לידה |
3 בפברואר 1858 כריט, אילינוי, ארצות הברית | ||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
18 במאי 1933 (בגיל 75) וושינגטון, די.סי., ארצות הברית | ||||||||||||||||||||||||||||||
מדינה | ארצות הברית | ||||||||||||||||||||||||||||||
מקום קבורה | בית הקברות קולומביה גארדנס | ||||||||||||||||||||||||||||||
השכלה |
| ||||||||||||||||||||||||||||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||
חתימה | |||||||||||||||||||||||||||||||
פורטר ג'יימס מקאמבר (באנגלית: Porter James McCumber; 3 בפברואר 1858 – 18 במאי 1933) היה חבר הסנאט של ארצות הברית מדקוטה הצפונית. הוא תמך ב"חוק המזון והתרופות הטהור"[1] משנת 1906, ובחבר הלאומים.
מקאמבר נולד ב-3 בפברואר 1858 בכריט, אילינוי, ועבר עם הוריו לחווה ברוצ'סטר, מינסוטה, מאוחר יותר באותה שנה. הוא למד בבתי הספר הציבוריים ולימד בבית הספר כמה שנים, וסיים את המחלקה למשפטים של אוניברסיטת מישיגן באן ארבור ב-1880. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק במקצוע בווהאפטון, טריטוריית דקוטה, בשנת 1881.[2]
בצעירותו עבד כמערם תבואה בחווה של ג'ורג' וורנר, ליד גריט בנד. וורנר היה ממייסדי העיירה וכיהן בממשלת המחוז.
מקאמבר התחתן עם ג'ני מ. שורנינג מווהאפטון ב-29 במאי 1889, ועד 1899 נולדו להם שני ילדים.
מקאמבר, רפובליקני מושבע, נבחר לבית הנבחרים הטריטוריאלי ב-1884 ולסנאט הטריטוריאלי ב-1886. הוא כיהן כפרקליט המדינה של מחוז ריצ'לנד מ-1889 עד 1891.
במאמץ לפתור מחלוקות על שטחי ציד, בשנת 1858 הסכימו שבטי האוג'יבווה והדקוטה, בסיועם של מפשרים אמריקאים, ל"אמנת התירס המתוק", שהגדירה את אדמותיהם של כל צד. שטחי אוג'יבווה היו כ-11,000,000 דונם. טריטוריית דקוטה הפכה לטריטוריה מאורגנת ב-2 במרץ 1861. שנתיים לאחר מכן, בעקבות לחץ של אנשים שרצו להתיישב שם, נכנסה ממשלת ארצות הברית למשא ומתן עם האוג'יבווה של פמינה ושל אגם אדום. אחד הנציגים של אוג'יבווה פמינה, שחיו ממערב לנהר האדום, היה הצ'יף ליטל של. ממשלת ארצות הברית ביקשה מהאוג'יבווה לוותר על כתשעה מיליון דונם.[3] בשנת 1863 חתמה ארצות הברית על "הסכם החצייה הישנה" עם קבוצות האוג'יבווה של אגם אדום ופמינה, שהעבירו אלפי דונמים של אדמות אינדיאניות באזור הנהר האדום שבצפון לארצות הברית בתמורה לסכום כסף סמלי שישולם לאוג'יבווה. הצ'יף ליטל של חתם עבור קבוצת פמינה. עד 1875, כפתה ממשלת ארצות הברית על חלק ניכר מקבוצת פמינה, תחת איום של אובדן קצבאותיהם מהסכם 1863, לעבור מהחלק שלא הוסדר לשמורת וייט ארת' במינסוטה. השאר נותרו באזור הר הצבים.
בשנת 1882 הוקמה שמורת הרי הצבים שכללה כ-460,000 דונם. שנתיים לאחר מכן צומצם השטח לכ-46,000 דונם. הממשל הפדרלי לא כלל בחישוביו את אותם בני אוג'יבווה שחצו מדי פעם לקנדה לציד, שחצו באופן תקופתי את הגבול לקנדה לצורך ציד, ולא את המטיסים, צאצאים של אם משבט אוג'יבווה וסוחר פרווה אנגלי או צרפתי. השמורה הייתה קטנה מדי.[3]
בשנת 1892 מונה מקאמבר למפקח פדרלי. הוא ואחרים נפגשו עם צ'יף ליטל של, שרצה לשמור על יותר אדמות ממה שהיה מקובל על הוועדה, וסירב לקבל את התנאים, כולל הצעת הממשלה של 10 סנט לדונם עבור 10 מיליון דונם של אדמות חקלאיות פוריות. הוא יצא ממפגש המשא ומתן במחאה ולא חתם על הסכם מקאמבר המאוחר יותר. [4] בני עמו נותרו מחוץ להסדר. המשא ומתן נמשך עם "מועצת ה-32", שנבחרו על ידי הסוכן הפדרלי המקומי, ג'ון וואו. על אף שליטל של נסע לוושינגטון כדי להגיש מחאה בוושינגטון בנוגע למשא ומתן, הסכם מקאמבר התקבל על ידי הקונגרס ב-1904. שבט הרי הצבים של צ'יפוואס קיבל 1,000,000 דולר עבור 9,000,000 הדונם עליהם ויתרו.[3]
מקאמבר נבחר לסנאט של ארצות הברית ב-1899,[2] ונבחר מחדש ב-1905, 1911 ו-1916, וכיהן מ-4 במרץ 1899 עד 3 במרץ 1923. הוא לא הצליח להיבחר מחדש ב-1922, לאחר שהובס בפריימריז הרפובליקני על ידי המושל לשעבר לין פרייז'ר.
בסנאט, היה מקאמבר יו"ר ועדת התעשיות (הקונגרס ה-57) וחבר בוועדת הקצבאות (הקונגרסים ה-58 עד ה-62, והקונגרסים ה-66 וה-67), בוועדה לענייני אינדיאנים (הקונגרס ה-59), בוועדת נתיבי תחבורה אל הים (הקונגרסים ה-63 עד ה-65), ובוועדת הכספים (הקונגרס ה-67). בשנת 1905 היה מקאמבר תומך נלהב ב"חוק המזון הטהור". אחד מהישגיו החקיקתיים העיקריים היה חוק התעריפים של פורדני-מקאמבר משנת 1922.
בתפקידו בוועדת הקצבאות, היה חלק מהחקירה של הקולונל ו.ס. מטקלף בנוגע לירי באסירים בלתי חמושים במהלך מלחמת ארצות הברית–הפיליפינים, בקרב קאלוקאן, ב-10 בפברואר 1899. גנרל בריגדיר פרדריק פנסון הואשם בהתערבות בחקירה בנוגע לירי המיוחס, אולם הכחיש את ההאשמות.
מקאמבר היה התומך הרפובליקני המושבע של וודרו וילסון בסנאט בעניין חבר הלאומים.
מקאמבר חידש את עיסוקו בעריכת דין בוושינגטון הבירה, ומונה על ידי הנשיא קלווין קולידג' בשנת 1925 כחבר בוועדה הבינלאומית המשותפת שתפקידה היה לדון בכל המקרים הנוגעים לשימוש במי הגבול בין ארצות הברית לקנדה. הוא כיהן בתפקיד זה עד מותו בוושינגטון הבירה ב-18 במאי 1933. הוא נקבר בתחילה במאוזוליאום אבי, בסמוך לבית הקברות הלאומי ארלינגטון, ומאוחר יותר שרידיו נקברו מחדש בבית הקברות של גני קולומביה, בארלינגטון, וירג'יניה.