הינריך לוזה
 | |
| לידה |
2 בספטמבר 1896 מילנברבק, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בפברואר 1964 (בגיל 67) מילנברבק, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
המפלגה הנאצית, מפלגת האיכרים הדמוקרטית של שלזוויג-הולשטיין |
| פרסים והוקרה |
אות הזהב המפלגתי |
  | |
הינריך לוזה (בגרמנית: Hinrich Lohse, 2 בספטמבר 1896, מילנברבק (גר'), שלזוויג-הולשטיין, גרמניה - 25 בפברואר 1964, שם) היה סוחר, פקיד בנק ופוליטיקאי נאצי.
בין השנים 1925 ו-1945 היה לוזה הגאולייטר של שלזוויג-הולשטיין. ב-1933 מונה לוזה לתפקיד מושל שלזוויג-הולשטיין, תפקיד בו החזיק עד 1945. בין יולי 1941 ודצמבר 1944 היה לוזה גם קומיסר הרייך (Reichskommissar) בנציבות הרייך אוסטלנד, הממשל האזרחי הגרמני ששלט בשטחי אסטוניה, לטביה, ליטא ובלארוס. בתפקידו זה היה לוזה אחראי על רציחות המוניות, בעיקר רצח יהודים. הוא ישב בריגה והיה כפוף נומינלית למיניסטר הרייך לענייני השטחים הכבושים במזרח, אלפרד רוזנברג. בפועל שימש לוזה כשליט כל שטחי אוסטלנד. בשנת 1948 הועמד לדין ונדון ל-10 שנות מאסר, אולם שוחרר ב-1951.
מוצאו ונעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצאו של לוזה היה ממשפחת איכרים. משנת 1903 עד 1912 למד בבית הספר ביישוב מוצאו, מילנברבק. לאחר מכן למד בבית הספר הגבוה למסחר, שם למד גם אחיו הצעיר ברנרד לאחר מכן (אין קשר לברנרד לוזה התאולוג (גר')). לאחר מכן עבד בפירמת המסחר בלום ווס (אנ') בהמבורג. בין השנים 1915–1916 שירת בצבא הקיסרות הגרמנית ושוחרר עקב פציעה קרבית.
רפובליקת ויימאר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1919 הצטרף לוזה לאגודת האיכרים בשלזוויג-הולשטיין. בשנת 1920 הצטרף למפלגת האיכרים הדמוקרטית של שלזוויג-הולשטיין (אנ') ובמסגרתה רכש לעצמו שם. בתקופה זו עבד כפקיד בנק באלטונה.
בשנת 1923 הצטרף לוזה למפלגה הנאצית והיה מראשי הסניף שלה באלטונה עם אמיל בריקס (גר') ופאול מודר (גר'). ב-1924 היה שותף בארגון הגוש הימני הסוציאלי-עממי (Völkisch-sozialer Block) (גר') באלטונה. עד 1928 עבד במועצת העירייה.
בשנת 1924 הכיר את אלפרד רוזנברג. רוזנברג העריך את חיבורו Wesen, Grundsätze und Ziele der NSDAP ("על טבעה של המפלגה הנאצית, עקרונותיה ומטרותיה"). היה זה בתקופת מעצרו של היטלר ובתקופה שבה עזבו רבים את המפלגה הנאצית. בשנת 1925 ייסד לוזה את אזור המפלגה ("Gau") בשלזוויג-הולשטין ומונה לראש האזור (גאולייטר). בתפקיד זה היה עד נפילת המשטר הנאצי ב-1945.
בשנת 1926 השתתף לוזה בוועידת במברג (אנ') שביצרה את שלטונו של היטלר במפלגה הנאצית. בשנת 1928 מונה לממונה המפלגה על התרבות הגרמנית ועל עידוד הפולקיזם.
בין 1928–1929 היה לוזה הגאולייטר של המבורג, מינוי זמני. בין 1928 ו-1933 היה חבר הלאנדטאג של פרוסיה (אנ') ושם היה סגן יושב ראש הסיעה של המפלגה הנאצית. בבחירות לרייכסטאג ביולי 1932 (אנ') היה מועמד המפלגה הנאצית מטעם אזור שלזוויג-הולשטיין אך התפטר בספטמבר.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין 1934 ו-1943 היה גרופנפיהרר (אנ') ואוברגרופנפיהרר (אנ') של האס-אה. במקביל ליתר תפקידיו היה מ-1939 ממונה ההגנה של הרייך (גר'). תוארי כבוד שקיבל משכונת אלטונה ומהמבורג בחוק המבורג רבתי (אנ') לא בוטלו אחרי נפילת המשטר הנאצי.
בין השנים 1933–1945 היה לוזה חבר הרייכסטג בזכות מינוי שנתן לו היטלר.
בשנת 1941 מונה לוזה לקומיסר הרייך לשטחי המזרח. בתפקיד זה שימש במקביל להיותו גאולייטר של שלזוויג-הולשטיין. בתפקיד זה היה פעיל מרכזי ברצח היהודים. בסוף 1941 כתב אליו ארהרד וטצל (גר') את "מכתב תא הגזים" (גר'), בו הוזכר לראשונה רצח יהודים בגז. בתקופה זו התרבו התכתובות במחוז השליטה של לוזה בנושא רצח יהודים ושבויי מלחמה סובייטים. ממרס 1942 היה לוזה המושל האזרחי של שטחי צפון מזרח אירופה הכבושה ודחף לרצח היהודים, שלדבריו היו "עול פוליטי". ב-1943 כתב לרוזנברג על הצורך ב"טיפול מיוחד" (אנ') ביהודים.
במאי 1945 הודח לוזה מחלק מתפקידיו על ידי קרל דניץ.
אחרי המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד אחרי תום המלחמה נעצר לוזה על ידי הבריטים. ב-1947 הועבר לנירנברג ונחקר על ידי רוברט קמפנר. הוא הועמד לדין בפני בית דין בבילפלד על תפקידו כקומיסר בשטחי המזרח ועל שותפותו ברצח יהודים. הוא הורשע בינואר 1948 ונידון לעשר שנות מאסר ולהחרמת רכושו, אולם כבר בפברואר 1951 שוחרר מטעמי בריאות. בהמשך תבע לוזה את הפנסיה שלו ממדינת שלזוויג-הולשטיין וזכה בחלקה. הפנסיה שביקש לקבל על תפקודו כגאולייטר, נמנעה ממנו בעקבות התנגדות ממשלת מדינת שלזוויג-הולשטיין. ב-1961 העיד במשפטי קובלנץ נגד איש האס-אס קרל צנר (גר'). חקירה נגד לוזה עצמו החלה רק בשנת 1967, שלוש שנים לאחר מותו של לוזה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה, באתר "יד ושם"