אברהם ריביקוף
 | |||||
| אברהם ריביקוף | |||||
| לידה |
9 באפריל 1910 ניו בריטיין שבקונטיקט | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 1998 (בגיל 87) ריברדייל שבברונקס | ||||
| מדינה | ארצות הברית | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| בת זוג | רות סיגל (1931 - 1988) | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
אברהם אלכסנדר ריביקוף (באנגלית: Abraham Alexander Ribicoff; 9 באפריל 1910 - 22 בפברואר 1998) היה פוליטיקאי יהודי-אמריקאי, חבר המפלגה הדמוקרטית. ריביקוף שירת כחבר בית הנבחרים האמריקאי וכסנאטור מטעם מדינת קונטיקט, וכן כמושל המדינה. בנוסף, כיהן כמזכיר הבריאות, החינוך והרווחה בממשלו של ג'ון פיצג'רלד קנדי. ריביקוף הוא המושל היהודי הראשון, ונכון להיום גם היחיד, בהיסטוריה של קונטיקט.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ריביקוף נולד בניו בריטיין שבקונטיקט לאברהם ריביקוף, שהיה פועל, ואשתו רוז, זוג מהגרים יהודים-פולנים. הוריו, שלא נהנו מממון רב, שמו דגש על חינוך והתעקשו שכל רווחיו של ריביקוף מעבודותיו כנער ייחסכו ללימודיו העתידיים. לאחר שסיים תיכון, עבד כשנה במפעל במטרה להרוויח סכום כסף נוסף למימון לימודיו בקולג'. ב-1928 נרשם ריביקוף לאוניברסיטת ניו יורק, אך לאחר שמונה למנהל אזורי בשיקגו, במסגרת החברה בה עבד, עבר ללמוד משפטים באוניברסיטת שיקגו, שם עבד גם כעורך מגזין המשפטים של האוניברסיטה. ב-1933 סיים בהצלחה לימודי תואר ראשון והתמחה במשרד בהרטפורד. לאחר מכן פתח משרד משלו, תחילה בעיירה קנזיגטון שבקונטיקט, ומשם בחזרה להרטפורד.
ב-28 ביוני 1931 נישא ריביקוף לרות לבית סיגל, ממנה נולדו לו לימים שני ילדים.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף שנות ה-30 החל ריביקוף להתעניין בפוליטיקה, ובתחילת הקריירה שלו נחשב לבן חסותו של יו"ר המפלגה הדמוקרטית, ג'ון מורן ביילי. הוא כיהן בפרלמנט של קונטיקט מ-1938 עד 1943. בשנים 1941-1943 ו-1945-1947 כיהן כשופט בית המשפט המשטרתי של הרטפורד.
הוא כיהן מטעם המפלגה הדמוקרטית בקונגרס ה-81 ובקונגרס ה-82, מ-1949 עד 1953. במהלך כהונתו ישב בוועדת החוץ של הקונגרס, ובאופן כללי תמך במדיניות הפנים והחוץ של ממשל טרומן. על אף היותו ליברלי, באחת ההצבעות התנגד ריביקוף להקצבת 32 מיליון דולר לבניית סכר באנפילד שבקונטיקט, בטענה כי עדיף להעביר את הכסף לצבא או ליוזמות כמו תוכנית מרשל.
מושל וחבר קבינט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1952 ניסה ריביקוף להיבחר לסנאט אך הפסיד לפרסקוט בוש הרפובליקני. בעקבות ההפסד וסוף כהונתו בבית הנבחרים חזר לעבודתו המשפטית, אולם לאחר שנתיים החליט לחזור לפוליטיקה ורץ למשרת מושל קונטיקט בהתמודדות מול ג'ון דייוויס לודג'. ריביקוף ניצח במעט יותר מ-3000 קולות וכיהן כמושל מ-1955 עד 1961. בתחילת כהונתו כמושל היה עליו למעשה לבנות את המדינה מחדש לאחר גל שיטפונות שאירע ב-1955 והיה נושא הדגל של המאמץ הדו-מפלגתי לשיקום האזורים הפגועים. בעקבות הטיפול המוצלח במשבר הגדיל ריביקוף את תקציב החינוך והרווחה של המדינה. בנוסף, תמך בשינוי בחוקת קונטיקט לפיו הרשויות העירוניות יקבלו סמכויות מורחבות. מכשעמד לבחירה מחודשת ב-1958 נבחר בקלות לקדנציה שנייה והחל להיות מעורב גם בפוליטיקה ברמה הארצית.
ריביקוף היה חבר קרוב של ג'ון פיצג'רלד קנדי ותמך במועמדתו לסגן הנשיא בוועידת המפלגה הדמוקרטית ב-1956, והיה אחד הראשונים לתמוך במועמדותו לנשיאות ב-1960. כשנבחר קנדי לנשיא, הוא הציע לריביקוף מגוון של עמדות מפתח בממשלו. ריביקוף דחה את תפקיד התובע הכללי ובחר בתפקיד מזכיר הבריאות, החינוך והרווחה. בתפקיד זה הוביל ריביקוף רפורמה בחוק הביטוח הלאומי משנת 1935, שהקלה הדרישות ממשפחות בעלות ילדים מוגבלים לקבל מימון מהקונגרס. מנגד, נכשל ריביקוף בניסיונו להעביר חוקים בעד הרחבת התמיכה בבתי ספר ובתי חולים. לדעתו של ריביקוף גודלו של המשרד הפך אותו בלתי אפשרי לניהול, וב-13 ביולי 1962 התפטר מתפקידו.
סנאטור
[עריכת קוד מקור | עריכה]באותה שנה נבחר ריביקוף לסנאט של ארצות הברית, כשלאחר פרישתו של פרסקוט בוש ניצח את המועמד הרפובליקני הוראס סילי-בראון בהתמודדות על המושב בסנאט כשזכה ב-51% מהקולות. הוא כיהן כסנאטור 18 שנה, מה-3 בינואר 1963 עד 3 בינואר 1981.
בספטמבר 1963 פנה ריביקוף, במשותף עם הסנאטור יעקב יעבץ והשופט העליון ארתור גולדברג, לנשיא קנדי בבקשה לבחון אפשרות של התערבות דיפלומטית אמריקנית למען יהדות ברית המועצות [1]. בסוף השנה נרצח הנשיא קנדי ותחתיו הושבע לינדון ג'ונסון לנשיא. בתחילה תמך בתוכניותיו של ג'ונסון, ובראשותן "החברה הגדולה". אך עם ההסלמה במלחמת וייטנאם תקף את הנשיא ואת האופן בו ניהל את המלחמה. ריביקוף האמין כי הכסף שהוקצב למלחמה מונע מימוש תוכניות פנים-ארציות חשובות.
בוועידת המפלגה הדמוקרטית בשנת 1968, במהלך נאום בנוגע לסנאטור ג'ורג' מקגוברן, שרצה לזכות במועמדות המפלגה לנשיאות, אמר ריביקוף כי "אם מקגוברן יהיה נשיא, לא ישתמשו יותר בטקטיקות של הגסטאפו ברחובות שיקגו", ובתגובה זכה למחיאות כפיים סוערות. מיד לאחר מכן התמקדו מצלמות הטלוויזיה בראש עיריית שיקגו, ריצ'רד דיילי, ועל-פי קריאת שפתיו נטען כי אמר "לך תזדיין, יהודי בן זונה".
בשנת 1972 היה ריביקוף אחד מהמדינאים אליהם פנה המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ורג' מקגוברן בבקשה להחליף את תומאס איגלטון כמועמד לתפקיד סגן הנשיא, לאחר פרישתו של האחרון. ריביקוף סירב בטענה כי אין לו שאיפות לתפקיד חשוב יותר. לבסוף בחר מקגוברן בסרג'נט שריבר. באותה שנה נישא ריביקוף ללואיס מל מאת'רס, בעקבות מותה של אשתו.
בשנת 1977 יזם ריביקוף תוספת לרפורמה במס הכנסה Tax Reform Act of 1976, שלפיה נאסר על חברות אמריקאיות להשתתף בחרם של מדינה זרה על מדינה אחרת, אלא אם ארצות הברית משתתפת אף היא בחרם זה[1].
בתקופתו בנסאט כיהן ריביקוף כיו"ר ועדת הסנאט למבצעים ממשלתיים בקונגרסים ה-94 וה-95, ובמחליפתה, ועדת הסנאט לעניינים ממשלתיים, בקונגרסים ה-95 וה-96.
ג'ו ליברמן, סנאטור מטעם קונטיקט, התמחה במשרדו של ריביקוף, וריצ'רד בלומנטל, אף הוא סנאטור מטעם קונטיקט היה עוזרו.
פטירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1981 פרש ריביקוף מהסנאט. בשנותיו האחרונות סבל ממחלת אלצהיימר וב-1998 נפטר בבית האבות העברי בריברדייל שבברונקס. הוא נקבר בבית הקברות קורנוול.
פרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1969 - "פוליטיקה: הדרך האמריקאית" (Politics: The American Way)
- 1972 - "אמריקה יכולה לעשות זאת!" (America Can Make it!)
- 1972 - "המכונה הרפואית האמריקאית" (The American Medical Machine)
- 1973 - "פטרופוליטיקה והמחסור אמריקאי באנרגיה" (Petropolitics and the American Energy Shortage)
- 1973 - "אסטרטגיה למשא ומתן במסחר הבינלאומי" (A Strategy for International Trade Negotiations)
- UNCTAD IV and the New Diplomacy of Interdependence - 1976
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם ריביקוף, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- אברהם ריביקוף בספריית ג'ון קנדי
- יהודה אוזלבו, יהדות ארצות הברית ומאבקה בחרם נגד ישראל, באתר קרן משפחת רודרמן, דצמבר 2018
- אברהם ריביקוף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מזכירי הבריאות ושירותי האנוש ארצות הברית | ||
|---|---|---|
| מזכירי הבריאות, החינוך והרווחה (1953 - 1980) |
אובטה קאלפ הובי • מריון ב. פולסום • ארתור שרווד פלמינג • אברהם ריביקוף • אנתוני ג'וזף סלברצה • ג'ון ו' גרדנר • וילבור ג. כהן • רוברט פינץ' • אליוט ריצ'רדסון • קספר ויינברגר • פ. דייוויד מתיוס • ג'וזף א. קליפנו • פטרישה רוברטס האריס | 
|
| מזכירי הבריאות ושירותי האנוש (1980 - הווה) |
פטרישה רוברטס האריס • ריצ'רד שוויקר • מרגרט הקלר • אוטיס בוון • לואיס וייד סאליבן • דונה שלאלה • טומי תומפסון • מייק ליוויט • קתלין סבליוס • סילביה מתיוס ברוול • טום פרייס • אלכס אזר • חבייר ביסרה | |