פרנק סוויפט
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
26 בדצמבר 1913 בלקפול שבאנגליה | |||
| פטירה |
6 בפברואר 1958 (בגיל 44) מינכן, גרמניה המערבית  | |||
| שם מלא | פרנק ויקטור סוויפט | |||
| גובה | 1.88 מטרים | |||
| עמדה | שוער | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
פרנק ויקטור סוויפט (באנגלית: Frank Victor Swift; 26 בדצמבר 1913 - 6 בפברואר 1958) היה שוער אנגלי ששיחק עבור מנצ'סטר סיטי ונבחרת אנגליה.
סוויפט נולד בעיר בלקפול שבאנגליה והחל את קריירת הכדורגל שלו במספר קבוצות מקומיות, עד שעבר למנצ'סטר סיטי ב-1933. הקריירה שלו נמשכה 16 שנים ובמהלכן הוא סייע לסיטי לזכות באליפות אחת וגביע אנגלי אחד. סוויפט נפצע בצורה אנושה באסון האווירי במינכן, ומת בדרכו לבית החולים.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנק סוויפט נולד בבלקפול, עיר חופית בצפון-מערב אנגליה, כאחד מתוך חמישה ילדים. החמישה גדלו בצמוד לאצטדיון בלומפילד רואד, ובמהלך חופשות הקיץ נהגו סוויפט ואחיו, אלף להשכיר סירות לתיירים, כאשר באחד המקרים פגש סוויפט את אשתו לעתיד.[1] והחל לשחק בקבוצת הכדורגל של מפעל הגז בו עבד.[2] במהלך משחק עם קבוצתו הבאה, פליטווד טאון, הוא הרשים מספר סקאוטים של קבוצות פוטבול ליג לרבות בלקפול (שם שיחק אחיו פרד כשוער), בלקברן רוברס ומנצ'סטר סיטי. הקבוצה הראשונה שהציעה לסוויפט חוזה הייתה מנצ'סטר סיטי, שבאותו זמן שיחקה בליגה הראשונה - הדרגה הגבוהה ביותר בכדורגל האנגלי. באוקטובר 1932, חתם סוויפט על חוזה עם הקבוצה וחודש לאחר מכן, כשהוא בן 18 בלבד, הפך למקצוען ובתמורה התחיל לקבל שכר של עשרה שילינג לשבוע.[3] חודש לאחר מכן, הוא כבר עלה לקבוצה הבוגרת, לאחר ששיחק שלושה משחקים בלבד בקבוצת המילואים של המועדון.
באותו הזמן, למנצ'סטר סיטי הייתה בעיה חמורה בעמדת השוער. שוערה הראשון, לן לנגפורד, שהופיע בגמר הגביע האנגלי ב-1933 (שבו הפסידה סיטי לאברטון), ושיחק כמאה משחקים בשביל הקבוצה, נפצע ואיבד את מקומו בהרכב.[4] מחליפו של לנגפורד בהרכב הראשון היה ג'יימס ניקולס, אולם לאחר הפסד 8-0 לוולברהמפטון וונדררס, הוא הודח מההרכב. כתוצאה מכך, לסוויפט ניתנה ההזדמנות להוכיח את עצמו בשני משחקים רצופים נגד דרבי קאונטי. ב-25 בדצמבר 1933, הוא שיחק את משחק הבכורה שלו בסיטי, אך לא הצליח להרשים וספג רביעייה. למרות התבוסה, עלה סוויפט בהרכב הפותח למשחק השני נגד דרבי, והפעם הצליח לשמור על שער נקי בניצחון 0-2 של הסיטי. אחרי משחק זה, סוויפט כבר לא הוצא יותר מההרכב הראשון, ושיחק בכל משחק של הקבוצה בארבע העונות הבאות[2] - יותר מ-200 משחקים רצופים. עד מלחמת העולם השנייה, החמיץ סוויפט רק משחק אחד - בספטמבר 1938, בהפסד של הסיטי למילוול 6-1.
ההצלחה עם מנצ'סטר סיטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות חוסר העקביות של הקבוצה, אחד משיאיה באותן השנים היה הזכייה בגביע האנגלי ב-1934. לאחר שהביסה 1-6 בחצי הגמר את אסטון וילה וקבעה את שיא השערים בחצי גמר הגביע האנגלי אי פעם[5], פגשה סיטי בגמר את פורטסמות'. סוויפט חסר הניסיון, בעונתו הראשונה בקבוצה היה נתון בלחץ רב. עקב מזג האוויר הגשום, לא ידע סוויפט אם לחבוש כפפות, אך כשראה את שוער פורטסמות' עולה למגרש בלעדיהן, החליט לעשות כמוהו ולשחק ללא כפפות.[1] בסיום המחצית הראשונה, ירדו הקבוצות לחדרי ההלבשה כשפורטסמות' ביתרון 0-1 משער של ספטימוס רות'פורד. בחדר ההלבשה חש סוויפט אשמה על כך ששיחק ללא כפפות, ושחקני הקבוצה ניסו לעודדו ולחזק את רוחו. במחצית השנייה, התהפכו היוצרות כשפרד טילסון כבש צמד לטובת הסיטי, אחד מהם בדקה ה-88. סוויפט שהיה כל כך לחוץ בזמן המשחק, התעלף עם שריקת הסיום. הוא התעורר בזמן כדי לקבל את מדליית הזהב מהמלך ג'ורג' החמישי, ששבוע לאחר מכן שלח לסוויפט טלגרם ובו התעניין במצבו הגופני.[1]
את עונת 1936/37 פתחה סיטי בצורה חלשה מאוד, ועד דצמבר הקבוצה הייתה בתחתית הטבלה. בזמן מסוים בעונה, הקבוצה השיגה רק ניצחון אחד מתוך תריסר משחקים רצופים. למרות זאת, במשחקי חג המולד הגיעה נקודת התפנית של העונה כולה. במשחק נגד מידלסברו ביום הקופסאות החלה הקבוצה רצף משחקים ארוך מאוד ללא הפסד. באפריל, היו הסיטי כבר במקום השני בליגה, ונפגשו מול המוליכה והמועמדת לזכייה, ארסנל. פיטר דוהרטי, חלוצה השמאלי של סיטי הוביל את הקבוצה לניצחון 0-2, והעלה אותה למקום הראשון בטבלה. הרצף ללא הפסדים נמשך עד סיום העונה, ואחרי ניצחון 1-4 על שפילד ונסדיי, זכתה סיטי באליפות ראשונה בתולדותיה. השער השלישי במשחק הגיע לאחר הרחקה של סוויפט, שנודע בזכות היכולת להעיף את הכדור למרחקים גדולים מאוד.[6]
בהשוואה לעונת האליפות, העונה שאחריה נחשבה למאכזבת מאוד. למרות מספר ניצחונות בהפרשים גדולים (פעמיים ניצחה הקבוצה 1-7), הקבוצה די גמגמה ולא הצליחה לשחזר את היכולת הטובה מהעונה הקודמת. למשחק האחרון של העונה, הגיעה סיטי כשהיא באזור הקו האדום, וחייבת ניצחון כדי להישאר בליגה. הפסד 1-0 להאדרספילד טאון, בתוספת ניצחונות של כל קבוצות התחתית, הכריעו שסיטי תרד לליגת המשנה, למרות שכבשה יותר שערים מכל קבוצות הליגה.
שנות המלחמה וסוף הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן מלחמת העולם השנייה, סוויפט המשיך לשחק כמעט כרגיל בסיטי, וערך כ-134 הופעות בתקופתה. הוא הצטרף לצבא הבריטי, והיה אחד ממספר שחקנים מקצוענים שעשו זאת, כחלק מתוכנית שיזמה התאחדות הכדורגל האנגלית. מתקן האימונים הצבאי היה קרוב לעיר אלדרשוט, ורבים מהשחקנים שהתאמנו שם הופיעו במספר משחקים של הקבוצה המקומית לרבות סוויפט, מאט באזבי וג'ו מרסר. בנוסף, זומן סוויפט למספר קבוצות בתור שחקן אורח כשאחת מהן הייתה ליברפול.
ב-30 באוקטובר 1943, שיחק סוויפט בנבחרת הפיקוד המערבי נגד קארדיף סיטי שכללה את מרסר וטומי לוטון כשחקנים אורחים. המשחק אורגן כאירוע צדקה לשבויי הארטילריה המלכותית של בריטניה. במהלך המלחמה, יצא לסוויפט לשחק במספר קבוצות צבאיות, ובמאי 1945, אף יצא עם נבחרת הצבא הבריטי לסיבוב משחקים באירופה.[7]
בעונה הראשונה שאחרי המלחמה, הסיטי זכתה באליפות הליגה השנייה והעפילה בחזרה לליגה הראשונה. בעונה זו, שמר סוויפט 17 פעמים על שער נקי מתוך 35 משחקים, הישג שנשבר רק 40 שנה מאוחר יותר, כשב-1985 אלכס ויליאמס שמר ב-20 משחקים על שער נקי.
למרות שבגיל 35 עדיין הציג רמה גבוהה מאוד של כדורגל, החליט סוויפט לפרוש בסוף עונת 1948/49. ב-7 במאי 1949, במשחקו האחרון בקבוצה, נערך לכבודו מצעד שאורגן על ידי מועדון האוהדים של הקבוצה.[5] למרות זאת, מספר ימים לפני פתיחת העונה החדשה, חלה מחליפו של סוויפט בשחפת. סוויפט הסכים לשחק עוד מספר משחקים עד שהקבוצה תמצא שוער חדש, ובסך הכל יצא לו לשחק ארבעה משחקים נוספים מאז הפרישה. מנצ'סטר סיטי, שידעה על מספר ניסיונות של קבוצות אנגליות ובראשן מנצ'סטר יונייטד, להחזיר את סוויפט מהפרישה, שמרו את כרטיס השחקן שלו למספר שנים נוספות.
נבחרת אנגליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזימון הראשון של סוויפט לנבחרת אנגליה היה בזמן מלחמת העולם השנייה, והוא אכן ערך 14 הופעות בזמן המלחמה. ההופעה הרשמית הראשונה שלו נערכה אחרי המלחמה, ב-28 בספטמבר 1946, במשחק נגד נבחרת אירלנד, בו ניצחה אנגליה 2-7. לאחר מכן, הפך סוויפט לשוער הקבוע של אנגליה ושיחק 17 משחקי נבחרת רצופים, כשהשיא היה הניצחון על איטליה ב-1948, במשחק בו סוויפט שימש כקפטן הקבוצה. סוויפט שהיה השוער האנגלי הראשון מאז אלכסנדר מורטן ב-1873 ששימש כקפטן הנבחרת, תיאר את המשחק נגד איטליה כטוב ביותר בקריירה שלו.
בסוף אותה שנה, איבד סוויפט את המקום בהרכב לטובת טד דיצ'בורן, למרות ששמר על שער נקי במשחקיו האחרונים. לאחר שהודיע על פרישתו מכדורגל, נערך לסוויפט משחק פרידה נגד נורווגיה במאי 1949. ב-10 במאי 1947, הוא ייצג את נבחרת בריטניה במשחק נגד "כוכבי אירופה", לציון חידוש שיתוף הפעולה בין ארבע הנבחרות הבריטיות לבין פיפ"א.[8]
אחרי הפרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי תקופה קצרה ששימש כמנהל חברת קייטרינג מקומית, עבר סוויפט לתחום התקשורת, ועבד כעיתונאי בצהובון ניוז אוף דה וורלד.[9] הוא המשיך לבקר במיין רואד, והפך לנשיא מועדון האוהדים של הקבוצה.
בפברואר 1958, יצא סוויפט מתוקף תפקידו כעיתונאי למשחקה של מנצ'סטר יונייטד נגד הכוכב האדום בלגרד. בדרך חזרה מבלגרד, נאלץ מטוסם לנחות במינכן על מנת לתדלק מחדש במה שהיה אמור להיות טיסה ישירה מבלגראד למנצ'סטר. הטייסים ג'יימס ת'יין וקנת' ריימנט ניסו להמריא פעמיים לאחר התדלוק, אך נאלצו להפסיק בעקבות בעיות במנוע. הקברניט ת'יין חשש מפיגור בלוח הזמנים, דחה את האפשרות להישאר ללינת לילה והחליט לנסות להמריא בפעם השלישית.
בזמן ניסיון ההמראה השלישי כבר ירד שלג, שגרם להצטברות של שכבת סלאש בקצה מסלול ההמראה. כאשר המטוס פגע בסלאש הוא איבד מהירות, מה שהפך את ההמראה לבלתי אפשרית. המטוס קירטע אל מחוץ למסלול דרך גדר, ולאחר מכן אחת מכנפיו פגעה בבניין סמוך ונתלשה. 21 מתוך 44 הנוסעים נהרגו כתוצאה ישירה מההתרסקות. סוויפט שרד את ההתרסקות, אך בדרכו לבית החולים מת מפצעיו בגיל 44 בלבד.
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצוותא עם גורדון בנקס ופיטר שילטון, נחשב סוויפט כאחד מגדולי השוערים האנגלים בכל הזמנים,[10] וכאחד מהשחקנים הטובים ביותר ששיחקו בפוטבול ליג. ב-1998, הוא נבחר לרשימת "מאה אגדות הפוטבול ליג", ביחד עם חבריו ממנצ'סטר סיטי: בילי מרדית', קולין בל וברט טראוטמן. בינואר 2004, נבחר כאחד מ-15 השחקנים הראשונים שזכו להיכנס להיכל התהילה של מנצ'סטר סיטי.[11]
בפברואר 2008, הוזמנו בני משפחתו של סוויפט לדרבי של מנצ'סטר, ששוחק לציון חמישים שנה לאסון מינכן. במשחק שנערך באולד טראפורד, ניצחה קבוצתו של סוויפט, מנצ'סטר סיטי.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרנק סוויפט, באתר Transfermarkt
- פרנק סוויפט, באתר National Football Teams
- סטטיסטיקת הופעות בנבחרת אנגליה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 James, Gary, "The Official Manchester City Hall of Fame", Hamlyn, 2005, עמ' 68.
- ^ 1 2 Penney, Ian, "The Maine Road Encyclopedia", Edinburgh: Mainstream, 1995, עמ' 188.
- ^ Ward, Andrew, "The Manchester City Story", Derby: Breedon, 1984, עמ' 40.
- ^ James, Gary, "The Big Book Of City", Halifax: James Ward, 2009, עמ' 73-74.
- ^ 1 2 James, Gary, "Manchester City – The Complete Record", Derby: Breedon, 2006, עמ' 46.
- ^ James, Gary, "Manchester City – The Complete Record", Derby: Breedon, 2006, עמ' 120.
- ^ England wartime results, rsssf, מרץ 2004
- ^ Goldblatt, David, "The Ball is Round: A Global History of Football", London: Penguin, 2007, עמ' 332.
- ^ Clayton, David, "Manchester City's Cult Heroes", Know the Score, 2007, עמ' 19.
- ^ Legends List in Full, באתר BBC, אוגוסט 1998
- ^ Past Players, באתר mcfc.co.uk
- ^ Swift's legacy is in safe keeping at Pool, פברואר 2008