| |||
טירת ראדאי | |||
מדינה | הונגריה | ||
---|---|---|---|
חבל | מרכז הונגריה | ||
מחוז | פשט | ||
נפה | נפת גדלה | ||
שטח | 43.63 קמ"ר | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 17,377 (1 בינואר 2024) | ||
קואורדינטות | 47°29′28″N 19°20′31″E / 47.491111111111°N 19.341944444444°E | ||
אזור זמן | UTC +1 | ||
http://www.pecel.hu/ | |||
פֵּצֶל (בהונגרית: Pécel) היא עיר במחוז בפשט, בנפת גדלה, במרחב הכלכלי והעיסקי של העיר בודפשט. בעיר חיה קהילה יהודית עד להרצחם של מרבית יהודי הכפר בשואת יהודי הונגריה.
פצל ממוקמת בחלק הצפון מערבי של גבעות גדלה. בכיוון מערב הוא רובע 17 של בודפשט, במזרח שיישאפ בצפון-מזרח אישאסג בצפון-מערב נאג'טארצ'ה, ובמדרום גובלת במגלוד.
במכונית:
ברכבת בקו הרכבת בודפשט - הטוון ובאוטובוס בקו 169E, שעובר בין בודפשט כיכר ארשווזיר (Örs vezér tere) ומגיע עד פיצל.
אזור פצל, כפי שמעידים הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו על גבולה, היה מיושב כבר הרבה לפני הספירה. בחלקו הפנימי של היישוב, בין השאר, נמצא קבר עם שלד מתקופת אבן ומתקופת הנחושת, בית קברות של כדים נמצא מתקופת הברונזה ב"גבעת הטירה" (Várhegy). בזמן כיבוש הונגריה על ידי השבטים ההונגרים היישוב היה בגבול הדרומי של האוכלוסייה הסלאבית המקומית. מבנה הכפר התגבש והתייצב במאה ה-11 ושבט טריאן התיישב באזור ואחריו החלה פעולת התיישבות מתוכננת ומסודרת. בדיוק אז הואץ תהליך ההתנצרות של המדיארים. האזכור המתועד הראשון של היישוב מופיע בשמו המשפחתי של דמטר פיצלי, שופט ששירת במחוז פשט בשנת 1335. בית הספר הראשון בעיר נוסד בשנת 1345.
במאה ה-14 היישוב היה נחלתם של תושבי פיצל שלא היו מקומיים. באותה תקופה כבר פעלו כמה טחנות מים על הנחל ראקוש. בין השנים 1647 לבין 1683, היישוב היה איש אחד, לא היה מיושב בשנת 1686 והוקם מחדש משנת1689. בשנת 1715 26, בשנת 1728 71, בשנת 1744 62, בשנת 1760 כבר נרשמו 147 משפחות משלמות מס. פיצל היה כפר קלוויניסטי משנת 1675, המטיף הראשון שלו היה פאל ואצי.
רישום הלידה בכפר החל בשנת 1719. משנת 1841 נחשב פיצל לכפר גדול עם פקיד מנהל עצמאי. אוכלוסיית הכפר בשנת 1856 הייתה 1,881 ובשנת 1870 הייתה 2,206. קו הרכבת בודפשט - הטוון - שלגוטריאן העובר דרך עמק הראקוש נפתח בשנת 1867, ואחר כך נפתח קו הטוון - מישקולץ בשנת 1870, יצר קשר עם הבירה ועם חלקים שונים של הארץ וסלל את הדרך להתפתחות דינמית של היישוב. בשנת 1894 היו ביישוב 46 בעלי מלאכה ו-24 סוחרים. פיצל איבד את מעמדו כעיר באמצע המאה ה-19, והוא שב אליו בשנת 1996.
שמו של פצל - על פי הידע המדעי הנוכחי - נגזר משם אישי עם שם הונגרי דומה. השם הגברי הבסיסי ממוצא גרמני - פצלי, פצילי, פזילי - הופיע לראשונה במהדורת הדיפלומה ההונגרית בשנת 1152. דיולה פאולר, היסטוריון משמעותי של המאה ה-20, כינה את שמו ביצירתו "תולדות האומה ההונגרית" כפציל שהיה היועץ הראשי של פטר, מלך הונגריה, אך לא הוכיח את טענתו די הצורך. קארוי גלגוצי נולד מחמולת פץ. כך זה נקרא בשם זה כבר בשנת 1338, ובשנת 1408, יחד עם מגלוד, היישוב היה נחלתם של חמולת פץ וחמולת הרטיאני. על פי המחקר העדכני ביותר - המבוסס על עבודתו של ההיסטוריון המקומי יוז'ף יוהאס - שם המקום של פיצל נובע בבירור מהמונח המורכב הסלאבי "חמשה כפרים" (Pet cel). הוא הוכיח זאת באמצעות הגדרת מיקומם של חמשת הכפרים מימי הביניים.
ג'רג' פאי (György Fáy) בנה את הטירה שלו בסגנון אקלקטי בסביבות 1910, שנשלט על ידי אלמנטים נאו-בארוקיים. הגמלון מעוטר בסמל מגן הנשק של משפחת פאי. הבניין הוסב לבית ספר חקלאי לאחר מלחמת העולם השנייה.
פאל ראדאי, הדיפלומט של פרנץ ראקוצי בנה את אחוזתו בין השנים 1722–1730, ובנו, גדעון ראדאי, הרחיב לטירה בארוקית בין השנים 1755 ל־1774. עקב הבעיות הכלכליות של המשפחה בשנת 1872 הוכרז על מכירה פומבית ב-30 בדצמבר. אז היא הפכה לנחלת משפחת קלצ'ני, אך מצבה המשיך להידרדר. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא שוחזר על ידי MÁV (הרכבת של הונגריה) ושימש כבית חולים. בשנת 1998 העביר אותו MÁV לידי אפוטרופוס המונומנטים של המדינה. ציורי הקיר שוחזרו על ידי מרגיט הרשטי ואנדריאה הופר. בטירה ניתן עדיין לבקר היום.
הכנסייה הקלוויניסטית נבנתה במאה ה-18 ושופצה לאחרונה בשנת 2007. זהו בניין שמור, הממוקם בסמוך לטירת ראדאי.
יהודים ראשונים התיישבו בפצל במחצית הראשונה של המאה ה-18. הם עסקו בעיקר במסחר זעיר. בתחילה הקהילה הייתה עצמאית, אולם כשירד מספר חבריה נעשתה כפופה לקהילת גדלה. במקום פעלו אגודות צדקה, בית כנסת ובית ספר.
בשנת 1942 גויסו צעירים יהודים מהעיר ל"פלוגות עבודה", נשלחו לחזית, בעיקר לעבודות פירוק מוקשים, ורובם נספו.
באפריל 1944, כמה שבועות לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, נשלחו יהודי העיירה לגטו שהוקם בעיירה הסמוכה ראקושקרסטור (Rákoskeresztúr) ושוכנו ברפת מקומית. אלו שנמצאו כשירים לעבודה גויסו לעבודות כפייה והועברו למחנה אחר. כעבור שבועות מספר הגיעו למקום חיילי הז'אנדרמריה ההונגרית והחרימו את כספם ותעודותיהם. האמידים מביניהם נחקרו תוך עינויים על מנת לגלות היכן הטמינו את רכושם. לאחר החקירה הובלו היהודים ברכבות לעיר הטוון, שם הוחזקו תחת כיפת השמיים והועסקו בעבודות שונות ליד תחנת הרכבת. כעבור ארבעה ימים שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ.[1]
לאחר המלחמה חזרו לפצל ניצולים מעטים, עם יהודים מיישובי הסביבה ניסו לשקם את חיי הקהילה. תוך כמה שנים עזבו כולם את המקום ובשנת 1950 בוטלה הקהילה רשמית.