מייקל די סאלה

מייקל די סאלה
Michael DiSalle

מייקל די סאלה
לידה	6 בינואר 1908 ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	14 בספטמבר 1981 (בגיל 73) פסקארה, איטליה
שם מלא	מייקל וינסנט די סאלה
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות קאוולרי, טולידו, אוהיו, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ג'ורג'טאון
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל אוהיו ה־60 12 בינואר 1959 – 14 בינואר 1963 (4 שנים) סגן מושל אוהיו ג'ון דונהי → צ'. ויליאם אוניל ג'ים רודס ←
ראש עיריית טולידו ה־46 ינואר 1948 – 30 בנובמבר 1950 (כשנתיים) → לויד אמרסון רולט אולי צלוסטה ←

מייקל וינסנט די סאלה (באנגלית: Michael Vincent DiSalle;‏ 6 בינואר 1908 – 14 בספטמבר 1981) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כראש עיריית טולידו בשנים 1948–1950, וכמושל אוהיו ה-60 בשנים 1959–1963.

ראשית חייו

מייקל די סאלה נולד בעיר ניו יורק להורים שהיגרו מאיטליה, אנתוני ואסונטה די סאלה. כאשר הוא היה בן שלוש עברה המשפחה לטולידו, אוהיו. ב-1931 סיים די סאלה תואר בוגר אוניברסיטה באוניברסיטת ג'ורג'טאון. ב-1929 הוא נשא לאישה את מירטל א. אינגלנד, ולזוג נולדו ארבע בנות ובן אחד.

ב-1932 התקבל די סאלה ללשכת עורכי הדין של אוהיו. ב-1949 העניקה לו אוניברסיטת נוטרדאם תואר דוקטור לשם כבוד.

קריירה פוליטית

ב-1936 נבחר די סאלה לבית הנבחרים של אוהיו. הוא כיהן בו תקופת כהונה אחת והפסיד בבחירות לכהונה שנייה ב-1938.

לאחר מכן החזיק די סאלה במספר תפקידים בממשל העיר טולידו. בשנים 1939–1941 הוא היה מנהל המחלקת המשפטית. לאחר מכן הוא נבחר למועצת העיר, שחבריה בחרו בו כסגן ראש העיר ב-1943 וב-1945.

ב-1946 התמודד די סאלה בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה התשיעי של אוהיו, שבסיסו היה בטולידו, אך ניצח בהפרש קטן לחבר בית הנבחרים המכהן, הרפובליקני הומר ראמיי.^[1]

ב-1947 נבחר סי סאלה כראש עיריית טולידו ונבחר לכהונה שנייה ב-1949. הוא כיהן כראש העיר מ-1948 ועד שהתפטר ב-30 בנובמבר 1950 כדי לקבל משרה בממשל הפדרלי. בעת כהונתו כראש העיר שילמה העיר את חובותיה במלואן.

ב-1950 התמודד די סאלה ללא הצלחה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לסנאט של ארצות הברית. הוא נוצח אז על ידי מבקר המדינה של אוהיו, ג'וזף פרגוסון, שהפסיד בבחירות הכלליות לסנאטור המכהן, הרפובליקני רוברט טאפט.^[2] בדצמבר אותה שנה מינה אותו הנשיא הארי טרומן כמנהל המשרד ליציבות מחירים, סוכנות משנה של הסוכנות ליציבות כלכלית מתקופת מלחמת קוריאה, שמיסדה ואכפה מערכות לבקרה על המחירים בתקופת המלחמה. ב-23 בינואר 1952 התפטר די סאלה מתפקיד זה כדי להתמודד שוב על מושב בסנאט. הוא זכה במועמדות הדמוקרטים, אך הפסיד בבחירות הכלליות לסנאטור הרפובליקני המכהן ג'ון בריקר.^[3]

בדצמבר אותה שנה מינה הנשיא טרומן את די סאלה כראש הסוכנות ליציבות כלכלית, במקומו של רוג'ר פטנאם.^[4] די סאלה שימש בתפקיד פחות מחודש, עד אשר הנשיא החדש דווייט אייזנהאואר ביטל את הסוכנות ב-30 באפריל 1953.

מושל אוהיו

ב-1956 היה די סאלה מועמד הדמוקרטים למשרת מושל אוהיו, אך בבחירות הכלליות נוצח על ידי התובע הכללי צ'. ויליאם אוניל. שנתיים לאחר מכן, ב-1958, ניצח די סאלה את אוניל ונבחר כמושל אוהיו ה-60. ב-1954 הוארך משך כהונת מושל אוהיו משנתיים לארבע שנים, החל מהבחירות של 1958, כך שדי סאלה היה מושל אוהיו הראשון שכיהן תקופת כהונה של ארבע שנים מ-1959 ועד 1963.

ביולי 1959 חתם די סאלה על הצעת חוק שעליה התנוסס לראשונה המוטו הרשמי של אוהיו "עם האל, הכל אפשרי" (With God, all things are possible). המוטו לקוח מהבשורה על-פי מתי, פרק 19 פסוק 26.

בבחירות לנשיאות של 1960 היה די סאלה המועמד "הבן המועדף" של המפלגה הדמוקרטית באוהיו. הוא התמודד רק בבחירות המקדימות באוהיו, שבהן הוא זכה ב-60.25 אחוזים מהקולות מול אלברט ס. פורטר, שהתמודד מולו בבחירות למשרת המושל ב-1958. בדירוג הכללי של הבחירות המקדימות דורג די סאלה בסופו של דבר במקום השישי, לאחר מועמד המפלגה הסופי הסנאטור ג'ון פיצג'רלד קנדי, מושל קליפורניה פט בראון, ג'ורג' מקליין, סנאטור יוברט האמפרי והסנאטור ג'ורג' סמת'רס.^[5]

ב-1962 נוצח די סאלה בבחירות לכהונה שנייה כמושל אוהיו על ידי מבקר המדינה של אוהיו ג'ים רודס.^[6] המצביעים באוהיו היו חסרי שביעות רצון מכמה הבטים של ממשלו של די סאלה, כולל התנגדותו לעונש מוות, העלייה במיסים, והמדיניות לחיוב המדינה בצרכי הקיום של חסויים.

התנגדותו לעונש המוות

די סאלה התנגד לעונש מוות, והמתיק כמה עונשים כאלו, אף על פי שכמושל הוא אישר שש הוצאות להורג.^[7] הוא חקר באופן אישי את כל המקרים של הנדונים שהיו אמורים להיות מוצאים להורג בכיסא חשמלי ואף נפגש עם כמה מהם.^[8] כדי להמחיש את אמונתו בשיקום העסיק די סאלה רוצחים מורשעים במשק ביתו.^[9]

אחת מדאגתיו העיקריות של די סאלה בנוגע לעונש המוות, הייתה שנאשמים דלי אמצעים לא יכלו להרשות לעצמם להעסיק את אותם עורכי דין כמו נאשמים אמידים, ובשל כך הם הוצאו להורג באופן בלתי פורפורציונלי. לימים הוא נזכר: "התברר לי שלאנשים הממתינים להוצאה להורג היה דבר אחד במשותף, הם היו חסרי פרוטה".^[10]

לאחר תום כהונתו כמושל, היה די סאלה מייסד שותף ויושב הראש של הוועדה הלאומית לביטול עונש מוות פדרלי.^[10][11] ספרו "הכוח של החיים או המוות" (The Power of Life or Death), שיצא לאור ב-1965 דן בסוגיה ומתאר את התנסויותיו הקשות כאדם שהיה אחראי על קבלת ההחלטות הסופיות בנוגע להוצאות להורג.^[12] די סאלה צוטט כמי שאמר: "אף אחד שלא צפה במחוגי השעון מציינים את הדקות האחרונות לחייו של נידון למוות, ביודעו שרק לו עצמו נתונה הסמכות הזמנית הדומה לזו של האל לעצור את השעון, לא יכול להבין את הייסורים הכרוכים בהחלטה על פנייה לחנינה".^[13]

שנותיו האחרונות

ב-1966 הצטרף די סאלה למשרד עורכי הדין "צ'אפמן, דאף ופול" מוושינגטון הבירה. ב-1979 הוא היה שותף מייסד של משרד עורכי הדין מוושינגטון הבירה, "די סאלה ושטאודינגר".

ב-1966 פרסם די סאלה את סמרו "הבחירה השנייה", על ההיסטוריה של משרת סגן נשיא ארצות הברית.^[14]

ב-1968 הוביל די סאלה את המאמצים לשכנועו של הסנאטור טד קנדי להתמודד על הנשיאות.^[15] הוא שימש כיושב ראש הכבוד במסע הבחירות של קנדי בבחירות של 1980.^[16]

מותו והנצחתו

מייקל די סאלה נפטר ב-16 בספטמבר 1981 כתוצאה מהתקף לב בעת שעשה בחופשה בפסקארה, איטליה. הוא נטמן בבית הקברות קאוולרי שבטולידו. על שמו קרוי בניין הממשל בטולידו שמהווה משכן למשרדי הממשל הפדרלי, המדינתי, המחוזי והעירוני בעיר.^[17] הגשר על הכביש הבין-מדינתי שחוצה את נהר מומי שבטולידו קרוי "גשר מייקל ו. די סאלה".^[18] בעבר היה קרוי על שמו מרכז די סאלה במרכז הירידים של אוהיו שבקולומבוס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מייקל די סאלה בוויקישיתוף

• מייקל די סאלה באתר Ohio History Central (באנגלית)
• מייקל די סאלה באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• מייקל די סאלה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. U.S. House election results (Ohio's 9th district, 1946)". Our Campaigns. November 5, 1946.
2. "U.S. Senate primary election results (Ohio, 1950)". Our Campaigns. May 2, 1950
3. "U.S. Senate election results (Ohio, 1952)". Our Campaigns. November 4, 1952.
4. Peters, Gerhard; Woolley, John T. (December 16, 1952). "Letter to Michael V. DiSalle on his appointment as administrator of the Economic Stabilization Agency". The American Presidency Project.
5. "Democratic presidential primary election results (1960)". Our Campaigns. February 1, 1960.
6. Ohio gubernatorial election results (1962)". Our Campaigns. November 6, 1962.
7. Ohio executions". Archived from the original on February 23, 2008.
8. Jones, Tim (April 8, 2007). "Resistance to death penalty growing". Chicago Tribune.
9. Gottschalk, Marie (March 16, 2011). "Is death different?". The New Republic.
10. "Negating the absolute". TIME. July 12, 1968.
11. Tompkins, Dorothy C. (1967). "Across the Desk". Criminology. 5 (3): 60–65.
12. DiSalle, Michael V. The Power of Life or Death. New York: Random House, 1965.
13. Imposition of Capital Punishment: Hearing, Ninety-third Congress, First Session, on S.1. S. 1400, and S. 1401, United States. Congress. Senate. Committee on the Judiciary. Subcommittee on Criminal Laws and Procedures, U.S. Government Printing Office, 1973, p. 82.
14. DiSalle, Michael V. Second Choice. Stroud, Gloucester, United Kingdom: Hawthorn Books, 1966.
15. "Ted Kennedy For President Plan Not All It May Appear". Orlando Evening Star. 17 July 1968. p. 18. Archived from the original on 31 May 2019
16. Richard G. Zimmerman, Call Me Mike: A Political Biography of Michael V. DiSalle, Kent State University Press, 2003, p. 267.
17. Michael DiSalle Building". Skyscraper Center. CTBUH.
18. Zimmerman, Richard. Call Me Mike: A Political Biography of Michael V. DiSalle. Kent, Ohio: Kent State University Press, 2003, p. 282.