לידה |
6 באוקטובר 1873 אנדרד, הונגריה |
---|---|
פטירה |
27 באוגוסט 1961 (בגיל 87) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
מדינה | הונגריה |
מקום קבורה | בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
השכלה | האוניברסיטה לתאטרון ולקולנוע (1893) |
פרסים והוקרה |
|
קלמן רוז'אהדי (בהונגרית: Rózsahegyi Kálmán; גיומנדרד, 6 באוקטובר 1873 – בודפשט, 27 באוגוסט 1961) היה שחקן ומורה למשחק יהודי-הונגרי, זוכה תואר "חבר לנצח של התיאטרון הלאומי של בודפשט".
אביו של קלמן רוז'אהדי היה יוז'ף אורין, בעל משק, ואמו ז'אנט גרוס (ז'אני), מלצרית בפאב בשם "מרופט" (Rongyos) באנדרד. הילד שנולד מחוץ למסגרת הנישואין קיבל את שם משפחתו מאביו שגידל אותו, אדן רוז'אהדי, לאחר שאמו התחתנה איתו וגם היא הפכה כמוהו לשחקנית נודדת. גם קלמן רוז'אהדי התחיל את דרכו גם באזורים הכפריים, אך בשנת 1898 הוזמן על ידי התיאטרון ההונגרי. בין השנים 1900–1935 היה חבר בתיאטרון הלאומי של בודפשט, משנת 1923 זכה בתואר של "חברות נצחית". הוא ייסד בית הספר הפרטי שלו למשחק ביחד עם אשתו אנגלה הבשי, ממנו צמחו שחקנים מפורסמים רבים.
רוז'אהדי הוא אחד הנציגים המשמעותיים ביותר של המשחק הריאליסטי, שלא היה אמן המילה, אלא של המשחק הפשוט, הטבעי, הישיר. מדרג המשחק שלו היה רחב למדי, תפקידיו נפרשים על כל גוני המקצוע מפארסות, הומורסקות ועד לכל גוני ההומור הרגשי.
הוא נולד כאמור באנדרד, במחוז בקש. הוא בחר את הבמה וסיים את לימודיו באקדמיה לדרמה. הוא החל את דרכו בלהקתו של שאנדור דובו בשנת 1892, ואחר כך עבד בדברצן ובקלוז'-נאפוקה. בשנת 1898 חתם חוזה ב"תיאטרון ההונגרי", שם שיחק בתפקידי אופרטה. בראשית המאה ה-20 הצטרף לתיאטרון הלאומי של בודפשט אליו היה קשור בנאמנות שגם המוסד השיב לו כאשר בשנת 1923 נבחר לחברות נצחית. במהלך הופעותיו האחרות והופעות האורח שלו, הוא לא נפרד מעולם מהתיאטרון הלאומי, בו היה חבר "רגיל" עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1935.
שמו ופניו של קלמן רוז'אהדי הפכו פופולריים גם כשחקן קברט בעשור השני של המאה ה-20 וגם בשנות ה-20 של המאה ה-20, ושמו הגיע גם מעבר לגבולות הונגריה. בשנת 1926 הופיע כאורח בארצות הברית ואחרי 1935 הופיע בתיאטראות פרטיים שונים.
ב-7 באוקטובר 1903, בבודפשט, התחתן עם אנגלה הבשי, בתם של יוז'ף הבשי ויאנקה לויכטר, שהייתה צעירה ממנו ב-11 שנים.[1] הוא ייסד את בית הספר המפורסם שלו למשחק בשנת 1909 עם אשתו, בו הוא לימד אחר כך עם בתו עד מותו. הוא היה מורה מצוין למשחק ואמנים מכובדים רבים הגיחו משורות בית ספרו.
בשל האווירה האנטישמית בהונגריה הוא התנצר בשנת 1930,[2] אך בשל מוצאו היהודי נאסר עליו לעלות על הבמה במהלך מלחמת העולם השנייה, אחרי 1945, טמאש מאיור לא הרשה לו לחזור לתיאטרון הלאומי. במהלך העשור הבא הופיע מדי פעם בתיאטראות של פשט, בתיאטרון הקומדיה של בודפשט, בתאיטרון האופרטה של בודפשט ועוד. הוא היה בן בית בכל ז'אנר, בין אם זה אופרטה, מחזה עממי, קומדיה, קברט או דרמה קלאסית.
הדוד קלמן, בקולו ובחיוכו האופייניים, היה אהוב על תלמידיו כמו גם על הקהל.
גם עיר הולדתו לא שכחה אותו, הוא נבחר בה לאזרח כבוד.