סמל אולנוב | |
מדינה | פולין |
---|---|
פרובינציה | פודקרפצקיה |
תאריך ייסוד | 1616 |
שטח | 8.08 קמ"ר |
אוכלוסייה | |
‑ בעיירה | 1,406 (31 במרץ 2021) |
קואורדינטות | 50°30′00″N 22°16′00″E / 50.5°N 22.266666666667°E |
אזור זמן | UTC +1 |
http://www.ulanow.iap.pl | |
אולנוב (בפולנית: Ulanów, בפי היהודים: אולינוב, ביידיש: אוליאנאוו) היא עיירה במחוז ניסקו בפולין, ובה כ-1,500 תושבים (2009).
בעיירה יש בית ספר תיכון ושתי כנסיות (אחת מהן נשרפה ב-2004 ונפתחה לאחר שיפוצים). אחת הכנסיות הייתה בית כנסת לפני השואה, אך עקב רצח יהודי העיירה בתקופת השואה על ידי הגרמנים, שונה ייעודו של בית הכנסת והוא הפך לכנסייה קתולית. קהילת העיר משתייכת לדיוקסיית לובלין.
בכל שנה בחודש יוני מתקיים בעיירה פסטיבל קיץ ובו טקסים בהם יש דגש על תלבושות מקומיות, שירים וצמחייה, בעיקר פרחים ועצי אורן. במסגרת הפסטיבל מתקיים שיט רפסודות מסורתיות על נהר הסן.
העיירה נוסדה בשנת 1616 על ידי סטניסלב אולין אולינסקייגו (Ulińskiego) במפגש הנהרות סן וטנב (אנ'). במאה ה-17 פעלו במקום סנדלרים וחייטים, והעיירה הייתה מרכז לבתי מלאכה ומספנות.
במאה ה-17 סבלה העיירה מפלישות הטטרים, הקוזקים והשוודים. בסוף המאה ה-18, עם חלוקת פולין, נכללה אולנוב בשטח רוסיה. במלחמת העולם הראשונה נהרסה העיר, ורבים מתושביה היגרו לארצות הברית.
קיומו של בית כנסת בעיירה נזכר כבר בשנת 1672, ונראה שהיהודים היו בין מייסדי העיירה, אך נטבחו בגזרות ת"ח ות"ט. בתחילת המאה ה-18 כיהן כרב הקהילה רבי אליהו ב"ר יעקב, בעל "ברכת אליהו", אשר עסק בקבלה. בשנת 1765 נמנו בעיירה קרוב ל-400 יהודים. יהודי העיירה התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, המזון והעץ. בסוף המאה ה-18 כיהן כרב הקהילה, זמן קצר, "יצחק חריף" (הייזלבק), שהיה מאוחר יותר אב"ד סאמבור.
בתחילת המאה ה-19 כיהן כאב"ד הרב אברהם בן הרב יצחק חריף, מחבר "זרע יצחק" ו"תולדות אברהם". אחריו כיהן כאב"ד הרב גרשון טייכר (בן אחיו של הרב אברהם). הרב גרשון כיהן כרב הקהילה היהודית באולנוב מ-1825 עד פטירתו שם ב-1857. אחריו מילא את מקומו שנים אחדות בנו הרב אליעזר-יצחק טייכר.
בשנים הבאות כיהנו כרבני הקהילה רבי חנינא הורביץ (תרל"ב, 1872 - תרמ"ב, 1882), בנו רבי חיים יעקב (תרמ"ב, 1882 - תרע"ה, 1915), ובנו רבי מרדכי דוד, שנרצח בשואה (תרע"ה, 1915 - תש"ב, 1942). רבנים אלו כיהנו אף באדמו"רות משושלת מעליץ.
בשנת 1905 נערך פוגרום ביהודי העיירה, לאחר שהופצה שמועה לפיה יהודים פגעו בצלב שעמד בצד הדרך. במהלך מלחמת העולם הראשונה פגעו הרוסים ביהודי העיירה בעת נסיגתם ממנה בשנת 1915, תוך הצתת בתיהם וביזת רכוש. בנובמבר 1918 חזרו ונשנו הפרעות ביהודים, ורבים מהם הוכו ונשדדו. לאחר המלחמה, עזבו את העיירה רבים מיהודיה, ולנותרים סייע ארגון הג'וינט.
לפני השואה חיו באולנוב כ-900 יהודים מתוך כ-2,000 תושבים. בתחילת מלחמת העולם השנייה הגיעו לעיירה פליטים יהודים ממערב פולין שנמלטו מפני הצבא הגרמני, ובני הקהילה המקומית התגייסו לעזרתם. ביום 10 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את אולנוב והחלו להתעלל באוכלוסייה היהודית, אך נסוגו, והצבא האדום כבש את העיירה למשך כחודש. בתקופה זו ברחו יהודים רבים מזרחה.
באוקטובר 1939 שבו הגרמנים להחזיק בעיירה, תפסו את דירות היהודים שנמלטו לשטחי ברית המועצות, והחרימו את הרכוש שבהן. כמו כן, התעללו הגרמנים בפומבי ביהודים חרדים, תוך גזיזת זקנים ופיאות. בשלהי 1939 הובאו לעיירה יהודים שגורשו מעיירות וכפרים בסביבתה. בשנת 1940 הוקם בעיירה יודנרט, בראשות משה רייך, אשר עליו הוטל לספק יהודים לעבודות כפייה.
בסוף ינואר 1940 נצטוותה כל האוכלוסייה היהודית בעיירה להתרכז בכיכר השוק, ולאחר התעללות קשה נלקחו הגברים לעבודות כפייה בשיפוץ גשר שנהרס במהלך המלחמה, שבמהלכן נרצחו מספר מהעובדים היהודים.
בינואר 1942 הוקם בעיירה גטו, בו רוכזו כ-1,400 יהודים. באוקטובר 1942, בחג שמחת תורה, גורשו רוב יושבי הגטו לזקליקוב, ומשם גורשו ככל הנראה ביוני 1943 למחנה ההשמדה טרבלינקה. כמה עשרות יהודים ניסו להסתתר ביערות ובכפרי הסביבה, אך רובם המכריע נתפס, והוצא להורג.