פרד מור

פרד מור
Fred Moore
לידה 7 בספטמבר 1911
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה 23 בנובמבר 1952 (בגיל 41)
ברבנק, קליפורניה, ארצות הברית
שם לידה רוברט פרד מור
לאום אמריקאי
מקום לימודים בית הספר לאמנות שונארד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1930–1952 (כ־22 שנים)
תחום יצירה אמן ואנימטור
הושפע על ידי לס קלארק עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אולפני ההנפשה של וולט דיסני
וולטר לאנץ הפקות
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוברט פרד מור (באנגלית: Robert Fred Moore; 7 בספטמבר 1911 – 23 בנובמבר 1952), היה אמן ואנימטור אמריקאי שעבד באולפני ההנפשה של וולט דיסני. לעיתים קרובות נקרא "פרדי" (Freddie), הוא נולד וגדל בלוס אנג'לס, קליפורניה. למרות שהכשרתו באמנות הייתה מוגבלת, הוא עלה לגדולה מהר מאוד בדיסני בתחילת שנות ה-30, בשל כישרונו הטבעי הרב והקסם העצום בציוריו. הציורים שלו עדיין זוכים להערצה רבה על ידי אנימטורים וחובבי הנפשה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות ותחילת הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מור נולד בלוס אנג'לס וידוע בעיקר בהיותו תושב העיר המומחה בהנפשתו של מיקי מאוס, בעיקר בזכות העיצוב החדש של הדמות בתפקיד אבן הדרך שלה במקטע "שוליית הקוסם" בסרט "פנטסיה" (1938). הוא הפך את המראה של מיקי מאוס מההנפשה המסורתית של "צינור גומי ועיגולים מעגליים", שהשתמשה בטכניקת "מעיכה ומתיחה" שגרמה לדמות להראות גמישה יותר, לדמות האהובה שעדיין באותו עיצוב כיום. ההנפשה שלו בעיצוב הקודם של מיקי מאוס הייתה גם בלתי נשכחת, במיוחד בסרט הקצר "חייט קטן ואמיץ" (שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר), הופעתו המשמעותית האחרונה של מיקי עם "עיני-פאי"[א].

את עבודתו בחברת וולט דיסני מור קיבל בהיותו בן 19 כאשר ניגש לריאיון עם וולט דיסני במקום חברו שלא יכל עקב כאב שיניים. הוא תרם לכמעט 35 סרטי הנפשה קצרים, ביניהם "שלושה חזירים קטנים", שם הוא שימש בתור האנימטור הראשי ואף זכה גם באחד משבחיו הגבוהים של וולט דיסני ש"סוף סוף השגנו אישיות אמיתית בסרט שלם". עבודות משמעותיות נוספות של מור באולפני דיסני כללו את פיקוח ההנפשה של הגמדים ב"שלגיה ושבעת הגמדים", רוב הופעותיו של למפוויק בסרט "פינוקיו" (כל סצנת חדר הסנוקר ועד חצי הדרך בהפיכתו לחמור) וטימותי העכבר ב"דמבו". למפוויק, אשר בעל שיער אדום ושיניים בולטות, היה נחשב במידה רבה כקריקטוריזציה-עצמית של פרד מור עצמו, שכן הוא היה אחראי לחלק גדול מהעיצובים והסצנות של הדמות. מור הנפיש כמה סצנות של העכברים מהסרט "סינדרלה", כמה סצנות של הצדפות וכמה מהסצנות המאוחרות של הארנב הלבן בסרט "עליסה בארץ הפלאות" וגם עשה את בנות הים עבור "פיטר פן".

מור היה ידוע ברחבי הסטודיו בזכות ציוריו של נשים סקסיות תמימות, לעיתים קרובות אף עירומות, המכונות "נערות פרדי מור". כמה מעיצובי הנשים שלו מצאו את דרכם לסרטי דיסני: למשל, הקנטאוריות ב"פנטסיה" והנערות המתבגרות במקטע "All the Cats Join In" מתוך "הבה לי מוזיקה". ניתן לראות את השפעתו המתמדת של מור גם בעיצובן של בנותיה של קייסי בסרט הקצר "Casey Bats Again" משנת 1954. מודל סקיצות של אריאל מ"בת הים הקטנה" (1989) עשה הבחנות ספציפיות בין העיצוב של אותה דמות לבין "נערת פרדי מור".

הציורים וסגנון העיצוב של מור הגיעו להתגלמות בשנים המעצבות של האולפנים, בין עזיבתו של אב אייוורקס בשנת 1930 לבין עלייתם של "תשעת הזקנים", שלאחר מכן סטודיו העיצוב נשלט על ידי האנימטור מילט קאהל, יחד עם אמן הסטוריבורד ביל פיט, ומאוחר יותר מעצב ההפקה קן אנדרסון. במהלך שנות ה-30, מור, ארט באביט, נורם פרגוסון, ביל טיטלה והמילטון לוסק היו האנימטורים הדומיננטיים של דיסני שעבודתם החלוצית הגיעה לשיאה בשנת 1937 עם הסרט פורץ הדרך "שלגיה ושבעת הגמדים". האנימטור לארי קלמונס אמר כי מור "היה עזרה כל כך גדולה לחבר'ה האחרים. חבר'ה היו מגיעים לחדרו ושואלים, 'פרד, איך היית עושה את זה?' פרד היה אומר 'ובכן, ככה!' – והוא היה מראה להם – הוא לא הרצה, הוא פשוט עשה את זה".

מור היה חבר קרוב של עמיתיו האנימטורים וורד קימבל ווולט קלי, אם כי כנראה היה לו אופי שקט ומאופק יותר משניהם. ציורי צחקיקים רבים ששרדו מאת קלי מתקופת "פינוקיו" מציגים את קימבל בתור למפוויק המושחת ומור במראה נערי בתור פינוקיו. מור וקימבל אוירו גם כצמד רקדנים בסרט הקצר של מיקי מאוס "השנים הטובות" (1941). מור מופיע בהופעת לייב אקשן קצרה (וללא קול) בסרט "הדרקון העקש" משנת 1941, יחד עם קימבל והאנימטור נורם פרגוסון במהלך אחד מקטעי הסיור באולפן. קימבל אף עבד בחשאיות על השלמתם של חלק מיצירותיו של מור כאשר האחרון היה שיכור מכדי לסיים אותם.[1]

פיטורים וחזרה לדיסני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרד מור פוטר לזמן קצר מאולפני דיסני בשנת 1946 בגלל האלכוהוליזם שלו, ובמקום זאת עבד אצל וולטר לאנץ הפקות, שם הוא עיצב מחדש את דמויותיהם של וודי הנקר ואנדי פנדה במהלך תקופת עבודה של שנתיים שהסתיימו עם חזרתו לדיסני בשנת 1948.

חייו האישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מור מיעט לדבר על משפחתו. בנותיו היו סו ומלינדה. מאוחר יותר, בתו סו התחתנה ונולדה לה בת בשם קלי הול, שמתגוררת כעת בטקומה, וושינגטון, עם שני ילדיה. מלינדה נישאה וילדה שני ילדים; בנה כריסטיאן מתגורר באזור המפרץ ובתה טימותיה מתגוררת בלוס אנג'לס.

תאונה ומוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מור כבר היה בעבודה על הנפשת בנות הים והבנים האבודים עבור "פיטר פן" כאשר הוא וגם אשתו השנייה, וירג'יניה, נפצעו בתאונת דרכים מוקדם בערב של יום שבת, 22 בנובמבר 1952, כאשר מכוניתם נפגעה חזיתית בזמן פניית פרסה בכביש כפרי. על פי הדיווחים, הזוג חזר מיום בילוי בצפייה במשחק כדורגל עם אמן דיסני ג'ק קיני. מור נפטר למחרת בבית החולים סנט ג'וזף בברבנק, קליפורניה, הממוקם ברחוב הנגדי לאולפני דיסני, מתוך דימום מוחי הנבע מזעזוע מוח. היה בן 41 במותו. מור נקבר בפארק זיכרון פורסט לון בחלקה המשקיפה על אולפני דיסני.

פרד מור קיבל לאחר מותו את התואר אגדת דיסני על ידי האולפנים בשנת 1995, כמו כן בשנת 1983 קיבל לאחר מותו את פרס וינזור מקיי של תעשיית ההנפשה.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פרד מור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  • פרד מור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ pie-eyed, אופן בו העיניים מצוריות כמעין אליפסות שלמות למעט "חתיכה" משולשת המשווה לעיניים מראה כמו של פאי או עוגה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Ward Kimball's Final Farewell, Hogan's Alley #11". אורכב מ-המקור ב-2016-03-06. נבדק ב-2016-03-04.