סולומון ליפשיץ

סולומון ליפשיץ
Соломо́н Ле́фшец
לידה	3 בספטמבר 1884; מוסקבה, האימפריה הרוסית
פטירה	5 באוקטובר 1972 (בגיל 88); פרינסטון, ארצות הברית
שם לידה	Соломо́н Ле́фшец
ענף מדעי	טופולוגיה אלגברית, מתמטיקה, טופולוגיה, התאוריה של משוואות דיפרנציאליות, גאומטריה אלגברית, משוואה דיפרנציאלית רגילה
מקום קבורה	בית הקברות פרינסטון
מקום לימודים	אקול סנטרל פריז (1905); אוניברסיטת קלארק (1911) ;
מנחה לדוקטורט	ויליאם אדוארד סטורי
מוסדות	אוניברסיטת קנזס (1913–1924); וסטינגהאוס (1907–1910); האוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו (1944–1966); Baldwin Locomotive Works (1905–1906); אוניברסיטת נברסקה-לינקולן (1911–1913); אוניברסיטת פרינסטון (1924–1953); Research Institute for Advanced Studies (1957–1964) ;
תלמידי דוקטורט	ראלף פוקס, אלברט וו. טאקר, Arthur Harold Stone, נורמן סטינרוד, ג'ון טוקי, Henry Wallman, Robert Walker, Shaun Wylie, פול א. סמית, Clifford Truesdell, ראלף גומורי, Felix Browder, ריצ'רד בלמן, רוברט ק. פרים, Donald Wayne Bushaw, אדוארד ג. ביגל, ג'ורג' פ. ד. דאף, קליפורד יו דאוקר, James C. Lillo, Pincus Mendelson, Donald Wayne Bushaw, ויליאם ולש פלקסנר, Frank Herbert Brownell, III, Stephen P.L. Diliberto, F. Brock Fuller, Courtney Stafford Coleman
פרסים והוקרה	פרס לאורי פ. סטיל (1970); המדליה הלאומית למדעים (1964); מסדר העיט האצטקי (1964); חבר זר של החברה המלכותית (1961); פרס פלטרינלי (1956); פרס לזכר מקסים בוכר (1924) ;

סולומון ליפשיץ (באנגלית: Solomon Lefschetz;‏ 3 בספטמבר 1884 – 5 באוקטובר 1972) היה מתמטיקאי יהודי-אמריקאי, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת פרינסטון החל מ-1924. חבר הסגל היהודי הראשון במחלקה למתמטיקה של אוניברסיטה זו. עורכו של כתב העת המתמטי של אוניברסיטת פרינסטון Annals of Mathematics במשך 30 שנים (1928–1958), נשיא האגודה האמריקאית למתמטיקה בשנים 1935–1936, יו"ר המחלקה למתמטיקה בפרינסטון החל מ-1945 וזוכה המדליה הלאומית האמריקאית למדעים לשנת 1964. ממייסדי הטופולוגיה האלגברית.

קורות חיים

נולד ב-1884 במוסקבה, אחד משני בניהם של אלכסנדר וורה ליפשיץ, זוג סוחרים יהודים רוסים, שהירבו בנסיעות לרגל עבודתם, בעיקר לממלכת פרס ולכן החזיקו גם בדרכון של האימפריה העות'מאנית^[1]. סמוך ללידתו עברה המשפחה לפריז ושם הוא גדל.

למד הנדסה בבית הספר המרכזי בפריז, "École Centrale Paris", וב-1905 הוסמך כמהנדס. עם התעודה הזו הוא היגר לארצות הברית וב-1907 מצא עבודה כעוזר למהנדס ואחר כך כמהנדס בחברת וסטינגהאוס, בפיטסבורג.

ב-1910 נקטעה הקריירה ההנדסית שלו בעודה באיבה, כאשר אירעה לו תאונת עבודה, בה נגדעו שתי ידיו.

מתמטיקאי

ליפשיץ הפך את האסון שאירע לו, למקפצה. עם שחרורו מבית החולים הוא נרשם ללימודי דוקטורט במתמטיקה באוניברסיטת קלארק, מסצ'וסטס וב-1911 סיים את הלימודים שם עם תואר שלישי. המנחה שלו בעבודת הדוקטורט היה ויליאם סטורי(אנ'). שנה לאחר סיום לימודיו הוא גם קיבל אזרחות אמריקאית. בתקופה זו הכיר באוניברסיטה את אליס ברג האייס, סטודנטית למתמטיקה אף היא וב-1913 הם נישאו. לא נולדו להם ילדים.

במשך 14 השנים שלאחר קבלת הדוקטורט (1911–1924) לימד ליפשיץ מתמטיקה, שנתיים ראשונות באוניברסיטת נברסקה, לינקולן ואחר כך במשך 12 שנים באוניברסיטת קנזס. בתקופה זו פרסם את עיקר מחקריו בגאומטריה אלגברית, שהקנו לו שם בשדה המתמטי ואפשרו את קבלתו כחבר הסגל היהודי הראשון במחלקה למתמטיקה של אוניברסיטת פרינסטון, למרות ההתנגדות לכך^[2].

המחקרים פורסמו בכמה שלבים וכבר ב-1919 קיבל ליפשיץ את פרס בורדין (צר') של האקדמיה הצרפתית למדעים בגין אחד מהם. אולם המאמר המסכם והמקיף ביותר שלו בנושא זה פורסם ב-Transactions of the American Mathematical Society ב-1921^[3]. בגין עבודתו זו קיבל ליפשיץ ב-1924 את פרס בוכר (אנ'), אחד מחמשת הפרסים הנחשבים ביותר במתמטיקה.

בפרינסטון

ב-1924 הוזמן ליפשיץ לראשונה להרצות במשך שנה, כפרופסור אורח באוניברסיטת פרינסטון. בסיומה של אותה שנה הוא התקבל כחבר באקדמיה הלאומית למדעים ובמקביל גם קיבל מינוי קבע בפרינסטון. הוא נשאר בפרינסטון ב-29 השנים שלאחר מכן, עד פרישתו לגמלאות ב-1953.

ההתנגדות האנטישמית כלפי ליפשיץ לא נעלמה עם קבלתו לאוניברסיטה. סילביה נאסאר כותבת על ימיו הראשונים בפרינסטון^[4]: "כשהגיע לראשונה לפרינסטון הוא אמר לעיתים קרובות שהוא הפך ל"אדם בלתי נראה". הוא היה אחד היהודים הראשונים (שם)...ואנשים, כשנתקלו בו במסדרונות או במסיבות נטו להעמיד פנים שהם לא רואים אותו. אבל ליפשיץ ידע להתגבר על קשיים גדולים מאלה שיכלה להעמיד בפניו חבורת סנובים פרוטסטנטים לבנים". מאידך, לאחר שביסס את עצמו בפרינסטון, אותה סילביה נאסאר מספרת ש"היו שהאשימו אותו בכניעה לאנטישמיות משום שסירב לקבל סטודנטים יהודים רבים. הוא עצמו הסביר זאת בכך שאיש לא יסכים להעסיק אותם לאחר שיסיימו את לימודיהם".

ב-1928, כארבע שנים לאחר שהגיע לפרינסטון מונה ליפשיץ לעורכו של כתב העת המתמטי של האוניברסיטה Annals of Mathematics. היה זה ליפשיץ שהפך את הירחון הזה, שהיה עד אז בינוני למדי ברמתו, לאחד מכתבי העת המתמטיים החשובים בעולם. הוא כיהן בתפקיד זה במשך 30 השנים הבאות, עד 1958, כלומר עד חמש שנים אחרי פרישתו מפרינסטון.

מאמרו, Correspondences between algebraic curves, שהתפרסם בכתב העת הזה בשנה בה החל להיות עורכו^[5] מסמן את סיום תרומתו לשדה הגאומטריה האלגברית. מכאן ואילך הוא הפנה את מרצו לשדה הטופולוגיה האלגברית ושם אכן היה גם עיקר תרומתו למתמטיקה. אפילו השם "טופולוגיה" מקורו במאמר שכתב ליפשיץ ב-1930.

בשנים 1935–1936 כיהן ליפשיץ כנשיא האגודה האמריקאית למתמטיקה וגם כאן הוא נאלץ להתגבר על התנגדות אנטישמית למינויו. אחד מנשיאי האגודה הקודמים ומי שנחשב אותה עת לגדול המתמטיקאים האמריקאים, ג'ורג' בירקוף(אנ') כתב במכתב פרטי למזכיר האגודה כי "...(אם ליפשיץ ימונה לתפקיד) הוא יפעל לקידום הגזע שלו. הם יותר ויותר בטוחים בכוחם והשפעתם בארצות הברית..."^[6].

בזמן מלחמת העולם השנייה שימש יועץ מיוחד למחלקת הצי של ארצות הברית ועם סיום הלחימה, ב-1945 הפך ליו"ר המחלקה למתמטיקה בפרינסטון.

שנותיו האחרונות

בשנים שלקראת פרישתו מפרינסטון, וביתר שאת אחרי הפרישה, העתיק ליפשיץ חלק גדול ממרצו להקמתה וניהולה של מחלקה למתמטיקה באוניברסיטה האוטונומית הלאומית של מקסיקו, האוניברסיטה הגדולה ביותר באמריקה הלטינית כולה. ממשלת מקסיקו העניקה לו כאות תודה על כך את אות הכבוד הגבוה ביותר שהיא נותנת לאזרחי חוץ, חבר "מסדר הנשר האצטקי" (אנ'). בנוסף לאות כבוד זה, קיבל ליפשיץ במהלך חייו עוד חמישה תוארי כבוד אוניברסיטאיים מהסורבון, אוניברסיטת פראג, אוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטת בראון ואוניברסיטת קלארק. ב-1961 התקבל כעמית זר בחברה המלכותית וב-1964 קיבל מהנשיא לינדון ג'ונסון את המדליה הלאומית למדעים.

ליפשיץ נפטר בפרינסטון, אחרי מחלה קצרה, והוא בן 88.

בין תלמידיו הידועים ביותר, ריצ'רד בלמן, ג'ון מקארתי וג'ון טוקי.

בין התרומות החשובות ביותר שלו לידע המתמטי:

ראו גם

לקריאה נוספת

סולומון ליפשיץ, A page of mathematical autobiography, Bulletin of the American Mathematical Society, חוברת 5, כרך 74, עמ' 854–879, 1968

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סולומון ליפשיץ בוויקישיתוף

סולומון ליפשיץ, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
סולומון ליפשיץ, באתר MacTutor (באנגלית)
"Solomon Lefschetz", באתר Math St-andrews History
סולומון ליפשיץ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ SOLOMON LEFSCHETZ, Royal Society Publishing
^ Mircea Pitici, The Best Writing on Mathematics 2011, עמ' 62
^ On certain numerical invariants of algebraic varieties with application to Abelian varieties. Trans. Am. Math. Soc. 22, 327-482
^ A beautiful mind (London-New York, 1998), 58-59
^ עמ' Ann. Math. (2), 28, 342-354
^ Reuben Hersh, "Experiencing Mathematics: What Do We Do, when We Do Mathematics?",בעמ' 222

[1] SOLOMON LEFSCHETZ, Royal Society Publishing

[2] Mircea Pitici, The Best Writing on Mathematics 2011, עמ' 62

[3] On certain numerical invariants of algebraic varieties with application to Abelian varieties. Trans. Am. Math. Soc. 22, 327-482

[4] A beautiful mind (London-New York, 1998), 58-59

[5] עמ' Ann. Math. (2), 28, 342-354

[6] Reuben Hersh, "Experiencing Mathematics: What Do We Do, when We Do Mathematics?",בעמ' 222

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]


לידה	3 בספטמבר 1884 מוסקבה, האימפריה הרוסית
פטירה	5 באוקטובר 1972 (בגיל 88) פרינסטון, ארצות הברית
שם לידה	Соломо́н Ле́фшец
ענף מדעי	טופולוגיה אלגברית, מתמטיקה, טופולוגיה, התאוריה של משוואות דיפרנציאליות, גאומטריה אלגברית, משוואה דיפרנציאלית רגילה
מקום קבורה	בית הקברות פרינסטון
מקום לימודים	אקול סנטרל פריז (1905) אוניברסיטת קלארק (1911)
מנחה לדוקטורט	ויליאם אדוארד סטורי
מוסדות	אוניברסיטת קנזס (1913–1924) וסטינגהאוס (1907–1910) האוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו (1944–1966) Baldwin Locomotive Works (1905–1906) אוניברסיטת נברסקה-לינקולן (1911–1913) אוניברסיטת פרינסטון (1924–1953) Research Institute for Advanced Studies (1957–1964)
תלמידי דוקטורט	ראלף פוקס, אלברט וו. טאקר, Arthur Harold Stone, נורמן סטינרוד, ג'ון טוקי, Henry Wallman, Robert Walker, Shaun Wylie, פול א. סמית, Clifford Truesdell, ראלף גומורי, Felix Browder, ריצ'רד בלמן, רוברט ק. פרים, Donald Wayne Bushaw, אדוארד ג. ביגל, ג'ורג' פ. ד. דאף, קליפורד יו דאוקר, James C. Lillo, Pincus Mendelson, Donald Wayne Bushaw, ויליאם ולש פלקסנר, Frank Herbert Brownell, III, Stephen P.L. Diliberto, F. Brock Fuller, Courtney Stafford Coleman
פרסים והוקרה	פרס לאורי פ. סטיל (1970) המדליה הלאומית למדעים (1964) מסדר העיט האצטקי (1964) חבר זר של החברה המלכותית (1961) פרס פלטרינלי (1956) פרס לזכר מקסים בוכר (1924)