פרד וסט

פרד וסט
Fred West
לידה 29 בספטמבר 1941
מאץ' מארקל, הרפורדשייר, אנגליה, הממלכה המאוחדת
התאבד 1 בינואר 1995 (בגיל 53)
בית הסוהר ברמינגהאם (אנ'), ברמינגהאם, אנגליה, הממלכה המאוחדת
שם לידה פרדריק וולטר סטפן וסט
מדינה הממלכה המאוחדת
מקום קבורה גופתו נשרפה ואפרו פוזר באי בארי (אנ').
מקום מגורים דרך מידלנד מספר עשרים וחמש, רחוב קרומוול מספר עשרים וחמש
תקופת הפעילות 1967–1987 (כ־20 שנה)
בת זוג קתרין רינה ברנדט וסט, רוזמרין לטס וסט

פרדריק "פרד" וולטר סטפן וסט (באנגלית: Frederick "Fred" Walter Stephen West;‏ 29 בספטמבר 1941 – 1 בינואר 1995) היה רוצח סדרתי אנגלי אשר רצח לפחות שתים עשרה נשים בין השנים 1967–1987 בגלוסטרשייר, מרביתן בעזרתה של אשתו השנייה, רוזמרי וסט (אנ').

כל קורבנותיו היו נשים צעירות, ולפחות שמונה מהן היו מעורבות לפני מותן בביצוע אקטים שונים עבור סיפוקם המיני שלו ושל אשתו, בהם אונס, קשירה, עינויים וריטוש (אנ'); גופותיהן נקברו בדרך כלל לאחר שבותרו במרתף או בגינה שבבית הזוג ברחוב קרומוול, גלוסטר, אשר נודע מאוחר יותר בשם "בית הזוועות".

כמו כן, רצח פרד לפחות שתי נשים לבדו, ואילו רוז רצחה את בתו החורגת, שרמיין. הזוג נעצר והורשע ב-1994. בזמן ששהה בבית הסוהר ברמינגהאם (אנ') התאבד פרד לאחר שגנב חבל משק כביסה, אותו קשר לידית החלון של תאו ועטה על צווארו, קרס על ברכיו, ונחנק למוות. אשתו הורשעה בעשרה סעיפי רצח ונידונה למאסר עולם בנובמבר 1995.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדריק וולטר סטפן וסט נולד ב-29 בספטמבר 1941[1] בביקרטון קוטג', מאץ' מארקל, הרפורדשייר[2], ילדם הראשון של וולטר סטפן וסט (1914–1992) ודייזי חנה היל (1922–1968) אשר שרד את לידתו. משפחתו הייתה ענייה למדי והתפרנסה מחקלאות וחוואות. אביו דגל במשמעת קשה ואמו נהגה לגונן עליו יתר על המידה[3].

משפחתם עברה ב-1946 למורקורט קוטג' שבחוות מורקורט, שם מצא אביו עבודה בתור חלבן וקוצר יבול. ביתם לא היה מחובר לחשמל וחומם על ידי שריפת בולי עץ באח[4]. במהלך עשר השנים הבאות הרתה אמו שבע פעמים נוספות, מתוכן שרדו רק חמישה ילדים, אם כי פרד תמיד נותר המועדף בעיניה[5]. הוא נודע בתור "ילד של אמא" וחיפש חברה בעיקר בקרב בני משפחתו.

וולטר ודייזי ציפו מילדיהם כי יסייעו במטלות הבית השונות[5], ומחמת עוניים הרב נאלצו כל השישה להשתתף בעבודה הקשה; שלוש הבנות קטפו תותים ותפרחות כשותנית, ואילו שלושת הבנים קצרו חיטה וצדו ארנבים. הצורך לעמול ולהזיע עבור מחייתו החדיר בפרד מוסר עבודה גבוה[6], חרף נטייתו האובססיבית לגניבות, מנהג אשר פיתח בצעירותו וליווה אותו למשך שארית חייו[7].

חבריו לכיתה תיארו אותו כילד מוזנח, חסר-מרץ ובעל מצב רוח ירוד וקודר, אשר הסתבך בצרות לעיתים קרובות[5]. לאורך חייו לא הפגין ידע רב או אוריינות גבוהה, אולם ניחן בחוש טבעי לנגרות ועבודה עם עץ, וגילה עניין רב באומנות. הוא עזב את לימודיו בגיל חמש עשרה בכדי לעבוד בחוות מורקורט.

חוות מורטקורט, בית מגוריה של משפחת וסט, בו התגורר פרד בין השנים 1946–1961.

לדבריו של פרד שמע לראשונה על יחסי מין מפיה של אמו כאשר היה בן שתים עשרה, החל לבצע מעשי זואופיליה עם בעלי החיים שבחווה בשנות נעוריו, והאמין כי מעשי גילוי עריות נחשבו לנורמלים לאחר שראה את אביו מבצע אותם באחיותיו[8]. אחיו הצעיר, דאג, הכחיש את האמירות הללו ופטר אותן כפנטזיה שנולדה במחשבתו של פרד[9].

בנעוריו נהג לבלות יחד עם אחיו ג'ון במועדון נוער סמוך לעיר לדבורי (אנ'), שם זכה לכינוי "קאנטרי באמפקין" הודות למבטאו הגרוני יוצא הדופן, ביטוי שפירושו נער כפרי. פרד נהג להטריד נערות ונשים אשר נתפשו בעיניו כלא יותר מחפצים שנועדו לספק את רצונו, ולעיתים קרובות תפס ומישש את גופן בניגוד לרצונן[10]. כאשר הצליח למצוא בת זוג שחשה משיכה הדדית כלפיו היו ביצועיו המיניים ירודים מאחר שגילה עניין רק בסיפוקו האישי[11].

מעט לאחר יום הולדתו השבע עשרה קנה אופנוע והיה מעורב בתאונה בה שבר את גולגולתו, ידו ורגלו; במשך שבוע שכב חסר הכרה בבית החולים ולאחר שהתעורר נאלץ להיעזר בתומכות במשך מספר חודשים עד לשיקומו המלא[12]. בעקבות התקרית פיתח פחד קיצוני מבתי חולים והחל לחוות התקפי זעם קשים. כעבור שנתיים סבל מפציעת ראש נוספת לאחר שנערה אותה מישש דחפה אותו במורד מדרגות החירום של מועדון הנוער בלדבורי[13].

כשהיה בן עשרים הכניס פרד את אחותו בת השלוש עשרה, קיטי, להיריון. הדבר נתגלה לאחר שסיפרה קיטי לאמה כי פרד החל לאנוס אותה בקביעות מאז דצמבר 1960[14]. לאחר שנעצר והודה בחופשיות כי נהג להטריד ילדות ונערות מאז שהיה קטן באמתלה כי, "לא כולם עושים את זה?"[15], נשפט ב-9 בנובמבר בהרפורדשייר. אף על פי שנגעלה ממעשיו של בנה, הסכימה אמו להעיד על אופיו הטוב במשפט, אולם לאחר שסירבה אחותו להעיד נגדו[16], בוטלו כל האישומים[8]. בעקבות המקרה התכחשו אל פרד מרבית בני משפחתו, ואמו סילקה אותו מביתם. הוא עבר לגור בביתה של דודתו ויולט במאץ' מארקל. עד לאמצע שנת 1962 התפייס עם הוריו, אך קשריו עם שאר קרובי משפחתו נותרו רעועים[17].

נישואים ראשונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרד פגש בשנית בקתרין "רינה" ברנדט קוסטלו[18] בספטמבר 1962 בעודו בן עשרים ואחת. השניים הכירו לראשונה כשנתיים קודם לכן בנשף ריקודים שהתקיים במאץ' מארקל ויצאו יחד במשך מספר חודשים לפני ששבה לביתה בלנרקשייר (אנ'), סקוטלנד[19][20]. הם התחתנו ב-17 בנובמבר בלדבורי, כאשר האורח היחיד שהגיע לחתונתם היה אחיו הצעיר של פרד, ג'ון. באותה העת הרתה רינה מידי נהג אוטובוס ממוצא אסיאתי ועזבה את בית משפחתה בגלאזגו, ככל הנראה מאחר שקרוביה הביעו את בושתם הרבה על כך שנשאה ברחמה עובר בעל רקע גזעי מעורב[21].

השניים עברו לגור יחדיו בבית דודתו של פרד ומאוחר יותר שכרו דירה בקואטברידג', שם עבד פרד כנהג אוטו גלידה. רינה ילדה את בתה, שרמיין, במרץ 1963[21]; בכדי להסביר את תוויה האסיאתים סיפרו למכריהם כי לאחר שעברה הפלה נאלצו לאמץ את הילדה. מעט לאחר מכן עברו לגור בברידג'טון (אנ'), גלאזגו. כעבור שנה הרתה רינה בשנית וילדה את בתם אנה מריה[22] בביתם שברחוב סבוי[23][24].

אומנת המשפחה, איזה מקניל, וכן כמה משכניהם, תיארו את רינה כאישה מתחשבת אשר נאבקה לגדל את שני ילדיה[24]. פרד, מנגד, התייחס לבנותיו באכזריות והותיר אותן בקומתה התחתונה של מיטת הקומתיים בה ישנו, לאחר שריתך סורגים בין שתי הקומות ויצר מעין כלוב בו היו לכודות בין הברזלים לבין הקיר. הן הורשו לצאת רק כאשר הלך לעבודתו[25].

במהלך נישואיהם ניהל פרד מספר קשרים רומנטיים עם כמה נשים במקביל, כאשר אחד מהם הסתיים בהולדת ילד מחוץ לנישואים. לאחר שגילתה על כך החלה רינה לנהל רומן עם גבר בשם ג'ון מקלשלן. במקרה אחד בו תפס אותם מתחבקים הכה פרד את אשתו בפניה. בתגובה הכה מקלשלן את פרד בחזרה, אשר שלף סכין מכיסו וחתך אותו בחזהו. לאחר שהכה אותו בשנית חדל פרד להגן על עצמו. מאוחר יותר סיפר מקלשלן כי פרד "לא יכל להכות גבר, אך לא עצר את עצמו כשזה נגע לנשים"[26]; השניים המשיכו להתראות ומקלשלן החל לחשוש לחייה של רינה כאשר ראה את החבורות והפנסים המרובים שהיו על פניה. במקרה אחד בו הכה את אשתו בחומרה מצא אותו מקלשלן והרביץ לו[27]. במקרה נוסף ראה את פרד מכה את בתו בראשה לאחר שביקשה ממנו גלידה, והרביץ לו שוב[27].

פרד עזב את ביתם בגלאזגו יחד עם בנותיו שרמיין ואנה מרי לאחר שדרס בשוגג ילד קטן עם רכבו ב-4 בנובמבר 1965. אף על פי שנוקה מאשמה ולא נאלץ לעמוד בפני הליכים משפטיים כלשהם מידי המשטרה[28], חשש מתגובתם של שכניו וחבריו, אשר רבים מלקוחותיו נמצאו ביניהם. לאחר ששב חזרה לגלוסטר השכיר קרוואן קטן בפארק טימברלנד בכפר בישופס קליב (אנ'). אשתו הצטרפה אליו בפברואר 1966[29] יחד עם אומנתם, מקניל, וחברתה בת השש עשרה, אן מקפול[28][30][31]. מעט לאחר מעברם מצא פרד עבודה בבית מטבחיים.

עד סוף אותה שנה ביסס פרד את מעמדו בביתם כשליטן הדומיננטי של כל חמש הנשים שחיו בו. הוא חווה התפרצויות זעם תכופות אשר הוציא לרוב על רינה ועל מקניל, ונהג להכות את בתו החורגת מעת לעת. כמו כן התעלל מינית בבתו שרמיין[32], ועודד את אשתו לעבוד בזנות בכדי לעזור לפרנסת הבית הדלה[33].

בניסיון לברוח מהתעללותו של פרד ודרישותיו המיניות הסאדיסטיות, התקשרה רינה לחברה מקלשלן בתחינה כי יבוא להצילה. השניים רקמו תוכנית בה יגיע מקלשלן יחד עם בן זוגה של מקניל, ג'ון טרוטר[34], לבישופ קליב, וייקח אותה יחד עם בנותיה ומקניל חזרה לסקוטלנד[24]. באותו הזמן ניהל פרד רומן עם חברתה של מקניל, אן מקפול, אשר כעסה עליו מאחר שהבטיח לה כי יתחתן איתה. הייתה זאת היא אשר ככל הנראה סיפרה לו על תוכניותיה של אשתו[35], כיוון שנראתה רגועה כאשר הופיע לפתע בעת מפגשם, והודיעה למקניל כי בכוונתה להישאר עמו ולשמש כאומנת עבור ילדיו. מקלשלן הכה את פרד מספר פעמים לאחר שהתפתחה ביניהם קטטה בה הרביץ לבנותיו שרמיין ואנה מרי. השוטרים הגיעו למקום במהרה ומקלשלן הצליח להימלט יחד עם רינה ומקניל, אולם הותיר את שתי הילדות בידיו של פרד, אשר איים על אשתו כי ירצח אותה אם יראה אותה שוב[35].

רינה שבה לאנגליה מספר פעמים כדי לבקר את בנותיה[32]. אף על פי ששמרה תחילה על מערכת יחסים חברותית עם מקפול, החלה במהרה להביע את כעסה כלפי הנוכחות האמהית שהפגינה בפני הילדות, וב-11 באוקטובר גנבה מספר פריטים שהיו ברשותה בטרם שבה לגלאזגו[36]. כעבור חודש נעצרה והושבה לגלוסטר בכדי לעמוד למשפט. היא נידונה לשלוש שנות מאסר על תנאי ב-29 בנובמבר; פרד העיד במשפט והודה כי הוא ומקפול חיו יחדיו, אולם שיקר כאשר אמר שהתכוונה לחזור לסקוטלנד[37].

הרצח של אן מקפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המשפט עברה מקפול לגור בקרוואן נפרד בפארק טימברלנד, ומכתבים ששלחה למשפחתה ולמקניל בין השנים 1966–1967 הצביעו על כך שהאמינה כי פרד יספק לה חיים טובים יותר מאלו שיכלה לבנות לעצמה בסקוטלנד[38]. כעבור זמן מה הרתה ממנו וניסתה לשכנע אותו להתגרש מאשתו כך שיוכל להתחתן איתה.

מקפול נעלמה במהלך החודש השמיני להריונה[39]. אף אחד מעולם לא דיווח על היעדרותה למשטרה, אולם חלקי גופתה המבותרת נמצאו קבורים בקצה שדה תירס בין מאץ' מארקל לקמפלי (אנ') ביוני 1994. בחינת השרידים מקרוב גילתה כי הגפיים נוסרו בזהירות מגופה, וכמה מעצמות הגלילים היו חסרות וככל הנראה נלקחו כמזכרות או פרסים. כמו כן, ייתכן כי עוברה נתלש מתוך רחמה[40]. לאחר מעצרו הכחיש פרד כי רצח את מקפול, אולם התוודה בפני אחד ממבקריו כי דקר אותה בתום ויכוח שהתקיים ביניהם. הסבר זה אינו עקבי עם ממצאי הזירה אשר חשפו כי ידיה עטו סימני קשירה מסביבן, סימן המעיד על כך שנקשרה לפני שנרצחה[41].

כעבור חודש שבה רינה לחיות עם פרד, והזוג עבר לגור בפארק קרוואנים אחר בשם לייק האוס. על אף שיחסיהם חוו שיפור ניכר, עזבה אותו רינה בשנית לאחר שנה ושוב הותירה את בנותיהן בידיו. במהלך תקופות מעין אלו בהן לא היו בחייו של פרד כל נשים אשר יכלו לדאוג לילדות, מסר אותן באופן זמני לטיפולם של שירותי הרווחה בגלוסטרשייר[42].

נישואים שניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרד פגש את רוזמרי לטס לראשונה בתחנת אוטובוס בצ'לטנהאם בשלהי שנת 1969, מעט לאחר יום הולדתה החמישה עשר[43]. תחילה נגעלה רוז ממראהו המוזנח וחשבה אותו לחסר בית, אך במהרה החלה להרגיש מוחמאת מתשומת הלב הרבה שהעטיר עליה במהלך הימים הבאים בהם התיישב לצידה בתחנת האוטובוס. היא סירבה להצעותיו החוזרות לצאת עמו, אולם הרשתה לו ללוות אותה לביתה. בשיחותיהם הראשונות גילה פרד כי אף על פי שמעולם לא היה לה בן זוג, הייתה רוז נערה מופקרת. כמו כן הצליח לעורר בה תחושת סימפתיה לאחר שסיפר לה כי אשתו עזבה אותו יחד עם שתי בנותיו, והביע את רצונו להביא לעולם ילדים נוספים[44].

כאשר גילה פרד כי רוז עבדה במאפיית לחמים קרובה מספר ימים לאחר מפגשם הראשוני, שכנע אישה שזהותה אינה ידועה לבוא למקום עבודתה ולהציג בפניה מתנה מידי "גבר הנמצא בחוץ"[45]; כעבור מספר דקות נכנס פנימה וביקש ממנה לצאת איתו לדייט באותו הערב, הצעה לה נענתה בחיוב[46]. מיד לאחר מכן נכנסו השניים למערכת יחסים זוגית, ורוז החלה לבקר בתכיפות בביתו בלייק האוס ולטפל בבנותיו המוזנחות, אליהן התייחסה באותה העת בחיבה ואכפתיות. מספר פעמים אף התעקשה כי ייקחו את הבנות איתם לטיוליהם כדי שיוכלו לאסוף פרחי בר.

תוך מספר שבועות התפטרה רוז מעבודתה כדי שתוכל לשמש כאומנת עבור בנותיו של פרד, החלטה שנעשתה לאחר שהתחייב לספק לה די כסף אשר תוכל לתת להוריה בימי שישי על מנת שיאמינו כי עדיין עבדה במאפייה[47]. כעבור מספר חודשים הכירה אותו בפני בני משפחתה, אשר הוכו בתדהמה והזדעזעו מכך שבחרה בבן זוג שכזה. אמה, דייזי, לא התרשמה מהתרברבויותיו הרבות של פרד, וטענה כי היה שקרן פתולוגי. אביה, ביל, סכיזופרן מאובחן אשר ככל הנראה התעלל מינית בבתו, התנגד בתקיפות למערכת היחסים ביניהם ואיים על פרד כי יתקשר לשירותי הרווחה אם לא ייפרד ממנה[48].

הוריה של רוז אסרו עליה להמשיך להתראות עם פרד, אולם משסירבה לציית להם, פנו אל רשויות הרווחה בגלוסטרשייר ודיווחו על כך שבתם בת החמש עשרה נמצאה בקשר זוגי עם אדם מבוגר ממנה, וייתכן כי החלה לעסוק בזנות בהוראתו מתוך הקרוואן בו גרו[49]. רוז הועברה במהרה לרשות מוסד לבני נוער בסיכון בצ'לטנהאם והורשתה לעזוב רק לעיתים רחוקות[50]. כאשר שוחררה לצורך ביקור הוריה במהלך סופי השבוע ניצלה את ההזדמנות כמעט תמיד על מנת לפגוש את פרד[50].

ביום הולדתה השישה עשר שבה רוז לביתם של הוריה, בעוד שפרד ריצה תקופת מאסר בת חודש באשמת גניבה ואי-תשלום קנסות. עם שחרורו עזבה רוז את בית הוריה ועברה לחיות עמו בדירתו בצ'לטנהאם. אביה של רוז ניסה למנוע ממנה לראות את פרד בצעד נואש אחרון ופנה אל רשויות הרווחה בשנית. רוז נבדקה על ידי רופא משטרתי בפברואר 1970 אשר אישר כי הייתה בהיריון. היא נלקחה חזרה למוסד הרווחה אך שוחררה ממנו ב-6 במרץ לאחר שהתחייבה להפיל את עוברה ולשוב למשפחתה, אולם עם שחרורה בחרה לשוב חזרה לפרד, מעשה שבגינו אסר עליה אביה לדרוך שוב בביתם אי פעם[51].

כעבור שלושה חודשים עזבו השניים את דירתם בצ'לטנהאם ועברו להתגורר בדירת קרקע דו-קומתית בדרך מידלנד, גלוסטר. רוז ילדה את בתם הראשונה ב-17 באוקטובר 1970, הת'ר אן, אם כי מספר השערות גורסות כי רוז הרתה מידי אביה והת'ר הייתה למעשה גם בתו וגם נכדתו. כעבור חודשיים נכלא פרד לאחר שנתפס גונב צמיגים ורישיון רכב, ונותר במאסר עד ה-24 ביוני 1971. בזמן היעדרותו נאלצה רוז בת השבע עשרה לגדל את שלוש בנותיהם לבדה, אשר התייחסו אליה כאימן[52].

לדבריה של אנה מרי היא ושרמיין ספגו ביקורת נוקשה, התפרצויות כעס אלימות וצורות ענישה אחרות לאורך כל הזמן שחיו לבדן עם רוז. אף על פי שאנה מרי הייתה כנועה ונהגה לצרוח או לבכות כאשר הוכתה, התנהגותה האדישה של אחותה שרמיין וסירובה החוזר להראות כל סימן בתגובה לאלימות החמורה ממנה סבלה הרגיזה את רוז עד כדי מפח נפש.

על אף שנות ההזנחה וההתעללות שחוותה, רוחה של שרמיין לא נשברה[53], ולעיתים קרובות אמרה לאחותה כי עדיין האמינה בליבה שאמה תבוא להציל אותה[54]. מאוחר יותר סיפרה אנה מרי כי נהגה אחותה לעצבן את רוז בעזרת אמירות שונות כגון, "אמי האמיתית לא הייתה מקללת או צועקת עלינו", בתגובה לאופן דיבורה הגס[55]. חברת ילדות של שרמיין בשם טרייסי גיילס אשר גרה בקומה העליונה של ביתם העידה כי באחת הפעמים שנכנסה לדירתם ראתה את שרמיין עומדת ערומה על כיסא עם ידיה קשורות מאחורי גבה באמצעות חגורה, בעוד רוז עומדת לצדה עם כף עץ גדולה בידיה. לדבריה, הייתה שרמיין רגועה ושקטה, ואילו אנה מרי עמדה ליד הדלת עם הבעה ריקה על פניה[56]. תעודות רפואיות מבית החולים המלכותי בגלוסטר (אנ') הראו כי שרמיין קיבלה טיפול עבור פצע דקירה (אנ') בקרסולה השמאלי ב-28 במרץ 1971. כאשר נשאלה על נסיבות הפציעה השיבה רוז שנגרמה כתוצאה מתאונה בביתם[57].

הרצח של שרמיין וסט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרמיין נרצחה ככל הנראה בידי רוז מעט לפני שחרורו של פרד מבית הסוהר ב-24 ביוני 1971. היא לקחה את שלוש בנותיהם לבקרו מספר ימים קודם לכן, ב-15 ביוני, כך שהאמונה הרווחת בקרב חוקרי המקרה היא ששרמיין נרצחה בטווח התאריכים הזה. כמו כן, ראיות פורנזיות דנטליות מצביעות על כך שהרצח התבצע בזמן שפרד שהה במאסר.

עדות נוספות שנמסרה מפי אמה של טרייסי גיילס, שירלי, אימתה את מותה של שרמיין לפני שחרורו של פרד. לאחר שעזבו היא ומשפחתה את דירתם בדרך מידלנד, הגיעה יום אחד עם בתה לבקר את שרמיין, אך משלא הצליחו למצוא אותה אמרה להם רוז כי, "היא הלכה לחיות עם אמה, וברוך שפטרנו!"[58], בטרם החלה טרייסי לבכות[59].

בדומה להסבר שסיפקה למשפחת גיילס, תירצה רוז את היעלמותה של שרמיין בפני שכניה בכך שהלכה לחיות עם אמה בבריסטול. כמו כן הודיעה לסגל בית הספר בו למדה כי עברה לגור עם אמה בלונדון[60]. כאשר שוחרר פרד מבית הסוהר כעבור מספר ימים, הרגיע את בתו המודאגת אנה מרי ואמר לה שאחותה שבה לחיות עם אימן בסקוטלנד. כאשר שאלה אותו מדוע לא לקחה גם אותה, ענה לה פרד בפשטות, "כי היא לא רוצה אותך, את לא בצבע הנכון", רמיזה לצבע עורה האסיאתי של אחותה[61].

גופתה של שרמיין הושלכה אל מרתף הפחם של הזוג בביתם בדרך מידלנד עד לשחרורו של פרד. לאחר מכן קבר אותה בגינה הקדמית של ביתם, ובחקירתו התעקש כי לא ביתר אותה. נתיחה שלאחר המוות הציעה כי הגופה נקטעה באזור המותניים, אולם ייתכן שהנזק נגרם כתוצאה מעבודות בנייה שערך פרד בשטח ב-1976. מספר עצמות לא נמצאו מעולם, בהן הפיקה, האצבעות, מפרקי הידיים והקרסוליים, וככל הנראה נשמרו בידי פרד ורוז כמזכרות, הנחה אליה הגיעו גורמי החקירה לאחר שגילו דפוס פעולה זהה אצל שאר קורבנותיהם[62].

הרצח של קתרין "רינה" ברנדט וסט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רינה שמרה על קשר לא סדיר עם ילדיה לאחר פרידתה מפרד. בביקורה בבית משפחתו בחוות מורקורט באוגוסט 1971 העלתה מספר שאלות בנוגע למקום הימצאותן של בנותיה ורווחתן[62]. גיסתו של פרד, כריסטין, סיפרה כי רוז נראתה מדוכאת מאוד והייתה חרדה לגבי שלמותם של ילדיה. לאחר שמסרו לה את כתובת מגוריו החדשה של בעלה, הלכה אליו במטרה להתעמת עמו וככל הנראה לדרוש משמורת על בנותיה. הייתה זו הפעם האחרונה בה נראתה בחיים.

האמונה הרווחת היא שנחנקה למוות בידי פרד או רוז, ככל הנראה במושב האחורי של הפורד פופולר שלו בזמן שהייתה שתויה[63]. עם גילוי גופתה נמצא גם צינור מתכת בין שאריותיה, אשר ייתכן כי שימש לצורך ריסונה בזמן שהותקפה מינית ונאנסה בטרם נרצחה. גופתה הושחתה ובותרה עד ללא היכר, וחלקי גופה הוכנסו לשקיות פלסטיק ונקברו באדמה באזור מיוער הסמוך למאץ' מארקל[64][65].

המעבר לבית הזוועות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרד ורוז התחתנו באופן רשמי ב-29 בינואר 1972, בלשכת רישום הנישואים בגלוסטר לאחר שפרד הצהיר על עצמו בטעות כרווק. לא נכחו בטקס בני משפחה או חברים כלשהם למעט אחיו של פרד, ג'ון, אשר היה השושבין[66]. כעבור מספר חודשים עבר הזוג לביתם החדש ברחוב קרומוול מספר עשרים וחמש, הנודע מאוחר יותר כבית הזוועות, לאחר שרוז הרתה ועמדה ללדת את בתם השנייה.

תחילה שכרו את הבית התלת קומתי מהמועצה המקומית, אולם מאוחר יותר רכש אותו פרד תמורת שבעת אלפים לירות שטרלינג[67]. על מנת לשלם את מלוא הסכום נאלצו להשכיר את מרבית החדרים שבקומות העליונות לאורחים מזדמנים, ובניסיון לשמור על פרטיותם התקין פרד מטבח ומקלחת בקומה הראשונה, כך שהדיירים לא יצטרכו לבקר בקומת הקרקע בה לן יחד עם משפחתו, או בגינתם. רוז ילדה את בתם ב-1 ביוני, לה קראו מאי-ג'ון כמחווה לתאריך בו נולדה[68].

מעט לאחר לידתה של בתם השנייה החלה רוז לעבוד כזונה מתוך החדרים העליונים שבביתם ופרסמה את שירותיה במגזין מקומי. פרד הציע לה להרחיב את קהל לקוחותיה בקרב אוכלוסיית המהגרים מאיי הודו המערבית אשר היו נפוצים בשכונתם[69]. כמו כן נהגה רוז לקיים מין מזדמן עם דיירי הבית, גברים ונשים כאחד, ואף עם מכרים שונים שהכיר פרד דרך עבודתו. היא נהגה להתרברב כי אף גבר או אישה שפגשה מעולם לא הצליחו לספק אותה לחלוטין[70]. כאשר קיימה יחסי מין עם נשים הייתה מגבירה את רמת הברוטליות והאלימות אשר כפתה על בנות זוגה ולעיתים חנקה אותן או החדירה לאיברי מינן אביזרי מין גדולים במיוחד. אילו ניסו חברותיה להתנגד או להביע כל סימן לפחד או כאב, היה הדבר גורם לה להתרגשות גדולה, ולעיתים שאלה, "את לא אישה מספיק כדי לקבל את זה?"[71].

מרבית הנשים הללו הבינו כי רוז ובעלה, אשר נהגו לקיים אורגיות ושלישיות באופן קבוע, הפיקו עונג מיוחד מדחיפת שותפיהם מעבר לגבולותיהם המיניים, בדרך כלל על ידי קשירה. השניים סיפרו בפתיחות על כך שנהנו מכל צורה של יחסי מין אשר כללה אלמנטים של דומיננטיות, כאב ואלימות. בכדי לספק את הפטישים הללו אספו שניהם אביזרי מין וכלי סאדומאזוכיזם רבים, בנוסף לתמונות פורנוגרפיות ומגזינים שונים, ומאוחר יותר אף סרטי וידאו אשר הציגו מעשי זואופיליה ואונס ילדים[72].

השליטה הכלכלית בבית נחה בידיה של רוז, לה מסר פרד את כספי משכורתו[73]. החדר בו השתמשה עבור עיסוקה כזונה היה ידוע ברחבי הבית כ"חדרה של רוז", והכיל מספר חורים בקירותיו דרכם היה יכול פרד, מציצן מנוסה, לצפות בה ובלקוחותיה. כמו כן התקין בפנים מוניטור תינוקות (אנ') כך שיוכל להאזין למתרחש מכל מקום אחר בבית. בחדר הותקן בר פרטי, ומעין אור ניאון (אנ') אדום מחוץ לדלת אשר הודלק כאשר הייתה רוז עם לקוח ולא רצתה שיפריעו לה. היא נשאה את המפתח היחיד לחדר על שרשרת מסביב לצווארה[74], ולבקשתה התקין פרד פעמון מיוחד מחוץ לביתם בו התבקשו לקוחותיה לצלצל בכל פעם שבאו לבקרה. מרבית הכסף שהרוויחה מעיסוקה שימש עבור אחזקת הבית ושיפורו[11][75].

לאורך הזמן למד אביה של רוז, ביל, לסבול את אורח חייהם השנוי במחלוקת, ועד ל-1977 החל אף לרחוש כבוד לפרד. יחד פתחו שניהם בית קפה בשם העששית הירוקה, אשר פשט רגל במהרה והכריז על חדלות פירעון. כאשר גילה כי בתו עסקה בזנות החל לבקר בביתם בכדי לרכוש את שירותיה ולקיים עמה יחסי מין בעצמו[76]. במשך שש השנים הבאות ילדה רוז שמונה ילדים נוספים, לפחות שלושה מהם מידי לקוחותיה. פרד קיבל את כל הילדים הללו כאילו היו שלו, וכאשר שאלו אותו לפשר צבע עורם השחום הסביר להם שסבתם הייתה כהת עור[77].

כאשר הגיעו ילדיהם לגיל שבע החלו פרד ורוז להעסיק אותם במטלות הבית השונות. הם הורשו לצאת החוצה ללא ליווי הוריהם רק לעיתים רחוקות, ונאלצו לציית לחוקיהם הנוקשים אשר הפרתם הייתה כרוכה בעונשים פיזיים חמורים. האלימות שספגו לא תמיד הייתה רציונלית, ולעיתים התעללה בהם רוז רק בכדי לספק את הנאתה, אף על פי שעשתה זאת במחשבה תחילה ודאגה שלא להכות אותם בפניהם או במקומות בולטים אחרים. בין השנים 1972–1992 אושפזו הילדים כ-31 פעמים בחדרי המיון של בתי החולים השונים באזור[78][79].

בתקרית אחת, ברחה בתם הת'ר יחד עם אחיה הצעיר סטפן מביתם. לאורך מספר שבועות ישנו השניים ברחובות או בבתי חבריהם בטרם שבו אל הוריהם, אשר הענישו אותם בחומרה והכו בהם נמרצות[80]. בתקרית אחרת ניקה סטפן את הרצפה עם מגב וסמרטוט, ורוז דרכה בטעות בתוך דלי המים בו השתמש. בתגובה שברה קערה על ראשו ובעטה בחזהו בזמן ששכב על הרצפה בעודה צועקת, "עשית את זה בכוונה, חזיר קטן!"[55]; במקרה נוסף חוותה התפרצות זעם בשל כלי מטבח שאבד, תפסה את הסכין בה השתמשה להכנת ארוחתם, והחלה לחתוך חתכים שטחיים על חזהה של בתה מאי-ג'ון עד שכלוב הצלעות שלה דימם לחלוטין[81].

לעיתים היה נתון גם פרד למזגה האלים של אשתו. במקרה שהתרחש במהלך אוגוסט 1974, רדפה אחריו רוז עם סכין בידיה[82], עד שהצליח להימלט לתוך אחד מחדרי הבית ולסגור את הדלת ברגע האחרון. הסכין נתקעה בדלת והמעצר הפתאומי גרם לידה של רוז להחליק במורד הלהב כך ששלוש מאצבעותיה כמעט נקטעו. היא עטפה את ידה עם מגבת ברוגע ואמרה לו, "תראה מה עשית, חבר. אתה צריך לקחת אותי לבית החולים עכשיו"[83].

האונס של אנה מרי וסט
[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרד ורוז לקחו את בתם אנה מרי למרתפם בספטמבר 1972 וציוו עליה להתפשט, ולאחר שהיססה קרעה רוז את בגדיה[84], קשרה אותה למזרן וחסמה את פיה, בטרם החל פרד לאנוס אותה. כאשר סיים לבצע בה את זממו, לקחה אותה רוז לחדר השירותים, צוחקת בשל צליעתה, והושיטה לה מגבת באומרה, "אני מצטערת, אבל כל הילדות עוברות את זה. זה התפקיד של אבא. אל תדאגי, ואל תספרי שום דבר לאף אחד"[85]; לאחר שהבהירו לה שלא היה זה דבר חד פעמי וכי ימשיכו לאנוס אותה שוב ושוב, איימו עליה שתיענש בחומרה ותקבל מכות אם תספר על כך[86].

לעיתים התעללה רוז באנה מרי לבדה ונהנתה להשפיל אותה במגוון דרכים, בהן קשירתה לרהיטים שונים כדי שפרד יוכל לאנוס אותה; כמו כן הכריחה אותה לבצע את מטלות הבית השונות בעודה עירומה כמעט לחלוטין ולבושה רק בחצאית מיני לגופה[87]. כשהגיעה לגיל שלוש עשרה כפו עליה הוריה לעבוד בזנות מתוך ביתם, וסיפרו ללקוחותיה כי הייתה בת שש עשרה. רוז תמיד נכחה[88] בזמן שקיימה יחסי מין עם לקוחותיה כדי לוודא שלא תספר להם את גילה האמיתי[89]. במקרה אחד לקחה אותה אמה לפאב מקומי והתעקשה כי תשתה מספר משקאות של יין שעורה (אנ'). כעבור כמה שעות הגיע פרד לאסוף את שתיהן, וכאשר עזבו את המקום ברכבו, קשרו את אנה מרי לאחד הכיסאות בטרם החלה רוז להכותה. לאחר ששאלה אותה, "את חושבת שתוכלי להיות חברה שלי?", החלו שניהם לאנוס אותה יחדיו[90].

האונס של קרוליין אוונס
[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת וסט שכרה את שירותיה של קרוליין אוונס בת השבע עשרה באוקטובר 1972, כאשר אספו אותה לילה אחד לאחר שעזבה את ביתו של בן זוגה בניסיון לתפוס טרמפ מטוקסברי (אנ') לביתה בסינדרפורד (אנ'). היא סיפרה לזוג על כך שרבה עם אביה החורג וחיפשה עבודה, והשניים הציעו לה משרה חלקית כאומנת של שלושת ילדיהם, בהבטחה כי יסיעו אותה לביתה מתי שתרצה. כעבור מספר ימים עברה לגור בביתם וחלקה את חדרה של אנה מרי, אשר נראתה בעיניה כילדה מופנמת מאוד[91].

רוז כבר עבדה כזונה באותה העת, והסבירה לאוונס אשר שאלה לפשר תור הגברים התמידי שפקד את ביתם כי התפרנסה כמעסה. כאשר התעניינה בכישוריו של פרד, הסביר לה שהוא מבצע הפלות מורשה, וכי אם תזדקק לעזרה מקצועית הוא תמיד ישמח לעמוד לשירותה. היא הבחינה שפרד דיבר ללא הרף על יחסי מין, וחשדותיה החלו להתגבר כאשר התרברב בפניה על כך שנשים רבות אשר סייע להפיל את עוברן כל כך התרשמו מעבודתו המקצועית עד שהציעו לו לשכב עמן כפרס על שירותיו. לאחר שהתחילו להטריד מינית גם אותה, הודיעה אוונס לפרד ורוז על כוונתה לעזוב ולשוב לביתה.

מאחר שידעו שאוונס נהגה לתפוס טרמפים לאורך הכביש שבין טוקסברי לסינדרפורד, רקחו פרד ורוז תוכנית לחטוף אותה. מאוחר יותר הודה פרד כי אף על פי שמטרת החטיפה הייתה לאנוס ולרצוח אותה, רצה לבדוק גם האם תסכים אשתו לסייע לו[92]. השניים פיתו אותה להיכנס לרכבם ב-6 בדצמבר 1972, תוך כדי התנצלות על התנהגותם הגסה. תחילה האמינה להם אוונס וסברה כי התרשמה מהם שלא כראוי, ובשל כך לא הביעה כל מחאה כאשר רוז התיישבה לידה במושב האחורי בטענה שרצתה לנהל איתה "שיחת בנות".

כעבור מספר דקות החלה רוז למשש אותה, בזמן שפרד שאל אותה שאלות שונות בעלות תוכן מיני, כגון האם שכבה עם בן הזוג שלה באותו הערב[93]. כאשר החלה להתנגד לליטופיה של רוז, עצר פרד את הרכב, צעק עליה שהיא זונה[94], והכה אותה בפניה עד שאיבדה את הכרתה, בטרם החלו שניהם לקשור את ידיה ורגליה עם צעיף ונייר דבק, וחסמו את פיה[70]. בהצהרה שמסרה למשטרה מאוחר יותר אמרה כי לאחר שהגיעו לביתם ברחוב קרומוול, נתנו לה לשתות תה שהכיל מנת סם, ואנסו אותה לאורך כל הלילה. פרד העיר לה בנוגע לצורתו המוזרה של הדגדגן שלה לפני שהצליף בו בחוזקה עם חגורת עור. כאשר צרחה בכאב, חנקה אותה רוז בעזרת כרית והידקה את ידיה על צווארה, בטרם החלה לבצע בה מין אוראלי. משהבינה אוונס את חומרת מצבה ואת הסכנה אשר נשקפה לחייה הפסיקה להתנגד למעשיהם.

בבוקר למחרת הבחין פרד שצרחותיה של אוונס נשמעו ברחבי הבית לאחר שאחד מילדיו דפק על דלת החדר בו הייתה קשורה. הוא איים עליה כי יקשור אותה במרתף לנצח וירשה ל"חבריו הכושים" לאנוס אותה, ולאחר שיסיימו, יקבור אותה תחת "המדרכות של גלוסטר"; כמו כן סיפר לה כי רצח מאות נערות צעירות כמוה, והודה שהיא הובאה לביתם רק כדי לענג את רוז.

לאחר מכן שאלו אותה השניים ברוגע האם תסכים לחזור לעבוד עבורם כאומנת. אוונס ניצלה את ההזדמנות והסכימה להצעתם. היא החלה לנקות את הבית בניסיון לגרום להם לחשוב כי שכחה לגמרי מאירועי ליל אמש, ומאוחר יותר באותו היום ברחה ממכבסה אליה הלכו היא ורוז, ושבה לביתה. תחילה התביישה לספר לאימה על מה שאירע, אולם לאחר שהבחינה בחבורות ובפצעים הפתוחים שעל גופה של בתה, פרצה אוונס בדמעות וחשפה בפניה את הכול[95].

אימה דיווחה על כך מיד למשטרה, ופרד ורוז נעצרו והואשמו בתקיפה ובאונס. משפטם התקיים ב-12 בינואר 1973, אולם עד אז החליטה אוונס כי אינה מסוגלת להעיד. בשל כך בוטלו כל אישומי האונס והניצול המיני, והשניים הסכימו להודות באשמה מופחתת בגין תקיפה. לאחר שנקנסו כל אחד בחמישים לירות שטרלינג, יצאו לחופשי והורשו לחזור אל ביתם[96]. כאשר שמעה על כך אוונס, ניסתה להתאבד[70].

הרציחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה שבועות לאחר משפטם ביצעו בני הזוג את הרצח המשותף הראשון שלהם; לינדה גוף בת התשע עשרה, אותה הכירו דרך אחד מדייריהם בשלהי 1973. גוף ביקרה בביתם לעיתים קרובות מאחר שניהלה קשרים רומנטיים עם שניים מאורחיהם. לבסוף החליטה לעבור לגור עמם בקביעות ב-19 באפריל. למחרת סיפרו פרד ורוז לשאר הדיירים כי סילקו אותה לאחר שהכתה את אחד מילדיהם[97]. סיפור דומה נמסר גם לאמה של גוף, אשר יצרה עמם קשר בניסיון למצוא את בתה.

עם גילוי גופתה המבותרת של גוף, נמצאה לסתה עטופה לחלוטין בנייר דבק, דבר שככל הנראה נעשה על מנת להשתיק את צרחותיה. בנוסף לכך נמצאו שני צינורות קטנים אשר הוחדרו לחלל נחיריה בכדי לאפשר לה לנשום. האמונה הרווחת היא שנתלתה מקורות העץ שתמכו בתקרת המרתף של הבית בטרם נחנקה למוות[98]. פרד אכן הודה מאוחר יותר כי בנה את הקורות בכדי שיוכל לתלות מהן את קורבנותיו. פרד ורוז השליכו את שאריותיה לבור הבדיקה הנמצא תחת המוסך שלהם[99], וייתכן ששמרו בידיהם כמה מעצמות הצוואר, הברכיים והאצבעות שלה.

בחקירותיהם המאוחרות קבעו בלשי המשטרה ומומחי הזיהוי הפלילי כי כל הקורבנות שנמצאו במרתף הבית ברחוב קרומוול גם נרצחו ובותרו שם[11]. חמישה קורבנות נרצחו בין נובמבר 1973 לאפריל 1975; הראשונה שבהם, קרול אן קופר בת החמש עשרה, נחטפה ב-10 בנובמבר 1973, בזמן שחיכתה בתחנת האוטובוס לאחר שבילתה את הערב עם בן זוגה בבית הקולנוע. היא נגררה בכפייה לתוך רכבו של פרד[100], שם קשר את ידיה וחסם את פיה לפני שהמשיך לביתו. לאחר שהגיעו, נקשרו ידיה לקורות תקרת המרתף בטרם נאנסה ונרצחה. בדומה ללינדה גוף, מתה קופר כתוצאה מחניקה, וגופתה בותרה והושלכה לקבר קטן שנחפר ברצפת המרתף.

במהלך שבעה עשר החודשים הבאים, נידונו ארבע נשים ונערות נוספות בגילאי חמש עשרה עד עשרים ואחת לגורל דומה, אם כי בחינה קרובה של שאריותיהן וממצאים אחרים שנמצאו במקום קבורתן, העידו על כך שכל אחת מהן נאלצה לסבול עינויים אכזריים יותר מקודמתה[101].

לאחר שרצח את חואניטה מוט בת השמונה עשרה באפריל 1975, יצק פרד בטון על כל רצפת המרתף. מאוחר יותר הסב את המקום לחדר שינה עבור ילדיו הבוגרים יותר[102]. לא ידוע על כל רציחות נוספות שביצעו הוא או אשתו עד למאי 1978, אז רצח את אחת מדיירות ביתם, שירלי רובינסון בת השמונה עשרה[103]. פרד ורובינסון הכירו לראשונה באפריל 1977 לאחר שנפגשו בבית הקפה העששית הירוקה. באותו הזמן הייתה בהיריון מתקדם[104], וכעבור חודש עברה ללון בביתו. אף על פי שרוז הייתה בהיריון בעצמה באותה העת, היא התרברבה בפני שכניהם כי הילד שנשאה רובינסון ברחמה היה שייך לבעלה[105]. לא עבר זמן רב לפני שהחלה להפגין את שנאתה כלפיה, וככל הנראה הורתה לפרד לרצוח אותה מאחר שחששה למעמדה כאשת הבית.

גופתה של רובינסון נקברה בגינתם. אף על פי שבותרה באופן שיטתי ומקיף, לא נמצאו עליה כל סימני קשירה, כך שככל הנראה לא נאנסה לפני שמתה[106]. עוברה נתלש מרחמה ונקבר לצידה. רוז ניסתה להגיש בקשה בשמה לשירותי הרווחה בגלוסטר עבור קבלת הטבות שונות[107]. כאשר התעורר חשדם של הדיירים בנוגע להיעלמותה, סיפרו להם פרד ורוז כי עברה לחיות עם אביה בגרמניה המערבית[58].

הרצח האחרון שביצעו יחדיו התרחש ב-5 באוגוסט 1979; אליסון צ'יימברס בת השש עשרה ברחה מהפנימייה בה גרה ונתקלה בבני הזוג וסט, אשר הזמינו אותה לשמש כאומנת בביתם. צ'יימברס ככל הנראה לנה אצלם במשך מספר שבועות לפני שנאנסה ונרצחה, לאחר שרוז הבטיחה לה כי תוכל לחיות בחווה כפרית ושקטה אשר הייתה בבעלותם[108]. גופתה המבותרת נקברה בגינה סמוך לקיר של חדר השירותים[109]. בניסיון להסתיר את מעשיהם ולשכך את חששות בני משפחתה של צ'יימברס, שלחו פרד ורוז מכתב שכתבה להם כמה ימים לפני מותה מתיבת דואר בנורת'האמפטונשייר[110].

הרצח של הת'ר וסט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הת'ר ומאי-ג'ון וסט הפכו למוקד תשומת הלב המינית של אביהן כאשר אחותן אנה מרי נמלטה מביתם ב-1979[111] לאחר שרוז בעטה בבטנה, ימים ספורים אחרי אשפוזה בבית החולים, בו שהתה לצורך קבלת טיפול עבור היריון חוץ-רחמי[112]. תדירות ההתעללות שחוו התגברה ככל שהתקרבו לבגרותן המינית. פרד הסביר להן את ציפיותיו בצורה גלויה, והסביר את מעשיו בפשטות, "אני יצרתי אתכן, אני יכול לעשות בכן כרצוני"[113]; כמו כן, הביע את כוונתו להכניס את שתיהן להיריון ביותר ממקרה אחד, ולעיתים הכריח את כל ילדיו לצפות עמו בפורנוגרפיה.

מאחר שהת'ר, מאי-ג'ון, ואחיהן הצעיר, סטפן, היו בטווח גילאים קרוב, הסכימו שלושתם כי אם יבקש אביהם לשהות בחדרו עם אחת הבנות, על לפחות אדם נוסף מבין השלישייה להיות נוכח, וזאת בכדי למנוע ממנו לאנוס אותן. כמו כן החלו הבנות להחליף בגדים ולהתקלח רק כאשר היה אביהן מחוץ לבית, או בזמן שאחת מהן עמדה כשומרת ליד הדלת. פרד הסביר לסטפן כי עד שיגיע לגיל שבע עשרה ייאלץ לקיים יחסי מין עם אמו, אולם לבסוף סילק אותו מהבית[114].

אף על פי ששתי הבנות נגעלו מהתנהגותו של אביהן, פיתחה מאי-ג'ון מעין מנגנון הגנה לאחר שאביה השליך עליה שואב אבק כאשר התנגדה לחיזוריו, בו הרשתה לו למשש את גופה אך כאשר ניסה להתקדם מעבר לכך הייתה מעיפה את ידיו ממנה בעודה צוחקת[114]. באוטוביוגרפיה שלה כתבה כי למרות שהצליחה להישאר שפויה על אף ההתעללות שספגה, אחותה הת'ר הושפעה מהמצב בצורה הרבה יותר חמורה ממנה[115].

עד השנים 1985–1986 הספיק פרד ככל הנראה לאנוס את הת'ר[116], היות שהחלה לפתח סימפטומים שונים הנפוצים בקרב קורבנות אונס; קרי, כסיסת ציפורניים עד זוב דם[117], צריכת אלכוהול כבדה, הפניית מבטים מהירים מזוויות עיניה, חרדה תמידית בנוכחות גברים, שינה רדופת סיוטים, וקפיצות לא רצוניות בזמן ישיבה[118]. התנהגות זו הובילה את הוריה לחשוב שסבלה מסטייה מינית כלשהי ונמשכה לנשים, וכמו כן היוותה מושא ללעג מידי אביה אשר התבדח לעיתים קרובות כי היא זונה ומכוערת. כאשר ניסתה להתנגד להטרדותיה המיניות של אמה, צחקה עליה רוז בבוז והמשיכה במעשיה[112].

הת'ר הביעה בפני מאי-ג'ון וסטפן את משאלת ליבה, לברוח מביתם ולהתחיל לחיות חיי-נוודות ביער דין, שם לא תצטרך לראות בני אדם יותר לעולם[119]. כמו כן התלוננה בפני חבריה על ההתעללות שהיא וקרוביה חוו, וסימני המצוקה נפשית הכבדה ממנה סבלה הובחנו בידי כמה מהם. מספר אנשי סגל הביעו את דאגתם כאשר סירבה הת'ר להחליף את בגדיה או להתקלח לאחר אימוני הספורט. במקרה אחד בו הוכרחה להתקלח, הבחינו חברותיה בסימני מכות על ידיה, רגליה וגופה[120]. בתגובה אמרה כי נגרמו כתוצאה מריבים עם אחיותיה, אולם סיפרה לאחת מהן כי למעשה נענשה בידי הוריה, וכי אמה התייחסה אליה כאל "זונה קטנה" אשר קיבלה ממנה מכות בזכות ולא בחסד[121].

תוך מספר שנים הגיעו השמועות על עיסוקה של רוז בזנות אל חבריה לכיתה של הת'ר, ואף על פי שילדי משפחת וסט קיבלו הוראות ברורות מהוריהם שלא לחשוף את חייהם בפני חבריהם או אנשי הסגל, סיפרה הת'ר לרבים מהם כי השמועות הללו היו נכונות. אחד מאבות הילדים היה חבר קרוב של פרד ורוז, והשניים למדו במהרה כי הת'ר לא הצליחה לשמור על פיה. פרד נלחץ מהעניין כל כך עד שהחל ללוות את הת'ר לבית הספר וחזרה לביתם מדי יום[80].

לאחר שעזבה הת'ר את בית הספר ב-1986, ניסתה להתקבל למספר מקומות עבודה בניסיון לעזוב את חייה ברחוב קרומוול. עד יוני אותה שנה גמרה אומר בדעתה להפוך למנקת בקתות אלפיניות במחנה נופש סמוך לטורקי, אולם ב-18 ביוני קיבלה הודעה על כך שלא התקבלה. לדברי קרוביה פרצה בבכי אשר נמשך כל אותו הלילה ללא הפסקה[122], ובבוקר למחרת, בעודם מתארגנים לבית הספר, ישבה בסלון ונראתה מדוכאת כהרגלה[123]. לאחר ששבו לביתם סיפרו להם הוריהם כי הת'ר עזבה כדי לנסות להתקבל שוב לעבודה שרצתה, אולם כאשר אחד השכנים התעניין בהיעלמותה סיפרה לו רוז כי בתה ברחה מהבית לאחר ששתיהן רבו.

כעבור מספר ימים שאלו אחיה ואחיותיה מדוע הת'ר לא התקשרה או שלחה אליהם מכתבים, הסבירו להם פרד ורוז כי הייתה עסוקה מדי עם המאהבת הלסבית שלה. כאשר מאי-ג'ון וסטפן הציעו לדווח על היעלמותה למשטרה, שינה פרד את הסיפור שוב, והסביר שהצעתם לא הייתה נבונה מאחר שהת'ר הייתה מעורבת בהונאת אשראי (אנ')[124]. ביותר ממקרה אחד שכנעו פרד ורוז מכר לא ידוע להתקשר אליהם כדי לזייף שיחת טלפון בינם לבין הת'ר אשר יוכלו הילדים לשמוע[125].

בשנים הבאות התבדח פרד מפעם לפעם ואיים על הילדים כי אם יספרו לחבריהם בבית הספר על החיים בביתם או אם יתנהגו בצורה לא יפה, "יגמרו מתחת למרפסת, בדיוק כמו הת'ר"; באישורה של רוז, בנה פרד עמדת ברביקיו סמוך למקום קבורתה, ומאוחר יותר הוסיף גם שולחן עץ קטן אשר נח בדיוק על קברה, עליו נהגו הילדים לשבת בזמן שאכלה המשפחה יחדיו בגינה[117][126].

היעלמותה של הת'ר, יחד עם מנהגם של פרד ורוז לשנות את גרסתם בנוגע למקום הימצאותה, הובילה את המשטרה לחקור את המקרה, ובסופו של דבר הביאה לידיהם צו חיפוש עבור חפירה בגינתם בפברואר 1994[127].

חקירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום אחד בזמן שרוז הייתה בחוץ, ביקש פרד מבתו בת השלוש עשרה, לואיז, להביא כמה בקבוקים לחדרו בקומה הראשונה בביתם. מעט לאחר מכן שמעו אותה קרוביה צורחת, "לא, אל תעשה את זה!", וכעבור זמן מה ראו את פרד יורד במדרגות. היא נמצאה מתפתלת מכאבים ובוכה, וכאשר נשאלה לפשר העניין סיפרה להם כי אביה אנס אותה וביצע בה מעשי סדום בעודו חונק אותה[128].

כאשר שבה רוז לביתם סיפרה לה לואיז שנאנסה בידי פרד ונענתה בתגובה, "נו, טוב. כנראה ביקשת את זה"; במהלך השבועות הבאים אנס אותה פרד שוב לפחות שלוש פעמים, כאשר באחת מהן עמדה רוז לצידם וצפתה בהם. לאחר שסיימו עקבה אחרי בתה הבוכה והמדממת אל חדר השירותים בטרם שאלה אותה, "נו, למה ציפית?"[129]; כמו כן, צילם פרד סרט וידאו קצר באחת הפעמים בהן שכבו. כעבור מספר שבועות סיפרה לואיז על המקרה לאחת מחברותיה הקרובות, שבתורה סיפרה על כך לאמה, אשר דיווחה על כך באנונימיות למשטרה ב-4 באוגוסט 1992.

לאחר יומיים ערכה המשטרה חיפוש בביתם בתואנה כי קיבלה מידע על רכוש גנוב אשר הוחבא בו. אף על פי שהתגלו ברשותם של פרד ורוז עשרות אביזרי מין ותשעים ותשעה סרטי פורנו ביתיים ומסחריים, לא הצליחו השוטרים למצוא את הסרטון המתואר בו אנס פרד את בתו. לואיז מילאה הצהרה מלאה בעזרתו של חוקר נוער בה תיארה את מעשיו של אביה וההתעללות המינית שהחלה עוד כאשר הייתה בת אחת עשרה. בעקבות זאת נלקחו כל ילדיהם לידי שירותי הרווחה למחרת[36], ובדיקות רפואיות גילו סימנים להתעללות פיזית ומינית אצל חלקם.

כמו כן סיפרו הילדים לחוקריהם כי רוז הייתה אחראית למרבית האלימות שהתרחשה בבית, ושפרד איים עליהם כי אם יספרו על כך הם ייקברו מתחת לאריחי המרפסת בדומה לאחותם הת'ר[130].

המעצר של פרד וסט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשטרה פתחה בחקירה רחבת היקף והאשימה את פרד בשלושה סעיפי אונס וסעיף אחד של ביצוע מעשה סדום. רוז הואשמה כשותפה לפשע בכל אותם הסעיפים, בנוסף למספר אישומים נוספים שנפסקו נגדה בגין התעללות בילדים, שיבוש מהלכי משפט, ושידולו של בעלה לאנוס את בתו[131].

השניים תוחקרו בנוגע למקום הימצאותה של בתם, ואף על פי שפרד טען כי הת'ר הייתה בריאה ושלמה ועבדה למחייתה כזונה, טענה רוז מנגד שלא ידעה היכן נמצאה באותה העת, או מדוע עזבה את ביתם. מאוחר יותר שינתה את גרסתה וסיפרה כי נזכרה ששכנעה את הת'ר לעזוב מחשש שמשיכתה המינית לנשים תגרום לשאר הילדים להפוך לסוטים כמוה. לאחר מכן אמרה שנתנה לה שש מאות לירות שטרלינג כתמריץ לצאת לדרכה, וכי שתיהן דיברו בטלפון לסירוגין לאורך השנים[132]. למחרת שוחררה בערבות בתנאי שלא תיצור כל קשר עם ילדיה, עם בתה החורגת, או עם בעלה, בטרם ייפתח משפטה.

בזמן שחיכה למשפטו הוחזק פרד בהארכת מעצר בבית הסוהר ברמינגהאם (אנ'). כאשר שמעה על כך שאביה הכחיש את כל ההאשמות המיוחסות לו, יצרה אנה מרי קשר עם המשטרה והציעה למסור הצהרה מלאה בדבר חוויות ילדותה. בראיון שסיפקה תיארה את ההתעללות הפיזית, הנפשית והמינית שחוותה כילדה מידי אביה ואמה החורגת, והסכימה להעיד נגד שניהם במשפטם הקרב. כמו כן סיפרה כי במשך מספר שנים ניסתה לאתר את אמה הביולוגית רינה, ואת אחיותיה החורגות שרמיין והת'ר, אשר נעלמו בפתאומיות.

בניסיון לאסוף ראיות נוספות, תחקרו המשטרה ושירותי הרווחה את מאי-ג'ון, אשר הכחישה בתוקף כי הוטרדה מינית בידי הוריה לאחר ששוחחה עם אחותה לואיז ולמדה שעל אף שנאנסה בידו, לא רצתה לראות את פרד מורשע בבית המשפט[133]. בניסיון למצוא מקורות מידע אחרים ריכזה המשטרה את מאמציה בחיפושים אחר הת'ר, אך נכשלה למצוא רישומים כלשהם ברשות המיסים או במשרד לביטחון פנים אשר העידו על היותה בחיים.

האישומים נגד פרד ורוז בוטלו לאחר שסירבו אנה מרי ולואיז להעיד נגדם במשפט שנערך ב-7 ביוני 1993; לואיז הביעה את רצונה לשוב חזרה אל בית הוריה, ואנה מרי משכה את עדותה לאחר שהבחינה באומללותם הרבה של אחיה ואחיותיה הצעירים, וכן בשל חששותיה מנקמנותה של רוז[134].

החפירה בבית הזוועות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שבני הזוג זוכו מכל האישומים, נותרו ילדיהם בחזקת שירותי הרווחה והורשו לבקר בביתם רק תחת ליווי צמוד. פרד ורוז טענו בפני קרובי משפחתם כי הרשעותיהם פוברקו בידי המשטרה, אולם כמעט כולם בחרו לנתק עמם קשר[135]. במקביל המשיכה המשטרה בחיפושיה אחר הת'ר, ותשאלה את אנה מרי בנוגע לבדיחה המשפחתית שפרד נהג לספר בדבר קבירתה מתחת למרפסת; בתגובה אמרה כי בפעם היחידה בה שמעה את אביה מתבדח כך הוא פרץ בצחוק לאחר מכן, ובאופן אישי היא לא ייחסה לכל העניין חשיבות רבה[136].

כאשר שחזרה המשטרה את צעדיו של פרד לאורך השנים, נתקלה גם בהיעלמותן הפתאומית של אשתו הראשונה רינה ובתו החורגת שרמיין ב-1971, אף על פי שמעולם לא דווחו כנעדרות. הם השתכנעו שהת'ר נרצחה, ושהבדיחה שסיפר פרד על קבירתה תחת המרפסת הייתה אמיתית, וב-23 בפברואר 1994, השיגו צו חיפוש אשר התיר להם לחפש אחר שרידיה באדמת בית המשפחה[137].

למחרת הגיעו השוטרים לביתם והציגו את צו החיפוש בפני רוז, אשר החווירה והחלה לצרוח בהיסטריות לעבר בנה הבכור, סטפן, "לך למצוא את פרד!"[138]; כאשר נשאלה שוב לגבי נסיבות היעלמותה של הת'ר הפגינה חוסר עקביות בתשובותיה, ביחס להצהרותיה הקודמות, וכאשר הצביעו עבורה השוטרים על הניגודים שבדבריה צעקה בכעס, "אני לא זוכרת! זה היה לפני מלא זמן! מה אתם חושבים שאני, מחשב מזוין?"[139].

פרד עבד בסטראוד (אנ') באותה העת, ולאחר ששמע על החיפוש המתקיים בביתו, אמר לסטפן שיגיע בהקדם. כאשר הופיע בביתו כעבור שלוש שעות הודיע לבני משפחתו על כוונתו להציע למשטרה הצהרת עד בנוגע להיעלמותה של הת'ר[140]; הוא התעקש כי הייתה בריאה ושלמה, אף על פי שנקלעה לתוך קרטל סמים, וטען כי הבדיחות שסיפרו הוא ואשתו בנוגע לקבירתה תחת רצפת המרפסת היו דברי הבל ולא יותר מכך. כאשר ראה שלא הצליח לשכנע את השוטרים ניסה לשנות את גישתו וטען כי הם בסך הכול חשו תסכול מאחר שהוא זוכה מאשמת האונס של בתו לואיז ב-1993[140].

באותו הערב, לאחר שצוות החקירה עזב את ביתם והותיר מאחוריו את אחד השוטרים כדי לשמור על אזור החפירה שבגינתם, ראו מאי-ג'ון וסטפן את הוריהם מתלחששים בעודם מביטים בפחד לעבר החצר[141]. בשעות הבוקר המוקדמות למחרת, בזמן שהתארגן סטפן לבית הספר, אמר לו פרד, "תקשיב, תשמור על אמא שלך ותמכור את הבית, עשיתי משהו מאוד רע. אני רוצה שתלך לעיתונים ותרוויח מכך כמה כסף שאתה יכול"[140]; מעט לאחר מכן שב צוות החקירה למקום כדי להמשיך בחיפוש. עם הגעתם ביקש פרד להיעצר באשמת הרצח של בתו הת'ר, ולהתלוות עמם לתחנת המשטרה שם יתוודה על מעשיו[139].

בשעה 11:15 באותו בוקר הודה פרד באופן רשמי כי הרג את בתו, אולם להגנתו טען כי היה זה מעשה הריגה ולא רצח. הוא סיפר כי חנק אותה למוות תוך כדי שהיה נתון להתקף זעם, ביתר את גופתה בחדר השירותים של קומת הקרקע בעזרת סכין גדולה איתה נהג לחתוך בשר קפוא, והשליך את השאריות לפח הזבל בזמן שחיכה להזדמנות המתאימה לחפור קבר. הוא התעקש על כך שאשתו לא ידעה על מעשיו, וכי בזמן הרצח הייתה עסוקה עם אחד מלקוחותיה. כמו כן הצביע על כך שצוות החיפוש טרם מצא את הגופה מאחר שהיא הייתה קבורה במקום אחר בגינה, והתנדב להתלוות למשטרה בחיפוש אחריה[142].

למחרת החל הצוות לחפור במקומות בהם סבר פרד שגופתה של הת'ר נמצאה, ומעט אחרי השעה 16:00 בצהריים נמצאה עצם ירך אנושית אשר בלטה מאזור בגינה בו התעקש פרד כי אין צורך לחפש. לאחר שהרחיבו את החפירות באותו מקום, גילו החוקרים מסת עצמות אנושיות עטופות בשקית אשפה אשר הייתה קשורה בעזרת שני חבלים ארוכים. שרידים אלו נלקחו אל תחנת המשטרה לבדיקה נוספת, שם זוהו תחילה כעצמותיה של אישה צעירה, ומאוחר יותר, בעזרת צילומי רנטגן דנטליים, שויכו להת'ר וסט[143]. ציפורנייה נמצאו במקום נפרד ובערימה מרוכזת, דבר המעיד ככל הנראה על כך שנעקרו מאצבעותיה כדי לענות אותה.

באותו הערב הואשם פרד באופן רשמי ברצח של הת'ר ותוחקר לגבי מציאתה של עצם ירך שלישית. הוא הודה כי בנוסף לבתו קבר בחצר שתי גופות נוספות, והסכים לחזור לביתו כדי לחשוף את מיקומן. אחת מהן הייתה גופתה של שירלי רובינסון, אותה תיאר כדיירת לשעבר וסוטת-מין לסבית אשר נשאה את ילדו ברחמה והייתה בהיריון מתקדם בזמן שרצח אותה ב-1978[107]; את השנייה תיאר כחברתה של שירלי, אולם לא הרחיב מעבר לכך. שתי הגופות התגלו ב-28 בפברואר, ופרד הואשם בשני סעיפי רצח נוספים כעבור יומיים[144].

לאחר מציאתן של שלוש הגופות החליטה המשטרה לערוך חיפוש מקיף בכל שטח הבית בחיפוש אחר עצמות נוספות. רוז נלקחה לבית מחסה בדרסלי (אנ'), ופרד נחקר בידי צוות מיוחד לאורך שש עשרה שעות מדי יום[144]. לבסוף פנה אל עורך דינו וביקש כי יעביר פתק שכתב לפקד ג'ון בנט ממשטרת גלוסטרשייר אשר פעל כראש צוות החקירה, בו כתב, "אני, פרדריק וסט, מתיר בזאת לעורך הדין המייצג אותי, הווארד אוגדן, להודיע לפקד בנט כי ברצוני להודות בתשע רציחות נוספות, בהן בתי החורגת שרמיין, אשתי רינה, לינדה גוף, ומספר נשים נוספות"[145].

כאשר נשאל לגבי הרציחות, הסביר פרד ברוגע כי קבר חמש גופות אחרות תחת רצפת המרתף, וגופה שישית תחת רצפת חדר השירותים. מרבית הקורבנות הללו היו, לטענתו, נערות או טרמפיסטיות שרצח במהלך שנות ה-70 לאחר שאסף או חטף אותן מתחנות אוטובוס. בנוגע למניע לרצח, סיפר כי איימו עליו שיספרו לאשתו על כך שבגד בה איתן, ושהעביר את גופותיהן לביתו ברחוב קרומוול כדי שיוכל להשחיתן ולבתרן. תהליך הביתור הקל לדבריו על הכנסת הגופות לקברים הקטנים שנהג לחפור. הוא הסכים לחזור שוב לאתר החפירה כדי למצוא את שאריותיהן[146].

המשטרה מצאה שש גופות נוספות של נשים צעירות בין 5 ל-8 במרץ. כל אחת מהן הושחתה באופן חמור, ועטתה סימנים שהצביעו על כך שעברה התעללות מינית ועינויים קשים ביותר לפני שנרצחה. גולגולותיהן של חלקן היו עטופות בנייר דבק ובחבלים אשר נקשרו סביבן לפני מותן כדי שלא יוכלו לצעוק לעזרה בזמן שנאנסו[147]. צינורות מתכת קטנים הוכנסו לאפן כדי שלא ייחנקו למוות ויאבדו את הכרתן במהירות[148]. מרבית הגופות לא נמצאו בשלמותן, ועצמות רבות היו חסרות. כאשר נשאל פרד לפשר הדבר, סירב לספר היכן הוחבאו, או מדוע היו חסרות[149].

המעצר של רוז וסט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף התעקשותו של פרד כי אשתו לא הייתה מודעת כלל למעשיו[150], סברו חוקריו אחרת, ורוז נעצרה ב-20 באפריל 1994, תחילה באשמת אונס של ילדה בת אחת עשרה ותקיפה פיזית של ילד בן שמונה, אירועים אשר התרחשו מספר שנים קודם לכן. למחרת נדחתה בקשתה לערבות, והיא הועברה לבית הסוהר פאקלצ'רץ' (אנ'), שם תוחקרה נרחבות לגבי מותה של בתה הת'ר ושל הדיירת לינדה גוף. ב-25 באפריל הואשמה ברצח של גוף.

פרד ורוז הואשמו יחדיו בחמישה סעיפי רצח ב-6 במאי, ולמשמע כל אחד מהם חזרה רוז ואמרה, "אני חפה מפשע", תגובתה היחידה לכל אורך ארבעים ושישה הראיונות שניהלה עם חוקריה לפני תחילת משפטה[149].

בנוסף לרציחת הקורבנות שגופותיהן התגלו בחצר ביתו, הודה פרד בכך שרצח את אשתו הראשונה רינה ואת בתו החורגת שרמיין, וידע להצביע היכן נמצאו שרידיה של אן מקפול, אף על פי שלדבריו לא היה הוא זה שרצח אותה. הוא הסכים לזהות כל אחד מאתרי הקבורה, ושרידי הגופות נחפרו מתוך האדמה בין 10 באפריל ל-7 ביוני[142]. לאחר מכן הועבר לבית הסוהר ברמינגהאם (אנ') והושם באגף האסירים בסיכון, בו פיטרלו הסוהרים מדי רבע שעה כדי לוודא שלא ינסה להתאבד[151].

אישומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרד ורוז הובאו לבית המשפט ב-30 ביוני 1994, והואשמו יחדיו בעשרים ואחד אישומי רצח, מתוכם שנים עשר נגד פרד ותשעה נגד רוז[152]. הייתה זו הפעם הראשונה שראו זה את זו מאז מעצרו של פרד בחודש פברואר. בטרם קריאת האישומים נגדם, נשען פרד לכיוונה של רוז והניח את ידו בעדינות על כתפה, ממנה התנערה בחוסר נוחות[153][154]. לבסוף הוטל על שניהם מעצר עד תום ההליכים. מיד לאחר שעזבו את בית המשפט נעצר פרד כביכול בשנית עבור הרצח של אן מקפול, שגופתה נמצאה ב-7 ביוני אך לא זוהתה עד לאותו יום, והוא הואשם בהריגתה ב-3 ביולי[155].

בזמן שהוחזק במעצר בבית הסוהר לאורך החודשים הבאים, הפך פרד לשקט ומדוכא, ככל הנראה לאור דחייתה הבולטת של רוז בבית המשפט, סירובה להשיב למכתביו הרבים, והדיווחים שדלפו לתקשורת על כך שלא הייתה יותר מאם מתאבלת אשר איבדה את בתה החורגת לבעלה הרוצח. הוא הפציר באנה מרי ובסטפן, ילדיו היחידים אשר עדיין הגיעו לבקרו, למסור לרוז את אהבתו, אך היא התעלמה ממנו. בתגובה משך את הודאותיו הקודמות בהן הצהיר שפעל לבדו, והאשים אותה בכל הרציחות בהן הואשם גם הוא, למעט זו של אן מקפול, אשר לגביה טען שנרצחה מתוך קנאה בידי אשתו הראשונה, רינה[32].

מוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשמר הצמוד שהוטל על פרד בכדי למנוע ממנו לפגוע בעצמו הופחת בהדרגה, וב-1 בינואר 1995, הצליח לחנוק את עצמו למוות בתאו[156] לאחר שאילתר חבל משמיכתו ומסלילים שגנב מסל כביסה[157], אותו עטף מסביב לצווארו, קשר אותו לידית הדלת ומאחז החלון יחדיו, וקרס על ברכיו[157][158]. במכתב ההתאבדות שנמצא בתאו צייר פרד מצבה קטנה, עליה רשם, "לזכרם האהוב. פרד וסט. רוז וסט. שינוח על משכבו בשלום היכן שהצללים אינם קיימים, שם הוא ממתין בשלווה לאשתו רוז"[159].

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופתו של פרד נשרפה ב-29 במרץ 1995, בהלוויה שנערכה בקובנטרי ובה השתתפו רק ארבעה מילדיו. הטקס נמשך לאורך חמש דקות ולא הושמעו בו כל מזמורים או שירים; הכומר רוברט סימפסון ציטט את מזמור תהילים כ"ג באומרו לנוכחים כי הם מוכרחים לזכור בליבם גם את שאר האנשים אשר סבלו מאותם אירועים טרגיים. אפרו של פרד פוזר ככל הנראה בצד הוולשי של שמורת אי בארי (אנ'), מקום בו נהג לבקר כילד וכמבוגר עם משפחתו.

לאחר מעצרם של פרד ורוז ב-1994 נלקחו ארבעת ילדיהם למשפחות אומנות וקיבלו זהויות בדויות כדי להגן עליהם מפני התקשורת והאויבים השונים שרכשו הוריהם לאורך השנים בגין מעשיהם[160].

שרידיהן של שרמיין ורינה נשרפו בטקס קטן שנערך בקטרינג (אנ'). בהתעקשותה של אנה מרי וסט, חלקו האם ובתה את אותו ארון, ולמשתתפים בטקס נאמר שלא להביא כל פרחים עמם[161].

אחיו הצעיר של פרד, ג'ון, תלה את עצמו במוסך ביתו שבגלוסטר בנובמבר 1996. בזמן התאבדותו המתין לגזר הדין שעמד להטיל עליו חבר המושבעים בגין מעשי האונס שביצע לכאורה באחייניתו אן מארי במהלך שנות ה-70 בבית הזוועות שברחוב קרומוול.

גופת חברם של בני הזוג וסט, טרנס קריק, נמצאה ברכבו בהקנס (אנ'), סקרבורו, בינואר 1996. קריק פגש את פרד כאשר התגורר בפארק הקרוואנים לייק האוס ב-1969, ודיווח עליו מספר פעמים למשטרה[162] לאחר שהראה לו את כלי הניתוח בהם נעזר כדי לבצע הפלות לא חוקיות, וכמו כן מספר תמונות פולארויד בהן נראו איברי מינן של מטופלותיו, אותן צילם מיד לאחר ביצוע ההליכים הכירורגיים. כמו כן דיווח קריק על כך שפרד ביקש ממנו למצוא עבורו נערות בהיריון בהן יוכל להתנסות בביצוע הפלות[163]. הוא האמין שהרשויות התעלמו מהמידע שסיפק מאחר שפרד שימש כמודיע משטרתי מעת לעת. האמונה הרווחה בנוגע למותו היא שהאשמה והדחק שחש כתוצאה מכך שהמידע שמסר לא עזר להרשיע את פרד הובילו אותו להתאבד, ונתיחה שלאחר המוות קבעה כי מת כתוצאה מהרעלת פחמן חד-חמצני לאחר שאטם את עצמו ברכבו וסתם את האגזוז[162].

אחד מילדיהם של פרד ורוז, בארי, טען ב-2004 כי כאשר היה בן שבע צפה בהוריו רוצחים את אחותו הת'ר. לדבריו, קשרו אותה ואנסו אותה במשך זמן מה, בטרם החלה רוז לדרוך על ראשה בחוזקה עד שחדלה לזוז.

בית משפחה וסט ברחוב קרומוול נהרס באוקטובר 1996, כאשר כל פיסת פסולת רוסקה לרסיסים על מנת להרחיק מעריצים אשר חיפשו אחר מזכרות. התקשורת התייחסה אל המקום כאל בית הזוועות או בית האימים[2][148]. בשנים הבאות נבנתה באזור דרך ציבורית.

אנה מארי וסט ניסתה להתאבד ב-1999 לאחר שקפצה לנהר סוורן. סטפן וסט ניסה להתאבד ב-2002 באמצעות תלייה, וכעבור שנתיים נאסר למשך תשעה חודשים בגין אונס סטטוטורי שביצע בנערה בת ארבע עשרה. אחיהם הצעיר ביותר, בארי, התאבד על ידי צריכת מנת יתר של סמים באוקטובר 2020.

המשפט של רוז וסט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השימועים הקדם-משפטיים שנערכו בפברואר טענה רוז לחפות מפשע בפני עשרה אישומי רצח (המוות של שרמיין וסט צורף לכתב האישום המקורי לאחר התאבדותו של פרד); עורך דינה הודה בהנחייתה כי הראיות הנסיבתיות הצביעו על כך שנהנתה להתעלל בילדות ונערות צעירות[164][165]. משפטה נפתח בבית הדין המלכותי בווינצ'סטר (אנ') ב-3 באוקטובר 1995[166].

אחת ההחלטות המוקדמות שקבע השופט הייתה להרשות את הצגתן של מספר ראיות אשר חשפו את ההתעללות המינית שנגרמה לשלוש נשים צעירות בידי פרד ורוז; ממצאים אלו הניחו את הבסיס לדפוס התנהגות שחזר על עצמו גם במהלך רציחותיהם המאוחרות יותר[167].

בנאום הפתיחה שלו צייר התובע בריאן לוונסון (אנ') את דיוקנם של בני הזוג כרוצחים סדיסטיים וחולי-מין, ותיאר את הגופות שנמצאו בביתם כסודות נוראיים יותר משניתן לבטא במילים. כמו כן אמר שברגעי חייהם האחרונים היו קורבנותיהם לא יותר מחפצים עבור סיפוק סטיותיהם החולניות[168]. הוא הצביע על כך שפרד שהה במאסר בזמן ששרמיין וסט נרצחה, וטען שבני הזוג למדו מטעויותיהם לאחר שהרשו לקרוליין אוונס להימלט, טעות אשר דאגו לא לחזור עליה שוב[168].

לוונסון העיר כי המחסום ששמו על פיה של אחת מקורבנותיהם, תרזה זיגנטלר, אותה קשרו בקשת בעזרת צעיף, היה אמצעי "בעל אופי נשי"[169]. הוא הבטיח להציג את אישיותה הסדיסטית והשתלטנית של רוז בפני בית המשפט, ולחשוף את מאמציה להסתיר את פשעיה והיעלמותן של קורבנותיה.

עדי התביעה כללו דיירים ששהו בבית המשפחה, קרוביהם של הקורבנות ובני משפחתה של רוז. כמו כן זומנו מספר קורבנות ששרדו, בהן אנה מארי וסט, קרולין אוונס, קתרין הולידיי אשר הייתה המאהבת של הזוג, ואישה נוספת אשר נאנסה בידיהם ב-1977 כאשר הייתה בת ארבע עשרה[170]. מספר שכנים העידו על היעלמותה של שרמיין ב-1971 בזמן שפרד היה כלוא, ועל האדישות שרוז הפגינה כלפי העניין[171].

עורך דינה של רוז, ריצ'רד פרגוסון (אנ'), ניסה לפגוע באמינותם של העדים על ידי האשמתם בניצול מעורבותם במקרה עבור טובות הנאה שונות, או במתן עדות מתוך כעס על הנאשמים. במקרה אחד הצליח, לאחר שהודתה אוונס כי קיבלה סכום בגובה עשרים אלף לירות שטרלינג תמורת עדותה, אך לטענתה רצתה רק להביא צדק לנשים שלא הצליחו להימלט מידיהם של בני הזוג[172].

פרגוסון הדגיש כי פרד רצח לפחות קורבן אחד בטרם הכיר את רוז, אשר אופן מותו היה זהה כמעט לחלוטין לאלו שבגינם עמדה למשפט, וקבע שטיעוניה של התביעה היו נסיבתיים ברובם. לדבריו לא הייתה רוז מודעת לאכזריותו הקיצונית של בעלה, והפציר בחבר המושבעים לא לשפוט אותה על פי אופייה הדומיננטי והמופקר.

בניגוד לעצתו של עורך דינה ביקשה רוז להעיד בעצמה. לעיתים נראתה קודרת ומדוכדכת, ולעיתים מרוממת וחייכנית. היא בכתה כאשר תיארה את עצמה כקורבן לאחר שחוותה התעללות ואונס מידיו של אביה, ובשל כך התחתנה בתמימות עם אדם קשה ואלים. במקרים אחרים התבדחה על נטייתה להיכנס להיריון באופן חוזר ונשנה[173], וכמו כן צחקה כאשר תיארה את "משקפי הסבא" שעטה אחד מקורבנותיה[173]. היא טענה כי מעולם לא פגשה שישה מהקורבנות שגופותיהם התגלו בגינתה, וכי זכרה מעט מאוד מתקיפתה של קרוליין אוונס. כאשר הציג בפניה התובע תמונות של הקורבנות אשר נקברו במרתף הבית, ושאל אותה האם זיהתה אותם, האדימו פניה והיא השיבה בפשטות, "לא, אדוני"[174].

בנוגע לסדר היום שהיה נהוג בביתם, טענה רוז שהיא ופרד ניהלו חיים נפרדים. כאשר נשאלה על מערכת היחסים שהתקיימה בינה לבין בתה הת'ר, הודתה שהייתה מתוחה במקצת[175], והסבירה לבית המשפט שהת'ר הייתה לסבית אשר התעללה פיזית ונפשית בקרוביה, אם כי, על אף סטייתה המינית, עדיין אהבה אותה. היא הכחישה כל ידע בדבר הרצח שלה. לשאלות נוספות שהועלו בנוגע להסברים השונים שסיפקו היא ובעלה לגבי היעלמותה של בתם, ענתה רוז כי נגרמו כתוצאה מהשקרים שסיפרה לה כאשר דיברו שתיהן בטלפון[58].

לאחר מכן זימנה ההגנה מספר נשים אשר העידו כי הותקפו בידי גבר בודד שתיאורו תאם לזה של פרד, בין השנים 1966–1975. כל אחת משבע הנשים הללו זיהתה את פרד כתוקף לאחר שתמונתו שודרה בטלוויזיה ב-1994. חשיבות העדות הזו הייתה להוכיח לחבר המושבעים כי פרד היה מסוגל לחטוף, לתקוף ולאנוס נשים גם מבלי שהזדקק לעזרתה של רוז[176].

העדה האחרונה במשפט הייתה ג'נט ליץ', עובדת סוציאלית שעבדה אצל שירותי הרווחה והחלה לבקר בבית המשפחה לאחר האונס שעברה לואיז בידי אביה. ליץ' העידה כנגד ההקלטות שהוצגו בידי ההגנה בהן נשמע פרד מודה בביצוע הרציחות ועומד בתוקף על כך שרוז לא ידעה עליהן דבר[177]. היא סיפרה כי לאורך שהותה בביתם החל פרד לבטוח בה, ולפני מעצרו אמר לה כי הוא ורוז כרתו ברית והחליטו שהוא יישא באחריות המלאה עבור הרציחות. לדבריה הודה בפניה כי הייתה זו רוז אשר רצחה את שרמיין, בזמן שהיה כלוא, וגם את שירלי רובינסון. כמו כן נטל את האחריות על ביתור הגופות וקבירתן, אף על פי שרוז סייעה לו עם גופתה של רובינסון, ותלשה את עוברה מתוך רחמה לאחר שמתה. בנוגע לשאר הרציחות, העידה ליץ' כי פרד אמר שרוז השתתפה בכולן במידה מסוימת[178].

במהלך החקירה הנגדית הודתה ליץ' כי מסרה עדות שקר קודם לכן, כאשר הכחישה את ההאשמה שמכרה את סיפורה לעיתון לאומי עבור סכום בגובה מאה אלף לירות שטרלינג, אך התעקשה על אמינותה של עדותה הנוכחית. לאחר מספר שאלות נוספות התעלפה, והמשך המשפט נדחה ל-13 בנובמבר[179].

לאחר שבעה שבועות בהם הוצגו הראיות ונשמעו כל העדים, הסביר השופט לחבר המושבעים כי ראיות נסיבתיות עשויות להיות מספיקות עבור הרשעה, וכי במקרה בו שני אנשים משתתפים ברצח רואה בהם החוק כאשמים באותה מידה[160]. ב-21 וב-22 בנובמבר מצא חבר המושבעים את רוז אשמה בכל סעיפי הרצח פה-אחד[180][181]. השופט גזר עליה מאסר עולם ללא אפשרות לשחרור מוקדם[182] וכינה את פשעיה "דוחים ומושחתים"[183]. תחילה נאסרה בבית הסוהר ברונזפילד (אנ') ולאחר מכן בבית הסוהר לואו ניוטון (אנ'), וב-2019 הועברה לבית הסוהר ניו האל (אנ')[184][185][186].

קורבנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר קורבנותיהם הידועים של פרד ורוז הוא לפחות שלושה עשר, אשר נרצחו בין השנים 1967–1987, אולם גורמים רבים הבקיאים בפרטי המקרה סבורים כי ישנם קורבנות נוספים שגופותיהם טרם נמצאו. לפני התאבדותו של פרד, ערכה המשטרה עמו ראיונות במשך מאה ושמונה שעות, גם כאשר ניסה לקחת את האשמה לידיו וגם לאחר שהפנה אותה לרוז. במספר מקרים רמז פרד על כך שהיו גם קורבנות אחרים, אך סירב להרחיב מעבר לכך שרצח את מארי בסטהולם בת החמש עשרה ב-1968 וקבר את גופתה באדמה חקלאית בבישופ קליב. כמו כן טען שהרג קורבן נוסף בזמן שעבד כפועל בניין בברמינגהאם, ושקבר גופות נוספות בסקוטלנד ובהרדפורדשייר[187][188].

פרד טען בפני ג'אנט ליץ' כי הוא ואשתו הרגו לפחות עשרים בני אדם אך לא קברו את כולם בביתם, אלא פיזרו אותם במקומות שונים. לדבריה התכוון לחשוף גופה חדשה בפני חוקריו מדי שנה.

בזמן שהיה במעצר סיפר פרד לבנו סטפן כי נהג לענות את קורבנותיו באכזריות לפני שרצח אותם. הוא התעקש כי לא אנס אותם, אלא ביצע בגופותיהם מעשי נקרופיליה ברגע המוות עצמו או מיד אחריו[189]. כמו כן הסביר כי הסיבה לכך שעצמות רבות לא נמצאו כאשר נחפרו הגופות הייתה שבמסגרת העינויים שביצע, נהג לכרות לקורבנותיו את אצבעות הידיים והרגליים. לעיתים תלש גם את ציפורניהן[190] וכיבה סיגריות על גופן. מעבר לכך, היו אתרי הקבורה בהם השתמש, אלו שהתגלו ואלו שלא, בעלי משמעות סמלית חזקה עבורו, מאחר שכל קורבן נקבר בסמוך למקום בו גר או עבד בעת הרצח[191].

1967

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יולי: אן מקפול בת השמונה עשרה. שרידיה נמצאו ב-7 ביוני 1994, בפינגרפוסט פילד, מאץ' מארקל. גופתה הושלכה לקבר מלבני וכוסתה בחול ועלים יבשים. היא הייתה בחודש השמיני להריונה ועמדה ללדת את בתה[192].

1968

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 6 בינואר: מארי בסטהולם בת החמש עשרה. עבדה כמלצרית בבית קפה בו נהג פרד לבקר. הוא חטף אותה מתחנת אוטובוס בדרך בריסטול, גלוסטר, והודה בפני חוקריו כי אנס אותה ברכבו ורצח אותה. גופתה מעולם לא נמצאה, אך היא ככל הנראה נקברה בבישופ קליב. המשטרה לא יכלה להאשים את פרד ברצח שלה בשל מחסור בראיות.

1971

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 20 ביוני (בקירוב): שרמיין וסט בת השמונה, בתו החורגת של פרד. נרצחה על ידי רוז מעט לפני שחרורו של פרד מבית הסוהר לייהיל (אנ') ב-24 ביוני, ככל הנראה תוך כדי ריב אלים שהתקיים ביניהן. גופתה הושלכה תחילה לתוך מרתף ביתם בדרך מידלנד, אולם נקברה מאוחר יותר בגינתם הקדמית[62].
  • אוגוסט: קתרין רינה קוסטלו בת העשרים ושבע, אשתו הראשונה של פרד. גורמי החקירה מאמינים כי נסעה לביתם של פרד ורוז כדי לבדוק את מצבן של בנותיה או לדרוש עליהן משמורת. לאחר מכן רצח אותה פרד כדי למנוע חקירה אפשרית לגבי מותה של שרמיין. ככל הנראה נחנקה למוות לפני שגופתה בותרה ונקברה באזור כפרי[193].

1973

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 20 באפריל (בקירוב): לינדה גוף בת התשע עשרה, הקורבן הראשון שרצחו פרד ורוז יחדיו למטרת סיפוקם המיני. גוף הייתה דיירת בביתם ברחוב קרומוול מספר עשרים וחמש, וניהלה קשרים רומנטיים עם שני גברים אשר קיימו יחסי מין גם עם רוז. לאחר היעלמותה הגיעה אמה לביתם כדי לחפש אחריה, וראתה את רוז לובשת את בגדיה וכפכפיה. נאמר לה כי בתה עזבה את ביתם בחיפוש אחר עבודה בוסטון-סופר-מייר (אנ'). גופתה הושלכה לבור הבדיקה שבמוסך, אשר הוסב מאוחר יותר לחדר שירותים[194].
  • 10 בנובמבר: קרול אן קופר בת החמש עשרה. עברה לגור בפנימייה לאחר מותה של אמה ב-1966. נראתה בחיים בפעם האחרונה על ידי בן הזוג שלה כאשר עלתה לאוטובוס לכיוון בית סבתה. פרד התייחס אליה בשם "יד מצולקת", מתוך התייחסות לכוויה שנגרמה לה זמן מה לפני שנפגשו[195]. גופתה הייתה האחרונה שנחפרה מהמרתף; גולגולתה נמצאה כשהיא עטופה בנייר דבק, וידיה ורגליה הקטועות קשורות בחוט[196].
  • 27 בדצמבר: לוסי פרטינגטון (אנ') בת העשרים ואחת. למדה כסטודנטית באוניברסיטת אקסטר, בת דודתו של הסופר מרטין איימיס[197]. נחטפה בידי פרד בזמן שהמתינה בתחנת אוטובוס. תאריך מותה המדויק אינו ידוע ועשוי היה להיות כשבוע לאחר חטיפתה, היות שפרד נאלץ ללכת לחדר המיון בבית החולים המלכותי של גלוסטר ב-3 בינואר בשל חתך רציני בידו הימנית אשר ככל הנראה גרם לעצמו כאשר ביתר את גופתה. שרידיה נמצאו במרתף הבית ברחוב קרומוול ב-6 במרץ 1994.

1974

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 16 באפריל: תרזה זיגנטלר בת העשרים ואחת, סטודנטית לסוציולוגיה במכללה הקהילתית בגרינוויץ' (אנ'). זיגנטלר נחטפה בידי פרד ורוז כאשר ניסתה לתפוס טרמפים מדרום לונדון להוליהד. פרד פירש את מבטאה השווייצרי כהולנדי, ותמיד התייחס אליה בתור "הילדה ההולנדית" או "הצבעונית". דיווח על היעדרותה התקבל בסקוטלנד יארד מידי בני משפחתה בשווייץ כאשר לא הצליחו ליצור עמה קשר[198]. פרד בנה בסיס לארובה במקום בו נקברה.
  • 15 בנובמבר: שירלי הוברד בת החמש עשרה, ילדה מאומצת אשר נחטפה מתחנת אוטובוס בדרויטוויץ' (אנ') ליד נהר סוורן בזמן ששבה לביתה מדייט[101]. נראתה לאחרונה על ידי בן הזוג שלה, לאחר שהבטיחה לו שתבוא לראותו למחרת. שאריותיה המבותרות נמצאו בחלק של המרתף אשר כינתה המשפחה כ"אזור של מרילין מונרו"[199]; ראשה היה עטוף לחלוטין בנייר דבק, וצינור גומי בקוטר מספר מילימטרים נתחב לנחירה על מנת שתוכל לנשום[101].

1975

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 12 באפריל: חואניטה מוט בת השמונה עשרה. הייתה דיירת בבית משפחת וסט, אולם חיה עם קרובת משפחתה בניואנט (אנ') בזמן היעלמותה. ככל הנראה נחטפה בידי פרד ורוז בזמן שתפסה טרמפים.

1978

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 10 במאי: שירלי רובינסון בת השמונה עשרה. דיירת נוספת בבית המשפחה. רובינסון הייתה ביסקסואלית ידועה ונהגה לקיים יחסי מין מזדמנים עם פרד ורוז. בזמן היעלמותה הייתה בחודש השמיני להריונה, ועמדה ללדת את בנו של פרד ב-11 ביוני. לא קיים מניע מיני עבור מותה, אולם התביעה הניחה כי נרצחה מאחר שרוז חשה שאיימה על מעמדה בביתם ועל יציבותה של מערכת היחסים שלה ושל בעלה[200]. תוכניתו המקורית של פרד הייתה למכור את התינוק שלהם לזוג חסר ילדים, והוא צילם מספר תמונות שלו ושל רובינסון לשם כך[201].

1979

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 5 באוגוסט: אליסון צ'יימברס בת השש עשרה. הגיעה מבית בעייתי ועברה לגור אצל משפחה אומנת כאשר הייתה בת ארבע עשרה. הכירה את בני הזוג וסט ב-1979; פרד טען מאוחר יותר בפני עורך דינו כי היא מתה לאחר שרוז "נהייתה אכזרית מדי כלפיה". גופתה המבותרת נמצאה קבורה בגינת ביתם עם חגורת עור קשורה מסביב לחלק הקדמי של ראשה כך שהידקה את לסתה בחוזקה. היה זה הרצח האחרון שנגרם בשל מניע מיני[202].

1987

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 19 ביוני: הת'ר וסט בת השש עשרה, בתם הראשונה של פרד ורוז. ככל הנראה נרצחה מאחר שהוריה חששו כי עמדה לעזוב את ביתם וראו בכך איום על אורח חייהם הסודי. פרד טען שלא התכוון להרוג אותה, אולם מספר ראיות הצביעו על כך שנאנסה לפני שנרצחה. גופתה בותרה בעזרת סכין משוננת גדולה, ונקברה בבור בחצר שהורה פרד לבנו לחפור, בתואנה כי ברצונו לבנות בריכת דגים[190].

קורבנות אפשריים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמי משטרה עדיין מאמינים כי משפחת וסט הייתה אחראית למספר היעלמויות אשר לא נפתרו עד היום, בהן לפחות עשרה מקרי רצח שהתרחשו בין השנים 1971–1979, שבעה מתוכם לצורך אונס או התעללות מינית. לאחר סדרת הרציחות שביצעו בין השנים 1973–1975 לא התגלו קורבנות נוספים עד לשנת 1978. רצח נוסף אירע ב-1979, אחריו נמנע הזוג מפשעים נוספים עד לרצח בתם ב-1987. בחקירותיו הודה פרד ברציחתם של לפחות שלושים בני אדם, כך שייתכן בהחלט כי ישנם שמונה עשר קורבנות לא מזוהים נוספים.

בראיונותיו דיבר פרד ברוגע ונינוחות, ונותר אדיש בנוגע לפשעיו אפילו כאשר החלו חוקריו להיראות מוטרדים מאופיים האלים. הבחנה זו הובילה את ראש החקירה ג'ון בנט להביא לעזרתם פסיכולוג פלילי אשר יאבחן את מצבו הנפשי של פרד. לאחר ששוחחו לאורך כמה פגישות ב-1994, קבע הפסיכולוג פול בריטון כי פרד ביצע כל כך הרבה פשעים לאורך תקופת זמן מאוד רחבה, עד שאיבד את הסימפתיה שאולי חש בהתחלה כלפי מעשי העינויים, האונס והרצח שביצע. כמו כן ציין כי אף על פי שתדירות הפשעים של אדם מסוג זה עשויה לגרוע לאורך הזמן, אין זה סביר כי הוא יחדל לרצוח לחלוטין[203].

תיאוריה אחת גורסת כי הפער הפתאומי במהלך שנות ה-70 בו עצרו פרד ורוז לחלוטין מרציחותיהם נבע ככל הנראה ממנהגם להביא לביתם נערות שהכירו בפנימיות קרובות; עם חלקן קיימו יחסי מין, ואחרות עידדו לעסוק בזנות מתוך ביתם[204]. כמו כן הכירו מספר מכרים חדשים, כולל כמה מדייריהם, אשר הסכימו להשתתף במסיבותיהם המיניות ואף חלקו את הפטישים שאהבו. ייתכן שעיסוקם בפעילויות הללו מילא את צורך סיפוק תיאבונם לאלימות.

קרוליין אוונס, אנה מרי וסט, ומספר נשים אחרות אשר ניצלו מתקיפותיהם המיניות של בני הזוג, העידו במשפטה של רוז כי היא הייתה הדומיננטית והאגרסיבית ביותר מבין שניהם. אוונס אף הצהירה כי לאחר שפרד אנס אותה, אמר לה שהביאו אותה לביתם רק כי רוז חשקה בה[205]. ייתכן שהתרחבות משפחתם לאורך השנים, יחד עם הנערות השונות שהביאו לביתם באותו הזמן, אשר במיניותן ובחייהן ניסו פרד ורוז לשלוט, גרמו להם די והותר סיפוק מיני גם מבלי שיצטרכו להסתכן עבור העונג שהפיקו מרצח ואונס[205].

ארבע נשים צעירות המזכירות במראהן את קורבנותיו של פרד נעלמו בזמן שחי בגלאזגו; אחת מהן, מרגרט מק'אבוי, הכירה את פרד לאחר שנפגשו באוטו הגלידה שבו עבד[206]. כמו כן שכר פרד גינה סמוכה לביתו בה ביקר לעיתים קרובות, אף על פי שטיפח רק חלק קטן ממנה. הוא אמר לאחד משכניו שהשתמש ברובה עבור "משהו מיוחד" עליו סירב להרחיב, ומרבית העבודה שביצע בה התרחשה בשעות הבוקר המוקדמות[27]. המשטרה לא הצליחה לגלות האם נקברו במקום גופות נוספות מאחר שעד למעצרו הסופי כבר נבנתה במקום תשתית לכביש[207].

תרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ערוץ חמש (אנ') הבריטי הזמין סדרה דוקומנטרית בת שלושה חלקים בשם "פרד ורוז: רציחות וסט", אשר שודרה לראשונה באוקטובר 2001, ופעם נוספת ב-2014[208]. הסדרה מציגה צילומי ארכיון נרחבים, ראיונות, ותמונות מתיקי החקירה המקוריים. הערוץ הזמין פרק דוקומנטרי נוסף אשר שודר בנובמבר 2014 ומציג ראיונות עם בני משפחתו של פרד ועם ניצולים שהצליחו להימלט מידיו.
  • מיני-סדרת דרמת הפשע הבריטית "מבוגרת אחראית (אנ')" אשר הוזמנה על ידי רשת ITV ושודרה ב-2011 מציגה את דמותה של ג'אנט ליץ', העובדת הסוציאלית אשר שהתה בבית משפחת וסט ונכחה בחלק מראיונותיו של פרד עם המשטרה[209][210]. כמו כן הזמינה הרשת סרט דוקומנטרי בשם "פרד ורוז וסט: הסיפור האמיתי" אשר היה אמור להופיע ב-31 בינואר 2019, אך שידורו נדחה ל-21 בפברואר[211] בשל "בעיות חוקיות"[212].
  • חברת הבת האירופאית של ערוץ דיסקברי הזמינה פרק בנוגע לרציחותיהם של בני הזוג כחלק מסדרת הפשע הדוקומנטרית "פשעים שזעזעו את העולם"; טים פיגוט-סמית שימש כקריין, והפרק שודר לראשונה ב-2006.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עברית אנגלית
איימיס, מרטין; ניסיון; הוצאת וינטג', 2000 (מסת"ב: 978-0-099-28582-3) Amis, Martin; Experience; Vintage, 2000 (ISBN 978-0-099-28582-3)
בנט, ג'ון; הרציחות ברחוב קרומוול: סיפורו של בלש; הוצאת סוטון, 2005 (מסת"ב: 978-0-750-94273-7) Bennett, John; The Cromwell Street Murders: The Detective's Story; Sutton Publishing, 2005 (ISBN 978-0-750-94273-7
בלונדל, ניגל; אנציקלופדיית הרוצחים הסדרתיים; חברת הדפוס פרומוטינאל לימטד, 1996 (מסת"ב: 978-1-856-48328-5) Blundell, Nigel; Encyclopedia Of Serial Killers; Promotional Reprint Company Limited, 1996 (ISBN 978-1-856-48328-5)
בורן, גורדון; שמחים כמו רוצחים; הוצאת פייבר ופייבר, לונדון, 1998 (מסת"ב: 978-0-571-19546-6) Burn, Gordon; Happy Like Murderers; Faber And Faber, London, 1998 (ISBN 978-0-571-19546-6)
קות'ורן, נייג'ל; רוצחים סדרתיים ורוצחים המוניים: פרופילי הפושעים הברבריים ביותר שידע העולם; הוצאת יוליסס, 2007 (מסת"ב: 978-1-569-75578-5) Cawthorne, Nigel; Serial Killers And Mass Murderers: Profiles Of The World's Most Barbaric Criminals; Ulysses Press, 2007 (ISBN 978-1-569-75578-5)
קרסוול, קים; גן העצמות: סיפורם של פרד ורוזמרי וסט; הוצאת קיי סי, 2015 (מסת"ב: 978-0-995-05780-7) Cresswell, Kim; Garden of Bones: The Story of Fred and Rosemary West; KC Publishing, 2015 (ISBN 978-0-995-05780-7)
מאסטרס, בריאן; היא ידעה על כך: משפטה של רוזמרי וסט; הוצאת דאבלדיי, לונדון, 1996 (מסת"ב: 978-0-385-40650-5) Masters, Brian; She Must Have Known: Trial Of Rosemary West; Doubleday, London, 1996 (ISBN 978-0-385-40650-5)
פרינגטון, מריאן; אם תהיי בשקט; הוצאת ואלה קואופרטיב, 2012 (מסת"ב: 978-1-908-36302-2) Partington, Marian; If You Sit Very Still; Vala Publishing Co-operative, 2012 (ISBN 978-1-908-36302-2)
רוברטס, קרוליין; הילדה האבודה: כיצד זכיתי בחיי מידי הרחמים של פרד ורוז וסט; ספרי מטרו, לונדון, 2005 (מסת"ב: 978-1-84358-088-1) Roberts, Caroline; The Lost Girl: How I Triumphed Over Life At The Mercy Of Fred And Rose West; Metro Books, London, 2005 (ISBN 978-1-84358-088-1)
רוברטס, קרוליין; ריצ'רדס, סטפן; האחת שהצליחה לברוח: חיי עם פרד ורוז וסט; ספרי מטרו, לונדון, 2012 (מסת"ב: 978-1-857-82992-1) Roberts, Caroline; Richards, Stephen; The One That Got Away: My Life Living With Fred And Rose West; Metro Books, London, 2012 (ISBN 978-1-857-82992-1)
סונס, הווארד; פרד ורוז: סיפורם המלא של פרד ורוז וסט ובית הזוועות בגלוסטר; ספרטי ורנר, לונדון, 1995 (מסת"ב: 978-0-7515-1322-6) Sounes, Howard; Fred And Rose: The Full Story Of Fred And Rose West And The Gloucester House Of Horrors; Warner Books, London, 1995 (ISBN 978-0-7515-1322-6)
וואנסל, ג'ופרי; אהבה מרושעת: חייו של פרדריק וסט; הוצאת הודר הדליין, לונדון, 1996 (מסת"ב: 978-0-7472-1760-2) Wansell, Geoffrey; An Evil Love: The Life Of Frederick West; Hodder Headline, London, 1996 (ISBN 978-0-7472-1760-2)
וסט, אן מארי; מתוך הצללים: בתו של פרד וסט מספרת את סיפור הישרדותה המחריד; הוצאת סיימון אנד שוסטר, 1995 (מסת"ב: 978-0-671-71968-5) West, Anne Marie; Out Of The Shadows: Fred West's Daughter Tells Her Harrowing Story Of Survival; Simon And Schuster, 1995; (ISBN 978-0-671-71968-5)
וסט, מאי; וסט, סטפן; בתוך הבית ברחוב קרומוול מספר עשרים וחמש: תיאורם האמיתי והמחריד של חיינו לצדם של פרד ורוז וסט; הוצאת באת', 1995 (מסת"ב: 978-1-898-88514-6) West, Mae; West, Stephen; Inside Twenty Five Cromwell Street: The Terrifying, True Story Of Life With Fred And Rose West; The Bath Press, 1995 (ISBN 978-1-898-88514-6)
ווילסון, קולין; גן הגוויות; ספריית הפשע האמיתי, לונדון, 1998 (מסת"ב: 978-1-874358-24-4) Wilson, Colin; The Corpse Garden; True Crime Library, London, 1998 (ISBN 978-1-874358-24-4)
וודרואו, ג'יין; רוז וסט: היווצרותה של מפלצת; הוצאת הודר, 2011 (מסת"ב: 978-0-340-99248-7) Woodrow, Jane; Rose West: The Making Of A Monster; Hodder, 2011 (ISBN 978-0-340-99248-7)
רצח במחשבה; פרד ורוזמרי וסט; גיליון מספר אחד, 1996 (מסס"ב: 1364-5803) Murder In Mind; Fred And Rosemary West; Number One, 1996; (ISSN: 1364-5803)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ סונס, 1995, עמוד 13
  2. ^ 1 2 סונס, 1995, עמוד 151
  3. ^ רצח במחשבה, 1996, עמודים 7–8
  4. ^ וודרואו, 2011, עמוד 98
  5. ^ 1 2 3 סונס, 1995, עמוד 17
  6. ^ סונס, 1995, עמוד 19
  7. ^ בורן, 1998, עמוד 169
  8. ^ 1 2 "פרד ורוז וסט", ספריית הפשע, מרילין ברדסלי; אורכב מהמקור ב-8 באוגוסט 2011.
  9. ^ "אחיו של פרד וסט מכחיש את טענותיו לקיומם של מעשי גילוי עריות", הרפורד טיימס, אדם נייט, 7 בנובמבר 2014; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  10. ^ סונס, 1995, עמוד 23
  11. ^ 1 2 3 רצח במחשבה, 1996, עמוד 29
  12. ^ סונס, 1995, עמוד 25
  13. ^ "פרד וסט", הערוץ הביוגרפי; אורכב מהמקור ב-29 באוגוסט 2009.
  14. ^ ווילסון, 1998, עמוד 90
  15. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 7
  16. ^ סונס, 1995, עמוד 32
  17. ^ סונס, 1995, עמוד 57
  18. ^ סונס, 1995, עמוד 59
  19. ^ ווילסון, 1998, עמוד 88
  20. ^ סונס, 1995, עמוד 28
  21. ^ 1 2 סונס, 1995, עמוד 61
  22. ^ וודרואו, 2011, עמוד 136
  23. ^ מאסטרס, 1996, עמוד 13
  24. ^ 1 2 3 "חייה ומותה של אם טובה", ההרלד, ג'יימס פרימן, 22 בנובמבר 1995; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  25. ^ ווילסון, 1998, עמוד 103
  26. ^ סונס, 1995, עמוד 66
  27. ^ 1 2 3 "החקירה ממשיכה לאחר שפרד וסט טען כי רצח עשרים בני אדם נוספים", ההרלד, 22 בנובמבר 1995; אורכב מהמקור ב-13 במאי 2021.
  28. ^ 1 2 סונס, 1995, עמוד 68
  29. ^ ווילסון, 1998, עמוד 98
  30. ^ "אם מאשימה את פרד וסט בהריגת בתה ההרה", אינדפנדנט, ויל בנט, 24 בפברואר 1996; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  31. ^ סונס, 1995, עמוד 69
  32. ^ 1 2 3 רצח במחשבה, 1996, עמוד 13
  33. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 12
  34. ^ ווילסון, 1998, עמוד 97
  35. ^ 1 2 סונס, 1995, עמוד 71
  36. ^ 1 2 רצח במחשבה, 1996, עמוד 19
  37. ^ סונס, 1995, עמוד 74
  38. ^ סונס, 1995, עמוד 72
  39. ^ בורן, 1998, עמוד 72
  40. ^ בורן, 1998, עמוד 207
  41. ^ סונס, 1995, עמוד 76
  42. ^ סונס, 1995, עמוד 92
  43. ^ וודרואו, 2011, עמודים 106–107
  44. ^ סונס, 1995, עמוד 88
  45. ^ ווילסון, 1998, עמוד 113
  46. ^ סונס, 1995, עמוד 87
  47. ^ ווילסון, 1998, עמוד 119
  48. ^ ווילסון, 1998, עמוד 120
  49. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 15
  50. ^ 1 2 סונס, 1995, עמוד 96
  51. ^ סונס, 1995, עמוד 99
  52. ^ ווילסון, 1998, עמוד 123
  53. ^ סונס, 1995, עמוד 91
  54. ^ סונס, 1995, עמוד 105
  55. ^ 1 2 ווילסון, 1998, עמוד 67
  56. ^ וודרואו, 2011, עמוד 134
  57. ^ וודרואו, 2011, עמוד 138
  58. ^ 1 2 3 "הבת החורגת שרמיין הייתה הראשונה למות", אינדפנדנט, ויל בנט, 22 בנובמבר 1995; אורכב מהמקור ב-29 ביוני 2018.
  59. ^ סונס, 1995, עמוד 113
  60. ^ וודרואו, 2011, עמוד 146
  61. ^ וסט, 1995, עמוד 59
  62. ^ 1 2 3 סונס, 1995, עמוד 114
  63. ^ סונס, 1995, עמוד 121
  64. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 14
  65. ^ "המשטרה פתחה בחפירות בשטח חקלאי בחיפוש אחר גופות: החיפוש בבית המוות עובר לצד הכפרי בזמן שהמומחים מתכוננים לעבודה ארכאולוגית", אינדפנדנט, ויל בנט, 30 במרץ 1994; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  66. ^ סונס, 1995, עמוד 124
  67. ^ בורן, 1998, עמוד 265
  68. ^ וודרואו, 2011, עמוד 158
  69. ^ בורן, 1998, עמוד 220
  70. ^ 1 2 3 רצח במחשבה, 1996, עמוד 28
  71. ^ סונס, 1995, עמוד 209
  72. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 30
  73. ^ בורן, 1998, עמוד 273
  74. ^ סונס, 1995, עמוד 202
  75. ^ בורן, 1998, עמוד 222
  76. ^ "אין אף אחד בבית", הגרדיאן, אואן פרגוסון, 15 בפברואר 2004; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  77. ^ "אנשים פשוט לא מסוגלים להתמודד עם העובדה שפרד ורוז וסט היו אמא ואבא שלי", הספרייה החופשית, סאנדיי מירור, 9 באפריל 2000; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  78. ^ "יותר שאלות מתשובות", אינדפנדנט, טניה סילם, פול ואנדלס, 26 בנובמבר 1995; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  79. ^ סונס, 1995, עמוד 344
  80. ^ 1 2 סונס, 1995, עמוד 194
  81. ^ ווילסון, 1998, עמוד 69
  82. ^ סונס, 1995, עמודים 154–155
  83. ^ וודרואו, 2011, עמוד 201
  84. ^ ווילסון, 1998, עמוד 70
  85. ^ ווילסון, 1998, עמוד 71
  86. ^ "פרד וסט", ביוגרפיה, 2 באפריל 2014; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  87. ^ וודרואו, 2011, עמוד 170
  88. ^ סונס, 1995, עמוד 170
  89. ^ ווילסון, 1998, עמוד 178
  90. ^ וודרואו, 2011, עמודים 214–215
  91. ^ סונס, 1995, עמוד 133
  92. ^ סונס, 1995, עמוד 134
  93. ^ סונס, 1995, עמוד 135
  94. ^ "מטפלת לשעבר מתארת בפני חבר המושבעים את הסיוט שהחל כאשר קיבלה טרמפ מזוג זרים. עדה מספרת על העינוי המיני שעברה בידי משפחת וסט", ההרלד, 11 באוקטובר 1995; אורכב מהמקור ב-2 במאי 2021.
  95. ^ ווילסון, 1998, עמוד 39
  96. ^ "לשרוד את פרד ורוז", חדשות תאגיד השידור הבריטי, ג'ורג'ינה פטינסון, 24 בפברואר 2004; אורכב מהמקור ב-12 בפברואר 2021.
  97. ^ ווילסון, 1998, עמוד 159
  98. ^ ווילסון, 1998, עמוד 65
  99. ^ מאסטרס, 1996, עמוד 71
  100. ^ ווילסון, 1998, עמוד 163
  101. ^ 1 2 3 סונס, 1995, עמוד 156
  102. ^ סונס, 1995, עמוד 201
  103. ^ ווילסון, 1998, עמודים 184–186
  104. ^ סונס, 1995, עמוד 179
  105. ^ וודרואו, 2011, עמוד 294
  106. ^ סונס, 1995, עמוד 175
  107. ^ 1 2 ווילסון, 1998, עמוד 185
  108. ^ סונס, 1995, עמודים 183–184
  109. ^ סונס, 1995, עמוד 247
  110. ^ מאסטרס, 1996, עמוד 194
  111. ^ סונס, 1995, עמוד 187
  112. ^ 1 2 וודרואו, 2011, עמוד 234
  113. ^ סונס, 1995, עמוד 191
  114. ^ 1 2 ווילסון, 1998, עמודים 204–205
  115. ^ וסט, וסט, 1995, עמוד 79
  116. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 6
  117. ^ 1 2 וודרואו, 2011, עמוד 235
  118. ^ מאסטרס, 1996, עמוד 172
  119. ^ וודרואו, 2011, עמוד 236
  120. ^ סונס, 1995, עמוד 190
  121. ^ סונס, 1995, עמוד 196
  122. ^ סונס, 1995, עמוד 197
  123. ^ ווילסון, 1998, עמוד 206
  124. ^ בורן, 1998, עמוד 487
  125. ^ וודרואו, 2011, עמודים 240–241
  126. ^ "היא ביתרה את גופתה של הת'ר לחתיכות ומילאה איתן שקיות זבל. הבת שלנו בתוך שקית זבל: הווידוי המצמרר של הרוצח הסדרתי פרד וסט בדבר הרצח של בתו בת השש עשרה עומד להישמע בסדרה דוקומנטרית חדשה", אביו, 5 באפריל 2014; אורכב מהמקור ב-14 במרץ 2018.
  127. ^ סונס, 1995, עמוד 227
  128. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 18
  129. ^ וודרואו, 2011, עמוד 244
  130. ^ ווילסון, 1998, עמוד 22
  131. ^ וודרואו, 2011, עמוד 245
  132. ^ סונס, 1995, עמוד 221
  133. ^ ווילסון, 1998, עמוד 26
  134. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 20
  135. ^ סונס, 1995, עמוד 229
  136. ^ ווילסון, 1998, עמוד 28
  137. ^ בורן, 1998, עמוד 528
  138. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 2
  139. ^ 1 2 ווילסון, 1998, עמוד 32
  140. ^ 1 2 3 רצח במחשבה, 1996, עמוד 3
  141. ^ סונס, 1995, עמוד 236
  142. ^ 1 2 רצח במחשבה, 1996, עמוד 22
  143. ^ סונס, 1995, עמוד 244
  144. ^ 1 2 סונס, 1995, עמוד 249
  145. ^ ווילסון, 1998, עמוד 48
  146. ^ סונס, 1995, עמוד 251
  147. ^ ווילסון, 1998, עמוד 167
  148. ^ 1 2 סונס, 1995, עמוד 255
  149. ^ 1 2 בורן, 1998, עמוד 549
  150. ^ סונס, 1995, עמוד 267
  151. ^ "וסט האמין כי התאבדותו תציל את אשתו", אינדפנדנט, ג'יימס קיוזיק, 12 ביולי 1996; אורכב מהמקור ב-21 במאי 2020.
  152. ^ סונס, 1995, עמוד 276
  153. ^ סונס, 1995, עמוד 272
  154. ^ ווילסון, 1998, עמוד 214
  155. ^ בורן, 1998, עמודים 440–441
  156. ^ "המשפט", פשעים חקירות; אורכב מהמקור ב-12 במאי 2021.
  157. ^ 1 2 בורן, 1998, עמוד 556
  158. ^ "הרוצח הסדרתי פרד וסט נמצא תלוי", חדשות תאגיד השידור הבריטי, 1 בינואר 1995; אורכב מהמקור ב-16 בדצמבר 2021.
  159. ^ סונס, 1995, עמוד 287
  160. ^ 1 2 רצח במחשבה, 1996, עמוד 37
  161. ^ סונס, 1995, עמוד 288
  162. ^ 1 2 סונס, 1995, עמוד 90
  163. ^ בורן, 1998, עמוד 145
  164. ^ וודרואו, 2011, עמוד 257
  165. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 33
  166. ^ סונס, 1995, עמוד 289
  167. ^ סונס, 1995, עמוד 293
  168. ^ 1 2 "נשים חוו התעללות מינית לפני שראשם נכרת", החדשות היומיות, 5 באוקטובר 1995; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  169. ^ סונס, 1995, עמוד 254
  170. ^ וודרואו, 2011, עמודים 217–218
  171. ^ סונס, 1995, עמוד 299
  172. ^ "אשמת הרציחות מונחת אצל הקורבנות. אם מספרת את סיפור חיפושיה אחר בתה", ההרלד, 12 באוקטובר 1995; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  173. ^ 1 2 סונס, 1995, עמוד 310
  174. ^ סונס, 1995, עמוד 311
  175. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 36
  176. ^ "נשים צעירות מספרות שהותקפו בידי פרד וסט", אינדפנדנט, ויל בנט, 3 בנובמבר 1995; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  177. ^ "קלטות מצמררות חושפות את נפשו של הרוצח הסדרתי בפני בית המשפט", אינדפנדנט, ויל בנט, 4 בנובמבר 1995; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  178. ^ סונס, 1995, עמוד 324
  179. ^ סונס, 1995, עמוד 326
  180. ^ "אישה הורשעה בשלושה סעיפי רצח סדרתי", אוקלה סטאר באנר, 22 בנובמבר 1995; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  181. ^ ווילסון, 1998, עמודים 242–243
  182. ^ סונס, 1995, עמוד 332
  183. ^ "מדוע אנו כה נדהמים כאשר נשים מבצעות פשעים אלימים?", אינדפנדנט, קתרין קוורמבי, 30 במאי 2016; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  184. ^ "רוצחת הילדים רוז וסט הותקפה והוכתה בחומרה בבית הסוהר דורהאם", אינטרנשיונל ביזנס טיימס, פיונה קיטינג, 17 באוקטובר 2016; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  185. ^ "הרוצחת מבית הזוועות עוברת לבית הסוהר וייקפילד", וייקפילד אקספרס, ניק פריים, 17 ביוני 2019; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  186. ^ "רוזמרי וסט נוטשת את ניסיון ערעורה", אינדפנדנט, כחל מילמו, 1 באוקטובר 2001; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  187. ^ סונס, 1995, עמוד 270
  188. ^ "האם הצעירה שאולי הייתה אחת ממטרותיו הסודיות של הרוצח הסדרתי פרד וסט", בירמינגהאם לייב, מייק לוקלי, 8 באפריל 2018; אורכב מהמקור ב-24 בינואר 2022.
  189. ^ מאסטרס, 1996, עמוד 204
  190. ^ 1 2 סונס, 1995, עמוד 199
  191. ^ סונס, 1995, עמוד 79
  192. ^ בורן, 1998, עמוד 208
  193. ^ סונס, 1995, עמוד 119
  194. ^ קות'ורן, 2007, עמוד 256
  195. ^ קות'ורן, 2007, עמוד 262
  196. ^ סונס, 1995, עמודים 145–146
  197. ^ איימיס, 2000, עמוד 5
  198. ^ סונס, 1995, עמוד 154
  199. ^ סונס, 1995, עמוד 157
  200. ^ וודרואו, 2011, עמוד 262
  201. ^ סונס, 1995, עמודים 178–179
  202. ^ וודרואו, 2011, עמוד 254
  203. ^ סונס, 1995, עמוד 252
  204. ^ בורן, 1998, עמוד 412
  205. ^ 1 2 סונס, 1995, עמודים 137–138
  206. ^ וודרואו, 2011, עמוד 189
  207. ^ רצח במחשבה, 1996, עמוד 11
  208. ^ "כמה עוד קורבנות רצח פרד וסט?", חדשות תאגיד השידור הבריטי, 27 בספטמבר 2001; אורכב מהמקור ב-4 בפברואר 2021.
  209. ^ "דרמת הפשע האמיתי 'מבוגרת אחראית' העוסקת בסיפורו של פרד וסט זוכה לביקורות חיוביות", חדשות תאגיד השידור הבריטי, 5 בספטמבר 2011; אורכב מהמקור ב-5 ביוני 2021.
  210. ^ אתר למנויים בלבד Serena Davies, ‏Appropriate Adult, ITV1, review, The Telegraph, 5 September 2011
  211. ^ אתר למנויים בלבד Gabriel Tate, ‏Fred and Rose West: the Real Story with Trevor McDonald, review: This unimaginative exercise failed to produce fresh revelation, The Telegraph, 22 February 2019
  212. ^ "הסרט הדוקומנטרי של פרד ורוז וסט בוטל בידי הרשת מספר שעות לפני שידורו", אינדפנדנט, קיארה גיורדאנו, טום אמבורי דניס, 31 בינואר 2019; אורכב מהמקור ב-25 בינואר 2022.