יחסי סין – ערב הסעודית

יחסי סיןערב הסעודית
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין ערב הסעודיתערב הסעודית
סין ערב הסעודית
שטחקילומטר רבוע)
9,596,967.75 2,149,690
אוכלוסייה
1,417,968,458 34,214,467
תמ"ג (במיליוני דולרים)
17,794,782 1,067,583
תמ"ג לנפש (בדולרים)
12,549 31,203
משטר
רפובליקה עממית מונרכיה אבסולוטית

יחסי סין–ערב הסעודית הם היחסים הדו-צדדיים הנוכחיים וההיסטוריים בין הרפובליקה העממית של סין לממלכת ערב הסעודית. הפגישה הרשמית הסינית–סעודית הראשונה התקיימה בעומאן בנובמבר 1985, לאחר מספר שנים של קשר מוגבר בין שתי המדינות.[1] שתי הממשלות כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים ב-21 ביולי 1990.[2] לפני שנות ה-90 לא התקיימו יחסים דו-צדדיים בין סעודיה לרפובליקה העממית של סין (PRC). בשנת 1975 סירבה סעודיה להכיר ב-PRC כמדינה, למרות רצונה של PRC לכונן יחסים וקבלת מדיניות ערב הסעודית.[3] נאמר כי "נפט הוא עמוד השדרה של היחסים", בעוד סעודיה הסתמכה זה מכבר על סין למכירת נשק, כולל כלי נשק שהראשונים לא יכלו להשיג בשום מקום.[4][5] נכון לעכשיו סין וסעודיה הן בעלות ברית קרובות ואסטרטגיות, כאשר היחסים מתחממים משמעותית בין השניים.[6] בסקר דעת קהל בשנת 2015 61.3% מהסעודים הביעו דעה חיובית על סין, כאשר 34.2% היו חיוביים מאוד, בעוד שרק 28.5% היו שליליים.[7]

בשנים האחרונות סין וערב הסעודית מרחיבות את שיתוף הפעולה בענפי האנרגיה והפיננסים, יוזמת החגורה והדרך, וחתמה על עסקאות רבות בכמה תחומים. סלמאן, מלך ערב הסעודית ונסיך הכתר מוחמד בן סלמאן אאל סעוד רמזו גם הם כי סין יכולה להגביר את טביעת הרגל הדיפלומטית שלה במזרח התיכון, תוך שהם מציינים כי "סעודיה מוכנה לעבוד קשה עם סין כדי לקדם שלום עולמי ואזורי, ביטחון ושגשוג".[8][9][10]

מסעות האוצר של ג'נג חה שלחו כמה גברים למכה ומדינה.

בשנת 1989, ערב הסעודית הייתה המדינה הערבית היחידה שעדיין לא יצרה קשרים דיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין (אף שסעודיה אכן קיימה יחסים דיפלומטיים עם טאיוואן).[11] לאחר הפגנות כיכר טיאנאנמן בשנת 1989 אשר התרחשו בבייג'ינג ביוני אותה שנה, שודרגו יחסי סעודיה עם סין. למרות האירוע, סעודיה לא מתחה שום ביקורת על האירוע. למעשה, באוגוסט 1989 הציג גורם משרד החוץ הסעודי בסעודיה את שר החוץ של סין. פחות משנה לאחר מכן ב-21 ביולי 1990, הגיע הנסיך בנדר בן סולטאן אאל סעוד, שגריר סעודיה בארצות הברית לביקור בבייג'ינג עם הסכם לכינון יחסים דיפלומטיים.[12] כעבור כמה ימים כוננו יחסים דיפלומטיים בריאד.[1] בשלב זה, סעודיה סיימה למעלה מארבעים שנה של קשרים דיפלומטיים עם טאיוואן.[11]

יחסי טאיוואן–ערב הסעודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה קיימה הרפובליקה הסינית (טאיוואן) יחסים דיפלומטיים עם מעט מדינות מזרח תיכוניות בלבד, אחת מהן הייתה ערב הסעודית. הגנרל המוסלמי הוי מא בופאנג מונה לשגריר הרפובליקה הסינית הראשון בסעודיה. מה צ'נגקסיאנג ומא בופאנג התיישבו בערב הסעודית משתי סיבות. הסיבה הראשונה הייתה בעיקר מ"צורך כלכלי", שכן סעודיה הייתה הספקית הגדולה ביותר של נפט לטאיוואן, כאשר חברת הנפט הסינית הממשלתית של טאיוואן ייבאה בערך 40% מהנפט שלה מסעודיה.[13] מכיוון שטאיוואן כה נשענה על אספקת הנפט של סעודיה, טאיוואן השקיעה מאמץ משמעותי בקיום היחסים. הסיבה השנייה למדיניות החמימה של ממשלת ROC בטאיוואן כלפי סעודיה היא מכיוון שמאז 1949, ערב הסעודית הייתה אחת ממדינות בעלות השפעה שהכירו ב-ROC כסין בלבד, גם לאחר ש-ROC איבדה את מקומה במועצת הביטחון של האו"ם בשנת 1971 ציון כבוד לדת האסלאם היה דבר אחר.[11] מה בופנג ובנו מה ג'יואן הקימו קהילה מוסלמית הוי-חי באזור חג'אז בסעודיה.

היחסים בין טאיוואן לסעודיה החלו בסביבות שנת 1965 והתבססו בתחילה על קשר חקלאי. כדרך להפגין גידול אורז, שלחה טאיוואן משלחות חקלאיות לסעודיה. בשנת 1973, שתי המדינות חתמו על הסכם לשיתוף פעולה חקלאי, ובו טאיוואן העמידה לסעודיה מספר תוכניות סיוע, כולל השקיה, עיבוד ממוכן, אדמה, מטאורולוגיה, מחזורי יבול וטכנולוגיית דיג. בשנת 1978 החלה טאיוואן גם לספק סיוע טכני בתחום הבריאות. טייוואן אף סיפקה לסעודיה מספר רופאים ואחיות.[11]

טייוואן סיפקה גם סיוע טכני משמעותי לסעודיה. בשנת 1973, חברת הבנייה הכבדה הגדולה בטייוואן, סוכנות ההנדסה Ret-Ser (RSEA), החלה לעבוד על הכביש המהיר ממכה להוואיה בסעודיה. זה הביא לפרויקטים גדולים אחרים, כולל הכביש המהיר שאער (夏爾 降 坡 100) בסך 100.4 מיליון דולר, הקמת פארק תעשייה ומערכת ביוב, עבודות חוף ויבשה בתוכנית ההרחבה הימית הסעודית, ושיכון לאקדמיה הצבאית אבן סעוד והעיר הצבאית של המלך חאליד. החל משנת 1984, הפרויקטים של RSEA בטאיוואן הסתכמו בשווי דולר כולל של 1.3 מיליארד דולר. רוב הסחר בין שתי המדינות כלל נפט מסעודיה וחומרי בניין ומוצרי צריכה מטאיוואן.[11]

ביקורים דו-צדדיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקור הדיפלומטי הראשון בין ערב הסעודית לרפובליקה העממית של סין התרחש בשנת 1999, כאשר נשיא הרפובליקה ג'יאנג דזה-מין ביקר בריאד, שהביא לחתימה הדדית על הסכם שיתוף הפעולה האסטרטגי לנפט משנת 1999. בהסכם נקבע כי סין תפתח את תחום בתי הזיקוק לנפט לסעודיה אם סעודיה תאפשר הזדמנויות חקירה ופיתוח למשקיעים סינים.[14] ההסכם אמנם שימש כנקודת מוצא ליחסים דו-צדדיים, אך תוצאות ההסכם היו קטנות, שכן סין לא הצליחה להשתמש ברוב הנפט הגולמי שמספקות העתודות החדשות של סעודיה במתקני זיקוק סיני.[15]

היחסים הדיפלומטיים והכלכליים בין סין לסעודיה התקרבו בשנות האלפיים. בשנת 2004, הרפובליקה העממית של סין וערב הסעודית יזמו סדרה של פגישות פוליטיות קבועות. באותה שנה חתמה Sinopec, חברת הנפט הממלכתית בסין, על הסכם לבדיקת גז ברובע הריק (רוב אל חאלי) בסעודיה. ואז, בדצמבר 2005, קיימה הרפובליקה העממית של סין וארגון המדינות המייצאות נפט (OPEC) את מערכת השיחות הרשמיות הראשונה שלהן.[5]

בינואר 2006 היה המלך עבדאללה ראש המדינה הסעודי הראשון אי פעם שביקר בסין. בהיותו בסין חתם המלך עבדאללה על חמישה הסכמים גדולים בנושא שיתוף פעולה באנרגיה. הביקור שימש גם כדרך לדון בסחר כלכלי רחב יותר, הסכמי מיסוי וטכני, הסכם הכשרה מקצועית, וכן כדי לסיים הלוואה לפיתוח עירוני לבנק הסעודי לפיתוח בערב הסעודית במחוז שינג'יאנג בסין.[16] הנשיא הו קרא כי שיתוף פעולה דו-צדדי זה "יכתוב פרק חדש של שיתוף פעולה ידידותי בין סין לערב הסעודית במאה החדשה."[17] ביקורו הוחזר על ידי נשיא סין חו ג'ינטאו ב-22 באפריל אותה שנה, כחלק מסיבוב הופעות עולמי. הנשיא הו היה המנהיג הזר השני בהיסטוריה שקיבל אישור לפנות למועצה המחוקקת של סעודיה.[15] במהלך תקופה זו, חתמו שני המנהיגים על מספר הסכמים בנוגע לחיפושי אנרגיה ושיתוף פעולה ביטחוני.[18] נאמר כי ערב הסעודית רואה באור חיובי את הקשרים הכלכליים עם סין משום שהם מגיעים ללא "שום קשר" ומתמקדים בסוגיות כלכליות ולא פוליטיות.[19] אזכורו היחיד לעניינים שאינם כלכליים קשורים היה, "מלחמה וכוח צבאי הם אף פעם לא פתרון קבוע לבעיה", וייעץ "להתמיד בטיפול צודק והוגן בסכסוכים ובגישור ההבדלים באמצעים פוליטיים." הוא לא נגע בדמוקרטיה או בזכויות אדם.[15]

בפברואר 2009 ביקר הו בסעודיה בפעם השנייה, כדי "להחליף דעות בנושאים בינלאומיים ואזורים שעניינם משותף" עם המלך עבדאללה.[20] במהלך ביקור זה הנציח הו את פתיחתו של מפעל מלט בסעודיה ופעל לחיזוק הקשרים הדו-צדדיים.[21]

בפברואר 2019 ביקר נסיך הכתר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, בסין שם פגש את נשיא סין ומספר פקידים בכירים.[22] יחד עם הנשיא פגש נסיך הכתר את ראש ממשלת סין, שר החוץ ואחרים, שם הם הסכימו לחיזוק הקשרים המסחריים החזקים כבר בין שתי המפלגות.[23] מכיוון שלשני הצדדים יש תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח משלהם, יוזמת החגורה והדרך של סין וחזון 2030 של סעודיה, שניהם הביעו ברכות לשתף פעולה ביישום האסטרטגיות האמורות.[23] יתר על כן, שני הצדדים חתמו על הסכם שיתוף פעולה להעצמת מחקרים ומחקרים בענף התחבורה הימית.[24] נסיך הכתר הסעודי הסכים להקצות 10 מיליארד דולר להקמת מתחם זיקוק ופטרוכימיה בסין.[25] בשולי הביקור הודיע נסיך הכתר הסעודי על נכונותה של סעודיה ללמד את השפה הסינית בבתי הספר ובאוניברסיטאות הסעודיות.[26]

זכויות אדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יולי 2019, שגרירים באו"ם של 37 מדינות, כולל ערב הסעודית, חתמו על מכתב משותף של UNHRC בטיפול של סין באויגורים וקבוצות מיעוט מוסלמיות אחרות באזור שינג'יאנג.[27]

ביוני 2020 הייתה סעודיה אחת מ -53 מדינות שתמכו בחוק הביטחון הלאומי בהונג קונג באו"ם.[28]

סחר והשקעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינות שחתמו על מסמכי שיתוף פעולה הקשורים ליוזמת החגורה והדרך

הסחר הסיני-סעודי גדל משמעותית מאז שנת 2000. רק בשנת 2005, המסחר גדל ב-59%, ואפשר לסעודיה לעקוף לראשונה את אנגולה כמקור הנפט הגדול ביותר בסין. לאחר שתבע את כס המלוכה בשנת 2005, אימץ המלך עבדאללה מדיניות סחר פרו-אסייתית "מבט למזרח", כאשר יותר ממחצית הנפט הסעודי יעבור לאסיה.[29] תאגיד תעשיות היסוד הבסיסי של סעודיה (SABIC) שבבעלות סעודיה לבדו מייצא לסין יותר משני מיליארד דולר לסין על בסיס שנתי.[30] בשנת 2008 היה שווי הסחר הדו-צדדי בין סין לסעודיה 32,500,000,000 אירו,[2] והפך את ערב הסעודית לשותפת הסחר הגדולה ביותר של סין בדרום-מערב אסיה.[31] ברבעון הראשון של 2010, יצוא הנפט הסעודי לסין הגיע ליותר ממיליון חביות, העולה על היצוא לארצות הברית.[32] עם הגידול העצום בסחר הסיני-סעודי, סעודיה התגלתה כמשקיעה משמעותית ברפובליקה העממית. סעודים להוטים להשקיע בפרויקטים הקשורים לתעשיית הנפט הסינית כדרך להבטיח את מעמדם כספקית נפט גדולה לסין. לדוגמה, בשנת 2004, חברת עראמקו הסעודית השקיעה כמעט 1/3 מתוך 3 מיליארד דולר בכספים הדרושים להקמת מתקן פטרוכימי במחוז פוג'יין שבדרום-מזרח סין, המתוכנן לעבד 8 מיליון טון נפט גולמי סעודי.[30] עם סיום פרויקט זה, בית הזיקוק יוכל לשלש את יכולתו ויהיה ביכולתו לעבד את הנפט הגולמי הסעודי שאחרת לא ניתן היה לזקק בסין. יתר על כן, בשנת 2006 הסכימו סין וערב הסעודית להקים במשותף מתקן לאחסון נפט באי האינאן שבסין, וסעודיה הזמינו חברות סיניות להשתתף בפיתוח תשתיות בשווי 624 מיליארד דולר. ב-6 באפריל 2012 הכריזה SABIC על תוכנית השקעה חדשה בסך 100 מיליון דולר להקמת מרכז טכנולוגי חדש באזור קנגקיאו בשנחאי. שלושה ימים קודם לכן, ב-3 באפריל, השיקה SABIC את השלב השני של פרויקטים של בנייה של מפעלים פטרוכימיים בערים טיינג'ין וצ'ונגצ'ינג, שהיו חלק מהפרויקט של 11 מיליארד דולר עם קבוצת Sinopec הממשלתית להמשיך ולהגביר את התפוקה במתחמי ייצור פוליקרבונט.[33] מלבד חברות הקשורות לנפט, חברות סעודיות גדולות אחרות - כמו רשות ההשקעות הכללית של סעודיה (SAGIA) וסעודיאן איירליינס הקימו משרדים בסין. בשנת 2006 סעודיה השקיעה 1.1 מיליארד דולר בסין, ההשקעה המשמעותית הראשונה מאז שנת 2000. כמו כן, בשנת 2006, יצרנית האלומיניום הגדולה ביותר בסין - Chalco שותפה עם חברות סעודיות להקמת מתקן אלומיניום של 3 מיליארד דולר בערב הסעודית. בשנת 2009, חברת הרכבות הסינית זכתה בהצעה של 1.8 מיליארד דולר להקמת מסילה יחידה במכה כדרך לסייע בהעברת צליינים.[30] במאי 2019 עלה יבוא סין של נפט גולמי סעודי ב-43%. זה הפך את ערב הסעודית לספקית המובילה לסין.[34]

יחסים צבאיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שיחסים דיפלומטיים רשמיים בין סעודיה לסין כוננו רק בשנות התשעים, יחסי ההגנה החלו לפני כן בשנות ה-80. כאשר ארצות הברית סירבה למכור מכלי דלק לטווח ארוך לסעודיה עבור מטוסי F-15 סעודים, נסע הנסיך חאליד בן סולטן לסין לרכישת טילים בליסטיים.[35] סעודיה ערכה עסקה עם סין בשנת 1988 להשגת בין חמישים לשישים טילים בליסטיים לטווח ביניים CSS-2 עם מטען גרעיני.[30] אחד הפרשנים טען: "הסינים בעצם סחבו את הסעודים לרכוש מערכת טילים עתיקה חסרת ערך חסרת ערך ללא ראש הנפץ הגרעיני שלה."[36] לאחר אינטראקציה זו, אין יותר עדויות מתועדות לעסקאות דומות. עם זאת, יש ספקולציות כי שיתוף הפעולה הצבאי האסטרטגי בין סין לסעודיה המשיך לגדול. מומחים מאמינים כי סין ביססה יותר מאלף מיועציה הצבאיים במתקני טילים סעודיים. דיווחים לעיתונות מצביעים על כך שסין הציעה לסעודיה אפשרות לרכוש מערכות טילים מודרניות. סין היא אחת המדינות הבודדות המספקות טכנולוגיה מסוג זה וככזו מסוגלת לדרוש עסקה במזומן.[30] ערב הסעודית הציגה אותם בפומבי לראשונה בשנת 2014.[37]

בינואר 2014 חשף "ניוזוויק" כי סעודיה קנתה בסתר מספר טילים בליסטיים לטווח בינוני CSS-5 בשנת 2007. הם גם אמרו כי ה-CIA האמריקני אפשר לעסקה לעבור כל עוד הטילים שונו כך שלא יוכלו לשאת ראשי נפץ גרעיניים. לאחר מלחמת המפרץ, הסעודים וה-CIA עבדו יחד על מנת לאפשר באופן סמוי לרכוש CSS-5 סיני. ה-CSS-5 מונע על ידי מוצק במקום על ידי נוזל כמו CSS-2, ולכן לוקח פחות זמן להכינם לשיגור. לא ידוע כי הסעודים מחזיקים במשגרים ניידים, אך הם עשויים להשתמש באותם 12 משגרים שנקנו במקור עם הCSS-2. מספר הטילים CSS-5 שנקנו אינו ידוע. ניוזוויק משער שפרטי העסקה המתפרסמים הם חלק מההרתעה הסעודית נגד איראן.[38] בספטמבר 2014 רכשה סעודיה טילים בליסטיים מסוג CSS-5 מסין כדי להגן על מכה ומדינה.[39]

סעודיה משתמשת בתותחי הוביצר PLZ-45 ומזל"טי CAIG ווינג לונג להפציץ את המורדים החות'ים במהלך ההתערבות הצבאית בתימן.[40][41] רישיון לייצור מזל"טים CASC Rainbow (CH) מתוצרת סינית הוענק לסעודיה בשנת 2017.[42]

סין וסעודיה קיימו תרגילי ים משותפים ראשונים בשנת 2019.[43]

מלגה וסיוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר רעידת האדמה בסיצ'ואן בשנת 2008, סעודיה הייתה תורמת הסיוע הגדולה ביותר לסין, והעניקה סיוע כספי של קרוב ל-40,000,000 אירו, וחומרי סיוע בשווי של 8,000,000 אירו נוספים.[44] חברות סיניות בערב הסעודית העניקו מלגות לסטודנטים סעודים המאפשרות להם ללמוד בסין. ממשלת סין גם מציעה מלגות ישירות לסטודנטים ואנשי מקצוע להמשך הכשרה.

שיתוף פעולה גרעיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בינואר 2012 חתמו סין וערב הסעודית על הסכם המסמל את הגברת שיתוף הפעולה הגרעיני. על פי סעודיה, המטרה היא "להגביר את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בפיתוח ושימוש באנרגיה אטומית למטרות שלום." העסקה מהווה את הבמה לשיתוף פעולה מדעי, טכנולוגי וכלכלי מחוזק בין הרפובליקה העממית של סין וערב הסעודית, תוך התמקדות בתחומים כמו תחזוקה ופיתוח של תחנות כוח גרעיניות וכורי מחקר, כמו גם אספקת רכיבי דלק גרעיני. הסכם זה הוא הסכם הגרעין הרביעי של סעודיה, בעקבות עסקאות כאלה עם צרפת, ארגנטינה ודרום קוריאה. ההסכם נחתם בסוף ביקורו הראשון של ראש הממשלה הסיני ון ג'יאבאו לסעודיה כחלק מסיור בן שישה ימים במזרח התיכון.[45]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Yetiv, Steve A., and Lu Chunling. "China, Global Energy, And The Middle East." Middle East Journal 61.2 (2007): 200-218. Academic Search Premier. Web. 29 Mar. 2012.
  2. ^ 1 2 "Backgrounder: Basic facts about Kingdom of Saudi Arabia", Xinhua, February 9, 2009
  3. ^ Behbehani, Hashim S. China's Foreign Policy in the Arab World, 1955-75. London: Kegan Paul International Ltd, 1981. Print.
  4. ^ "A Rising China Eyes the Middle East". The Century Foundation. 6 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 Pant, Harsh V. "Saudi Arabia Woos China and India." Middle East Quarterly 13.4 Sept. (2006): 45-52. Web. 21 Apr. 2012. <http://www.meforum.org/1019/saudi-arabia-woos-china-and-india>.
  6. ^ Diplomat, Charlotte Gao, The. "Closer Ties: China And Saudi Arabia Sign $70 Billion in New Deals". The Diplomat.
  7. ^ "Public Opinion in Saudi Arabia". www.jewishvirtuallibrary.org (באנגלית).
  8. ^ "Saudi Arabia and China launch 'digital Silk Road'". www.businessreviewmiddleeast.com.(הקישור אינו פעיל, November 2019)
  9. ^ "China's Xi Jinping calls Saudi king with pledge to boost ties". South China Morning Post (באנגלית).
  10. ^ "Saudi Arabia, China Sign Deals Worth Up to $65 Billion". Foreign Policy.
  11. ^ 1 2 3 4 5 Wang, T.Y. "Competing For Friendship: The Two Chinas And Saudi Arabia." Arab Studies Quarterly 15.3 (1993): 63. Academic Search Premier. Web. 14 Apr. 2012.
  12. ^ Nawaf E. Obaid, Amy Jaffe, Edward L. Morse, Chady
  13. ^ "The Saudi Connection," Far Eastern Economic Review, 9 July 1982, pp. 28-29; Taipei International Service, 22 August 1990, in Foreign Broadcast Information Service, Daily Report-China, 23 August 1990, p.56
  14. ^ Lee, Henry, and Dan A. Shalmon. "Searching For Oil: China's Oil Initiatives in the Middle East." China's Foreign Policy in the Arab World, 1955-75. Boston: Harvard University, 2007. Web. 14 Apr. 2012. <http://belfercenter.ksg.harvard.edu/files/china%20oil%20h%20lee%202007.pdf>.
  15. ^ 1 2 3 Simfendorfer, Ben. The New Silk Road: How a Rising Arab World is Turning Away from the West and Rediscovering China. New York: Palgrave Macmillan, 2009. Print.
  16. ^ "China, Saudi Arabia Forge Closer Relationship," China Daily (Beijing), Jan. 24, 2006.
  17. ^ Quoted in "China and Saudi Arabia Sign Historic Energy Deal," Taipei Times, January 24, 2006, http://www.taipeitimes.com/News/biz/archives/2006/01/24/2003290537.
  18. ^ Prados, Alfred B., and Christopher M. Blanchard. Congressional Research Service. Washington D.C.: Congressional Research Service, 2006. Web. 14 Apr. 2012. https://fpc.state.gov/documents/organization/70301.pdf.
  19. ^ "Avoiding Political Talk, Saudis and Chinese Build Trade," The New York Times, Apr. 23,2006.
  20. ^ [1] "Chinese president arrives in Riyadh at start of 'trip of friendship, cooperation'"], Xinhua, February 10, 2009
  21. ^ http://www.globalsecurity.org/military/world/gulf/sa-oil.htm
  22. ^ "Saudi Crown Prince Mohammed bin Salman arrives in China". Arab News (באנגלית). 2019-02-21. נבדק ב-2019-02-21.
  23. ^ 1 2 "Saudi Crown Prince Mohammed bin Salman visits Great Wall of China". Arab News (באנגלית). 2019-02-21. נבדק ב-2019-02-24.
  24. ^ "Saudi-Chinese pact to enhance maritime industry". Arab News (באנגלית). 2019-02-23. נבדק ב-2019-02-24.
  25. ^ "Saudi Arabia strikes $10bn China deal". Saudigazette (באנגלית). 2019-02-22. נבדק ב-2019-02-28.
  26. ^ "Saudi Arabia plans to include Chinese language in education curriculum". Saudigazette (באנגלית). 2019-02-22. נבדק ב-2019-02-28.
  27. ^ "Which Countries Are For or Against China's Xinjiang Policies?". The Diplomat. 15 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Lawler, Dave (2 ביולי 2020). "The 53 countries supporting China's crackdown on Hong Kong". Axios (באנגלית). נבדק ב-3 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Looking East: The Saudis are Hedging their Bets." The Economist 9 Dec. 2010. Web. 29 Apr. 2012. <http://www.economist.com/node/17680668>.
  30. ^ 1 2 3 4 5 Kemp, Geoffrey. The East Moves West: India, China, and Asia's Growing Presence in the Middle East. Washington DC: Brookings Institution Press, 2010. Print.
  31. ^ "Chinese president's visit to Saudi Arabia to show friendship", Xinhua, February 10, 2009
  32. ^ China exceeds US in Saudi oil export, The New York Times, March 10, 2010
  33. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2015-04-18. נבדק ב-2012-04-30. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "China's crude oil imports from Saudi Arabia up 43%". Arab News (באנגלית). 2019-05-25. נבדק ב-2019-05-31.
  35. ^ "Why Did Saudi Arabia Buy Chinese Missiles?". Foreign Policy. 2014-01-30. נבדק ב-2020-01-03.
  36. ^ Thomas Woodrow, "The Sino-Saudi Connection," China Brief 2, no. 21 (2002)
  37. ^ "Saudi Arabia unveils part of strategic missile force - a deterrent move against Iran?". Defense Update. 2 במאי 2014. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "CIA Helped Saudis in Secret Chinese Missile Deal". Newsweek. 2014-01-29. נבדק ב-2020-01-09.
  39. ^ "Saudi Arabia admits to purchase of Chinese DF-21 missile". Army Recognition. 2014-09-22. נבדק ב-2020-01-09.
  40. ^ "Saudis Use Chinese-made Cannons in Yemen". נבדק ב-2020-01-09.
  41. ^ "Houthi Rebels claim to have downed an Apache helicopter and a UAV". War is Boring. 2019-12-03. נבדק ב-2020-01-09.
  42. ^ "Chinese drone factory in Saudi Arabia first in Middle East". SCMP. 2017-03-26. נבדק ב-2020-01-09.
  43. ^ "China, Saudi Arabia launch joint naval exercise -media". Reuters. 2019-11-19. נבדק ב-2020-01-09.
  44. ^ "Chinese president arrives in Riyadh at start of 'trip of friendship, cooperation'", Xinhua, February 10, 2009
  45. ^ Said, Summer. "Saudi Arabi, China Sign Nuclear Cooperation Pact." The Wall Street Journal 16 Jan. 2012. Web. 20 Apr. 2012. <https://www.wsj.com/articles/SB10001424052970204468004577164742025285500>.