ויליאם ויטני
 | |||||||
| תצוגה-ויליאם ויטני | |||||||
| לידה |
5 ביולי 1841 קונוויי, מסצ'וסטס, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1904 (בגיל 62) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ויליאם קולינס ויטני | ||||||
| שם לידה |
William Collins Whitney  | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות וודלון, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
| השכלה | |||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| בן או בת זוג |
Flora Payne Edith May Randolph | ||||||
| |||||||
| חתימה |
.png){kind=small} | ||||||
  | |||||||
ויליאם קולינס ויטני (באנגלית: William Collins Whitney; 5 ביולי 1841 – 2 בפברואר 1904) היה פוליטיקאי ובעל הון אמריקאי. הוא כיהן כמזכיר הצי של ארצות הברית בתקופת נשיאותו הראשונה של נשיא ארצות הברית, גרובר קליבלנד בין השנים 1885–1889. ויטני היה שמרן ונחשב לחבר בסיעת "הבורבונים" במפלגה הדמוקרטית (אנ').
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאם ויטני נולד בעיירה קונוויי שבמסצ'וסטס למשפחה בעלת שורשים פוריטניים. המשפחה התייחסה לג'ון ויטני מלונדון שהתיישב בווטרטאון שבמסצ'וסטס ב-1635. אביו של ויליאם ויטני היה בריגדיר גנרל ג'יימס סקולי ויטני. אמו לורינדה קולינס, הייתה צאצאית של ויליאם בדפורד, מושל מושבת פלימות'. אחיו של ויליאם ויטני היה התעשיין הנודע הנרי מלוויל ויטני, שהיה נשיא "חברת ספינות הקיטור המטרופוליטנית" (Metropolitan Steamship Company), מייסד "חברת מסילות הרחוב של הווסט אנד" (West End Street Railway Company of Boston) בבוסטון ומייסד "חברת הפחם של הדומיניון" (Dominion Coal Company) ו"חברת הברזל והפלדה של הדומיניון" (Dominion Iron and Steel Company) בסידני, נובה סקוטיה שעל האי קייפ ברטון. אחותו, לורינדה קולינס "לילי" ויטני, נישאה לצ'ארלס ט. בארני, נשיא חברת ניקרבוקר. אחות אחרת שלו, סוזן קולינס ויטני, נישאה לעורך הדין הנרי פ. דימוק.
ויטני התחנך בבית הספר וליסטון שבאיסטהאמפטון, מסצ'וסטס וב-1863 סיים את לימודיו באוניברסיטת ייל, שם הוא היה חבר באחוות הגולגולת והעצמות. לאחר מכן הוא למד בבית הספר הרווארד למשפטים. הוא המשיך את לימודי המשפטים עם אברהם לורנס בניו יורק וב-1865 התקבל ללשכת עורכי הדין.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1871 היה ויטני פעיל בארגון מועדון הצעירים הדמוקרטים. הוא התנגד נחרצות לחבורה שסבבה את ויליאם טוויד (אנ') ובין השנים 1871–1890 הזדהה עם מתנגדי טמאני הול. ב-1872 הוא היה למפקח על בתי הספר, אך באותה שנה גם נוצח בהתמודדות על משרת פרקליט המחוז.
בין השנים 1875–1882 היה ויטני היועץ המשפטי של עיריית ניו יורק, ובתוקף תפקידו הוא דאג לקודיפיקציה של חוקים שנגעו לעיר והתמודד בהצלחה עם מספר רב של תביעות כנגד העירייה, שרובן הוגשו שלא בתום לב, והסתכמו בכ-20 מיליון דולר. ב-1882 הוא התפטר מסיבות אישיות.
ב-1883, דרך "חברת הרכבת ברודוויי" היה ויטני מעורב במאבק מול ג'ייקוב שארפ ותומאס פורצ'ן ריאן על הזיכיון הרכבת ברחוב ברודוויי. בתחילה קיבל שארפ את הזיכיון באמצעות שוחד, אך בדצמבר 1884 חבר ריאן לוויטני ולפיטר א. ב. וידנר. באמצעות ליבוי דעת הקהל, פעולות משפטיות, וקידום חקירה של המוסדות המחוקקים, הם הביסו את שארפ. בסופו של דבר זכתה הסינדיקציה של ריאן בזיכיון ב-1886.
בתקופת נשיאותו הראשונה של גרובר קליבלנד (1889-1885), כיהן ויטני כמזכיר הצי של ארצות הברית. הוא פעל אז רבות לפיתוחו של צי ארצות הברית. החוזים שנחתמו על ידי הממשל הקודם נחקרו ללא משוא פנים על ידי ועדה שהוקמה על ידי ויטני ובה היוט חברים קומודור רובי אוונס, קומודור ג'ורג' בלקנאפ והרמן וינטר, המהנדס הראשי של "חברת ספינות הקיטור המטרופוליטנית". ויטני קידם את אימוצה על ידי התעשייה של הטכנולוגיה שנדרשה לבנייה של ספינות קיטור מפלדה ותותחים ימיים מודרניים ולייצור מקומי של לוחות שריון. הוא גם ארגן מחדש את המערך הפיננסי והלוגיסטי של מחלקת הצי ותרם להצלחתה של מכללת המלחמה של הצי.
ב-1889, כאשר סיים ויטני את כהונתו כמזכיר הצי ניתן היה למנות כלי שיט שבנייתם הושלמה או כאלו שהיו בבנייה, כולל אוניית מערכה אחת, חמש אוניות מוניטור, שמונה סיירות ממוגנות, סיירת תותחים אחת, אוניית העברה אחת, ארבע ספינות תותחים וטרפדת אחת. כל אלו היוו את הגרעין של "הצי החדש". בארבע שנותיו של ויטני בקבינט היה ביתו בוושינגטון מרכז חברתי בעל משיכה רבה. ב-1888 העניקה לו אוניברסיטת ייל תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים.
ב-1890 הצטרף ויטני לצ'ארלס ט. בארני, הנרי פ. דימוק, ויליאם ארל דודג' סטוקס, פרנסיס ו. ג'נקס ואחרים כדי להקים את חברת הפיתוח וההלוואות של ניו יורק. תאגיד זה פיתח את וושינגטון הייטס. בתקופת מאבקו נגד טמאני הול תרם ויטני רבות למועמדתו של קליבלנד לנשיאות בבחירות 1892.
ב-1893 הצטרף ויטני לאחיו הנרי בניהול "חברת הפחם של הדומיניון" וב-1899 לניהול "חברת הברזל והפלדה של הדומיניון", כדי לנצל את משאבי המינרלים של סידני, נובה סקוטיה שבהאי קייפ ברטון. בבחירות לנשיאות של 1896 הוא סירב לתמוך במועמד מפלגתו ויליאם ג'נינגס ברייאן על רקע התנגדותו לליגת הכסף.
פעילותו במרוצי סוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויטני השקיע כספים רבים במרוצי סוסי ת'ורוברד, שכר את טובי המאמנים, רכש את טובי הסוסים והעסיק את טובי הרוכבים של התקופה. הוא הקים את אורוות ווסטברי, שבהן גודלה סדרה של סוסי ת'ורוברד, שהתחרו נגד הסוסים של האורוות של ג'ייס קין. באחוזת הקיץ הענקית שלו ליד אולד ווסטברי שבלונג איילנד בנה ויטני אורווה בשטח של 240 מטרים רבועים עם 84 תאים לסוסים ועם מסלול אימונים באורך של קילומטר וחצי. בתקופה זו של תחילת המאה ה-20, אומנו סוסיו של ויטני בארצות הברית על ידי חבר היכל התהילה של מרוצי הסוסים של ארצות הברית, ג'ון ו. רוגרס ובאנגליה על ידי ג'ון האגינס.
בבעלותו של ויטני היו ארמון בסגנון ונציאני, בשטח של 5,000 אקרים ליד אולד ווסטברי שבג'מייקה שבניו יורק; בית בשכונת שיפסהד שבניו יורק, עם מסלול מרוצים פרטי בשטח של 300 אקרים; מעון בשטח של 700 אקרים בלינוקס, מסצ'וסטס; מעון הקיץ אוקטובר מאונטיין בוושינגטון, מסצ'וסטס, בשטח של 10,00 אקרים; חוות סטוני פורד בניו יורק, ששימשה כחווה משנית לחוות הגידול שלו בקנטקי; שמורת ציד פרטית בשטח של 16,000 אקרים בהרי אדירונדאק; בקתה באגם בלו מאונטיין עם מסלול גולף, וחוה בשטח של 3,000 אקרים בקנטקי. ויטני בילה את זמנו גם בקהילת גידול הסוסים אייקן שבקרוליינה הדרומית, שם הוא חידש קוטג' מקומי למעון חורף של 69 חדרים שכלל 15 חדרי אמבטיה, אולם נשפים גדול, אולם סקווש ואורווה ל-30 סוסים. מעורבותו בקהילת אייקן, יחד עם מעורבותם של תומאס היצ'קוק, משפחת ואנדרבילט, משפחת אסטור ומגדלי סוסים אחרים, סייעה לקדם את הפעילות באתר אייקן שעד היום משמש לאימונים של סוסים שמגיעים בחורף מהצפון כדי לזכות במזג אוויר נוח יותר.
ויטני היה בעליהם של 26 סוסים שזכו בתחרויות נושאות הפרסים בארצות הברית (Graded stakes race), כולל סוסתו "ארטפול" (Artful), צאצאיתו של הסוס "המבורג" שגם הוא היה בבעלותו. ב-5 ביוני 1901 ניצח ויטני במרוץ דרבי באנגליה עם הסוס "וולודיובסקי" שאותו הוא חכר מליידי ולרי מו. באותה שנה רכש ויטני יחד עם קבוצת משקיעים את מסלול המרוצים בסרטוגה ספרינגס, ניו יורק, שהיה אז במצב של הזנחה. הוא ביצע במקום שיפורים רבים ולזכותו נזקפת התחייה המחודשת של פעילות המרוצים בסרטוגה.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 באוקטובר 1869 נשא ויטני לאישה את פלורה פיין, בתו של הסנאטור הנרי ב. פיין מאוהיו ואחותו של קולונל אוליבר הזרד פיין, חברו של ויטני לספלס הלימודים בייל ולימים החשב של סטנדרד אויל. לזוג נולדו שני בנים ושתי בנות ובן נוסף שנפטר בגיל 5. פלורה ויטני נפטרה ב-1893 בגיל 52. שנתיים לאחר מכן נישא ויטני בשנית לאלמנה סיביל רנדולף (לבית מאי). ב-1898 נפצעה סיביל קשות בתאונת רכיבה באייקן ונפטרה כמה חודשים לאחר מכן.
ויטני המשיך להיות פעיל בעסקי רשת התחבורה העירונית של ניו יורק עד לארגונה מחדש ב-1902, אז הוא פרש לחלוטין מעיסוק זה.
ויליאם ויטני נפטר ב-2 בפברואר 1904 בניו יורק ונטמן בבית הקברות וודלון שבניו יורק. צי ארצות הברית הנציח אותו בקריאת משחתת על שמו שהייתה בשירות משנת 1924 ועד לאחר מלחמת העולם השנייה.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- William Collins Whitney biography on the Whitney Research Group website
- ויליאם ויטני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ויליאם ויטני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.svg)
| בקרת זהויות |
|
|---|