הלנה כגן
 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1889 טשקנט, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
21 באוגוסט 1978 (בגיל 88) ירושלים, ישראל |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מפלגה |
הציונים הכלליים |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1975) |
  | |
הֶלֵנָה כגן (25 בספטמבר 1889 – 21 באוגוסט 1978) הייתה רופאת ילדים ישראלית - האישה הראשונה בארץ ישראל במקצוע זה, פעילה חברתית ומראשי ויצו. כלת פרס ישראל לשנת 1975. לאורך השנים טיפלה כגן וריפאה דורות של ילדים יהודים, נוצרים ומוסלמים. נודעה במקצועיותה ובמסירותה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בשנת 1889 בעיר טשקנט שבאוזבקיסטן (אז בתחומי האימפריה הרוסית), למרים ומשה כגן. אביה היה כימאי שנשלח לטשקנט כדי להקים ולפקח על מפעלים לייצור זכוכית.
ב-1905 נסעה לשווייץ ללמוד פסנתר בקונסרבטוריון. באותו זמן החלה ללמוד רפואה, תחילה בלימודי חוץ, ולאחר מכן בלימודים מן המניין. ב-1910, בהיותה בת 21, השלימה את לימודי הרפואה באוניברסיטת ברן והתמחתה ברפואת ילדים.
ב-1914 עלתה כגן לארץ ישראל יחד עם אמהּ. תחילה גרו ביפו ובתל אביב, ואחר כך עברו לירושלים, לבית ברחוב הנביאים סמוך למאה שערים. כגן פתחה מרפאה בביתה בירושלים, והייתה לרופאת הילדים הראשונה בארץ. היא גרה באותו בית כל ימיה.
רופא העירייה של ירושלים, ד"ר כמאל ביי אל חוסייני, קרוב משפחה של המופתי הירושלמי, הנפיק לאמה של כגן תעודה שאסור לה לנסוע עקב סיבות בריאות. בזכות טענה רפואית זו הצליחה כגן להישאר בירושלים בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשללא מסמך זה הייתה מגורשת עם אמה לרוסיה. בנוסף, נתן לה אל חוסייני הלוואה של 100 נפוליאונים למשך שמונה חודשים. ההלוואה נעשתה בצורת בקשה שכגן תשמור לו על הכסף.[1]
ב-1936 נישאה כגן לאמיל האוזר, כנר מחונן, שהקים את הקונסרבטוריון למוזיקה בירושלים ב-1933. הוא גם ניהל את הקונסרבטוריון בשנותיו הראשונות, והלנה עצמה נשאה בתפקיד של כבוד במוסד זה בין 1938–1946. ביתם של הזוג היווה מרכז למוזיקה ותרבות, ומקום מפגש למנהיגים ציוניים.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרוץ מלחמת העולם הראשונה הרשויות לא התירו לכגן לעבוד כרופאה. בין 1914–1916 היא עבדה כאחות בבית החולים העירוני. כמו כן היא הכשירה בתקופה זו נערות יהודיות וערביות לעבודה כאחיות. היא גם עבדה עם אחיות ציבור שנשלחו על ידי ההסתדרות הציונית הדסה (הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה) להקמת תוכנית מלווה לטיפול באם וביילוד.
בקיץ 1914, לפני כניסת טורקיה למלחמת העולם הראשונה, באו לארץ קצינים גרמנים כדי לסייע לטורקים במלחמתם נגד הבריטים במצרים; לשם כך גויסו לשירות צבאי רוב הרופאים היהודים, ובירושלים נשארו לפעול הרופאות הלנה כגן ומרים נופך.[2]
כגן המשיכה להעניק טיפולים רפואיים מביתה, וסייעה לפתור בעיות תת-תזונה אצל תינוקות. היא השיגה פרה, ונתנה את החלב לילדים חולים שהגיעו למרפאתה. עם השנים רכשה כגן את אמון הקהילות היהודית והערבית, חרף היותה אישה, צעירה וחסרת ניסיון.
ב-1917 גויס ד"ר אלברט טיכו לצבא הטורקי-גרמני-אוסטרי, כקצין מילואים וכרופא עיניים, ושירת תקופה של כשנתיים בדמשק. בתקופה זו העביר את מרפאתו ואת הציוד שבה לידי כגן. היא הפכה את בית החולים לבית החולים היהודי הראשון בארץ ישראל לטיפול בילדים, באמצעות תקציב דל שקיבלה מ'המשרד הארצישראלי'.
ב-1919 עבר בית החולים לילדים לבית החולים מאיר רוטשילד (גלגולו הראשון של מרכז רפואי הדסה). כגן ניהלה את מחלקת הילדים עד 1925. במקביל המשיכה לקבל ילדים חולים אצלה בבית, וייסדה מרפאות טיפת חלב מטעם ויצו, הראשונה שבהן ברובע היהודי ב-1921. במרפאות טיפת חלב היא נתנה הדרכה לאימהות כיצד לטפל בילדיהן, על רקע קשיי החיים בירושלים.
כגן הקימה את מחלקת הילדים בארגון ויצו, עמדה בראש המחלקה עד 1966, והייתה חברת הנהלת ויצו העולמי.
ב-1924 הקימה כגן בית יתומים בשכונת שערי חסד, והייתה המנהלת הרפואית במקום. ב-1925 התחילה לעבוד גם במעון לילדים ערבים בעיר העתיקה - שם הייתה המנהלת הרפואית עד 1948, כשנאסר על היהודים להיכנס לחלק זה של העיר.
ב-1936 היא הקימה את מחלקת הילדים בבית החולים ביקור חולים, אותה ניהלה עד שנת 1975 (ב-1962 נקראה על שמה מחלקת הילדים החדשה שנפתחה בבית החולים[3]).
בשנות ה-30 הייתה חברת הוועד הלאומי מטעם הציונים הכלליים.
במהלך המצור על ירושלים במלחמת העצמאות מונתה כגן לאחראית של המחלקה הרפואית בקהילה היהודית בירושלים, ודאגה לכל המרפאות והמערכות התברואתיות בעיר. עבודתה כללה גם טיפול בפליטים מהשכונות הערביות. היא לקחה תינוקות רבים מאזורי סיכון, ושיכנה אותם בבית התינוקות של ויצו, שנוסד ביוזמתה.
ב-1937 מונתה כחברה בוועד המנהל של האוניברסיטה העברית בירושלים; ב-1965 מונתה לסגן יו"ר הוועד. כגן הייתה פעילה בארגון רפואת הילדים של ירושלים, בתקופת המנדט, ושימשה כיו"ר מ-1926 ועד 1943; כן שימשה בתפקיד זה ב-1951 וב-1958. כמו כן, היא הייתה יועצת בענייני רווחת ילדים במשרד הבריאות בין 1953–1956.
עד שנותיה האחרונות המשיכה ד"ר כגן לקבל מטופלים בביתה.
היא נפטרה חשׂוכת ילדים, באוגוסט 1978, בגיל 89; היא נקברה בחלקת אישי ירושלים בהר המנוחות.[4]
גיסתה רחל כהן-כגן (אשת אחיה, הרופא ד"ר נח כהן (כגן)) הייתה פעילה חברתית ופוליטית, חתומה על מגילת העצמאות, חברת הכנסת ויו"ר ויצו ישראל.
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1958 – אזרחית כבוד של ירושלים, כהוקרה על מפעליה הרבים למען החברה (האישה הראשונה שזכתה בתואר זה);[5]
- 1963 – פרס מטעם אוניברסיטת שיקגו על תרומתה לחקר קדחת השיגרון;[6]
- 1967 – תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים;[7]
- 1975 – אות הצטיינות מטעם הכנסת במסגרת שנת האישה הבינלאומית;[8]
- 1975 – פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, על מפעל חיים בתחום הסעד ועל תרומתה לחינוך המוזיקלי ולחיי המוזיקה בארץ.[9]
זיכרונותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הלנה כגן, ראשית דרכי בירושלים, תל אביב: ויצו – הסתדרות עולמית לנשים ציוניות, תשמ"ב. (הופיע לזכרה)
- Helena Kagan, The Voice That Called, Jerusalem 1978, (printed and published by her nephew Michael Kagan)
- Helena Kagan, in: Leone McGregor Hellstedt, Women Physicians of the World: Autobiographies of Medical Pioneers, Washington, DC: Hemisphere, 1978. (באנגלית)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה קול, 'הלנה כגן', מורים וחברים, כרך ג, ירושלים: מ' ניומן, תשל"ז-1977, עמ' 206–209.
- עידית שכטר-פייל, 'הלנה כגן', טיולים בעקבות נשים, משכל, 2015.
- דורית גני, הלנה כגן, מאיירת: ענבל אבן, בסדרת הספרים לילדים "הישראליות": סדרה היסטורית נשית, הוצאת צלטנר, 2019
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צפורה שחורי-רובין, הלנה כגן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- צפורה שחורי-רובין, ד"ר הלנה כגן: הרופאה שהפכה לאגדה, קתדרה 118, ינואר 2006, עמ' 114-89
- שלומית הנמן, הלנה כגן, רופאה אגדתית בירושלים, מגזין 'אבני מורשת-אדם,מקום,תרבות'.
- ריאיון עם ד"ר הלנה כגן(הקישור אינו פעיל), ההסתדרות הציונית הדסה, 6 באוגוסט 1961, באתר המרכז להיסטוריה יהודית
- א. ח. אלחנני, אנשים בירושלים | הרופאה מרחוב הנביאים, דבר, 27 במרץ 1959
- י. אמיר, אות הצטיינות לרופאה מצוינת, מעריב, 25 ביוני 1963
- שיחות מעריב | "רופאה כמעט אגדתית" – בירושלים, מעריב, טור 1, 2 ביולי 1968
- פרס ישראל לד"ר הלנה כגן, דבר, 14 באפריל 1975
- חתני פרס ישראל לשנת תשל"ה | ד"ר הלנה כגן – פרס ישראל על מפעל חייה לציון שנת האשה הבינלאומית, דבר, טור אחרון, 15 באפריל 1975
- מתה הלנה כגן, כלת פרס ישראל, דבר, 23 באוגוסט 1978
- דנה קסלר, אנו – מוזיאון העם היהודי, "רופאת הפלא": סיפורה של הלנה כגן, רופאת הילדים הראשונה בארץ ישראל, באתר הארץ, 22 בינואר 2024
- ארכיון אוסף הלנה כגן, בספרייה הלאומית
- מרים זקהיים, המלאך השומר של ילדי ירושלים: ד"ר הלנה כגן, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 25 באוגוסט 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "רופאיה של ארץ ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך: אל חוסייני, פחדי חאלדי, עמ' 95
- ^ שפרה שורץ, "קופת-חולים הכללית" - עיצובה והתפתחותה כגורם מרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל, מרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ז, 1997, פרק שלישי : "קופת-חולים במלחמת העולם הראשונה", פרק משנה : " היישוב בארץ ערב מלחמת העולם הראשונה", עמוד 39
- ^ הפתעה נעימה, מעריב, 13 ביוני 1962.
- ^ הלנה כגן למנוחות, דבר, 24 באוגוסט 1978.
- ^ אזרחות-כבוד של הבירה לד"ר הלנה כגן ולרב חיים יהושע קוסובסקי, דבר, 2 ביוני 1958; ד"ר הלנה כגן אזרחית-כבוד בבירה, דבר, 1 באוגוסט 1958.
- ^ י. אמיר, אות הצטיינות לרופאה מצוינת, מעריב, 25 ביוני 1963.
- ^ הנשיא, הרמטכ"ל ואישים אחרים הוכתרו בתואר דוקטור־כבוד, דבר, 29 ביוני 1967.
- ^ גולדה בין 12 הנשים שיקבלו אות הצטיינות מטעם הכנסת, דבר, 10 בפברואר 1975; "יום האשה" נחוג בכנסת, דבר, 13 בפברואר 1975.
- ^ חולקו פרסי ישראל, דבר, טור 2, 17 באפריל 1975.