יחסי ישראל–צ'כיה

יחסי ישראל–צ'כיה
ישראלישראל צ'כיהצ'כיה
ישראל צ'כיה
שטח (בקילומטר רבוע)
22,072 78,867
אוכלוסייה
10,023,983 10,671,841
תמ"ג (במיליוני דולרים)
509,901 330,858
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,868 31,003
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה

בין מדינת ישראל והרפובליקה הצ'כית מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת 1948, אשר החלו עם הכרתה של צ'כוסלובקיה במדינת ישראל וסיועה לישראל במלחמת העצמאות, הופסקו לאחר מלחמת ששת הימים, וחודשו שאת עם התפרקותה של צ'כוסלובקיה והפיכתה של צ'כיה למדינה עצמאית בתאריך 1 בינואר 1993. היחסים בין ישראל לצ'כוסלובקיה, ובהמשך עם צ'כיה, עברו שינויים גדולים במהלך השנים, ומאז קבלת עצמאותה של צ'כיה בתחילת שנות ה-90 שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה הדוק בתחומי מדיניות חוץ, כלכלה, מסחר ותרבות. בעיני ישראלים רבים, נכון לעשור השלישי של המאה ה-21, צ'כיה נחשבת לאחת מידידותיה הגדולות של ישראל באירופה[1].

נכון לשנת 2021, לישראל יש שגרירות רשמית בפראג, בעוד שלצ'כיה יש שגרירות בתל אביב, סניף שגרירות בירושלים וכן 2 קונסוליות כבוד בערים רמת גן וחיפה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע היסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרטת הוקרה לצ'כוסלובקיה על תרומתה לישראל במלחמת העצמאות במוזיאון הצבאי בז'יז'קוב שבעיר פראג

לעם הצ'כי יחס קרוב לעם היהודי מזה שנים רבות. הנוכחות היהודית בלטה במיוחד בפראג. בין היתר, גדול הסופרים הצ'כיים, פרנץ קפקא, היה אף הוא יהודי. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, בה שררה בצ'כוסלובקיה דמוקרטיה יציבה וליברלית, זכו יהודי צ'כוסלובקיה לשוויון זכויות מלא, בניגוד למצב שהתקיים ברבות משכנותיה. בתקופה זו חיו בצ'כוסלובקיה למעלה מ-300 אלף יהודים, מתוכם 118,000 שהתגוררו בשטח צ'כיה של היום. בתגובה על היחס החם מטעם הממשל הצ'כוסלובקי, קראו יהודים יוצאי צ'כיה לקיבוץ שהקימו בארץ כפר מסריק, על שם הנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה, וידיד התנועה הציונית, פרופסור טומאש גאריג מסריק[2]. במסגרת מדיניותו הליברלית של הנשיא מסריק (שכונה בפי העם " האבא המשחרר" או "הנשיא המשחרר"), התאפשרה הקמתה של מפלגה פוליטית יהודית ציונית, שיוצגה בפרלמנט הצ'כי על ידי ד"ר לודוויג זינגר. עם פטירתו של ד"ר זינגר בשנת 1931, נבחר ד"ר אנג'לו גולדשטיין ליצג אותה בפרלמנט, וביחד עם ד"ר חיים קוגל (לימים ראש העיר של חולון) ובשיתוף עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הצ'כית, ייצג ד"ר גולדשטיין את האינטרסים של יהודי צ'כוסלובקיה ונלחם כנגד גילויים של ניצני אנטישמיות במדינה. ד"ר גולדשטיין היה חבר בפרלמנט הצ'כוסלובקי עד לשנת 1939, ולכיבושה של צ'כוסלובקיה על ידי כוחותיה של גרמניה הנאצית.

במהלך ימיה של מלחמת העולם השנייה, סבלו הצ'כים רבות מכיבוש המדינה על ידי גרמניה הנאצית, כאשר בעבור יהודי המדינה המצב היה אף חמור יותר. במהלך המלחמה, מוערך כי כשלוש מאות אלף מיהודי המדינה נספו בשואה.

בתקופת המנדט הבריטי הייתה לצ'כוסלובקיה קונסוליה וקונסול כללי שישב בירושלים[3].

יחסי ישראל–צ'כוסלובקיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגרירות צ'כיה בתל אביב

עם שחרור צ'כוסלובקיה מהכיבוש הנאצי על ידי הצבא האדום קמה ממשלת אחדות בין הפלגים הדמוקרטיים בהנהגת הנשיא אדווארד בנש, שייצגו את הכוחות הפוליטיים לפני המלחמה, למפלגה הקומוניסטית בהנהגת ראש הממשלה קלמנט גוטוולד, שהייתה לבת חסותה של ברית המועצות. תחת הממשלה החדשה, צ'כוסלובקיה הייתה אחת מ-33 המדינות אשר תמכו בהצבעה באו"ם על החלטת החלוקה, והייתה אחת המדינות הראשונות והיחידות שתמכו במדינת ישראל שבדרך, כמו גם בתקופה שלאחר הקמתה, על ידי אספקת כלי נשק בזמן מלחמת העצמאות. אספקת הנשק נעשתה תחילה מיוזמתו של הגורם הדמוקרטי בממשלה החדשה, שר החוץ יאן מסריק, בנו של תומאש מסריק, אשר בדומה לאביו רכש אהדה רבה לתנועה הציונית והיה בקשרי ידידות עם חיים ויצמן.[4] בפברואר 1948 ביצע החלק הקומוניסטי בממשלה הפיכה נגד החלק הדמוקרטי שלה והשתלט על המדינה, ותחילה הורתה הממשלה הקומוניסטית, לאור התנגדותה האידאולוגית לציונות, להקפיא את העסקה. אולם, לאחר תכתיב מברית המועצות נסוגה הממשלה מעמדה זו והורתה להמשיך את העברות הנשק. אספקת הנשק הייתה חשובה במספר שלבים, בפרט לקראת מבצע נחשון (מכאן הכינוי "רובה צ'כי" למאוזר K98)[5]. כן סיפקה צ'כוסלובקיה לישראל את רוב מטוסי הקרב שהיו ברשותה באותה התקופה, והכשירה טייסים ישראליים בשטחה בקורס טיס[6]. כמו כן, סייעה בהכשרת צנחנים[7]. בסוף 1948 התארגנה "הבריגדה הצ'כית", קבוצת יהודים מצ'כוסלובקיה שהתנדבו להילחם לצד צה"ל, ואלה נקלטו בצה"ל כיחידים. בנוסף, איפשרה צ'כוסלובקיה לחיל האוויר הישראלי להחזיק את מטוסיו בשדה תעופה בז'אטץ, עד שניתן היה להעבירם לישראל. ז'אטץ שימש למעשה כבסיס של חיל האוויר הישראלי, עד שזה נסגר בלחץ אמריקני באוגוסט 1948[8]. עם זאת הכריז ציר צ'כוסלובקיה בארצות הברית שהיא תתמשיך לתמוך בישראל[9].

צ'כוסלובקיה הכירה רשמית במדינת ישראל ב-18 במאי 1948[10]. ב-29 ביולי הגיש אהוד אבריאל את כתב האמנתו כציר ישראל לנשיא צ'כוסלובקיה. אבריאל היה בצ'כוסלובקיה מאז סוף 1947 כאחראי על רכש הנשק[11].

בדצמבר 1948 הוקמה "אגודת ידידות ישראל–צ'כוסלובקיה" ורפאל בנשלום מונה למזכיר הראשון וקונסול של הצירות הישראלית בפראג[12][13]. בישראל מונה ד"ר גרינוולד, יהודי צ'כי כקונסול בתל אביב. במקביל המשיך בתפקידו הקונסול הכללי שישב בירושלים עוד מתקופת המנדט הבריטי[14]. חברת התעופה הלאומית נתיבי אוויר צ'כוסלובקיים, החלה להפעיל טיסות לישראל[15]. הקונסול בתל אביב, גרינוולד, הוזמן כאורח להשתתף בישיבה הראשונה של הכנסת ב-8 במרץ 1949[16]. צ'כוסלובקיה איפשרה לכל יהודי המדינה לעלות לישראל ללא הגבלה[17]. באוקטובר 1949, נפתח קו טלפון ישיר בין ישראל לצ'כוסלובקיה[18].

בינואר 1950 העלתה צ'כוסלובקיה את דרג הנציגות שלה בתל אביב מקונסליה לצירות. הציר שמונה, ד"ד אדוארד גולדשטיקר, הגיש את כתב האמנתו לנשיא חיים ויצמן ב-18 בינואר 1950[19]. אדוארד גולדשטיקר היה יהודי, חבר השומר הצעיר, ב-1939 ברח לאנגליה, חבר לממשלה הצ'כית הגולה בלונדון, ושימש נציגה בפריז[20]. ביוני 1950 נחנך מבנה הקבע של צירות (אחר כך שגרירות) צ'כוסלובקיה בשכונת קריית מאיר בתל אביב[21]. באוגוסט 1951 מונה אריה קובובי לציר הישראלי בצ'כוסלובקיה ובפולין.

תפנית לרעה ביחסים עם צ'כוסלובקיה בעקבות משפטי פראג בנובמבר 1952, שלוו גם במפנה במדיניות החוץ של צ'כוסלובקיה שהייתה לאנטי ציונית. אדוארד גולדשטיקר נשלח חזרה לפראג ולא מונה לו מחליף[22]. בדצמבר 1952 דרשה צ'כוסלובקיה מישראל להחזיר את הציר אריה קובובי, שהואשם על ידה בהתערבות בענייניה הפנימיים, וכי קיים קשרים עם רודולף סלנסקי, מנאשמי משפטי פראג, שהורשע בבגידה. בדצמבר 1952 הוא הוכרז פרסונה נון גרטה בצ'כוסלובקיה[23]. אדוארד גולדשטיקר הועמד למשפט יחד עם מרדכי אורן ושמעון אורנשטיין באשמת ריגול[24]. במאי 1953 נידון גולדשטיקר למאסר של 24 שנים באשמת בגידה ופעולות ריגול, אך שוחרר לאחר שנתיים[25]. במרץ 1954 מונה שלמה קדר לנציג ישראל בצ'כוסלובקיה[26]. קדר פעל למען שחרורו של מרדכי אורן[27]. באוקטובר 1955 נחתמה עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית[28], אשר זכתה למחאה רשמית מצד ישראל[29].

ביולי 1956, חודשו היחסים הדיפלומטיים המלאים בין שתי המדינות. שלמה קדר הועלה לדרגת ציר, וצ'כוסלובקיה מינתה שוב ציר בתל אביב[30].

בעקבות מלחמת ששת הימים ניתקה צ'כוסלובקיה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.

ב-1975 הצביעה צ'כוסלובקיה בעד החלטה 3379 שקבעה כי "ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית". ב-1991 הצביעה צ'כוסלובקיה בעד החלטה 4686, אשר הפכה את החלטה 3379.

חידוש היחסים הדיפלומטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1988 פגש שר החוץ שמעון פרס את שר החוץ של צ'כוסלובקיה בניו יורק, והם יצאו בהכרזה משותפת על חידוש היחסים הדיפלומטיים תוך שנה[31]. בפברואר 1990 ביקר בישראל סגן ראש ממשלת צ'כוסלובקיה, ג'וזף ארומדקה, והבטיח כי צ'כוסלובקיה תפסיק כליל את משלוחי הנשק שלה לארצות ערב[32].

באפריל 1990, חודשים ספורים אחרי שנבחר לנשיא צ'כוסלובקיה, הגיע הנשיא ואצלב האוול לביקור רשמי בישראל והכריז רשמית על חידוש היחסים הדיפלומטיים[33]. באוגוסט 1990 נפתחה מחדש שגרירות ישראל בצ׳כיה[34]. האוול ערך ביקור שני בספטמבר 1997 (הפעם בתפקיד נשיא צ'כיה, לאחר התפרקות צ'כוסלובקיה). ביקורו האחרון בישראל היה ב-2008 אז היה אורחו של שמעון פרס בועידת הנשיא[35].

מאז חידוש היחסים מביעה צ'כיה באופן עקבי יחס חם ואוהד כלפי מדינת ישראל. במשרד החוץ הישראלי מגדירים אותה כמדינה האירופית האוהדת ביותר לישראל[דרוש מקור]. בשנת 2002 אף השווה מילוש זמאן, ראש ממשלת צ'כיה דאז, בריאיון לעיתון "הארץ" בין יאסר ערפאת לאדולף היטלר ורמז להיסטוריה הצ'כית: "היטלר היה אז הטרוריסט הגדול ביותר בעולם. לא היה צריך לנהל איתו משא ומתן, כשם שכיום אין לנהל משא ומתן עם טרוריסטים". הצ'כים אף משווים בין זכות השיבה של הפלסטינים שרוצים לחזור לשטחי מדינת ישראל למיעוט הגרמני שהוגלה מצ'כיה בתום מלחמת העולם השנייה ודורש כיום לחזור[36]. דברי זמאן הביאו למתיחות דיפלומטית בין צ'כיה לעולם הערבי[37].

בספטמבר 2005 הגיע נשיא צ'כיה, ואצלב קלאוס, לביקור בישראל[38].

באפריל 2009, נערכה פגישה רשמית בין ראש ממשלת צ'כיה לנשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, במשכן הנשיא בירושלים[39].

נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין בביקור רשמי בארמון הנשיאות של צ'כיה, מתקבל על ידי נשיא צ'כיה מילוש זמאן

במהלך מבצע עופרת יצוקה בשנת 2009 הדגישה צ'כיה, בתפקידה כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, כי הפעולה הישראלית ברצועה איננה 'התקפית' כי אם 'הגנתית'. בהמשך, ובעקבות אירועי המשט לעזה בשנת 2010, הדגיש נשיא הפרלמנט הצ'כי, פרמיסל סובוטקה, כי "החמאס הוא ארגון טרור וכל חברה דמוקרטית צריכה להילחם בטרור. אתם חיים את המציאות הזו כל יום אבל גם אנחנו בצ'כיה עלולים למצוא את עצמנו באותו המצב"[40]. ב-29 בנובמבר 2012, צ'כיה הייתה מבין ה-9 מדינות היחידות (והמדינה האירופאית היחידה) שהצביעו לצד ישראל נגד קבלתה של הרשות הפלסטינית לאו"ם כמדינה משקיפה[2].

באוקטובר 2013, הגיע נשיא צ'כיה, מילוש זמאן, לביקור ממלכתי בישראל, וזאת בליווי משלחת פרלמנטרית מארצו, לרבות שר ההגנה, סגן ראש הממשלה, שר האוצר, שר החוץ, שר התחבורה וסגן שר התעשייה והמסחר. במסגרת הביקור, אשר נועד להרחיב את שיתוף הפעולה הכלכלי והביטחוני בין שתי המדינות, מסר נשיא צ'כיה, כי "ברצוני להביע את תמיכתה המלאה של צ'כיה בישראל כאי של דמוקרטיה במזרח התיכון, ובמלחמה נגד הטרור העולמי...". עוד אמר הנשיא, כי "...הייתי חבר של ישראל ונשארתי חבר קרוב, תמיכת צ'כיה נתונה לכם"[41].

ב-24 במאי 2017, יום השנה ה-50 לשחרור ירושלים, הכיר הפרלמנט הצ'כי באופן רשמי בירושלים כבירת ישראל[42]. כמו כן, צ'כיה מכירה בעצמאות מדינת פלסטין.

בעקבות הכרזת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ב-6 בדצמבר 2017, כי ארצו מכירה בירושלים כעיר הבירה של ישראל, הודיעה גם ממשלת צ'כיה כי היא מכירה בירושלים המערבית כבירת ישראל וכי תלך אף היא בדרכה של ארצות הברית ותעביר את השגרירות לירושלים[43]. מאוחר יותר הודיע נשיא צ'כיה כי תחילה תועבר לירושלים הקונסוליה הצ'כית, ולאחר מכן השגרירות עצמה[44].

במחווה יוצאת דופן של הנשיא הצ'כי שגרירות ישראל בפראג חגגה 70 שנה למדינת ישראל באולם הטקסים הספרדי במצודת פראג, משכנו של נשיא צ'כיה ובהשתתפותו. זהו אירוע יוצא דופן וכנראה המקרה הראשון בהיסטוריה המודרנית, כאשר חגיגות של אומה זרה התקיימו במצודת פראג ותחת חסותו הרשמית של הנשיא[45].

בנובמבר 2018 ביקר שוב נשיא צ'כיה מילוש זמאן בישראל ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם נשיא המדינה ראובן ריבלין, נשא נאום בכנסת ונפגש שם עם יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין[46].

ב-11 במרץ 2021, נפתחה שלוחת השגרירות הצ'כית בירושלים, שלוחת השגרירות נחנכה במעמד ראש ממשלת צ'כיה, אנדריי באביש, שר החוץ גבי אשכנזי, השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה ואף שגרירי שתי המדינות, דניאל מירון ומרטין סטרופינצקי[47][48].

כחודשיים לאחר מכן, ב-14 במאי 2021, במהלך מבצע שומר החומות, החליט נשיא צ'כיה מילוש זמאן להניף את דגל ישראל לצד דגל צ'כיה, כאות לסולידריות עם ישראל. שר החוץ הצ'כי, יאקוב קולהאנק, צוטט בין היתר באומרו: "ישראל מתמודדת בפני התקפה ברברית. יש לה את תמיכתנו." בנוסף לכך, בעמוד הטוויטר של שר החוץ הצ'כי פורסמה תמיכתו בישראל, כולל תמונה של סיכת מתכת המשלבת את דגלי שתי המדינות[49][50].

בשנת 2023, בתגובה להחלטת האו"ם לקרוא להפסקת אש בעימות בין חמאס לישראל, קראה שרת ההגנה הצ'כית לארצה לצאת מהאו"ם; "לצ'כיה אין מקום בגוף שתומך בטרוריסטים".

באוקטובר 2024, בעקבות התמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל הטילה צ'כיה וטו על החלטה של האיחוד האירופי הקוראת להפסקת אש בטענה שהיא לא קוראת לחזבאללה לסגת מהגבול ומגבילה את זכות ישראל להגן על עצמה. [51]

יחסי מסחר ותיירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין בביקור רשמי בארמון הנשיאות של צ'כיה, מתקבל על ידי נשיא צ'כיה מילוש זמאן, אוקטובר 2015

ישראל וצ'כוסלובקיה חתמו לראשונה על הסכם סחר במרץ 1950[52].

עם חידוש היחסים בין המדינות הגיעה היקף הסחר ההדדי לכ-7 מיליון דולר ב-1988[53], והוכפל ל-14 מיליון ב-1991[54]. ביוני 1991 נחתמה טיוטת הסכם סחר בין ישראל לצ׳כוסלובקיה. עם חתימת ההסכם בוטלו ההגבלות על יבוא מהמדינה. בנסף הוקם ביתן צ׳כי ב"יריד אדם ומעונו" בתל אביב[54].

בשנת 1997 נחתם הסכם סחר חופשי בין צ'כיה לישראל[55]. באותה שנה גם נחתם הסכם על הפעלת טיסות שכר בין ישראל לפראג[56].

בשנת 2002 זכתה חברת שיכון ובינוי במכרז של ממשלת צ'כיה לסלילת כביש אגרה בעלות של כ-4 מיליארד דולר[57]. בנוסף הקימה החברה מספר פרויקטים למגורים במדינה[58].

לאחר 2004, עם כניסת צ'כיה לאיחוד האירופי גדל הסחר בין המדינות בצורה מהירה עקב הסכם ההתאגדות בין ישראל והאיחוד האירופי[59].

מאז התפרקותה של צ'כוסלובקיה, נרשמה מגמה מתמדת של עליה משמעותית בכמות התיירים הישראלים בצ'כיה. לתהליך זה סייע שיתוף פעולה הדוק בין המדינות בתחום התיירות, אשר הוביל במהלך שנת 2011 לחתימה על הסכם הבנות בתחום התעופה, אשר הרחיב משמעותית את התנועה האווירית בין שתי המדינות[60][61]. נכון לעשור השני של המאה ה-21, צ'כיה נחשבת כיעד תיירותי פופולרי בישראל, ובמהלך שנת 2013 ביקרו בה למעלה מ-100,000 אזרחים ישראלים[62].

במהלך חודש ינואר 2011, הוקמה לראשונה לשכת מסחר רשמית המשותפת לשתי המדינות, וזאת בהשקתם של סגן שר החוץ, דני אילון, ושר החוץ של צ'כיה, קארל שוורצנברג. הצעד בא בעקבות התהדקות יחסי המסחר בין שתי המדינות, כאשר בשנת 2010 היקף הסחר השנתי שבין ישראל וצ'כיה עמד על למעלה מ-400 מיליון דולר. הלשכה שמה לה למטרה לקדם את שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות, בתחומי המסחר, מיזמים משותפים בענף התרבות, ובתחומי התיירות[63].

יחסים ביטחוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש המטה הכללי הישראלי אביב כוכבי (מימין) נפגש עם ראש המטה הכללי הצ'כי קרל רהקה בעת ביקורו בישראל, 2022

בשנת 2006 חתמה רפאל - מערכות לחימה מתקדמות על עסקה לאספקת מערכות נשק בעלות של כ-120 מיליון לצבא צ'כיה[64]. בשנת 2020 מכרה חברת אלתא מכ"ם עבור מערך ההגנה האווירית של המדינה[65].

שיתוף פעולה מדעי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתוף הפעולה המדעי בין ישראל וצ'כיה החל בשנת 1991, עם חתימת הסכם מסגרת בתחום שיתוף הפעולה המדעי בין ישראל לצ'כוסלובקיה. הסכם המסגרת מהווה בסיס לתוכנית לשיתוף פעולה במדע בין המדינות, ומתחדש מדי מספר שנים. הסכם מחודש נחתם לאחרונה בספטמבר 2011, בעת ביקורו של ראש ממשלת צ'כיה בישראל[66].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דור בן-ארי, ידידות שחלמתי על פראג, ישראל היום, 21.11.2024.
  • Wein, Martin J. A History of Czechs and Jews: A Slavic Jerusalem. United Kingdom: Taylor & Francis Limited, 2019. [1]
  • מרטין ויין “משפטי פראג, אנטישמיות וישראל.” זמנים 16 (סתיו, 2011): 78–89.
  • מרטין ויין “Eduard Goldstücker aus israelischer Perspektive.” In Brücken, Neue Folge 21/1–2 (2013): 157–63 (German).
  • משה יגר, צ'כוסלובקיה, הציונות וישראל – גלגולי יחסים מורכבים, ירושלים: הוצאת הספרייה הציונית על-יד ההסתדרות הציונית העולמית, 1997.
  • משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948–1967, הוצאת כרמל, 2021, עמ' 72–74.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי ישראל–צ'כיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מערכת היחסים המיוחדת של צ'כיה וישראל
  2. ^ 1 2 טל שלו‏, מפראג באהבה: החברה האירופית הכי טובה של ישראל, באתר וואלה, 4 בינואר 2013
  3. ^ ירושלים - הקונסול הצ'כוסלובקי - לעיראק, המשקיף, 17 בדצמבר 1941
  4. ^ עסקת הנשק הצכוסלובקית בתשח, באתר www.news1.co.il
  5. ^ סרטון אודות עסקת נשק בין ישראל לצ'כיה, באתר המרכז למורשת המודיעין
  6. ^ בחזרה לליברץ, באתר חיל האוויר
  7. ^ תוכנית צ'כיה. תוכניתו של ראש אג"ם יגאל ידין (יולי 1948)
  8. ^ משה יגר, צ'כוסלובקיה, הציונות וישראל – גלגולי יחסים מורכבים, ירושלים: הוצאת הספריה הציונית על-יד ההסתדרות הציונית העולמית, 1997
  9. ^ צ'כיה תמשיך לתמוך בישראל, הצופה, 1 באוקטובר 1948
  10. ^ מדינת ישראל בשנתה הראשונה, הַבֹּקֶר, 4 במאי 1949
  11. ^ ציר ישראל בפראג אצל גוטוואלד, קול העם, 29 ביולי 1948
    שעה אחרונה, הארץ, 29 ביולי 1948
  12. ^ רפי חוזר לשליחותו, הארץ, 7 בדצמבר 1948
  13. ^ שבוע הימים בארץ, העולם, 9 בדצמבר 1948
  14. ^ צ'כיה יכולה לספק חלק חשוב של סחורות תעשיתיות וחקלאיות לישראל, קול העם, 24 בפברואר 1949
  15. ^ הנתיב ליבשת אירופה, דבר, 27 באוגוסט 1948
  16. ^ הישיבה הראשונה של הכנסת בתל־אביב, העולם, 10 במרץ 1949
  17. ^ יעקב מאיוס, ג'כוסלובקיה מוסיפה לתמוך בעליה, על המשמר, 15 במרץ 1949
  18. ^ נפתח קו טלפון ישיר עם צ'כיה, הארץ, 10 באוקטובר 1949
  19. ^ ישראל לא תשכח עזרת צ.ס.ד. במאבק תקומתה, קול העם, 19 בינואר 1950
    עזרתה של צ'כוסלובקיה לישראל במלחמה הועלתה על נס, מעריב, 18 בינואר 1950
  20. ^ אלי שאלתיאל, לברוח מן השורה - להישרד, כותרת ראשית, 30 בנובמבר 1983
  21. ^ החלטת שלום של צ'ס"ר הועברה לישראל, קול העם, 3 במאי 1950
  22. ^ הצירות ה צ 'כית: לא ידענו, מעריב, 25 בנובמבר 1952
  23. ^ צ'כוסלווקיה דרשה להחזיר מפראג את ציר ישראל ד"ר קובובי, דבר, 7 בדצמבר 1952; ממשלת צ'כוסלובקיה מבקשת להחזיר את קובובי מפראג, על המשמר, 7 בדצמבר 1952; הנוסח המלא של איגרת משרד-החוץ הצ'כי לצירות ישראל בפרג, על המשמר, 21 בדצמבר 1952
  24. ^ י צאנג, הכל מוכן למשפטם, מעריב, 27 בינואר 1953
  25. ^ גולדשטיקר ואחיו של סלאנסקי נידונו על <<בגידה ופעולות ריגול>>, הארץ, 28 במאי 1953
  26. ^ ש. קדר אצל שר החוץ הצ'כי, מעריב, 11 במרץ 1954
  27. ^ מותר לשלוח כסף לאורי ולאורנשטיין, הארץ, 1 ביוני 1954
    מרדכי ישוחרר, מעריב, 18 בנובמבר 1954
  28. ^ מצרים תקיים הסכם הנשק עם צ'כיה, הַבֹּקֶר, 3 באוקטובר 1955
  29. ^ ישראל ביקשה הסבר מצכיה, הארץ, 5 באוקטובר 1955
  30. ^ נשיא צ"כוסלובקיה מאחל שלום לישראל ומקווה לידידות ושיתוף־פעולה ישראל-צ'ס"ר, קול העם, 31 ביולי 1956
  31. ^ יעקב אילון (ניו יורק) אילן כפיר, יחסים דיפלומטיים עם צ׳כיה תוך שנה. פרס: מתהדק הקשו עם סין, חדשות, 28 בספטמבר 1988
  32. ^ אילן בכר, אריק בנדר, צ'כוסלובקיה תפסיק כליל את משלוחי הנשק למדינות ערב, מעריב, 11 בפברואר 1990
  33. ^ אילן כפיר, ואצלב האוול נשיא צ'כוסלובקיה לביקור בארץ, חדשות, 25 באפריל 1990
  34. ^ אילן כפיר, נפתחה שגרירות ישראל בצ׳כיה, חדשות, 20 באוגוסט 1990
  35. ^ אנשיל פפר, 13 ראשי מדינות, 3,500 אורחים - ושמעון פרס אחד, באתר הארץ, 12 במאי 2008
  36. ^ יוסי מלמן, ראש ממשלת צ'כיה: ערפאת מזכיר את היטלר, באתר הארץ, 17 בפברואר 2002
  37. ^ מאת יוסי מלמן, מתיחות דיפלומטית בין צ'כיה לעולם הערבי, באתר הארץ, 20 בפברואר 2002
  38. ^ יוסי מלמן, יש טרנספר ויש טרנספר, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2005
  39. ^ ברק רביד, ראש ממשלת צ'כיה, מירק טופולנק: נפעל למניעת הקפאת היחסים בין אירופה וישראל, באתר הארץ, 24 באפריל 2009
  40. ^ שירות גלובס, ‏צ'כיה: "תומכים בישראל"; הערב: הפגנה מול שגרירות טורקיה, באתר גלובס, 3 ביוני 2010
  41. ^ נשיא המדינה ערך קבלת פנים ממלכתית לנשיא צ'כיה מר מילוש זמאן, באתר נשיא המדינה, 7 באוקטובר 2013
  42. ^ איתמר אייכנר, היסטוריה בצ'כיה: הפרלמנט הכיר בירושלים כבירת ישראל, באתר ynet, 24 במאי 2017
  43. ^ טל שלו‏, נשיא צ'כיה: "הכרזת טראמפ משמחת; נלך בעקבות ארצות הברית", באתר וואלה, 8 בדצמבר 2017
  44. ^ איתמר אייכנר, נשיא צ'כיה: "השגרירות תעבור לירושלים בשלבים", באתר ynet, 25 באפריל 2018
  45. ^ "Izrael oslaví svůj vznik ve Španělském sále pod záštitou Zemana. Je to poprvé v historii, říká Hrad | Aktuálně.cz". Aktuálně.cz - Víte, co se právě děje (בצ׳כית). 2018-04-13. נבדק ב-2018-04-17.
  46. ^ נעה לנדאו, נשיא צ'כיה מילוש זמאן נחת בישראל, וינאם מחר בכנסת, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2018
    מורן אזולאי, נשיא צ'כיה בכנסת: "בגידה בישראל – בגידה בעצמנו", באתר ynet, 26 בנובמבר 2018
  47. ^ אריאל כהנא, צ'כיה חנכה את שלוחת השגרירות בי-ם, באתר ישראל היום, 11 במרץ 2021
  48. ^ אנה רייבה ברסקי, ‏ראש ממשלת צ'כיה יגיע מחר לביקור בישראל וישתתף בחניכת נציגות ארצו בירושלים, באתר מעריב אונליין, 10 במרץ 2021
  49. ^ Na podporu Izraele vyvěsil vlajku Hrad, vláda i ministerstvo zahraničí, iDNES.cz, 14. května 2021
  50. ^ עמוד הפייסבוק של לשכת נשיא הרפובליקה, טקס הנפת דגל ישראל במצודת פראג, 14 במאי 2021
  51. ^ Czech Republic blocks joint EU statement urging 'immediate ceasefire' in Lebanon, Euronews, ‏01.10.24
  52. ^ הסכס מסחרי ישראל-צ'כוסלובקיה , חרות, 21 במרץ 1950
  53. ^ "סחר ישראל־צ'כיה יוכפל ב-1990, מעריב, 5 באפריל 1990
  54. ^ 1 2 בוטלו ההגבלות על יבוא מציכוסלובקיה, חדשות, 21 ביוני 1991
  55. ^ מאת צבי לביא, ‏שרנסקי: היקף הסחר בין ישראל לרוסיה יגדל פי 3 למיליארד ד' בשנה, באתר גלובס, 12 בפברואר 1997
  56. ^ מאת דרור מרום, ‏סוכם על הפעלת טיסות שכר ישראליות לפראג, באתר גלובס, 27 ביוני 1999
  57. ^ צביקה פז, ‏ממשלת צ'כיה בחרה בשיכון ובינוי לסלילת כביש אגרה בכ-4 מיליארד דולר, באתר גלובס, 6 ביוני 2002
  58. ^ גיא ימין, ‏שיכון ובינוי רכשה כ-70 דונם בפראג בכ-7 מיליון אירו להקמת פרוייקט מגורים ומסחר, באתר גלובס, 19 ביוני 2006
  59. ^ ספיר פרץ, ‏שרת התמ"ס: לכניסת צ'כיה לאיחוד האירופי יהיו השלכות חיוביות על הסחר עם ישראל, באתר גלובס, 18 בפברואר 2002
    הדס מנור, ‏עלייה של 32% בסחר הישראלי עם המדינות שהצטרפו לאיחוד, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2004
  60. ^ זוהר בלומנקרנץ, ישראל וצ'כיה חתמו על הסכם תעופה חדש ומורחב, באתר TheMarker‏, 4 בספטמבר 2011
  61. ^ שדרוג בהסכם התעופה בין ישראל וצ'כיה, באתר משרד התחבורה(הקישור אינו פעיל, 28 בדצמבר 2016)
  62. ^ "צ'כיה נחשבת כיעד תיירותי פופולרי עם מגמה מתמדת של עלייה במבקרים ישראלים"
  63. ^ הידוק ביחסים הכלכליים עם צ'כיה, באתר הרשמי של דני אילון
  64. ^ הדס מנור, ‏רפאל תספק לצבא צ'כיה מערכות נשק ב-120 מיליון דולר, באתר גלובס, 19 בפברואר 2006
  65. ^ אורי ברקוביץ', ‏כיפת ברזל חוגגת עשור: 2,400 יירוטים והכנסות של 4 מיליארד שקל, באתר גלובס, 15 באפריל 2021
  66. ^ צ'כיה, באתר משרד המדע