שוקולד (ליצן)

שוקולד
Chocolat

צילום מאת דו גי, - (Du Guy) בתחילת המאה ה-20
לידה	1865 קובה
פטירה	4 בנובמבר 1917 (בגיל 52 בערך) בורדו, צרפת
שם במה	Chocolat
שם לידה	Rafael
מדינה	צרפת
עיסוק	ליצן, רקדן, פנטומימאי
פרופיל ב-IMDb

שוקולד, שוקולא או מסייה שוקולא (בצרפתית: Monsieur Chocolat או Chocolat, היה שם הבמה של רפאל, שנודע בשנותיו האחרונות כרפאל פדייה (Rafael Padilla), (נולד בסביבות 1868, קובה - ונפטר ב-4 בנובמבר 1917 בורדו, צרפת) שוקולד היה ליצן שכיכב בקרקס ובמועדוני הלילה של פריז בימי הבל אפוק.

פדייה היה אפרו-קובני, שהפך לאחד מאמני הבמה השחורים הראשונים בצרפת. הוא היה הליצן הראשון ששיחק תפקידים חשובים במופעי פנטומימה של הקרקס הצרפתי ויחד עם ג'ורג' פוטיט (אנ') הבריטי, יצר צמד קומי שהפך ללהיט חם בתקופתו.

שוקולד הופיע בכמה סרטים של האחים לומייר, ונמנה עם השחורים הראשונים שכיכבו בפרסומות.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

רפאל נולד בקובה, שהייתה מושבה ספרדית, ייתכן בין השנים 1865–1869. נולד ככל הנראה כעבד, מכיוון שלידתו לא נרשמה ובשנת 1870 שחררה ספרד את כל העבדים שנולדו אחרי 17 בספטמבר 1869.

עד היום לא ידוע מיהם הוריו הביולוגיים ולא היה לו שם משפחה. לאחר מותו נרשם בשם המשפחה הספרדי פאדייה. במהלך חייו נודע רפאל בשמות שונים כגון רפאל דה ליוס (De Leios) או רפאל פטודוס (Patodos).

הוא גודל על ידי אשה אפרו-קובנית, בפרבריה העניים של הוואנה אשר מכרה אותו כילד ליזם ספרדי ממוצא אינדיאני בשם פטריסיו קסטאניו קאפטיו (Castaño Capetillo), תמורת 18 אונקיות זהב, כדי לשמש כמשרת לאמו, אז ככל הנראה הביא קאפטיו את רפאל לבית משפחתו בכפר סופוארטה שבארץ הבסקים. אף על פי שבאירופה העבדות הייתה אסורה, יחסו של קסטאניו לרפאל היה כאל עבד. בפני הרשויות הוא נרשם כ"משרת" והוא לא זכה לשום חינוך, נשלח ללון באורוות וסבל מהשפלות מצד הכפריים.

בסביבות גיל 14–15 נמלט רפאל מבית אדוניו, יש אומרים, אחרי שאיכרים או אולי בנות הבית רצו "להלבין" את עורו בעזרת מברשת סוסים. הוא עבד במחצבות בעיר בילבאו כסוור בנמל, כזמר רחוב, רקדן בבתי הקפה וכסבל בתחנת הרכבת. יום אחד בשנת 1884 פגש רפאל בבר בבילבאו את טוני גרייס, ליצן נווד בריטי^[1] שהתרשם מנתוניו הפיזיים ומכישוריו כרקדן והעסיק אותו כעוזרו ומשרתו תמורת אוכל ומקום לינה ותגמול כספי קטן. גרייס כיכב באותה תקופה בקרקס פרייס במדריד יחד עם השולייה והעוזר שלו, הליצן הפורטוגזי טוניטו (לימים ידוע כ"טוניטוף"). הוא העניק לרפאל את שם הבמה "שוקולד" ושילב אותו בכמה ממופעיו. כך, למשל, בפרודיות של מופעי מינסטרלים מארצות הברית. אולם גרייס לא השקיע הרבה בחינוכו ורפאל הרגיש מתוסכל וברח מגרייס מספר פעמים.

התחלת הקריירה

"שוקולד רוקד בבר", ציור מאת טולוז לוטרק, 1896

שוקולד מצויר - יחד עם פוטיט - בפרסומת לסבון כביסה, 1896

רפאל התחיל להופיע כפעלולן לצידו של גרייס, באוקטובר 1886 בפריז, במסגרת "הקרקס החדש" של ז'וזף אולייר (Oller). הופעתם הבכורה של גרייס, שוקולד ושל טוניטו ב"קרקס החדש" הייתה במערכון "מאלף הסוסים" (Maître de Manège) שבו שנייהם, מכוסים קנווס, גילמו סוס, כששוקולד שיחק את החלק האחורי של הסוס. בשנת 1888, אחרי תקרית שבו שפך רפאל רוטב, בטעות, על שמלת אשתו של גרייס בעת טקס טבילה של בנם, גרייס פיטר אותו^[1].

ליצן אחר, ג'ורג' פוטיט, שכנע את המנהל החדש של הקרקס, ראול דונוואל, להעסיק את שוקולד בלי גרייס, באולם החדש של הקרקס שברחוב סנט אונורה. כישוריו בריקוד ובפנטומימה זכו גם להערכתו של הרקדן, הכוריאוגרף והפנטומימאי אנרי אגוסט. המופע הראשון של שוקולד "חתונתו של שוקולד" זכה להצלחה גדולה. המופע רץ למשך חמש שנים, עם צוות שכלל גם את הליצנים פייראנטוני, קרסטרן וג'רונימו מדראנו. בסוף המופע כל המשתתפים קפצו למים. פנטומימה על מים התאפשרה על ידי אולם חדשני של הקרקס הכולל בריכה.

שוקולד כיכב גם במופע "En Selle pour la Revue" (באוכף למען הרביו)^[2], מופע רביו ופנטומימה, יצירה מאת סירטאק (גבריאל אסטרוק) ואַלוי (ארמן לוי). כמו כן הופיע ב"היפודרום".^[2]

באותן שנים מצא "שוקולד" את אהבת חייו, מארי גרימלדי לבית אקה (Hecquet)‏ (1866–1925), אישה נשואה ואם לשני ילדים, שהתגרשה מבעלה בשנת 1895 כדי לחיות עם הליצן הקובני, ללא קשר נישואים רשמי. רפאל גידל את בנה, אז'ן גרימלדי כמו את בנו. נולדה להם גם בת, סוזן שמתה בילדותה.

הצמד "פוטיט ושוקולד"

הצמד פוטיט ושוקולד בסביבות שנת 1900

בשנת 1895 מיוזמתו של ראול דונוואל, המנהל החדש של "הקרקס החדש" ,צורף רפאל לליצן אנגלי בשם ג'ורג' פוטיט כצמד ליצנים. השניים פעלו בצוותא למשך 15 שנה במופעים קומיים קרקסיים, שגולת הכותרת שלהם הייתה המופע הבורלסקי "וילהלם טל". ההצגה התבססה במידה רבה על תפקידו של שוקולד כשחור "שעיר לעזאזל" ילדותי וטיפש המקבל מכות, בהתאם לסטריאוטיפים על שחורים הנפוצים בקרב הקהל הלבן. מצד שני, נכנס תפקידו לקטגוריה של הליצנים הקרויים "אוגוסט", הלבושים בדרך כלל באדום והעומדים בניגוד לליצנים הידועים כ"ליצנים לבנים", הלבושים בלבן. שוקולד כשלעצמו היה לבוש בדרך כלל בז'קט אדום, נעל נעליים נוצצות, גרבי משי, אברקיים מסאטן, עניבה לבנה וכובע צילינדר על ראשו. לפעמים חבש גם כובע באולר או רבע קש^[1]. עם זאת עשה שוקולד מאמצים להיאבק בסטריאוטיפ, לשכלל את מיומנויותיו ולגוון את תפקידיו. בשנת 1901 הפך לפופולרי ביטויו "je suis Chocolat" - "אני שוקולד" במובן של "אכלתי אותה".

הסופר ז'אן קוקטו נזכר ב-"בדיוקנאות מזכרת" Portraits souvenir (1984):

מה שהיה יפה, היה הקרקס; היו אז פוטיט ושוקולד; פוטיט היה כמו דוכסית מטורפת ושוקולד - הכושי שקיבל סטירות.

הצמד פוטיטי ושוקולד בעת המערכון "העכביש", באיור צבעוני מאת רנה ונסאן, בסביבות שנת 1900

בשנת 1905 הקרקס החדש לא חידש את החוזה עם השניים. שיא הקריירה של הצמד התרחש לעומת זאת במופעי הרביו של המועדון פולי ברז'ר עד שה"מספרים" שלהם הפכו למיושנים ולא עמדו בתחרות. מאמריקה הגיעו לצרפת גיבורי תרבות שחורים נוספים כמו רקדני ריקודי ה-Cake walk.

בשנת 1909 חזר הצמד לקרקס החדש עם המופע "Chocolat aviateur" (שוקולד טייס) של אנרי מורו. הצגת הבכורה ב-30 באוקטובר 1909 זכתה להצלחה. ב-19 בנובמבר בכתבה של הסופר והעיתונאי פייר מיל בעיתון "טיימס" בלונדון נכתב בטעות ששוקולד מת. למחרת תיקן העיתון את הטעות ופרסם מכתב מאת רפאל, עליו הופיע באופן מוזר התאריך 17 בנובמבר: ב-1910 פוטיט ושוקולד נפרדו כשאנדרה אנטואן, מנהל תיאטרון אודיאון, בחר בפוטיט עבור תפקיד הליצן במחזה "רומיאו ויוליה". הם הודיעו על פרידתם בפני הקהל:

פוטיט: אני הולך לשחק רומיאו באודיאון!

שוקולד: ככה? אני אשחק אותלו ב"קומדי פראנסז"!

שנותיו האחרונות

אחרי פרידתם המשיכו שוקולד ופוטיט את דרכם לבדם. שוקולד חיפש את פרנסתו כשחקן וב-1910 פנה לפירמן ז'מייה, מנהל התיאטרון אנטואן, לשחק את התפקיד של משה במערכון מאת אדמון גירו. אולם לא שלט טוב בשפה הצרפתית והתקשה לדקלם טקסטים ארוכים. עם זאת הועסק באותה שנה בקרקס מטרופול ב"רביו בורלסק" מאת פוטיט ,זה חיקה את קרולין אוטרו. חזר כליצן יחד עם בנו המאומץ אז'ן גרימלדי (1891–1934) במופע "טאבלט ושוקולד"^[3] בשנות ה-1920 השיג אז'ן הצלחה מסוימת כליצן וב-1921 הופיע במופעים לשעבר של אביו, יחד עם בנו של ג'ורג' פוטיט. שוקולד עשה סיורים באזורי הספר, התחיל להופיע בפני ילדים בבתי חולים והיה על ידי כך אחד מחלוצי הליצנות הרפואית (גלותרפיה). אחרי מות בתו משחפת בגיל 19, שקע שוקולד באלכוהוליזם ודיכאון. עבד בחלק מלהקת הקרקס ראנסי. בעת סיור מופעים עם להקה זו, יחד עם ג'ורג' פוטיט ועם בוב או'קונור, נפטר שוקולד באופן פתאומי בחדרו במלון בעיר בורדו מהתקף לב, בגיל 49^[3]. הובא לקבורה בבית הקברות הפרוטסטנטי של בורדו, כשנרשם בשם "רפאל פאדייה".

פילמוגרפיה

• אפריל 1896 - Guillaume Tell - היה אחד משלושת הסרטונים שנקראו "פוטו-ציורי אנימציה" (Photo-Peintures animées) שערך הממציא הצרפתי אמיל רנו עבור התיאטרון האופטי.

מצלם את המערכון "וילהלם טל" שהוצג בקרקס החדש. מקום ההפקה היה הסטודיו של הצייר אנרי מנסייה ברחוב פטי ברובע התשעה עשר של פריז. אחרי שהוצג בפני מועצת המנהלים של מוזיאון גרוון ב-13 במאי 1896, הוקרן בפני קהל בין אוגוסט 1896 למרץ 1900. המוזיקה הולחנה ונוגנה בזמן אמת בעת ההקרנה על ידי הפסנתרן גסטון פולן (Paulin).

הסדרה "פוטיט ושוקולד" של האחים אוגוסט ולואי לומייר כללה שישה סרטוני ראינוע: "מתאגרפים" (Boxeurs), "לוליינים על הכיסא" (Acrobates sur la chaise), "כיסא נדנדה" (Chaise en bascule), "וילהלם טל" (Guillaume Tell), "השוטר" (Le policeman) ו"מותו של שוקולד" (La mort de Chocolat).

Phono-Cinéma-Théâtre - סרטונים של קולנוע של פול דקוביל (Paul Decauville) כללו את L'Entrée des échasses (כניסת הקביים) ו-Guillaume Tell (וילהלם טל) - זה היה המופע הראשון של קולנוע מדבר.

איקונוגרפיה

דמויותיהם של פוטיט ושוקולד שימשו למודעות פרסום - לשוקולדים של פליקס פוטן, לצמיגים של חברת מישלן וכו'. הופיעו גם בפרסומות עבור Le Bon Marché ("לה בון מארשה") - בקטעים מתוך המערכונים Les Petits bouts de bois (חתיכות העץ הקנטות), La Soustraction (החיסור), Le Sourd-muet (החרש -אילם), La Corrida (הקורידה), C'était pour rire (זה היה בצחוק).

"שוקולד" במדיה האמנותית נוספת

אמנות פלסטית

• תחילת שנת 1896 - רפאל "שוקולד" מוצג בתמונה מאת טולוז-לוטרק בעוד רקד בבר. עותק בצבעים של התמונה פורסם בגיליון 73 של המגזין "Rire" (צחוק) ב-28 במרץ 1896.
• תמונה אחרת שלו צוירה על ידי הצייר אדמון אזה (Edmond Heuzé).^[4]

ספרות

• 1907 - הסופר פראן-נואן (Franc-Nohain) פרסם "זכרונותיהם של פוטיט ושוקולד, ליצנים" (Les Mémoires de Footit et Chocolat, clowns) - זכרונות דמיוניים שנועדו ללעוג לצמד האמנים.
• שוקולד מוזכר בפסרה של קולט, "ז'יז'י".

קומיקס

• 2004 - דמותו של שוקולד מופיעה אצל האמן הסרבי גרדימיר סמוג'ה (צרפת-איטליה) בסדרת הקומיקס "קברט המוזות" (Le Cabaret des muses). בקומיקס "Allez Darling" שוקולד מופיע בתפקיד המספר הראשי.

תיאטרון

• 2009 - הקולקטיב " דאז'ה" העוסק בחינוך למודעות לגבי אפליות, יזם מופע על הליצן שוקולד. ב-2016 חקר התיעוד והתגובות של הקהל הקושרים לחייו של שוקולד הוצגו בתערוכה בשם "On l’appelait Chocolat, sur les traces d’un artiste sans nom" (קראו לו שוקולד, בעקבות אמן ללא שם) בחסות עיריית פריז.
• 2012 - מרסל בוזונה (Marcel Bozonnet) יחד עם ההיסטוריון ז'ראר נואריאל (Gérard Noiriel) כתבו מחזה בשם "שוקולד, הליצן הכושי" (Chocolat, clown nègre) שהוצג בתיאטרון בוף דה נור בבימויו של מרסל בוזונה. בתפקיד שוקולד שיחק השחקן הצרפתי ממוצא קמרוני יאן גאאל אלווה (Yann Gaël Elleoué).
• 2012 - המופע "שוקולד בלוס" ( Chocolat blues) על חיי שוקולד בבימוי איזה ארמאן, בכיכובו של גורה דיאחאטה (Gora Diakhaté).

קולנוע

• 1951 - בסצנה האחרונה של הסרט "האמריקאי בפריז" בבימוי וינסנט מינלי ביצע ג'ין קלי ריקוד המבוסס על תנועות של רפאל "שוקולד" רוקד גפי שהופיע בתמונה מאת טולוז לוטרק.
• 1952 - בסרט "מולן רוז'" בבימוי ג'ון יוסטון גילם רופרט ג'ון את שוקולד.
• 2001 - בסרט "מולין רוז'" בבימוי באז לורמן, דה אוביה אופאריי משחק את תפקידו של שוקולד.
• סמיה שאלה ותיירי לקלר - סרט תיעודי על תהליך יצירת המחזה "שוקולד הליצן הכושי".
• 2015 - הסרט הביוגרפי-עלילתי "שוקולד" בבימויו של רושדי זם - על חיי הצמד שוקולד ופוטיט. בתפקיד שוקולד שיחק עומאר סי (Omar Sy) ובתפקיד ג'ורג' פוטיט - גיימס תיירה (James Thierrée), נכד של צ'ארלי צ'פלין.^[5]
• ז'ודית סיבוני ביימה סרט תיעודי בשם "שוקולד, סיפור של צחוק" המוקדש לסיפורו של שוקולד, וגם של שלקנים וקומיקאים שחורים צרפתים שבאו אחריו.
• גם בסרט "דילילי בפריז" מוצג שוקולד בצורה המזכירה את הדמות בתמונה משנת 1896 מאת טולוז לוטרק.

הנצחה

• ב-20 בינואר 2016 - נחנכה על ידי ראש העיר פריז, אן אידלגו, לוחית זיכרון על חזית מלון "מנדרן אוריינטל" בפריז ברחוב סנט אונורה 251 במקום שבו נמצא בעבר "הקרקס החדש". בלוחית מצוין: "בקרקס החדש, רפאל פאדייה הקרוי 'שוקולד' (בערך 1868–1917) וג'ורג' פוטיט (1864–1921) המציאו את הקומדיה הליצנית המשוחקת על ידי הליצן הלבן והאוגוסט".
• בבית הקברות הפרוטסטנטי של העיר בורדו זוהה שמו של שוקולד בפנקסי המקום. אחד משבילי בית הקברות קיבל את שמו ושלט הוצב על מקום קבורתו. ב־6 בפברואר 2016 על אחת החומות של בית הקברות נחנכה לוחית זיכרון על ידי השחקנית פירמין רישאר.

לקריאה נוספת

• Gérard Noiriel, Chocolat, clown nègre: l'histoire oubliée du premier artiste noir de la scène française, Bayard, 2012
  (ז'ראר נואריאל - "שוקולד, ליצן שחור: הסיפור הנשכח של האמן השחור הראשון של הבמה הצרפתית")
• Gérard Noiriel, Chocoalt — La véritable histoire d'un clown sans nom (Montrouge, Editions Bayard, 2016) — ISBN 978-2-227-48617-1
• Laurence Senelick - art. Foottit and Chocolat, in The Cambridge Guide to Theatre (ed.Martin Banham) 1992 p.356
• Jon Davison - Clown:Readings in Theatre Practice Palgrave Macmillan, NY 2013
• Tristan Rémy, Les Clowns (Paris, Bernard Grasset, 1945 — reprinted in 2002) — ISBN 2-246-64022-9

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שוקולד בוויקישיתוף

• שוקולד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אוגוסט: הגדרה, באתר Circus Parade Dominique Denis - Auguste - définition 25.4.2018 (בצרפתית)
• José Antonio Diaz, El primer payaso negro... era de Bilbao.El Mundo, Madrid 12/1/2016 (בספרדית)
• Nicolas Michel - Ce qui est vrai et ce qui est faux dans Chocolat, le film de Roschdy Zem, במגזין Jeune Afrique, מהו אמת ומה לא נכון ב"שוקולד", הסרט של רושדי זם, 29 בינואר 2016 (בצרפתית)
• שוקולד, באתר Circopedia

הערות שוליים

1. Jon Davison עמ' 71
2. L.Senelick
3. D.Jando
4. ציור מאת אזה
5. ישי קיצ'לס, סרט מתוק־מריר, באתר ישראל היום, 25 באפריל 2016