לידה |
22 בפברואר 1854 דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
---|---|
פטירה | 4 במאי 1929 (בגיל 75) |
מדינה | הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
השתייכות | הצבא הבריטי |
דרגה | לוטננט גנרל |
פעולות ומבצעים | |
| |
עיטורים | |
לוטננט גנרל סר פרדריק ויליאם סטופפורד KCB KCMG KCVO (באנגלית: Frederick William Stopford; 2 בפברואר 1854 – 4 במאי 1929) היה קצין בצבא הבריטי, הזכור בעיקר לאחר שפיקד על הנחיתה הקטסטרופלית במפרץ סובלה באוגוסט 1915, במהלך מערכת גליפולי.
פרדריק נולד ב-2 בפברואר 1854 בדבלין והיה בנם הצעיר של ג'יימס סטופפורד, הרוזן הרביעי מקורטאון, ושל אשתו השנייה דורה פנפאתר, בתו של אדוארד פנפאתר, הלורד צ'יף השופט של אירלנד. [1]
סטופפורד החל את שירותו במשמר הגרנדירים ב-28 באוקטובר 1871. הוא מונה לעוזר של סר ג'ון אדי, ראש המטה של חיל המשלוח המצרי והשתתף בקרב תל אל-כביר ב-1882.[2] הוא המשיך לשמש כשליש למייג'ור גנרל ארתור פרימנטל (אנ'), מפקד משלחת סואקין ב-1885.[2] לאחר מכן מונה לקצין יטה חטיבתי בחטיבת המשמר שהוצבה במצרים.[2]
הוא חזר לאנגליה ומונה לקצין מטה בחטיבת הרגלים השנייה באלדרשוט ב-1886.[2] הוא מונה לעוזר קצין אג"ם ב-Horsguards ב-1892, ועוזר קצין אג"ם באלדרשוט ב-1894.[2] הוא השתתף במלחמה האנגלו-אשנטי הרביעית ב-1895, ומונה שוב לעוזר קצין אג"ם גנרל ב-Horsguards ב-1897.[2]
הוא השתתף במלחמת הבורים השנייה כמזכירו הצבאי של הגנרל סר רדוורס בולר ואחר כך מזכירו הצבאי של הקצין הכללי המפקד על נטאל,[2] בגינה זכה לתואר אבירות ומונה לאביר מפקד מסדר סנט מיכאל וסנט ג'ורג' בנובמבר 1900.
לאחר שובו לבריטניה, הוא מונה לעוזר קצין אג"ם באלדרשוט ב-1901, ולראש מטה הקורפוס ה-1 בדרגה זמנית של בריגדיר, ב-1 באפריל 1902. שנתיים לאחר מכן, הוא מונה למנהל האימונים הצבאיים ב-Horsguards בשנת 1904.[2] הוא הועלה לדרגת מייג'ור-גנרל ומונה למפקד חטיבת המשמר וקצין כללי במחוז לונדון משנת 1906.[2] ב-5 באוגוסט 1914 הוא מונה לתפקיד בכיר בכוחות הבית, תפקיד אותו מילא עד שקיבל את הפיקוד על הקורפוס ה-9. [3]
הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה כמפקד הקורפוס ה-9, אולם הואשם בכישלון התקיפה לאחר הנחיתה במפרץ סובלה באוגוסט 1915, במהלך מערכת גליפולי. [4] סטופפורד בחר לפקד על הנחיתה מ-HMS ג'ונקוויל, שעגנה בחוף, אבל ישן בזמן הנחיתה. הוא הוחלף במהירות ב-15 באוגוסט על ידי הגנרל סר ג'וליאן בינג.
הוא פרש מהצבא ב-1920 ומת בביתו ב-4 במאי 1929.
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)