בוז'ידאר מליקוביץ'

בוז'ידאר מליקוביץ'
Божидар Маљковић

בוז'ידאר מליקוביץ', 2011
לידה	20 באפריל 1952 (בן 72) אוטוצ'אק שבסרביה
קבוצות כמאמן
1971–1979 1980–1982 1986–1990 1990–1991 1992–1995 1995–1997 1997–1998 1998–2003 2004–2006 2007 2011–2012 2011–2013 2012	אושצ'ה בלגרד רדניצ'קי בלגרד ק.ק ספליט ברצלונה לימוז' פנאתינייקוס ראסינג פריז אוניקאחה מאלגה מועדון הכדורסל ריאל מדריד קאחה לבורל ויטוריה לוקומוטיב קובאן סלובניה צדביטה זאגרב

בוז'ידאר "בוז'ה" מליקוביץ' (Božidar Maljković; בסרבו-קרואטית: Божидар Маљковић; נולד ב-20 באפריל 1952) הוא מאמן כדורסל סרבי, מהמצליחים באירופה בכל הזמנים, זכה באליפויות עם כל אחד ואחד מהמועדונים שאימן. בין היתר זכה בארבע אליפויות יורוליג עם שלוש קבוצות שונות (יוגופלסטיקה ספליט, לימוז' ופנאתינייקוס).

ב-2008 נבחר מליקוביץ' לאחד מ-50 התורמים הגדולים ליורוליג.

שנותיו הראשונות

מליקוביץ' נולד באוטוצ'אק שבאזור ליקה. כשהיה בן שמונה עברה משפחתו לקרליובו ובתקופה זאת קבע שיא עת חצה את הדרך מקרליובו לורנג'ה באנג'ה בפחות מ-30 דקות כשהוא רכוב על אופניים ישנים וחלודים.

הוא החל לשחק כדורסל, בעמדת הקלע. בהעריכו את יכולותיו ככדורסלן אמר מליקוביץ' בתקופה מאוחרת:

הייתה לי קליעה ברמה מספקת, אך הייתי חף מכל יכולות הגנתיות. כמאמן לעולם לא הייתי בוחר בעצמי לאף קבוצה רצינית.

קריירה כמאמן

בסיימו את קריירת המשחק שלו בטרם עת, בגיל 19 בלבד, החל מליקוביץ' מיד לאמן במועדון הכדורסל הקטן, שזה מקרוב נוסד, KK Ušće שבבלגרד. למעשה, מליקוביץ' רשום כאחד מארבעת האנשים שייסדו את המועדון ב-1971, כיוזמה של הרשויות המקומיות הקומוניסטיות של עיריית Novi Beograd. על פי הדיווחים, הזרז להקמת מועדון כדורסל חדש, מבוסס קהילה, היה הרצח המבעית שאירע במשפחה שחיה בשכונת Ušće שבבלגרד כאשר אב רצח את בנו; ההלם ברחבי הקהילה הניע את הרשויות המקומיות להחליט ליצור מועדון כדורסל על מנת לספק לבני הנוער בשכונה משהו לעשות. הרצח בא מיד אחרי שניכרה עלייה בעבריינות בקהילה המקומית של Ušće המונה כ-12,000 תושבים, רובם בני משפחה שזה מקרוב באו של אנשי הצבא העממי היוגוסלבי, מכל רחבי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, מה שרק האיץ את התהליך של הקמת מועדון כדורסל כאמצעי לתיעול האנרגיה של הנוער המקומי לאפיק חיובי.

מליקוביץ', איש צעיר בעצמו, החל לאמן את המועדון בשנת 1971. במקביל לאימון הקבוצה נרשם מליקוביץ' ללימודים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בלגרד, לימודים אותם מעולם לא סיים. על אף העובדה ששגרת המועדון התנהלה בתנאים צנועים ביותר, ללא כל גישה לחדר כושר ועם אימונים שהתבצעו ברובם באוויר הפתוח, בפארק Ušće, עדיין הצליח המועדון להגיע להישגים יפים ולהתקדם בתחרויות השונות.

בהבחינו במסירות ובהתלהבות שהפגין מליקוביץ' במועדון Ušće, הזמין המאמן הראשי ברטיסלב דורדג'ביץ', ב-1979, את מליקוביץ' בן ה-27 להיות עוזרו בקבוצת רדניצ'קי בלגרד, מועדון כדורסל נוסף שמאד בדומה ל-KK Ušće התחיל כפעילות מבוססת קהילה בשכונת Crveni Krst.

רדניצ'קי בלגרד

בהבחינו בכך שרדניצ'קי משחקת בליגה הפדרלית הראשונה (החטיבה העליונה בפירמידת הכדורסל היוגוסלבי), קפץ מליקוביץ' על ההזדמנות. חלפו רק שש שנים מאז ההישג הגדול ביותר של המועדון, אליפות הליגה הלאומית בכדורסל לשנת 1972–1973. בשנים שלאחר השגת התואר המקומי שלהם, התחברו הרכבים שהגיעו להישגים גם בזירה האירופית, כאשר הקבוצה הגיע לחצי גמר גביע אירופה לאלופות בכדורסל (לימים היורוליג) בעונת 1973–1974, ולגמר גביע אירופה למחזיקות גביע לעונת 1976–1977. על אף העובדה שחסתה באופן תמידי בצִלן של שתי הקבוצות הגדולות של העיר, הכוכב האדום בלגרד ופרטיזן בלגרד, הצליחה רדניצ'קי לחצוב לה דרך אל מקום משלה במפת הכדורסל היוגוסלבי ולכונן לה זהות של מועדון קטן השש אלי קרב ומצליח להכות הרבה מעל למשקלו.

בעונתו הראשונה של מליקוביץ' ברדניצ'קי, כעוזרו של דורדג'ביץ', עונת 1979–1980, המועדון סיים עם מאזן של תשעה ניצחונות ו-13 הפסדים, מאזן שמיקם אותו במקום העשירי מתוך 12 קבוצות. בכך נמלטה הקבוצה בעור שיניה מירידה לליגה השנייה. הקבוצה אף חוותה בעיות תקציב חמורות כאשר התומכים שלה, Fabrika odlivaka Beograd שבבעלות המדינה ו-LMK, קיצצו בחסות שהעניקו. בנקודה מסוימת מליקוביץ', שנטש באופן זמני את לימודי המשפטים שלו, אמר כי לא קיבל משכורת במשך חמישה חודשים.

מאבקים כספיים מתמשכים במועדון השפיעו עליו בדרכים שונות, ובקיץ 1980 המאמן הראשי דורדג'ביץ' עזב את הקבוצה. מליקוביץ' הצעיר נתמנה למחליפו כשהוא מודה שזכה בתפקיד "לא כיוון שאיכשהו הייתי המתאים ביותר להוביל את הקבוצה המסוימת הזאת, אלא פשוט כיוון שאף אחד אחר לא רצה את המשֹרה". עונת הבכורה של מליקוביץ' כמאמן ראשי בקבוצה, אשר שיחקה את משחקיה הביתיים ב-Hala sportova (אולם הספורט החדש בבלגרד), לא הביאה כל שיפור להישגי הקבוצה, אשר סיימה את העונה במאזן זהה לזה שהשיגה בעונה שקדמה לה, 9-13, מאזן שהספיק הפעם למקום התשיעי. עם זאת, רדניצ'קי של מליקוביץ' השפיעה באותה העונה באופן ישיר על המרוץ לתואר האליפות, כשניצחה את ציבונה זאגרב ובכך הנחילה לה את הפסדה השלישי באותה עונה, מה שאִפשר לעמיתתה של רדניצ'קי לאולם Hala sportova, פרטיזן בלגרד, לזכות באליפות באמצעות השוואת המאזן שלה לזה של ציבונה, 19-3 והשתלטות על ראשות הטבלה עקב מאזן טוב יותר בקרבות הישירים בין שתי הקבוצות (היה זה בטרם שיטת הפלייאוף נכנסה לשימוש בליגה).

מליקוביץ' נשאר בקבוצה בעונת 1981–1982 והוביל את רדניצ'קי פעם נוספת למאזן המקובל, 9-13.

בסכמו מאוחר יותר את התקופה ברדניצ'קי התבטא מליקוביץ' בטון מאוכזב מעט כשהביע "עצב מסוים שחש כל אותן שנים בשל התחושה שהייתי יכול לעשות יותר עם הקבוצה הזאת, משהו בדומה למה שהצלחתי לעשות עם יוגופלסטיקה מאוחר יותר, אך בקנה מידה קטן יותר, משום שהייתה לנו קבוצה מאוד מוכשרת של שחקנים צעירים לצד מבוגרים יותר".

עוזר מאמן בכוכב האדום בלגרד

עם ניסיון מסוים כמאמן בקורות החיים שלו, פנה מליקוביץ' בקיץ 1982 אל הכוכב האדום בלגרד, שם הצטרף לצוות המאמנים כעוזר למאמן האגדי רנקו זרביצ'ה, בנוסף להובלה של מערכת הנוער של המועדון, בעת ובעונה אחת. מליקוביץ' לקח את המשרה בעיקר בשל הכוח וההשפעה של זרביצ'ה בכדורסל היוגוסלבי ועל אף עצות מעמיתיו שחשו שלקיחת משרת עוזר מאמן לאחר שכבר אימן כמאמן ראשי בליגה הראשונה, תהווה לקיחת צעד לאחור מבחינת הקריירה.

יוגופלסטיקה ספליט

הפריצה הגדולה של מליקוביץ' כמאמן ראשי הגיעה כשאימן את קבוצת יוגופלסטיקה ספליט, לשם הגיע על פי המלצתו של אלכסנדר ניקוליץ', בתחילת קיץ 1986. עוזר המאמן הצעיר לא היווה את הבחירה הראשונה של המועדון, שחשק למעשה בשירותיו של ולאדו דורוביץ', הסחורה החמה ביותר בשוק המאמנים היוגוסלבי לאחר שזה עתה הוביל את מועדון הכדורסל זאדאר לאליפות הליגה. דורוביץ' הנחשק דחה את הצעת ספליט להתמנות למאמנו הראשי של המועדון ובחר במקום זאת בהצעה של הכוכב האדום בלגרד ולאחר חיזור אחר כמה מועמדים נוספים, פנתה לבסוף יוגופלסטיקה למליקוביץ' שנענה להצעה בשמחה.

המינוי של מאמן ראשי צעיר שטרם הוכיח את עצמו לא עבר בספליט ללא מבקרים, כולל מצִדו של הסנטר בן ה-19, דינו ראדג'ה, אשר דיבר בפתיחות עם העיתונות אודות חוסר שביעות רצונו מהעסקתו של מליקוביץ', אשר לדעת השחקנים הצעירים "חסר ניסיון כמאמן ראשי". ולא היה זה רק ראדג'ה שהטיל ספק בהמלצות שהביא איתו מליקוביץ' לתפקיד, משום שהקונצנזוס השקט באותו הזמן סביב ספליט היה שיוגופלסטיקה היא חוליה חזקה, עמוסה בכישרונות צעירים וככזו, זקוקה למאמן מנוסה שיספק מנהיגות, לא מישהו שעדיין לומד את מלאכתו.

יוגופלסטיקה סיימה את עונת הליגה של 1985–1986 במקום השישי, מחוץ לארבע הקבוצות שהעפילו לפלייאוף, בעקבות קמפיין סוער שהחל עם סלבקו טרניניץ' כמאמן ראשי, בטרם פוטר בשל תוצאות מוקדמות גרועות והוחלף על ידי זוראן סלבניץ'. סלבניץ' חסר הדאגות יזם בדיקה קפדנית ושיפוץ של החוליה, על ידי הבאת שחקנים צעירים לקבוצה הראשונה, בכלל זה שחקן בעל פוטנציאל גדול – טוני קוקוץ' בן ה-17, סמול פורוורד שהיה מיומן לשחק בכל עמדה אחרת – והעניק להם חופש רב יותר על המגרש. תוצאתן של רפורמות אלו הייתה שיוגופלסטיקה סיימה את העונה במאזן של 12 ניצחונות ועשרה הפסדים, מאזן שהצמיד אותה לסיבנקה ולפרטיזן. עם זאת, בשל מאזן נחות בהתמודדויות הישירות מול שתי הקבוצות הללו, מוקמה יוגופלסטיקה במקום השישי, מחוץ לפלייאוף. על אף השיפור הברור מאז הגעתו, עזב סלבניץ' את הקבוצה בכל זאת בסוף אותה העונה.

1986–1987: בניית אלופה עתידית

המאמן מליקוביץ' הצעיר, בן 34 באותה העת, לקח לידיו את היחידה הצעירה, עם קוקוץ' וראדג'ה כנכסים העיקריים שלו. שחקנים מבטיחים אחרים בקבוצה כללו את הקלע בן ה-20, ולימיר פראסוביץ' ואת הסנטר בן ה-22, גוראן סובין. מספר שחקנים מבוגרים יותר עזבו את המועדון באותו הקיץ, ביניהם איביצ'ה דוקאן. הרכש היחיד שביצע מליקוביץ' אשר היה בעל חשיבות, היה זה של הרכז זוראן סרטנוביץ' בן ה-22 שעבר מהכוכב האדום בלגרד, שם לא קיבל הזדמנות ראויה כגיבוי לשחקן הנבחרת הלאומית זוראן רדוביץ'. מליקוביץ' הכיר היטב את השחקן והיה ער לסיטואציה בה היה השחקן נתון בכוכב האדום, לאחר שנה בה אימן אותו שם. מתוך חיבה לתכונות האישיות של סרטנוביץ' ואמונה בכישורי הכדורסל שלו, החליט מליקוביץ' לתת לו הזדמנות על ידי הבאתו והפיכתו לפליימייקר הראשי של הקבוצה, כשבדמיונו הוא רואה את תפקידו של סרטנוביץ' בקבוצה כמחלק הראשי של הכדורים בהתקפה לקוקוץ' וראדג'ה. לאחר הבאתו של סרטנוביץ' לקבוצה, נמתחה ביקורת על המהלך בקרב הנהלת המועדון, שפשוט לא הכירה את השחקן וקיוותה שיובא לקבוצה שחקן בעל שם מבוסס.

תחת חסותו של פרופסור ניקוליץ' בן ה-62, אשר סיים את קריירת האימון שלו וכעת שימש כיועץ למאמנים, ניגש מליקוביץ' לעיצוב כישרון הכדורסל הגס והברור ששיקפה היחידה הצעירה הזו. בראיונות לכלי התקשורת המקומיים, זיהה מליקוביץ' מחסור במבנה משחק מוכר כבעיה עליה היה רוצה שקבוצתו תתגבר. לשם כך, ובניגוד מוחלט לדרך פעולתו של המאמן הקודם סלבניץ', התעקש מליקוביץ' על משמעת קפדנית, כמו גם על אימונים תכופים ומתישים, בהאמינו שהיקפה הכביר של העבודה שהושקעה, בסופו של דבר תניב תוצאות עבור יוגופלסטיקה, כנגד יריבותיה האימתניות לליגה היוגוסלבית דוגמת אלופת אירופה המכהנת ציבונה זאגרב, בהובלת דראז'ן פטרוביץ' בן ה-22, אלופת הליגה המכהנת, מועדון הכדורסל זאדאר, פרטיזן בלגרד הצעירה והמבטיחה, והכוכב האדום בלגרד המנוסה.

עונתו הראשונה של מליקוביץ' כמאמן כבר סיפקה סימנים מעודדים, כאשר יוגופלסטיקה סיימה את הליגה הרגילה במאזן של 15 ניצחונות אל מול שבעה הפסדים, מאזן שהספיק לה כדי להתמקם במקום השלישי (אחרי ציבונה עם מאזן של 22-0 ופרטיזן עם 18-4) ולהעפיל לפלייאוף. בחצי גמר הפלייאוף בסדרת הטוב משלושה הפסידה יוגופלסטיקה 1-2 לפרטיזן, שהובלה על ידי המאמן דושקו ווז'וסביץ' ושחקניו המוכשרים והצעירים ולאדה דיבאץ, אלכסנדר ג'ורג'ביץ' וזרקו פספלי. במובנים רבים היוו שתי הקבוצות השתקפות האחת של רעותה – לשתיהן היו מאמנים צעירים שלקחו לידיהם את קבוצותיהם בקיץ 1986, כשלשתי הקבוצות יש גם סגל הכולל מגוון של צעירים מוכשרים. מליקוביץ' ויוגופלסטיקה הפסידו בקרב זה לפרטיזן של ווז'וסביץ', אך לימים התברר שהיה זה רק הקרב הראשון מרבים, בשנים הבאות.

1987–1988: זכייה בליגה היוגוסלבית

במהלך הקיץ שבא בתום עונת 1987, זיהה מליקוביץ' צורך בניסיון רב יותר בסגל השחקנים, על מנת להגיע להישגי פלייאוף מרשימים יותר. לשם כך הביא מליקוביץ' את דושקו איבאנוביץ', סמול פורוורד מנוסה מבודוצ'נוסט פודגוריצה, בן כמעט 30. כוכבי יוגופלסטיקה הצעירים, קוקוץ' וראדג'ה, נבחרו על ידי מאמן נבחרת יוגוסלביה בכדורסל קרסימיר קוסיץ' להשתתף באליפות אירופה בכדורסל 1987 בה זכתה יוגוסלביה במדליית ארד לאחר הפסד לנבחרת יוון בכדורסל בחצי הגמר. מאוחר יותר באותו הקיץ נקראו השניים להשתתף שוב בנבחרת הלאומית, הפעם לנבחרת הלאומית לבני 19 ומטה, שאומנה אז בידי סבטיסלב פשיץ' והשתתפה באליפות העולם לנבחרות עד גיל 19 שהתקיימה בבורמיו שבאיטליה. נבחרת הנוער היוגוסלבית העבירה את מתחרותיה תחת מכבש, בכלל זה את הנבחרת האמריקאית, מולה קלע קוקוץ' 11 שלשות מ-12 ניסיונות. בחזרה לספליט, עם פתיחת העונה בסתיו, קוקוץ' וראדג'ה שפעו ביטחון והפגינו כושר מצוין. יוגופלסטיקה התחילה את העונה בצורה מצוינת כאשר ניצחונותיה בליגה היוגוסלבית נערמים זה על גבי זה. במקביל, בגביע קוראץ' העפילה הקבוצה בקלות לבית רבע הגמר בו התמודדה מול Club Baloncesto Zaragoza, הפועל תל אביב ופלקנסטרו קאנטו. יוגופלסטיקה הפסידה בכל שלושת משחקי החוץ שלה, מה שהביא לכך שסיימה במאזן 3-3 שלא הספיק להעפלה לחצי הגמר. בחזרה לזירת הליגה המקומית, המשיכה יוגופלסטיקה את ריצתה בדרכה לסיים את הליגה במאזן של 21 ניצחונות למול הפסד בודד.

עונת 1989–1990

במהלך הקיץ שבא לאחר סיום עונת 1989, מליקוביץ' ומנכ"ל המועדון, יוסיפ ביליץ', ניצבו בפני משבר ביחס למעמדו של דינו ראדג'ה, לאחר שהסנטר הצעיר נבחר בדראפט ה-NBA בסוף יוני, על ידי הבוסטון סלטיקס. לראדג'ה בן ה-22 היה חוזה עם יוגופלסטיקה עד שנת 1992, אך הוא הביע רצון לעזוב לבוסטון באופן מיידי, "אם ההצעה הכספית טובה", אך ראשי המועדון היו נחושים בדעתם שלא לשחרר אותו. מליקוביץ' אף קרא בפומבי להתאחדות הכדורסל היוגוסלבית לאמץ "מדיניות הגנתית" המונעת משחקנים בני פחות מ-26 לעבור לקבוצות NBA. לאחר מספר שבועות של התנצחויות על מעמדו, ניסה ראדג'ה לכופף את ידה של יוגופלסטיקה באופן חד צדדי – נסיעה לארצות הברית וחתימה על חוזה לשנה אחת עם הסלטיקס, תמורת 500 אלף דולר אמריקאי, על פי הדיווחים. כך או אחרת, מכיוון שיוגופלסטיקה ראתה את המצב כמקרה מובהק של הסגת גבול ו"ציד בלתי חוקי" מצד בוסטון סלטיקס ומנכ"לה יאן וולק, לא התכוונה הקבוצה היוגוסלבית לוותר על שירותיו של ראדג'ה ללא מאבק משפטי. יוגופלסטיקה לקחה את המקרה לבית משפט אמריקאי שבסוף ספטמבר פסק לטובת הקבוצה היוגוסלבית ואסר על ראדג'ה לשחק בסלטיקס ובכך אילץ אותו להשיג הסכם כלשהו עם יוגופלסטיקה. באמצע הסאגה עם ראדג'ה, ומבלי שיידע את תוצאותיה, הוציא מליקוביץ' לפועל תוכנית מגירה באמצעות הבאתו של זוראן סאביץ' בן ה-22, בעל היכולות לשחק הן כסנטר, הן כפאואר פורוורד, מקבוצתו, צ'ליק זניקה. כמו כן הביא מליקוביץ' את הרכז פטר נאומוסקי ואת הפאואר פורוורד אראמיס נאגליץ'.

בפתיחת העונה החדשה, כאלופת אירופה המכהנת, הוזמנה קבוצתו של מליקוביץ' להשתתף באליפות מקדונלד'ס שהתקיימה באותה השנה בסוף אוקטובר ברומא. לפני הטורניר הוצג מליקוביץ' כזוכה בתואר מאמן השנה. הטורניר הידידותי גם היווה את הזדמנותו הראשונה של מליקוביץ' לאמן נגד קבוצת NBA, כשיוגופלסטיקה מציגה עמידה עיקשת נגד דנוור נאגטס בראשותו של המאמן דאג מו ושחקניו, ביניהם הגארד פאט ליוור ווולטר דייוויס הוותיק, כשבסופו של דבר מפסידה יוגופלסטיקה 129-135.

ברצלונה

לאחר ארבע עונות מרשימות בספליט הפך מליקוביץ' לאחד המאמנים המבוקשים באירופה. הוא קיבל את הצעתו של מועדון הכדורסל ברצלונה ובקיץ 1990 לקח לידיו את השליטה על המתרחש בקבוצה. לאחר זכיות רצופות בליגה הספרדית, בארסה חיפשה אחר הצלחה אירופאית שחמקה ממנה בעקביות. למעשה, הייתה זו ספליט של מליקוביץ' שהלמה בבארסה פעמיים ברציפות בשלב הפיינל פור – ב-1989 בחצי הגמר וב-1990 בגמר. עם הגעתו של מליקוביץ' עבר המאמן הקודם, אלחו גרסייה, לתפקיד ניהולי כשמונה לשמש מנכ"ל.

קבוצתו של מליקוביץ' הצליחה להעפיל לפיינל פור היורוליג, אך עם זאת כשלה בשלב זה מול קבוצתו הקודמת של מליקוביץ', ספליט.

מאוחר יותר באותה העונה נכשלה ברצלונה גם בליגה המקומית, כשלא הצליחה לזכות באליפות, אך התנחמה בזכייה בגביע המלך הספרדי בכדורסל.

מליקוביץ' התחיל את עונת 1991–1992 כמאמן ברצלונה, אך ב-22 בנובמבר 1991, לאחר 14 משחקי ליגה, החליט להתפטר מתפקידו.

לימוז'

מליקוביץ' לא נשאר ללא משרת מאמן ראשי למשך יותר מכחודש, כשבינואר 1992 הוא קיבל לידיו, באמצע העונה, את מושכות האימון של קבוצת לימוז'. על המגרש הוביל את הקבוצה רישאר דאקורי הוותיק, בן ה-32, ובעזרתו העפילה הקבוצה לגמר הפלייאוף, שם הפסידה 0-2 לפו אורטז. בקיץ 1992 הצטרפו למועדון מייקל יאנג בן ה-31, הרכז יורי זדובץ' והפאואר פורוורד ג'ים בילבה. הקבוצה הכתיבה משחקים בעלי תוצאה נמוכה, כשהיא מפגינה משחק הגנה שחנק את הקבוצות היריבות ואשר הוביל אותה לזכות באותה העונה הן בתואר הצרפתי, הן ביורוליג. כשהיא מתמודדת מול אריות כדורסל בדמות פאוק סלוניקי בהובלת המאמן דושאן איבקוביץ' ובכיכובם של קליף ליווינגסטון שזה עתה הגיע מן ה-NBA, פנאיוטיס פסולאס שנשאר בקבוצה מהעונה שלפני כן וקני בארלו; וירטוס בולוניה הרעבה לתארים, בראשות המאמן אטורה מסינה ובהובלתו של הכוכב העולה שזה עתה הגיע, פרדראג דנילוביץ'; סגנית אלופת היורוליג, חובנטוד בדאלונה, שהובלה בידי ג'ורדי ויאקמפה ובידי האחים חופרסה; מכבי תל אביב בכיכובם של דייוויד אנקראם, לבן מרסר ודורון ג'מצ'י, וסקאבוליני פזארו בכיכובם של הכוכב העולה קרלטון מאיירס והוותיק וולטר מגניפיקו, מעטים נתנו לסגל הצנוע למראה של לימוז' סיכויים רבים לזכות בתואר האירופי. במהלך העונה ניפקה לימוז' צבירת נקודות בלתי מאוזנת, כאשר יאנג קולע לרוב מעל 30 נקודות למשחק, ואילו שחקנים רבים אחרים קולעים כחמש נקודות למשחק, פחות או יותר. מליקוביץ' ספג ביקורת מסוימת בגין סגנון המשחק של לימוז'; פטר סקנסי, המאמן הראשי של בנטון טרוויזו, הציג אותו כ"משחק אנטי-כדורסל", לאחר גמר היורוליג, באפריל 1993.

פנאתינייקוס

בקיץ 1995 קיבל מליקוביץ' את ההצעה של המועדון היווני הענק פנאתינייקוס, מועדון שמומן באמצעות העושר של חברת התרופות של האחים ג'יאנקופולוס, אשר השקיעו כספים רבים בחיפוש אחר זכייה ראשונה בתואר היורוליג החמקמק, כמו גם בהצלחה בליגת העל היוונית בכדורסל. מליקוביץ' הגיע לקבוצה לאחר עוד עונה מאכזבת בה סיימה פנאתינייקוס במקום השני והפסידה את אליפות ליגת העל היוונית בכדורסל ליריבתה המרה אולימפיאקוס, כשההפסד בחצי הגמר בפיינל פור היורוליג לאותה אולימפיאקוס, הגיע כגלולה מרה אף יותר. לפיכך, על עבודתו של מליקוביץ' בקבוצה נגזר להשיג או את הזכייה ביורוליג, או את אליפות ליגת העל היוונית בכדורסל, רצוי את שתיהן. מליקוביץ' תפס את מקומו של המאמן אפטימיס קיומורצוגלו, ומצא יחידה שהובלה בידי פנאיוטיס יאנאקיס, פראג'יסקוס אלוורטיס וסטויקו וראנקוביץ', כשמנהיג הקבוצה זארקו פספאלי עזב את הקבוצה יחד עם המאמן קיומורצוגלו, שניהם קורבנות של העונה חסרת התארים. אף על פי כן, הסגל עמד לקבל תנופה גדולה כשהצליחו האחים ג'יאנקופולוס להביא לקבוצה את אגדת ה-NBA, דומיניק וילקינס בן ה-35 והחתימו אותו על חוזה לשנתיים בשווי שבעה מיליון דולר אמריקני. הגעתו של וילקינס יצרה באזז חזק סביב המועדון, כאשר 5,000 אוהדים קיבלו את פניו עם נחיתתו בשדה התעופה באתונה, בספטמבר 1995. ביום שלמחרת הגיעו כ-13,000 אוהדים לצפות באימון הראשון של וילקינס בקבוצה. בעונתו הראשונה של מליקוביץ' במועדון זכתה הקבוצה ביורוליג, הזכייה הראשונה של המועדון בתואר זה בהיסטוריה.

מליקוביץ' אימן את פנאתינייקוס בעונת 1996–1997 והוביל אותה למאזן של 18 ניצחונות מול שמונה הפסדים בעונה הסדירה, מה שהספיק למקום השלישי בליגה ולהעפלה לפלייאוף. עם זאת, כשהפלייאוף עמד להתחיל, שוחרר המאמן מהמועדון ב-13 באפריל 1997, והוחלף בידי מיכאליס קיריטסיס.

פריז וספרד

בשלב זה פנה מליקוביץ' לאמן בצרפת ובספרד; במדינות אלו אימן את הקבוצות פריז סן-ז'רמן, אוניקאחה מאלגה ואת מועדון הכדורסל ריאל מדריד.

לאחר שעזב מליקוביץ' את ריאל מדריד צצו ספקולציות רבות באשר ליעד האימון הבא שלו. בריאיון ל-Спортски журнал (מגזין ספורט) אמר מליקוביץ' כי הוצע לו תפקיד המאמן הראשי של קבוצת ז'לגיריס קובנה מליגת העל הליטאית, אך הוא ייקח על עצמו את התפקיד רק בקיץ, לאחר שהעונה תסתיים. עוד אמר מליקוביץ', כי הוא קיבל מספר הצעות אחרות, אך סירב לגלות מאילו מועדונים הגיעו פניות אלו. לבסוף, ב-9 במרץ 2007, נחשף שמליקוביץ' הוא המאמן הראשי החדש של קאחה לבורל ויטוריה, שם החליף את ולימיר פראסוביץ' שהתפטר בפתאומיות באמצע העונה בשל סיבות בריאותיות. בצירוף מקרים מעניין, מליקוביץ' אימן את פראסוביץ' במשך ארבע שנים ביוגופלסטיקה ספליט.

עם זאת, לאחר הפסד לפנאתינייקוס בפער של 14 נקודות בפיינל פור היורוליג ב-2007, נמתחה על מליקוביץ' ביקורת בעיתונות הספרדית, והופיעו ספקולציות רבות באשר לעתידו. לאחר סיום העונה, נפרדו דרכיהם של מליקוביץ' ושל המועדון.

ב-12 בדצמבר 2010 מונה מליקוביץ' למאמן נבחרת סלובניה בכדורסל.

לוקומוטיב קובאן

בקיץ של שנת 2011 לקח מליקוביץ' לידיו גם את אימון המועדון הרוסי לוקומוטיב קובאן. על אף העובדה שהיה קרוב לפיטורים בנובמבר 2011, הורשה בסופו של דבר מליקוביץ' להישאר בקבוצה, ואף הוביל אותה לשלב הפיינל פור של הליגה המאוחדת של VTB.

בסוף העונה, במאי 2012, עזב מליקוביץ' את הקבוצה.

צדביטה זאגרב

ב-1 ביולי 2012 הוצג מליקוביץ' רשמית כמאמנה החדש של סגנית אלופת ליגת העל הקרואטית בכדורסל, צדביטה זאגרב. ב-20 בנובמבר 2012 התפטר מליקוביץ' מתפקידו זה בהצהירו שאין לו יותר רצון או תשוקה לאמן את הקבוצה.

פרסים אישיים

• שתי זכיות בתואר מאמן השנה באירופה (1988–1989, 1989–1990).
• שתי זכיות בתואר מאמן השנה באירופה של FIBA Basket Magazine.
• שלוש זכיות בתואר מאמן השנה ביוגוסלביה (1987–1988, 1988–1989, 1989–1990).
• שתי זכיות בתואר מאמן השנה בצרפת (1992–1993, 1993–1994).

סגנון אימון

מליקוביץ' ידוע כמאמן המשליט משמעת חזקה, מדגיש את חשיבותו של מוסר עבודה גבוה ומקיים אימונים מפרכים ותכופים. פילוסופיית האימון שלו שמה דגש על הגנה חזקה, לצד תרגול חוזר ונשנה, כרכיבי המפתח במהלך אימון:

ברגע שאתה מכניס זאת לתוך המערכת, כדורסל מקצועני הופך להרגל. זה יכול להיות כייף חסר דאגות בהתחלה, כאשר אתה שולף ילד אתלטי מוכשר מענפי ספורט אחרים, רק באמצעות זה שאתה מראה לו את הצד הכייפי של הכדורסל, אבל אחר כך זה תרגול קשה. כל מהלך בודד, למשל תנועה שמאלה, דורש בין 9,000 ל-11,000 חזרות, על מנת לבצע אותו היטב. העמדה ההגנתית שאנחנו רוצים שהשחקנים יהיו בה כל הזמן, כשהברכיים מכופפות בזווית של בין 90 ל-135 מעלות, אינה נעימה ונוחה. אם היא הייתה כזאת, אנשים היו הולכים כך ברחוב.

מליקוביץ' צוטט כמגדיר את אסא ניקוליץ' כבעל ההשפעה הגדולה ביותר בתחום והוא רואה בו "המאמן הטוב ביותר בכל הזמנים, בעל המלאכה הטוב ביותר בעסק שלנו". מתוך כבוד למנטור שלו, ניהל מליקוביץ' בשנת 2007 מסע פרסום שמטרתו להסב את שמו של הבלגרד ארנה לשם "פרופסור אלכסנדר ניקוליץ' ארנה". על אף תמיכה ציבורית שזכה לה מצד אישים בכדורסל הסרבי, בסופו של דבר לא הגיעה היוזמה לכלל יישום. מליקוביץ' רכש הערכה רבה גם לרנקו ז'רביצה והחשיב אותו ל"דוסיטז' אוברדוביץ' (בלשן, פילוסוף, סופר ופוליטיקאי סרבי, מנושאי הדגל של הרנסאנס התרבותי והלאומי הסרבי) של הכדורסל הסרבי, שהפך אותנו לבעלי אוריינות כדורסל".

במספר הזדמנויות הצהיר מליקוביץ' כי טוני קוקוץ' הוא השחקן הטוב ביותר שהייתה לו אי פעם הזדמנות לאמן.

כאשר לקח לידיו מליקוביץ' את קבוצת יוגופלסטיקה הצעירה ב-1986, הוא אסר במפורש על שחקניו לחגוג לאחר סל שקלעו. מליקוביץ' אמר כי איננו רוצה שהשחקנים שלו "יטיסו מטוסים לאחר קליעת סל משלוש נקודות", בצטטו את אלוף היורוליג המכהן ויריבו בליגה היוגוסלבית, אקו פטרוביץ', הקלע של ציבונה זאגרב, כדוגמה שלילית בהקשר זה. במקום זאת אמר מליקוביץ' כי הוא רוצה שהשחקנים שלו יהיו "גברים צעירים למופת שאין אב ביוגוסלביה שיתחרט על שמסר למי מהם את בִתו".

במהלך הקדנציה שלו בפנאתינייקוס זכה מליקוביץ' בהזדמנות לאמן את כוכב ה-NBA לשעבר דומיניק וילקינס, כמו גם את ג'ון סאלי, שחקן NBA נוסף שהופיע במדי פנאתינייקוס במספר משחקים – שניהם הובאו לקבוצה וזכו לחוזים גדולים על ידי הבעלים של הקבוצה, פאבלוס ג'יאנקופולוס. מליקוביץ' סירב לשנות את סגנון האימון שלו, אשר שם דגש חזק על משמעת קפדנית, למענם של שחקנים ידועים ובעלי מוניטין רב והתייחס אליהם באותה דרך קשוחה וקפדנית לה זכו שחקנים אחרים בסגל, מה שהוביל למספר היתקלויות, הן עם וילקינס, הן עם סאלי. בדווחו על כך, תיאר הניו יורק טיימס את מליקוביץ' כ"צפוי לפעול פחות בדומה לפיל ג'קסון ויותר בדומה לבובי נייט", בעוד שהספורטס אילוסטרייטד התייחס אליו כאל "סרבי צנוע המאמין ב'הדרך שלי או משמעת יוגוסלבית'".

סלידתו הנודעת מה-NBA הובעה על ידי מליקוביץ' באופן תדיר. ב-2009 אמר מליקוביץ':

אינני מוקסם מהכדורסל ב-NBA כלל וכלל, ואומר לך למה. ראשית, פזורים על פני 30 ומשהו מועדונים בליגה הזאת, יש לך רק כארבעים, לערך, שחקנים באמת יוצאים מן הכלל. השאר הם רק שחקנים משניים שרק מוסיפים לזוהר ולמִפגן של כל זה – אני אפילו לא בטוח אם החבר'ה התומכים הללו היו מצליחים להתמודד בצורה מספקת ביורוליג. שנית, העונה הרגילה כולה היא טיול בפארק ללא אינטנסיביות וללא הגנה ראויה. אני מעדיף לצפות, לדוגמה, בציבונה משחקת נגד פרטיזן, בכל רגע נתון, על פני כל משחק NBA. למען ההגינות, רמת המשחק ב-NBA עולה ברגע שהפלייאוף מתחיל... אבל, באופן כללי, כל הפטנט של המערכת של ה-NBA השמה את השחקן האינדיבידואלי לפני הקבוצה, הוא משהו שיש לי איתו בעיות עמוקות. אני זוכר שבעבר, כאשר אימנתי את פנאתינייקוס, חברי איביצ'ה דוקן, אשר עבד באותה העת כסקאוטר עבור השיקגו בולס, הביא את מנכ"ל הבולס, ג'רי קראוס, לביתי באתונה. בין הדברים השונים שדנּו בהם, אמר לי קראוס שברגע שמייקל ג'ורדן יפרוש, הכדורסל יהפוך לספורט הרביעי בפופולריות שלו בארצות הברית, דבר שנראה לי מופרז באותה העת, אך כעת אני מבין שהאיש צדק לחלוטין. הם הפסידו 25% מצופי הטלוויזיה שלהם, בעצם כיוון שבחור אחד פרש. מצד שני, היו להם פחות ופחות שחקנים באמת מיומנים וטובים, ופחות ופחות מאמנים שבאמת ניהלו את הקבוצות שלהם, הכל כיוון שהם המשיכו להתעקש על המערכת שהכוכבים בבסיסה, בחיפוש אחר המייקל החדש.

מחלוקת

באוגוסט 2011, במהלך ההכנות לאליפות אירופה בכדורסל 2011, מליקוביץ' פתח במריבה ציבורית עם ולאדה דיבאץ, נשיא הוועד האולימפי הסרבי, כשמליקוביץ' מכנה את השחקן לשעבר "רמאי ושקרן", ביומון הספורט הקרואטי Sportske novosti. זאת בתגובה להערתו של דיבאץ באמצעי התקשורת הסלובנים שסלובניה הייתה יכולה להיות טובה יותר לו הייתה משאירה את יורי זדובץ' כמאמן הראשי של הנבחרת, במקום לשכור את שירותיו של מליקוביץ'. המאמן הטיח עלבונות בדיבאץ באומרו: "דיבאץ אפילו אינו מודע לכך שקיבלתי את המשרה בסלובניה לאחר תקופתו של ממי בצ'ירוביץ', לא אחרי זדובץ'. העיתונאי שדיבר עם דיבאץ לא היה אדיב אליו, כשהתקשר אליו לפני הצהריים. בהתחשב בעובדה שדיבאץ בדרך כלל מתעורר בסביבות שלוש אחרי הצהריים, סביר להניח שהוא עדיין דיבר מתוך הזיות". כשנמסר לו על הערותיו של מליקוביץ', דיבאץ סירב להיגרר לשימוש בשפה מעליבה או פוגענית דרך אמצעי התקשורת, וסירב לומר כל דבר נוסף בנושא. בכל מקרה, מליקוביץ' לא סיים בזאת והגיב להיעדר התגובה של דיבאץ עם עוד האשמות ועלבונות מוסווים: "דיבאץ חצה את הקו. מדי פעם בפעם יש לו הפרזות כמו זו באמצעי התקשורת. אנחנו שני עולמות שונים. זה תלוי בו כעת האם הוא רוצה להתחיל איתי כי יש לי קובץ מפורט שמראה מי הוא באמת. הייתי רוצה להוסיף רק דבר אחד להתבטאות המקורית שלי. דיבאץ הוא רמאי ענק ושקרן ענק". הקטטה אפילו הניעה את בורה סטנקוביץ' בן ה-86, זקן השבט של הכדורסל הסרבי, להביע את מורת רוחו בפומבי ולנזוף בשני הצדדים.

פרסים ורגעי שיא בקריירה

• שלוש אליפויות הליגה היוגוסלבית בכדורסל (1987–1988, 1988–1989, 1989–1990)
• זוכה הגביע היוגוסלבי בכדורסל (1989–1990)
• ארבע פעמים אלוף היורוליג (1988–1989, 1989–1990, 1992–1993, 1995–1996)
• זוכה גביע המלך הספרדי בכדורסל (1990–1991)
• שתי זכיות באליפות צרפת בכדורסל (1992–1993, 1993–1994)
• שתי זכיות בגביע הצרפתי בכדורסל (1993–1994, 1994–1995)
• זכייה אחת בגביע היווני בכדורסל (1995–1996)
• זכייה אחת בגביע הבין-יבשתי בכדורסל (1996)
• זכייה אחת בגביע קוראץ' (2000–2001)
• זכייה אחת באליפות ליגת העל הספרדית בכדורסל (2004–2005)

קישורים חיצוניים