רחוב אתיופיה
 | |
| רחוב אתיופיה | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| עיר | ירושלים |
| רחובות מסתעפים |
רחוב הנביאים רחוב חזנוביץ' |
| קואורדינטות | 31°47′05″N 35°13′15″E / 31.784694444444°N 35.22075°E |
  | |
רחוב אתיופיה (בתקופת המנדט הבריטי ואף לאחר מכן: Abyssinian street רחוב החבשים) הוא רחוב במרכז העיר ירושלים, היוצא מרחוב הנביאים, ומקביל לרחוב בני ברית הסמוך.
ייחודו של הרחוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]רחוב אתיופיה הוא שלוחה של רחוב הנביאים ואיתו מרכיב ציר המחבר את מזרח העיר עם מערבה, את העיר העתיקה עם העיר החדשה ואת העיר החילונית עם העיר החרדית. ציר התנועה מהווה מכלול היסטורי, ארכיטקטוני ודתי בעל מאפיינים ייחודים ומגלם בתוכו חלק חשוב מהכרונולוגיה והמהות של בניית העיר.
תחילתו של ציר התנועה רחוב הנביאים בשער שכם בעיר העתיקה, משם הוא עולה מערבה, עד לחיבורו עם רחוב יפו בכיכר הדווידקה. בערך באמצעו, רחוב אתיופיה יוצא ממנו צפונה.
הולך הרגל המטייל ברחוב במעלה ציר התנועה רואה עדויות היסטוריות ייחודיות על אדריכלות המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. רחוב אתיופיה מכיל בתוכו מוסדות ומבני מגורים היוצרים יחד רקמה עירונית יוצאת דופן[1].
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיבורו של רחוב אתיופיה לרחוב הנביאים המהווה ציר תנועה מרכזי לתוך מערב העיר הפך את כל האזור באופן טבעי לאחד מאזורי הפיתוח והבנייה הראשונים מחוץ לחומות. בתקופה העות'מאנית היה הרחוב לא יותר משביל עפר אך עם הכיבוש הבריטי של ירושלים בשנת 1917 החלה תנופת פיתוח ממנה נהנה גם הרחוב הקטן.
הבנייה ברחוב אתיופיה החלה במאה ה-19 על ידי נציגי הקיסר האתיופי מנליק השני. אשתו של מנליק, טיטו בטול, ובכיר שריו, ראס מקונן, בנו יותר מתריסר בניינים במה שהחל להיקרא "רחוב החבשים". שני בניינים המהווים סימני דרך בבנייה האתיופית ברחוב אתיופיה והאזור כולו, הם קִידָאנֵה מִהְרַת - הכנסייה האתיופית, ובנין הקונסוליה האתיופית ברחוב הנביאים שהוקם בשנת 1928.
הקהילה האתיופית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאתיופים הנוצרים זיקה עמוקה לירושלים. הכנסייה הנוצרית משתייכת לזרם הנצרות האוריינטלית. על פי האמונה של אנשי הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, אתיופיה היא ארץ ציון החדשה, ובית המלוכה האתיופי, על פי האתוס הלאומי, משתייך לזרע שלמה המלך.
נזירים אתיופים ישבו בירושלים כנראה עוד מן המאה החמישית. בתחילה הם ישבו בתוך כנסיית הקבר, אך גורשו משם וייסדו את המנזר דיר אל סולטאן הצמוד לכנסיית הקבר. בשנת 1884 החלה ביוזמת הקיסר יוהנס בניית כנסיית קִידאנה מִהְרַת (בעברית: ברית הרחמים) על שטח שנקרא דֶבְּרַה גֶנֶת (בעברית: הר גן העדן), במרכז המתחם האתיופי הצמוד לרחוב הנביאים.
בשנת 1930, משהוכתר ראס טפרי היילה סלאסי, קיסר אתיופיה, התהדקו קשרי המלוכה האתיופית עם ירושלים. ב-1936 נכבשה אתיופיה על ידי צבאו של מוסוליני, והייתה בשליטה איטלקית עד לשנת 1941.
סלאסי עצמו נמלט עם הכיבוש, והגיע לירושלים, וכן לז'נבה, לנאום בפני חבר הלאומים. לאחר כשלושה חודשים בירושלים עבר לאנגליה.
הקהילה האתיופית בירושלים הייתה קהילה מושפלת ומדוכאת במשך מאות שנים. יציאתה אל מחוץ לחומות, ודריסת הרגל שקנתה בעיר החדשה וברחוב אתיופיה, סימנה את התעצמות הרגשות הדתיים באתיופיה המתחדשת ובקרב נציגי הקהילה בארץ. מפעל הבנייה של הקהילה האתיופית חורג בהרבה מעבר לגודלה בפועל של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית.
שם הרחוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילה נקרא האזור כולו על שם הקהילה - שכונת החבשים. שם הרחוב נקבע בסוף המאה ה-19, כאשר ברחוב נבנתה הכנסייה האתיופית, ובתקופת המנדט היה שם הרחוב Abyssinian street, השם הלטיני של הארץ שהייתה ידועה בשם חבש (ובשיבוש אבּס).
מאחר שהשם חבש - שמקורו בערבית ומשמעותו "ערב-רב של שבטים" - נחשב לשם אשר אינו מכליל את כלל אזרחי אתיופיה אלא רק את האזרחים דוברי השפות השמיות, שונה שם הרחוב בדצמבר 1968 לרחוב אתיופיה[2].
מבנים ידועים ברחוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתיופיה 1 / הנביאים 58 - בית תבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית תבור
בית תבור נחשב לאחד הבתים היפים בעיר. הוא נחנך בשנת 1889, כבית מגוריו של הארכאולוג והאדריכל הגרמני קונרד שיק (1822–1902), שהיה מגדולי חוקריה ובוניה של ירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19. על הכניסה לבית חקק שיק, כפרוטסטנטי אדוק, את השם THABOR בהשראת הפסוק מספר תהלים (פרק פ"ט, י"ג): "צפון וימין, אתה בראתם; תבור וחרמון, בשמך ירננו". סגנונו המיוחד של הבית משלב ארכיטקטורה גרמנית עם מוטיבים מזרחיים. הבית מוקף חומת אבן ירושלמית עם שער כניסה, המזכיר שער מבצר גרמני מימי הביניים, עם מגדל שמירה קטן. המבנה הראשי בנוי במתכונת המזכירה בתי ערבים אמידים מאותה תקופה, הכוללים קירות אבן עבים מאוד, גומחות ותקרות מקומרות. בקירות הבית, מפנים ומחוץ, שילב שיק עותקים של ממצאים ארכאולוגיים, המשקפים את אהבתו לארכאולוגיה ולארץ ישראל. פינות הגג עוצבו בצורת קרנות מזבח. המקום משמש מ-1951 ועד היום את המכון התאולוגי השוודי.
אתיופיה 8 - בית הקיסר מנליק השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית מספר 8 נבנה ביזמת קיסר אתיופיה מנליק השני כבית דירות להשכרה שהכנסותיו ישמשו למימון הכנסייה והפעילות האתיופית בירושלים. בשנת 1907 הוקם במבנה מעון לנערות יהודיות עניות שהיה הראשון מסוגו בירושלים, לפני כן היה מצבן של נערות עניות קשה ביותר, חלקן ירדו לזנות וחלקן פנו למיסיון הנוצרי לבקשת סיוע חומרי. בשנות ה-50 של המאה ה-20 שכרה משפחת המשורר יהודה עמיחי דירה בבניין.
אתיופיה 10 - קִידָאנֵה מִהְרַת הכנסייה האתיופית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קידאנה מהרת
בית מספר 10 ברחוב הוא כנסייה עגולה הנקראת כנסיית קִידָאנֵה מִהְרַת, בעברית: ברית הרחמים, הנמצאת במתחם סגור יחד עם מנזר דֶבְּרַה גֶנֶת (מנזר גן העדן; בכתב געז: ደብረ ገነት) של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית.
נבנתה בידי קיסר אתיופיה יוהנס הרביעי (מלך 1872-1889) משנת 1882 ונחנכה בשנת 1893 בימי יורשו מנליק השני . הכנסייה בנויה על פי דוגמת כנסיות באתיופיה צורתה עגולה וקודש הקודשים נמצא במרכז הכנסייה. גג הכנסייה מכוסה בכיפה שחורה ועליה צלב אתיופי במרכזה. הכניסה לגברים ממוקמת בצידה הצפון מערבי וכניסת הנשים בצד הדרום מערבי. וכן מותקנת בה דלת שלישית.
בסמוך לכנסייה נמצא מבנה המשמש לאפיית לחם הקודש ונקרא בשם העברי בית לחם.
אתיופיה 3 - בית ד"ר פייגנבאום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבית מספר 3 התגורר ד"ר אריה פייגנבאום, מחלוצי רפואת העיניים בארץ ישראל. בשנת 1916 שכר פייגנבאום ממשפחת נשאשיבי בית דו-קומתי. משפחת פייגנבאום התגוררה בקומה העליונה בעוד בקומה התחתונה פעלה מרפאתו של ד"ר פייגנבאום - רוב השנים בתור מרפאה פרטית, אולם לתקופת מה היו שותפים בה ארבעה רופאי עיניים עם שם פרטי זהה - 'אריה', שזכו לכינוי "ארבעת האריות" - פייגנבאום, בעהם, גולדברג ושמעוני-מקלר. ב-1962 רכש פייגנבאום את הבית מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים והמשיך להתגורר בו עד יום מותו.
אתיופיה 5 - משכן הקונסוליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקונסוליות של נורווגיה, שוודיה וספרד בתקופת המנדט שכנו ברחוב אתיופיה 5.
אתיופיה 7 - בית דוד ילין
[עריכת קוד מקור | עריכה]זוג הבתים במספר 7 ו-9 הם בתים דו-קומתיים צמודים, מאחורי חומת אבן גבוהה, נבנו על ידי משפחת נשאשיבי בראשית שנות ה-20 כדירות להשכרה. בבית מספר 7 התגורר דוד ילין ובו ייסד ב-1914 את בית המדרש העברי למורים.
אתיופיה 9 - בית רופין ומרדכי בן הלל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבית מספר 9 התגורר ארתור רופין. כמו כן התגורר בו הסופר מרדכי בן הלל הכהן, מראשי חובבי ציון ובן משפחתה של אמו של יצחק רבין, אשר בילה את ימיו הראשונים בבית זה.
אתיופיה 11 - בית בן יהודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מול הכניסה למתחם הכנסייה האתיופית ניצב בית מספר 11, במקורו בתי פאר של משפחת נשאשיבי (גם בית מספר 13 ברחוב אתיופיה היה אחד מבתי נשאשיבי). בקומתו העליונה של בית מספר 11 התגורר אליעזר בן-יהודה עם משפחתו בין השנים 1909-1922, ובו כתב את המילון העברי הראשון. לדברי איתמר בן-אב"י, כמה מבני משפחת נשאשיבי, ובהם גם ראע'ב נשאשיבי, ביקרו בביתה של משפחת אליעזר בן-יהודה.[3] בבית זה נפטר בן יהודה ממחלת השחפת בשנת 1922. לוח זיכרון שהוצב על ידי עיריית ירושלים בעבר הוסר שוב ושוב על ידי חרדים יושבי מאה שערים הסמוכה, עד שנקבע שלט קבע ב-2008 אשר עודנו במקומו (נכון ליולי 2014). בסמוך לבית בן יהודה נמצא ביתו של מרדכי בן הלל הכהן
אחותו של חיים ויצמן, הד"ר מינה ויצמן התגוררה בשכירות בבית בן יהודה.
בשנות ה-70, העיתונאית דנה ויס גדלה בבית זה.
אתיופיה 15 - בית ועד העיר ומטה ההגנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית מספר 15 ברחוב נבנה ב-1878. ובו פעלו בין היתר ועד הקהילה וועד הסיוע, שקלט עולים שבאו לעיר בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנים 1928-1930 שכן בבנין מטה ההגנה, ומכאן תואמה הגנת העיר בזמן מאורעות 1929.
אתיופיה 19 - בית חנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית מספר 19 נקרא בית חנה ובו שכן תלמוד תורה של תנועת המזרחי, ואחר כך, עד 1929 פעל בבנין בית הספר הדתי-לאומי "תחכמוני". הוקם ביוזמתם של משכילים דתיים שביקשו להקנות לבניהם "תורה עם דרך ארץ", ערכי מסורת בשילוב מדע מודרני ורעיונות ציוניים. באותה שנה הוקמה גם הגימנסיה העברית רחביה, אולם, הקמת בית הספר תחכמוני עוררה את זעמה של עדת החרדים הפרושים בירושלים ובייחוד הרבנים ובני הכוללים שראו בו חילול הקודש.
בתרבות ובאמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בציור ירושלים, שער החבשים מאת הצייר יוסף זריצקי מופיע אחד משערי הבתים ברחוב.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד קרויאנקר, רחוב הנביאים, שכונת החבשים ושכונת מוסררה - סיפורו של מקום, דיוקנה של עיר, הוצאת יד בן צבי
- יעקב אורלנד, סמטת החבשים: מקאמה ירושלמית; ציורים: נחום גוטמן, ירושלים: כתר, 1986
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד קרויאנקר, רחוב הנביאים, שכונת החבשים ושכונת מוסררה - סיפורו של מקום, דיוקנה של עיר - "ירושלים, באספקלריה של רחוב הנביאים וסביבתו, היא מוזיאון חי של תרבויות, של אורחות חיים ושל סגנונות בנייה למיניהם"
- ^ רחוב בירושלים ע"ש אתיופיה | דבר | 6 דצמבר 1968 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 95-94.