינג באורח קשה מפגיעת כדור בבטנו, ואושפז עד סוף המלחמה בבית החולים. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, אות הפציעה בכסף, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה הצטרף נהרינג בשנת 1921 לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 במרץ 1923 הועלה נהרינג לדרגת האופטמן, וב-1 באוקטובר 1926 מונה לקצין מטה במטה הכללי. בשנת 1929 הקים נהרינג את היחידה הממונעת הראשונה של הצבא הגרמני, וב-1 במרץ 1932 מונה לקצין מטה במשרד המלחמה. בשלוש השנים הבאות הוא סייע בבניית הטנקים הגרמניים, וב-1 בספטמבר 1934 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט. בשנת 1936 יצא נהרינג ללימודים באקדמיה הצבאית בברלין, וב-1 במרץ 1937 הועלה לדרגת אוברסט. ב-1 באוקטובר 1937 מונה למפקד רגימנט הפאנצר ה-5, וב-1 ביולי 1939 מונה לראש מטה הקורפוס ה-19.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ המלחמה היה נהרינג ראש מטה הקורפוס ה-19, ולחם עימה במהלך המערכה בפולין כחלק מהארמייה הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות צפון, ובמהלך המערכה על צרפת כחלק מקבוצת הפאנצר קלייסט במסגרת קבוצת ארמיות A. ב-1 באוגוסט 1940 הועלה נהרינג לדרגת גנרל מיור, וב-26 באוקטובר 1940 מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-18. במהלך מבצע ברברוסה ובמהלך הקרב על מוסקבה פיקד נהרינג על הדיוויזיה שבפיקודו שהייתה חלק מהקורפוס הממונע ה-47 במסגרת ארמיית הפאנצר השנייה, וב-24 ביולי 1941 קיבל על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-1 בפברואר 1942 הועלה נהרינג לדרגת גנרל לוטננט, וב-9 במרץ מונה למפקד קורפוס אפריקה.
ב-31 באוגוסט 1942 נפצע קשה במהלך קרב עלם חלפה, וב-10 בספטמבר הוטס לגרמניה. ב-15 בנובמבר 1942 מונה למפקד הקורפוס ה-90, שהוטל עליו להחזיק את ראש הגשר הגרמני בתוניסיה. לאחר שנחל כמה הצלחות הועבר נהרינג ב-9 בדצמבר 1942 לעתודת המילואים. ב-9 בפברואר 1943 מונה למפקד קורפוס הפאנצר ה-24 שהיה חלק מפלגת הארמייה לאנץ במסגרת קבוצת ארמיות B. ב-2 באוגוסט 1943 נפצע נהרינג בפעם החמישית, ועל כך קיבל ב-2 בספטמבר את אות הפציעה בזהב. ב-8 בפברואר 1944 קיבל נהרינג על פעולותיו בקרבות תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-2 ביולי 1944 מונה למפקד ארמיית הפאנצר הרביעית שהייתה חלק מקבוצת ארמיות צפון אוקראינה. ב-4 באוגוסט 1944 מונה נהרינג למפקד קורפוס הפאנצר ה-48 שהיה חלק מארמיית הפאנצר הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות צפון אוקראינה, וב-15 באוקטובר לאחר שהחלים ממחלה קשה, מונה שוב למפקד קורפוס הפאנצר ה-24 שהיה חלק מארמיית הפאנצר הראשונה ולאחר מכן חלק מארמיית הפאנצר הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות A. ב-22 בינואר 1945 קיבל נהרינג על פעולותיו בקרבות תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-21 במרץ 1945 מונה למפקד ארמיית הפאנצר הראשונה שהייתה חלק מקבוצת ארמיות מרכז בשלזיה העילית, ופיקד עליה עד כניעתו בסוף המלחמה לכוחות האמריקניים.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נהרינג שוחרר מהשבי ב-31 במאי 1948. לאחר שחרורו כתב נהרינג כמה ספרים, והתגורר בדיסלדורף עד למותו ב-20 באפריל 1983.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ולטר נהרינג באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)