יוליה שמאלוב-ברקוביץ'

יוליה שמאלוב-ברקוביץ'
Юлия Шамалова-Беркович
לידה 1 באפריל 1964 (בת 60)
סמרקנד, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקיתהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקית אוזבקיסטן הסובייטית
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1979
השכלה אוניברסיטת תל אביב
עיסוק פוליטיקאית, אשת שיווק ותקשורת, עיתונאית
מפלגה קדימה, הליכוד, מפלגת כלכלה
חברת הכנסת
2 ביולי 2009 – 5 בפברואר 2013
(3 שנים)
כנסות 18

יוליה שַׁמָאלוֹב-ברקוביץ' (ברוסית: Юлия Шамалова-Беркович; נולדה ב-1 באפריל 1964, י"ט בניסן ה'תשכ"ד) היא פוליטיקאית ואשת תקשורת ישראלית. כיהנה כיו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הקימה את ערוץ תשע לציבור הרוסי וכיהנה כחברת כנסת בכנסת ה-18 מטעם סיעת "קדימה". שימשה כמנכ"לית חדשות 13.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם יוליה שמאלובה (Юлия Шамалова) בסמרקנד שבאוזבקיסטן הסובייטית (בברית המועצות דאז). בשנת 1979, עלתה לישראל בגיל 15 עם משפחתה, שהתיישבה במרכז הקליטה בשכונת גילה שבירושלים. בשל שיתוק מלידה בידה השמאלית, לא גויסה לצה"ל והתנדבה לשירות לאומי בבית חולים גריאטרי. בשנת 1984 סיימה לימודי תעודה בעיתונות וטלוויזיה, ב-1988 סיימה תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, וב-1998 השלימה את לימודי התואר השני במינהל עסקים, שניהם באוניברסיטת תל אביב.

במקצועה היא יועצת אסטרטגית בתחום השיווק ואמצעי התקשורת. בין השנים 1992–2001 כיהנה כמנכ"לית העיתון "וסטי", שהפך בתקופתה לעיתון המוביל בישראל לציבור דוברי הרוסית. בשנים 2001–2004 הייתה שותפה להקמתה של תחנת הטלוויזיה המסחרית לקהל דוברי הרוסית, "ישראל פלוס", שם שימשה מנכ"לית ועורכת ראשית. בין השנים 2004–2009 כיהנה, בין השאר, כחברה במועצה הישראלית לתרבות ואמנות. עד כניסתה לכנסת, שימשה כחברת דירקטוריון ב"היכלי הספורט בע"מ" וכחברת נשיאות הוועד הפועל הציוני. היא נבחרה ליושבת ראש התאחדות היזמים בישראל במשך ארבע קדנציות רצופות, עד שנת 2008.

כפוליטיקאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 הייתה מועמדת לכנסת ה-17 מטעם מפלגת "קדימה". בבחירות לרשויות המקומיות ב-2008 התמודדה כמספר שתיים ברשימה עצמאית למועצת העיר הרצליה אך לא נבחרה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 התמודדה בפריימריז של מפלגת קדימה והגיעה למקום ה-29 במסגרת שריוּן לעולים אך המפלגה זכתה ב־28 מנדטים. לאחר מכן מונתה לסמנכ"לית אסטרטגיה ופיתוח במפלגה. ב-2 ביולי 2009 החלה לכהן כחברת הכנסת בעקבות התפטרותו של חיים רמון.

בשנת 2010 נבחרה למקום ה-48 ברשימת האנשים המשפיעים ביותר על ענף התקשורת בישראל של המגזין "פירמה" בעיתון "גלובס", הודות לתרומתה לקידום הרפורמה בענף בשנה זו. היא כיהנה כחברה בוועדת הכלכלה, ועדת המדע והטכנולוגיה, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והוועדה לפניות הציבור, ושימשה כממלאת מקום קבועה בוועדת החינוך של הכנסת. שמאלוב ברקוביץ' עמדה בראש שלוש שדולות פרלמנטריות, לרבות "השדולה לצריכה סלולרית נבונה", "שדולת הציונות - הדור הבא!" ו"השדולה לקידום מעמד העולים מחבר העמים".

לקראת הבחירות לכנסת ה-19 ב-2013, ולאור מצבה של קדימה בסקרים, הודיעה שמאלוב-ברקוביץ' על הצטרפות לליכוד. בבחירות המקדימות בליכוד היא לא הגיעה למקום ריאלי. סמוך למועד הגשת הרשימות היא הגישה לוועדת הכנסת בקשה לפרוש מסיעת "קדימה", אך הבקשה לא אושרה.[1] זמן קצר לאחר מכן היא הצטרפה למפלגת "כלכלה" והוצבה בראש הרשימה בבחירות לכנסת ה-19.[2] המפלגה לא עברה את אחוז החסימה, ובבחירות לכנסת העשרים ב-2015 היא לא שולבה ברשימת המפלגה לכנסת.

בתקשורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2017 נבחרה לכהן כיושבת-ראש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. בעקבות תלונה של ארגון העיתונאים כתב מנכ"ל משרד התקשורת דוח חמור על התנהלותה, שבעקבותיו בנובמבר 2018 הודיע משרד התקשורת כי היא לא מועמדת לתפקיד במועצת הרשות השנייה הבאה.[3] בינואר 2022 סיימה את תפקידה.

חדשות 13

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2024 אישר דירקטוריון חדשות 13 את מינויה למנכ"לית חדשות 13.[4] כתבי ועורכי חדשות 13 התנגדו למינוי, הכריזו על סכסוך עבודה והגישו עתירה לבג"ץ בה טענו כי שמאלוב-ברקוביץ' אינה עומדת בתנאים המינימליים למינוי כפי שהוגדרו בחוק. הם ציינו כי בעשרים השנים האחרונות עיקר העשייה שלה פוליטית ולא עיתונאית. מפאת שכך הביעו חשש מפגיעה מעצמאותם העיתונאית בהשפעת מינויה של דמות בעלת זיקה פוליטית חזקה.[5][6][7][8]. ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל פנה לרשות השנייה בדרישה לבטל את המינוי.[9] חבר דירקטוריון "רשת 13" צבי חוברס התפטר במחאה על המינוי, אשר לדעתו יכתים בצבעים פוליטיים את חדשות הערוץ.[10]

בתקופת כהונתה כמנכ"לית ביטלה את התוכנית היומית של רביב דרוקר, "אזור מלחמה", שנחשבה לביקורתית במיוחד כנגד הממשלה, על אף שלפי נתוני הצפייה, הייתה אחת התוכניות הנצפות ביותר בערוץ[11].

באוגוסט באותה השנה, כחודשיים לאחר מינויה, הגיעו עובדי החברה להסכם עם הנהלת רשת 13, לפיו שמאלוב-ברקוביץ' תוחלף במנכ"ל חדש תוך חודשיים. עוד נקבע כי יו"ר הדירקטוריון, אייל דה פאו, ישמש כממלא מקום זמני.[12] בהתאם לכך שמאלוב-ברקוביץ' פרשה בספטמבר 2024.[13]

עמדותיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 2010 השתתפה שמאלוב-ברקוביץ' בכנס של ארגון "הפמיליסטים" שבו אמרה: ”נהיה איזשהו בון טון להיות חד-הורית שהחליטה לעשות ילד מחוץ למשפחה, ואחר כך לבוא למדינה ולבקש הטבות על זה ועל זה וכולם מבסוטים”. על אורלי אינס, המתלוננת המרכזית בפרשת ההטרדה המינית של ניצב אורי בר-לב, אמרה: ”אשה בגיל 30 שזרקו אותה על הדשא וחיכתה מאה שנה עד שהוא עולה לתפקיד ופתאום מודיעה”. דבריה גררו ביקורות מצד עמיתיה במפלגת קדימה וארגונים פמיניסטיים.[14]

בריאיון לאחר מכן אמרה שמאלוב-ברקוביץ': ”אני חושבת שהפמיניזם - שבתחילת דרכו גרם לשינוי פני החברה האנושית, לכך שאנחנו מצביעות, שיצאנו החוצה, שאנחנו עובדות ושיש יותר זכויות שוות - מתחיל לדעתי להגזים לחלוטין ולפגוע באשה [...] אני חושבת למשל שנשים צריכות לקבל זכויות יתר. ואני לא מסכימה עם הפמיניסטיות שרוצות זכויות שוות.”[15] באותו ריאיון אמרה שמאלוב-ברקוביץ' כי היא מתנגדת לאידיאלוגיה של חד-הוריות, אף שכמובן היא אינה מתנגדת לחופש הבחירה של נשים להיות חד-הוריות.

שמאלוב-ברקוביץ' הביעה תמיכה במסקנות ועדת שניט, אשר המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך, הקובעת שבעת גירושים ילד עד גיל 6 יעבור לחזקת האם. מול התקפות של ארגונים פמיניסטיים על הוועדה כתבה: "בעיניי, 'הג'יהאד הפמיניסטי' רואה בילדים אמצעי בידי אימהות ונכס מניב, שתפקידו לשפר את מעמדה הכלכלי של האם. הכסף לא רק מניע ומדריך את המאבק האלים הזה. הוא גם משמן את גלגלי מרכבות המלחמה. אני מציעה לבדוק אם משאבי ציבור וכספים שמעבירה המדינה לוויצו ולנעמת לשם תמיכה במעונות לילדים או ככספי מחקר אקדמי מנוצלים למימון ההתנגדות לקדמה, וחמור מכך, לחבלה בזכות הבסיסית של הילדים לקשר עם שני הוריהם. למיטב הבנתי, חלוקת האחריות ההורית דווקא תגדיל את יכולתן של נשים להשתלב בשוק העבודה ולפתוח פרק ב' בחייהן".[16]

במאי 2012, בדיון על בעיית ההסתננות מאפריקה לישראל, הציעה לכלוא את פעילי ארגוני זכויות האדם עקב תמיכתם במסתננים ובשל מה שכינתה "הסתה של יהודים כנגד היהודים".[17]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמאלוב-ברקוביץ' מתגוררת בהרצליה. היא נשואה ואם לשניים. אחת מבנותיה היא השחקנית נואל ברקוביץ'.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יוליה שמאלוב-ברקוביץ'

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פרוטוקול מס' 314 מישיבת ועדת הכנסת, יום שני, י"ט בכסלו התשע"ג (3 בדצמבר 2012) באתר הכנסת
  2. ^ גלעד גרוסמן‏, ח"כ שמאלוב-ברקוביץ' תעמוד בראש מפלגת הכלכלה, באתר וואלה, 6 בדצמבר 2012
  3. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏חשיפה: זה הדוח שהוביל להדחת יו"ר הרשות השנייה | בלעדי, באתר גלובס, 9 בדצמבר 2018
  4. ^ עובדי חדשות רשת ליועמ"שית: "בטלי את מינויה של יוליה שמאלוב ברקוביץ' לתפקיד מנכ"לית", רן בוקר באתר ynet, 16 ביוני 2024
    חברת הכנסת לשעבר מונתה למנכ"לית חדשות 13, באתר "סרוגים", 13 ביוני 2024;
    טרבלסי, נבו (2024-06-13). "יוליה שמאלוב-ברקוביץ' מונתה למנכ"לית חברת חדשות 13". Globes. נבדק ב-2024-06-13.
  5. ^ דוד ורטהיים‏, עיתונאי חדשות 13 לבג"צ: פסלו את מינוי יוליה שמאלוב-ברקוביץ', באתר וואלה, 20 ביוני 2024
  6. ^ דרמה בערוץ 13 - המאבק נגד המנכ"לית עולה שלב: "לא ניתן לזה יד", באתר אייס, 20 ביוני 2024
  7. ^ אתר למנויים בלבד ליאור קודנר, "זה נחשב לנשק הקטלני ביותר באוקראינה. ייתכן שגם חיזבאללה יפעיל אותו", באתר הארץ, 18 ביוני 2024
  8. ^ רן בוקר, מרד של עובדי חדשות רשת בעקבות מינוי המנכ"לית: "נילחם או שניכחד", באתר ynet, 13 ביוני 2024;
    נבו טרבלסי, ‏עובדי חדשות 13 לדירקטוריון: "תדהמה ושאט נפש ממינוי יוליה שמאלוב-ברקוביץ'", באתר גלובס
  9. ^ ציוץ של ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, באתר X (formerly Twitter)
  10. ^ דוד ורטהיים‏, מחאה גם בהנהלה: בכיר ברשת 13 התפטר בגלל מינוי יוליה שמאלוב-ברקוביץ', באתר וואלה, 15 ביוני 2024
  11. ^ עדיאל איתן מוסטקי, רשת 13 מורידה מהמסך את התוכנית היומית של רביב דרוקר, באתר כלכליסט, 11 ביולי 2024
  12. ^ ניצחון לעיתונאי חדשות 13: מנכ"ל חדש ימונה במקום יוליה שמאלוב ברקוביץ', באתר ynet, 7 באוגוסט 2024
  13. ^ רן בוקר, רשמית: חדשות 13 ויוליה שמאלוב-ברקוביץ' הגיעו להסכם על סיום תפקידה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2024
  14. ^ חיים לוינסון, ח"כ שמאלוב-ברקוביץ': "זה בון טון להיות חד-הורית ולבקש הטבות", באתר הארץ, 20 בינואר 2011
  15. ^ מרב מיכאלי, שיחת היום - "ח"כ שמאלוב-ברקוביץ', את חושבת שנשים מגזימות בתלונות על הטרדה מינית?", באתר הארץ, 21 בינואר 2011
  16. ^ ילד הוא לא נכס מניב, באתר ישראל היום, 15 בפברואר 2012
  17. ^ עומרי אפרים, שמאלוב: לכלוא פעילי זכויות אדם במחנות בדרום, באתר ynet, 29 במאי 2012
יושבי הראש ומנכ"לי של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
יושבי הראש יהודה לנקרי • יוסי פלד • גדעון דורון • מרדכי שקלאר • מוסקו אלקלעי (ממלא מקום) • מנשה סמירה (ממלא מקום) • נורית דאבוש • אמנון נדב • אילן אבישר • אוה מדז'יבוז' • שפיק עבד (ממלא מקום) • יוליה שמאלוב-ברקוביץ'
מנהלים כלליים נחמן שי • שמואל שם-טוב • מרדכי שקלאר • מנשה סמירה • שי באב"ד • ניר שוויקי (מנכ"ל בפועל)