פיט אוורסט
 | |
| לידה |
9 באוגוסט 1920 פיירמונט, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
1 באוקטובר 2004 (בגיל 84) |
| מדינה |
ארצות הברית |
| כינוי |
Pete |
| השכלה |
|
| השתייכות |
חיל האוויר של ארצות הברית |
| דרגה |
בריגדיר גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
פרנק קנדול "פיט" אוורסט ג'וניור (באנגלית: .Frank Kendall "Pete" Everest Jr; 9 באוגוסט 1920 – 1 באוקטובר 2004) היה טייס קרב אמריקאי, נודע לרוב בשל היותו טייס ניסוי ומהנדס טיסה במהלך שנות ה-50.
שנים מוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוורסט נולד ב-9 באוגוסט 1920 בפיירמונט, וירג'יניה המערבית. אחרי שסיים את לימודיו בתיכון פיירמונט בשנת 1938, עבר ללמוד באוניברסיטת פיירמונט סטייט לשנה. לאחר מכן עזב ללמוד באוניברסיטת מערב וירג'יניה, בה למד הנדסה כהכנה לקריירה התעופה שצפה לעצמו. אוורסט סיים לבסוף את לימודיו בשנת 1956 במכללת הסגל של הכוחות המשולבים בנורפוק, וירג'יניה.
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-11 בנובמבר 1941, אוורסט התגייס לחיל האוויר לתוכנית האימון של צוערי הטיסה, סיים אותה ונכנס לשירות מבצעי ב-3 ביולי 1942. מבין חבריו לכיתה היה האייס לעתיד, רוברט ס. ג'ונסון. לאחר שצבר מספיק שעות טיס במטוס קרטיס P-40, נשלח אוורסט לזירה הצפון אפריקאית, שם נשלח לכ-94 גיחות קרביות בשטחי צפון אפריקה, איטליה וסיציליה יחדיו. במהלך תקופתו שם הצליח להפיל שני מטוסי יונקרס Ju 52 ופגע בנוסף.
במאי 1944, הוצב מחדש כמדריך טיסה בוניס, פלורדיה, אך ביקש העברה לשירות קרבי בשנית, לכן נשלח לזירה הדרום-מזרח אסיאתית. הוא נקלט בטייסת הזמנית ה-17 אשר פעלה תחת חיל האוויר ה-14 של ארצות הברית שפעלה בצ'ינקאינג, מחוז ג'יאנגסו. הטייסת הייתה מעורבת והורכבה מטייסי שתי המדינות. אוורסט הספיק לבצע 67 גיחות קרביות נוספות לפני שמטוסו הופל מאש קרקעית במאי 1945. הוא נתפס ועונה בשבי על ידי היפנים כשבוי מלחמה לפני ששוחרר בסיום המלחמה.
בפברואר 1946, לאחר שהיה בחופשת מנוחה עקב השבי, אוורסט הוצב בחטיבת טייסי הניסוי בבסיס חיל האוויר רייט פטרסון באוהיו כטייס ניסוי. לאחר שלמד בבית הספר לטייסי ניסוי, לקח חלק רב בהטסות של מטוס הניסוי הבל X-1 ואף הגיע לשיא גובה בלתי רשמי של 73,000 רגל.
בספטמבר 1951, הועבר לאגף הניסוי בבסיס חיל האוויר אדוארדס, קליפורניה. שם הפך לטייס הניסוי הראשי ועמד בראש חטיבת טייסי ניסוי. במהלך שירותו בבסיס, אוורסט הטיס ובחן מטוסי ניסוי רבים, החל מתוכניות הניסוי X ו-F ועד לפיתוח מפציצי ה-B-52 ו-57 הידועים. ב-29 באוקטובר 1953, שבר אוורסט את שיא המהירות בזמנו עם מהירות של 1215 קמ"ש במטוס הסופר סייבר.
בדצמבר 1954, אוורסט, בהטיסו את הבל X-1B במהירות של 2.3 מאך, הפך לאדם השני הכי מהיר בעולם. מספר טיסות לאחר מכן, הטיס את המטוס הרקטי בל X-2 והגיע לשיא הבלתי רשמי של כמעט 3 מאך. הישג שזיכה אותו בתואר "האדם חי המהיר ביותר" (The fastest man alive).
במרץ 1957, הועבר לבסיס חיל האוויר האמריקני בהאן, גרמניה המערבית לפיקוד טייסת הניסוי ה-461 תחת הכנף ה-36.
ביולי 1958, הועבר כמפקד טייסת בבסיס חיל האוויר האמריקני ווילוס, לוב.
בינואר 1961, הפך למפקד מבצעים בכנף הקרב הטקטית בבסיס חיל האוויר אינגלנד, לואיזיאנה.
בתקופה שבין ינואר 1966 לספטמבר 1972, כחלק ממלחמת וייטנאם, הוצב אוורסט בשנית בדרום-מזרח אסיה, שם ביצע 32 גיחות קרביות בשלל דגמי מטוסים.
אוורסט פרש מחיל האוויר ב-1 במרץ 1973.
במהלך שירותו הצבאי, צבר אוורסט מעל לכ-9,000 שעות טיסה.
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שירותו הצבאי, עוטר אוורסט במדליות רבות, החל ממדליית השירות המצוין של חיל האוויר, לגיון ההצטיינות, צלב התעופה המצוינת, מדליית האוויר, מדליית הפיקוד, לב הארגמן והציון לשבח הנשיאותי.
בנוסף לתארים צבאיים כאלה ואחרים, זכה אוורסט להכרה על תרומתו לקידום התעופה והחלל שוב ושוב. הוא נבחר לאחד מ"עשרת הצעירים המצטיינים" של שנות ה-55 על ידי לשכת המסחר של ארצות הברית.
בשנת 1956 כינתה אותו הלשכה אחד מ"האמריקנים החיים הגדולים ביותר". שנה לאחר מכן הוענק לו גם גביע הרמון וגם פרס אוקטב שנוט.
בשנת 1988, אוורסט זכה בפרס גודפרי ל. קאבוט. שנה לאחר מכן, שמו של אוורסט נחקק בהיכל התהילה הלאומי לתעופה על שירותו כטייס ניסוי אשר קבע שיאים בשנות ה-50. בשנת 1991, הוא הוכנס להיכל התעופה לחלל.[1] בשנת 2009, אוורסט קיבל את פרס הבוגר המצטיין של בית הספר לטייסי ניסוי. פרס המוענק מדי שנה לבוגר בית הספר שתרמו תרומה משמעותית ומתמשכת לקידום מדעי התעופה ולקהילת טייסי הניסוי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צ'אק ייגר, טייס ניסוי
- צ'אלמרס גודלין, טייס ניסוי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה מלאה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Neil Armstrong to Join Lancaster Walk of Honor" - Chandler, John (September 17, 1991). The Los Angeles Times.