צחי הנגבי
.jpg)
צחי הנגבי (נולד ב־26 בפברואר 1957) הוא ראש המטה לביטחון לאומי והיועץ לביטחון הלאומי של ראש ממשלת ישראל. בעבר כיהן כחבר כנסת מטעם הליכוד וקדימה וכשר בממשלות ישראל. כמו כן, שימש גם כסגן שר החוץ, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת הכלכלה, יו"ר ועדת הכנסת ויו"ר הקואליציה.
הנגבי נבחר לראשונה לכנסת בשנת 1988, והיה חבר כנסת מאז כמעט ברציפות, כולל חמש שנים במפלגת "קדימה". בסוף 2010 פרש מן הכנסת לאחר שהורשע בעדות שקר בעניין מינויים פוליטיים ונגזר עליו קנס, מאסר על תנאי וקלון. הוא שב לכנסת לאחר הבחירות הבאות בשנת 2013.
ראשית דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנגבי נולד בירושלים לאנשי לח"י - עמנואל הנגבי, ממפקדי המבצעים של המחתרת, וגאולה כהן, לימים ח"כ מהליכוד ומהתחייה. היה לו אח אוטיסט, יאיר, שנפטר בגיל 20. הוריו התגרשו כשהיה בן חמש והוא גדל עם אמו בתל אביב[1].
הנגבי שימש כתב נוער במעריב לנוער. בשירותו בצה"ל היה כתב בעיתון במחנה. לאחר שהצליח להעלות את הפרופיל הרפואי שלו, התנדב לשרת בחטיבת הצנחנים[2] ושירת בגדוד 202, כשהוא ממשיך לדווח על קורותיו לעיתון במחנה[3]. לאחר שחרורו עבד ככתב בגלי צה"ל.
את פעילותו הפוליטית החל בהתארגנות נגד שלום עכשיו. בדצמבר 1979 תקף, יחד עם ישראל כ"ץ, סטודנטים פלסטינים באוניברסיטה העברית באמצעות אלות ושרשראות ברזל[4]. בעקבות קטטה אחרת בקמפוס האוניברסיטה הוא הורשע בעבירה של תגרה במקום ציבורי ונדון למאסר על תנאי וקנס. עם נסיגת כוחות צה"ל מסיני ופינוי העיר ימית התבצר הנגבי, ביחד עם כמה מחבריו, על אנדרטת ימית, ורק לאחר הפצרות מרובות הסכים לרדת מן האנדרטה.
ב-1979 נבחר ליו"ר התאחדות הסטודנטים באוניברסיטה העברית. כמו כן כיהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל עד 1982.
בעת היותו יו"ר התאחדות הסטודנטים שימש גם יושב ראש מועצת המנהלים של חברת הנסיעות הסטודנטיאלית איסתא. יחד עם ישראל כץ הגיש תלונה בה טען שמנהלי החברה פעלו להבריח את נכסי איסתא לחברה אחרת שהוקמה: איסתא ליינס. שופטת בית משפט השלום בירושלים, אסתר קובו, זיכתה בשנת 1987 את כל הנאשמים ובפסק דינה ציינה לגבי עדותו של הנגבי: "בעדותו לא תמיד הייתה האמת העובדתית נר לרגליו"[5]. ב-1981 הוצב במקום ה-18 ברשימת מפלגת התחיה בבחירות לכנסת העשירית[6].
בעל תואר ראשון מהחוג ליחסים בינלאומיים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר ראשון מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה זו.
פעילות במפלגת הליכוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנגבי כיהן כיו"ר מטה ההסברה של הליכוד ועוזרו של שר התחבורה חיים קורפו. בשנים 1984–1986 כיהן כיועצו של שר החוץ יצחק שמיר, ובשנים 1986–1988 היה מנהל לשכתו של שמיר בתפקידו כראש הממשלה.
החל משנת 1988 כיהן הנגבי כחבר כנסת מטעם הליכוד (עד פרישתו לקדימה בשלהי הכנסת השש עשרה). בכנסת ה-13 כיהן כיו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת. במקביל לחברותו בכנסת השלים את לימודי המשפטים, והתמחה בעריכת דין אצל עורך הדין רוני בר-און (לימים שר בממשלת ישראל).
שר המשפטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־18 ביוני 1996 מונה לשר הבריאות. בספטמבר 1996 מונה למ"מ שר המשפטים במקומו של יעקב נאמן, נגדו נפתחה חקירה פלילית. כעבור שלושה חודשים מונה לשר המשפטים והתפטר מתפקיד שר הבריאות.
כשר המשפטים הביא בפני הכנסת, בין היתר, את הצעות החוק הבאות:
- החוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 3), בנובמבר 1996, שהרחיב את סמכות בית המשפט להיאבק בתופעות של אלימות במשפחה;
- חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, בינואר 1997, שמאפשר לאזרח לנהל את ההתדיינות שלו עם רשויות השלטון בהליך יעיל ומהיר יותר, בלא להיזקק לעתירה לבג"ץ העמוס לעייפה;
- חוק לעזרה משפטית בין מדינות, בפברואר 1997, שמקל על שיתוף הפעולה בין מדינת ישראל לבין מדינות זרות, בהליכים פליליים ואזרחיים;
- חוק שירות נתוני אשראי, בדצמבר 1997, שנועד להסדיר את תחום מתן וקבלת האשראי כך שתקטן האפשרות לפגיעה בחיי המסחר והכלכלה;
- חוק שירות הביטחון הכללי, במרץ 1998, שהסדיר את סמכויותיו ותפקידיו של השב"כ ואת דרכי הבקרה והפיקוח על פעולותיו;
- תיקונים לחוק העברת אסירים לארצותיהם וחוק ההסגרה, במאי 1998, שנועדו לאזן בין שני יעדים: עשיית דין עם עבריינים, תוך שמירה על מעמדם וזכויותיהם של חשודים אזרחי ישראל;
- חוק איסור הלבנת הון, בחודש אפריל 1999, שנועד לשלב את ישראל במערכה העולמית נגד העבריינות, בפרט בתחום הפשע המאורגן, הסחר בסמים והטרור.
בעת שכיהן כשר המשפטים היה מעורב בפרשת בר-און חברון, שבמהלכה נטען כי הטעה את הממשלה ואת בנימין נתניהו בקשר לעמדתו של אהרן ברק באשר למינויו של בר-און. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, החליט שלא להגיש כנגדו כתב אישום בעניין זה.
בשנת 1998 נטען כי בעת שהנגבי שימש יושב ראש ועדת משנה של ועדת הכלכלה של הכנסת, שעסקה בחקיקת חוקים למלחמה בתאונות הדרכים, שימש כמנכ"ל בשכר של עמותה בשם "דרך צלחה"[7]. גם בעניין זה חקרה המשטרה, ואף בעניין זה מצא היועץ המשפטי כי אין מקום להגיש כתב אישום כנגד הנגבי[8].
השר להגנת הסביבה ושר התחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2001 מונה הנגבי לשר לאיכות הסביבה. בתפקיד זה הוביל את העברת חוק הפיקדון על בקבוקים ומיכלי משקה. בשלהי 2002, סמוך לבחירות לכנסת ה-16, מונה לשר התחבורה נוסף על תפקידו כשר לאיכות הסביבה.
שר לביטחון פנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־2003 מונה לשר לביטחון הפנים. בעקבות המינוי התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ[9] בטענה כי העובדה שהנגבי היה מעורב בפרשיות רבות פוסלת אותו מלמלא את התפקיד. בג"ץ דחה את העתירה.
כשר לביטחון הפנים יזם הנגבי, בין היתר, את ההחלטות הבאות:
- אוגוסט 2003 – הורה למשטרת ישראל לאפשר ביקורי יהודים ותיירים בהר הבית, לאחר שאלה נמנעו, בהנחיית ערפאת, מאז ספטמבר 2000. מאז פתיחת הר-הבית מתקיימת באתר שגרת ביקורים מוסדרת, חמישה ימים בשבוע, בשעות קבועות[10].
- מרץ 2004 – הקבינט החברתי-כלכלי אישר את הצעת הנגבי להקים יחידת משטרה ארצית למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ)[11]. ייעודה הוגדר: "הובלת מאבק כלל מערכתי לצמצום תופעות של פשיעה כלכלית – הוצאת כספים או מניעת כספים מן הקופה הציבורית או אובדן ונזק לנכסים ציבוריים".
- מאי 2004 – הציע לממשלה את מועמדותו של ניצב משה קראדי, מפקד מחוז הדרום במשטרה, לכהונת מפכ"ל המשטרה. הצעה זו התקבלה בהפתעה, בשל החלטת הנגבי לדלג על פני מועמדים ותיקים יותר. הנגבי הסביר כי הצעד נועד להצעיר את סגל הפיקוד הבכיר במשטרה ולרענן את הנהגתה. הממשלה אישרה פה אחד את מינויו של קראדי למפכ"ל ה-15 של המשטרה, החל מ-1.8.04.
- יולי 2004 – [דרוש מקור] הציג בפני הכנסת תיקון לחוק: הקמת מאגר DNA במשטרת ישראל. ההצעה – תיקון לחוק סדר הדין הפלילי (נטילת אמצעי זיהוי ומאגר אמצעי זיהוי) – נועדה לסייע למחלקה לזיהוי פלילי במשטרה לפענח פשעים שלא ניתן לגלות את זהות מבצעיהם באמצעות המאגרים הקיימים במשטרה – מאגרי טביעות האצבע, ומאגר התצלומים. הצעת החוק אושרה.
ב-2005 הצביע בכנסת בעד תוכנית ההתנתקות. בשנת 2006 בעקבות מלחמת לבנון השנייה הסביר כי התוכנית הייתה שגויה. בראיון לרשת ב' הסביר כי "ההתנתקות הייתה טעות, התפרשה כחולשה והחולשה הזו הזמינה מתקפה בעזה ובצפון"[12]. לימים, בשנת 2020, הסביר לראיון בערוץ 11 את תמיכתו בתוכנית בכך שלא רצה לשלם מחיר פוליטי, "אני לא הייתי מוכן להיות הפראייר שמצביע נגד"[13].
פעילות במפלגת קדימה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנובמבר 2005 מונה הנגבי ליו"ר זמני של הליכוד, בעקבות פרישת יו"ר הליכוד אריאל שרון מהמפלגה והקמת קדימה. ב-7 בדצמבר הודיע הנגבי על הצטרפותו לקדימה. "הלב אמר להישאר בבית הפוליטי שבו גדלתי", אמר הנגבי, "אבל ההיגיון הממלכתי אמר להצטרף למהלך הפוליטי ההיסטורי לצידו של ראש הממשלה". הנגבי, שתמך בקריאה ראשונה בהצעת החוק ליישום תוכנית ההתנתקות[14], הודה כי "בעמדות המדיניות שלי יש תזוזה מתמשכת לאורך השנים". הצטרפותו של הנגבי לשרון בלטה במיוחד על רקע ידיעות לפיהן המשטרה תמליץ להעמידו לדין בפרשת המינויים (כפי שאכן עשתה כעבור זמן לא רב), אבל הנגבי דחה טענות בדבר קשר בין הדברים.
בדצמבר 2005, הוא הודיע על התפטרותו מהכנסת ("המנדט שלי שייך לליכוד, אני מחזיר אותו לליכוד")[15].
יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
.jpg)
בבחירות לכנסת השבע עשרה הוא מוקם במקום התשיעי ברשימת קדימה לכנסת ונבחר מטעמה בבחירות אלו. בכנסת זו שימש הנגבי כיו"ר ועדת החוץ והביטחון. במהלך מלחמת לבנון השנייה ספג הנגבי ביקורת ציבורית כאשר נסע בזמן המלחמה לביקור פרטי בן מספר ימים מחוץ לישראל, בעודו משמש יו"ר ועדת החוץ והביטחון[16].
לאחר המלחמה כתבה הוועדה בראשותו דו"ח נרחב[17] ביחס למלחמה, אשר התפרסם בדצמבר 2007. מסקנות הדו"ח נתפסו על ידי התקשורת עם פרסומם כקשות במיוחד כלפי הצבא, על אף שכללו ביקורת נוקבת גם כלפי החלטות הממשלה.
במהלך שנת 2008 חוקקה ועדת החוץ והביטחון בראשותו שני חוקים בולטים: חוק שירות המילואים, אשר מעניק זכויות, הטבות והכרה ממלכתית למערך המשרתים במילואים[18]; וחוק המטה לביטחון לאומי, אשר מעגן בחוק, ברוח המלצות ועדת וינוגרד, את מעמדו, סמכותו, ואחריותו של המטה לביטחון לאומי (לשעבר - המועצה לביטחון לאומי), כגוף המרכז את תהליכי קבלת ההחלטות של הממשלה בנושאי החוץ והביטחון[19].
בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום הרביעי ברשימת קדימה לכנסת. אף שקדימה לא הצטרפה לממשלה, המשיך בתפקידו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, לאחר שמפלגת העבודה החליטה שלא למנות נציג מטעמה לתפקיד[20]. בכך, היה ליו"ר הראשון של ועדה זו שהוא מטעם האופוזיציה.
במהלך כהונתו בכנסת יזם את חקיקת חוק לפינוי שדות מוקשים (החקיקה הושלמה לאחר שחדל לכהן כחבר הכנסת)[21]. כן יזם תיקון לחוק תשלומים לפדויי שבי המבטל את תקופת ההתיישנות להגשת בקשות להכרה לפי החוק וכן חוק הקובע כי תינתן הנחה בארנונה לנכי נפש שזכאים למסגרות מגורים בקהילה, כגון דיור מוגן, אף שאינם נחשבים מחזיקים בנכס.
פרשת המינויים הפוליטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 2004 הגיש מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, דו"ח שעסק במינויים פוליטיים במשרד להגנת הסביבה בעת כהונת הנגבי כשר במשרד[22][23]. לטענת הדו"ח, נעשו במשרד לאיכות הסביבה עשרות מינויים פוליטיים, ובהם גם מינויים למשרות פיקטיביות. משנפתחה חקירת משטרה בעניין, הנגבי השעה עצמו מתפקיד השר לביטחון הפנים, בספטמבר 2004. בעקבות זאת מונה לשר במשרד ראש הממשלה.
משפטו בנושא המינויים הפוליטיים במשרד לאיכות הסביבה נפתח בשנת 2006 בבית משפט השלום בירושלים וכלל אישום בעברות של הפרת אמונים, עדות שקר ושוחד בחירות. בשנת 2008 נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הצעה של פרקליטיו של הנגבי לעסקת טיעון[24].
ב-13 ביולי 2010 ניתנה הכרעת הדין: הנגבי הורשע בעדות שקר בפני ועדת הבחירות המרכזית בעניין אחריותו לפרסום בעלון פנימי של מרכז הליכוד וזוכה משלושה אישומים: שוחד בחירות, מרמה והפרת אמונים, וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה. בעניין האישום בהפרת אמונים הציגו השופטים שלוש דעות: אחד השופטים ביקש לזכות, השני ביקש להרשיע, ואילו השלישי ביקש לבטל את האישום מטעמי הגנה מן הצדק. לאור זאת לא הורשע הנגבי בסעיף זה[25]. ב-9 בנובמבר 2010 החליט בית המשפט ברוב של שני שופטים, נגד דעתו החולקת של אב בית הדין, כי יוטל על הנגבי קלון, ועקב כך הושעתה חברותו בכנסת. עוד נגזרו עליו קנס בסך 10,000 ש"ח, והתחייבות להימנע מעבירה דומה (לתקופה של שלוש שנים)[26].
ב-23 בדצמבר 2010 מסר הנגבי מכתב התפטרות ליושב ראש הכנסת ראובן ריבלין[27]. עקב שביתת הפרקליטים לא הגישה הפרקליטות ערעור על זיכויו[28]. ב-27 בדצמבר 2010 פסקה חברותו של הנגבי בכנסת כיוון שלא ניתן היה עוד להגיש ערעור על פסק הדין[29].
הפסקה מהפוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע נובמבר 2010 פורסם בתקשורת כי הנגבי מונה ליו"ר חברת התיירות והנופש "כספי קווי נוסעים", החברה מפעילה אוניית נוסעים בשם "ריו" ומבצעת הפלגות למספר יעדים ברחבי הים התיכון[30]. יום לאחר הפרסום הצהיר הנגבי כי הוא מוותר על המינוי והסביר זאת במילים אלו "אתקשה להקדיש את הזמן הדרוש שמצריך תפקיד כה מרכזי בחברה החדשה"[31].
מאמצע שנת 2011 לערך, הועסק הנגבי על ידי חברת תעש בתפקיד יועץ, בשכר של כ-5,000 דולר לחודש. העסקתו זו עוררה ביקורת על רקע הקשיים הכספיים בהם מצויה החברה, שלצורך המשך פעילותה קיבלה הלוואות מהמדינה בסך של 2.83 מיליארד שקל מאז שנת 2000 ועד אוגוסט 2012[32].
במהלך שנת 2012 לימד הנגבי בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו קורס בשם ״ההיבטים המשפטיים של הסיכול הממוקד״[33].
חזרה לליכוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנסת ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנגבי הודיע על כוונתו להתמודד בבחירות לכנסת התשע-עשרה[34]. ב-22 ביולי 2012 פורסם בתקשורת כי הוא ניהל מגעים עם הליכוד כדי לחזור לשורותיו ולהביא עמו שבעה ח"כים שיתפלגו מסיעת קדימה. למחרת הודיע הנגבי על עזיבת קדימה ושובו לשורות הליכוד[35][36]. הנגבי הוצב במקום ה-26 ברשימת הליכוד ישראל ביתנו ונבחר לכנסת.
באפריל 2013 מונה הנגבי ליו"ר ועדת הכנסת[37]. ביוני 2014 סיים את תפקידו כיו"ר ועדת הכנסת ומונה לסגן שר החוץ[38], הוא כיהן בתפקיד עד התפטרותו של אביגדור ליברמן במאי 2015. ב-24 בדצמבר 2014, לאחר התפטרותה של יעל גרמן ושאר חבריה במפלגת יש עתיד, מונה גם לסגן שר הבריאות[39].
הכנסת ה-20 עד הכנסת ה-22
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת הבחירות לכנסת העשרים הוצב הנגבי במקום השנים-עשר ברשימת הליכוד, ונבחר לכנסת. בהמשך מונה ליו"ר הקואליציה וליו"ר ועדת החוץ והביטחון[40] . במאי 2016 מונה לשר בלי תיק במשרד ראש הממשלה[41]. בדצמבר 2016 הוחלט למנותו לשר לשיתוף פעולה אזורי במקום ראש הממשלה נתניהו[42][43]. בראשית 2017 כיהן כממלא מקום שר התקשורת למשך שלושה חודשים[44].
בינואר 2020 מונה לשר החקלאות, בנוסף לתפקידו כשר לשיתוף פעולה אזורי[45][46].
הכנסת ה-23 וה-24
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-17 במאי 2020, הושבע הנגבי לתפקיד שר במשרד ראש הממשלה, במסגרת הממשלה ה-35. עם מינויה של ציפי חוטובלי לשגרירת ישראל בלונדון מונה הנגבי לשר לענייני התיישבות במקומה[47].
כשר, הורה על הקמת ועדת בדיקה ממשלתית לבחינת הדרכים למניעת אסונות דוגמת אסון נחל צפית[48].
במאי 2021 לאחר מבצע "שומר החומות" העריך הנגבי בראיון טלוויזיוני כי המכה הקשה שקיבל החמאס תביא להרתעתו לאורך זמן וכי הוא לא יעז לתקוף את ישראל ב-15 השנים הקרובות.[49] ב-2023 תקף החמאס את ישובי עזה וביצע טבח בכ-1,300 אזרחי ישראל. בעקבות שיח על ה"קונספציה" ומחדל המודיעין במתקפת החמאס התנצל הנגבי על הריאיון[50].
בבחירות לכנסת ה-24, הוצב במקום ה-13 ברשימת הליכוד לכנסת ונבחר לכהונה נוספת. מפלגת הליכוד נשארה באופוזיציה ובחרה שלא למנות חברים לוועדות הכנסת.
לאחר הבחירות המקדימות לרשימת הליכוד בשנת 2022 נבחר הנגבי למקום ה-46 הלא ריאלי ברשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-25 (הרשימה זכתה ב-32 מנדטים)[51], ולא נבחר לכנסת ה-25.
ראש המטה לביטחון לאומי והיועץ לביטחון לאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמת ממשלת ישראל השלושים ושבע מונה לראש המטה לביטחון לאומי והיועץ לביטחון הלאומי של ראש ממשלת ישראל. הוא הראשון בתפקיד זה שאינו יוצא מערכת הביטחון הישראלית.
ב-14 באוקטובר 2023, שבוע לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, במהלך מסיבת עיתונאים, הודה הנגבי כי שגה בהערכתו לפיה ארגון חמאס ברצועת עזה מרוסן ומורתע - הערכה אותה השמיע רק שישה ימים לפני פרוץ המלחמה[52][53].
ב 14 ביולי 2024, בתוכניתו של רפי רשף בערוץ 12, התייחס הנגבי לטבח בשבעה באוקטובר כ"תקלה". ההתבטאות גררה אחריה מחאה חברתית נרחבת וקריאה לפיטוריו של הנגבי[54].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנגבי מתגורר במבשרת ציון עם אשתו רנדי, ולהם ארבעה בנים.
משנת 1988 משמש כשוער בנבחרת הכנסת וכן מתאמן מזה שנים רבות בקראטה ולו חגורה חומה[55].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צחי הנגבי, לא ארץ נוכרייה לקחנו, ידיעות ספרים, 2021
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר הרשמי של הנגבי
צחי הנגבי, באתר הכנסת 
צחי הנגבי, סרטונים בערוץ היוטיוב- צחי הנגבי, באתר כנסת פתוחה
- הבלוג של הנגבי באתר ה"ג'רוזלם פוסט"
- מיכל מירון-שקד, צחי אוהב את אמא גאולה, מעריב, 6 באוגוסט 1979
- רוני סופר, מצחי ועד כבוד השר: כל פרשות הנגבי, באתר ynet, 8 בדצמבר 2005
- צחי הנגבי יצא לעצור מבוקשים בשכם, באתר וואלה, 14 באוגוסט 2009
- מרדכי גילת ומיכל שבת, השר, השיטה והג'ובים, באתר ישראל היום, 11 ביוני 2010
- מרדכי גילת, הנגבי, השקר, הקלון, באתר ישראל היום, 16 ביולי 2010
- צחי הנגבי מתראיין בתוכנית "אישי עם גיל ריבה"
- צחי הנגבי מתראיין בתוכנית "מי שמדבר" עם אילנה דיין
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם צחי הנגבי, באתר iCast, 6 בדצמבר 2011- אריק בנדר, הנגבי: ההתבצרות בימית הייתה תמימות, באתר nrg, 11 באפריל 2012
- ארי שביט, הגרעין האיראני - צחי הנגבי סומך על נתניהו וברק, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2012
- דרור פויר, "אם לאיראן תהיה פצצה היא תתקוף אותנו? לא. חמאס נכנסו להלם - הבינו שהיהודים יודעים לעבוד", באתר גלובס, 22 בדצמבר 2012
- נטשה מוזגוביה, הנגבי: "החלטה אם לתקוף באיראן - עד סוף השנה", באתר וואלה, 10 במאי 2013
- זאב קם, הנגבי: "אם לא יקרה נס – יש עתיד תיעלם מהפוליטיקה", באתר nrg, 14 באפריל 2014
- דוד בן בסט מראיין את צחי הנגבי, "הנבחרים", באתר YouTube, 13 במרץ 2015
- מתי טוכפלד, "שוברים את הקונצנזוס הישראלי והלכידות", באתר ישראל היום, 18 בדצמבר 2015
- רפי רשף, "אינטימי" ראיון אחד על אחד עם צחי הנגבי, באתר nana10, 12 במרץ 2016
- חדשות 2, "אהיה שר בלי תפקיד ביצועי", באתר מאקו, 28 במאי 2016
נחמה דואק, "נתניהו הרגיש שאני לא מסתער על התאגיד כמו שהוא הסתער", באתר "ידיעות אחרונות", 8 ביוני 2017- אריאל כהנא, "עימות עם איראן, ישיר או עקיף, הוא בלתי נמנע", באתר ישראל היום, 11 ביולי 2019
- אייל לוי, השר הנגבי מגיב לביקורת: "זה לא נכון להגיד שאנחנו מנותקים", באתר מעריב אונליין, 18 ביולי 2020
- אמיר אלון, עצמאי בשטח, באתר מאקו, 15 ביולי 2021
- הודיה כריש חזוני, "האויבים שלנו הביטו בעליצות על ההפגנות. המבצע בעזה גרם להם להתפכח", בעיתון מקור ראשון, 25 במאי 2023
- שרי מקובר-בליקוב, "צריך להבין את הכאב של המפגינים": צחי הנגבי מדבר על הכל | ראיון מיוחד, באתר מעריב אונליין, 8 בספטמבר 2023
- מאמרים פרי עטו
- יצא מן הקרבות כאריק מלך ישראל, באתר מאקו, 12 בינואר 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שולה תבור-יריב, אמי, ישראל: כנרת, 1997, עמ' 80,81
- ^ ח"כ צחי הנגבי, יצא מן הקרבות כאריק מלך ישראל, באתר מאקו, 12 בינואר 2014.
- ^ צחי הנגבי, צחי הנגבי יצא לעצור מבוקשים בשכם, באתר וואלה, 14 באוגוסט 2009.
- ^ חגי דותן, כשהנגבי וכץ השתתפו בקטטה: בחזרה למאבק הפוליטי באוני' העברית, באתר חדשות 13, 13 ביולי 2019.
- ^ "האמת העובדתית לא הייתה נר לרגליו", באתר גלובס, 17 בנובמבר 1997
- ^ רשימת המועמדים
- ^ הדס מגן, יואב יצחק, המלצה בפרקליטות: להעמיד את הנגבי לדין בשל מירמה בפרשת "דרך צלחה", באתר גלובס, 13 באוקטובר 1999
- ^ בניגוד להמלצות: היועץ סגר תיק הנגבי בפרשת "דרך צלחה", באתר הארץ, 26 בפברואר 2003
- ^ בג"ץ 1993/03
- ^ יהונתן ליס, אלוף בן, נדב שרגאי, היערכות לפתיחת הר הבית ליהודים בשבוע הבא: מגעים אחרונים עם הווקף; הנגבי: ההר ייפתח גם באופן חד-צדדי; הווקף: דבריו הם התגרות מיותרת, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2003
- ^ זאב קליין, יחידה משטרתית מיוחדת תיאבק בפשיעה הכלכלית, באתר גלובס, 23 במרץ 2004
- ^ אילן מרסיאנו, צחי הנגבי: ההתנתקות הזמינה מלחמה בצפון, באתר ynet, 5 באוקטובר 2006
- ^ למה הצביע צחי הנגבי בעד ההתנתקות?, באתר ערוץ 7, 30 ביוני 2020
- ^ באתר הכנסת
- ^ מיה בנגל, "הלב אמר ליכוד, השכל החליט שרון", באתר nrg, 7 בדצמבר 2005
- ^ ביקורת על חופשתו של הנגבי בחו"ל, באתר וואלה, 6 באוגוסט 2006
- ^ הכנסת, ועדת החוץ והביטחון, דין וחשבון בנושא הפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה, דצמבר 2007 – טבת תשס"ח, באתר הכנסת
- ^ "חוק המילואים - חוק היסטורי", באתר וואלה, 2 באפריל 2008
- ^ הכנסת אישרה את חוק המטה לביטחון לאומי, באתר וואלה, 29 ביולי 2008
- ^ ח"כ צחי הנגבי מונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, באתר מעריב אונליין, 1 ביוני 2015
- ^ חוק פינוי המוקשים אושר בקריאה שניה ושלישית ללא מתנגדים, באתר ynet, 14 במרץ 2011
- ^ דוד רטנר, מבקר המדינה: צחי הנגבי העדיף אינטרסים פוליטיים-אישיים על פני האינטרס הציבורי בתקופתו כשר לאיכות הסביבה, באתר TheMarker, 25 באוגוסט 2004
- ^ דוח ביקורת על מינויים פוליטיים ומינויים בלתי תקינים במשרד לאיכות הסביבה, באתר של מבקר המדינה
- ^ איציק וולף, "מזוז: דחינו הצעה לעסקה עם הנגבי", אתר חדשות מחלקה ראשונה, 1 ביולי 2008
- ^ פ (י-ם) 4063/05 מדינת ישראל נגד צחי הנגבי ושמואל הרשקוביץ, ניתן ב-13 ביולי 2010
תומר זרחין, ח"כ צחי הנגבי זוכה בפרשת המינויים הפוליטיים; הורשע במתן עדות שקר, באתר הארץ, 13 ביולי 2010;
בית המשפט הכריע: צחי הנגבי הורשע בעדות שקר וזוכה משאר העבירות, נענע10, 13 ביולי 2010 - ^ כתב כלכליסט, ביהמ"ש הטיל קלון על צחי הנגבי בשל עדות השקר; יושעה מיידית מהכנסת, באתר כלכליסט, 9 בנובמבר 2010
- ^ רוני סופר, צחי הנגבי הגיש את התפטרותו: "נחתמה תקופה", באתר ynet, 23 בדצמבר 2010
- ^ אביעד גליקמן, ynet, בגלל השביתה: לא יוגש ערעור על זיכוי הנגבי, באתר כלכליסט, 19 בדצמבר 2010
- ^ הודעה על חילופי גברי בכנסת, רשומות - ילקוט הפרסומים
- ^ צח שפיצן, "ידיעות אחרונות", צחי הנגבי קופץ למים העסקיים: מונה ליו"ר כספי קווי נוסעים, באתר כלכליסט, 18 בנובמבר 2010
- ^ עקיבא נוביק, "ידיעות אחרונות", הנגבי ויתר על כהונת יו"ר "כספי קווי נוסעים", באתר ynet, 19 בנובמבר 2010
- ^ הדר קנה, בלעדי ל"כלכליסט": תעש: אין כסף למשכורות, אבל יש ליועץ, באתר כלכליסט, 6 באוגוסט 2012
- ^ הביוגרפיה של צחי הנגבי, באתר של הנגבי
- ^ ראיון של צחי הנגבי לידיעות אחרונות, באתר של הנגבי
- ^ הנגבי חוזר לליכוד: "הנהגת קדימה אינה מייצגת אותי", באתר וואלה, 23 ביולי 2012
- ^ הודעתו של הנגבי בעמוד הפייסבוק שלו, 23 ביולי 2012
- ^ אושר מינוי ליברמן ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, הנגבי לוועדת הכנסת, באתר ynet, 17 באפריל 2013
- ^ יהונתן ליס, הפיצוי לצחי הנגבי: מונה לסגן שר החוץ, באתר הארץ, 27 במאי 2014
- ^ מורן אזולאי, צחי הנגבי מונה גם לסגן שר הבריאות, באתר ynet, 23 בדצמבר 2014
- ^ צחי הנגבי מונה ליו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת חוץ ובטחון, באתר "סרוגים", 14 במאי 2015
- ^ מורן אזולאי, נתניהו החליט: הנגבי שר בלי תיק, ח"כ ביטן יו"ר הקואליציה, באתר ynet, 16 במאי 2016
- ^ הכנסת אישרה: צחי הנגבי מונה לשר לשיתוף פעולה אזורי, באתר ynet, 26 בדצמבר 2016
- ^ החלטה מספר 2181 של הממשלה, באתר משרד ראש הממשלה, 20 בדצמבר 2016
- ^ רונן פולק,כאן ב – שידור חי ותוכניות מוקלטות להאזנה אונליין | כאן, באתר www.kan.org.il רשת ב-21 בפברואר 2017
- ^ החלטה מספר 4824 של הממשלה מיום 20.01.2020
- ^ מורן אזולאי, נתניהו החליט: הנגבי שר החקלאות, אקוניס שר הרווחה, חוטובלי לתפוצות, באתר ynet, 20 בינואר 2020
- ^ חוטובלי תהיה שרה לענייני התיישבות, הנגבי צפוי להחליפה בהמשך, באתר ynet, 17 במאי 2020
- ^ אריאל כהנא, פרשת אסון נחל צפית: תוקם ועדת בדיקה ממשלתית, באתר ישראל היום, 24 בנובמבר 2020
- ^ השר הנגבי: "בחרנו שלא למוטט את חמאס בגלל המחיר הגבוה" - רשת 13 https://13tv.co.il/item/news/politics/politics/tzahi-hanegbi-1254019/
- ^ ראש המל"ל צחי הנגבי: טעיתי כשאמרתי שחמאס יהיה מורתע ל-15 שנה, באתר ערוץ 7, 14 באוקטובר 2023
- ^ הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה, באתר GOV.IL
- ^ סיון חילאי, ראש המל"ל הנגבי על הערכתו שחמאס מרוסן: "טעות, שלי ושל כל הגורמים", באתר ynet, 14 באוקטובר 2023
- ^ מתן וסרמן, אנה ברסקי, ראש המל"ל: "טעינו כשהאמנו שחמאס למד את הלקח משומר חומות", באתר מעריב אונליין, 14 באוקטובר 2023
- ^ פלד ארבלי, הנגבי: "השבעה באוקטובר? תקלה; זה נס שנתניהו מנהיג בתקופה כזו", באתר מעריב אונליין, 15 ביולי 2024
- ^ צחי הנגבי, לא ארץ נוכרייה לקחנו, ידיעות ספרים, 2021
| צחי הנגבי - תבניות ניווט | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בקרת זהויות  |
|
|---|