מידע כללי | |
---|---|
סוג | גורד שחקים |
כתובת | North Oakland |
מיקום | פיטסבורג |
מדינה | ארצות הברית |
מפעיל | אוניברסיטת פיטסבורג |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1926 |
תאריך פתיחה רשמי | 1926 |
אדריכל | צ'ארלס קלאודר |
סגנון אדריכלי | התחייה הגותית, אר דקו |
מידות | |
גובה | 163 מ' |
קומות | 42 |
קואורדינטות | 40°26′39″N 79°57′11″W / 40.444167°N 79.953056°W |
אתר רשמי | |
קתדרלת ההשכלה (או קתדרלת הלמידה; Cathedral of Learning) היא מגדל נאו-גותי באוניברסיטת פיטסבורג, פנסילבניה, ארצות הברית. המגדל הוא נקודת ציון (Landmark) מקומית ולאומית[1][2] ומהווה את מרכז הקמפוס של אוניברסיטת פיטסבורג באוקלנד שבפיטסבורג, פנסילבניה. במגדל 42 קומות ו 2529 חלונות. המגדל מתנשא לגובה 163 מטר (כ-535 רגל)[3] והוא המבנה החינוכי הגבוה ביותר בחצי הכדור המערבי והשני בגובהו בעולם, אחרי המגדל באוניברסיטת מוסקבה, המתנשא לגובה 240 מטר על 36 קומותיו.[4] בניית המגדל, שתוכנן על ידי צ'ארלס קלאודר, החלה ב-1921 והסתיימה ב-1937. המגדל בנוי בסגנון נאו-גותי מרשים ומופיע לעיתים קרובות בתמונות, גלויות ופרסומים נוספים של קתדרלת ההשכלה.
המרתף והקומות 1–36 משמשים למטרות לימודיות וחינוכיות. בקומות נמצאים אולמות הרצאה, מעבדות מחשבים, כיתות ומשרדי המחלקות. הקומה הראשונה והשלישית מאכלסות 26 "חדרי לאומיות", כיתות שתוכננו בידי חברי קהילת פיטסבורג בסגנונות המדינות השונות (בהן ישראל). המגדל מכיל את מחלקת הפילוסופיה[5] הנחשבת לאחת מחמש הטובות בארצות הברית,[6] ואת המחלקה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע[7] הנחשבת לטובה בתחומה.[8][9] מחלקות נוספות שנמצאות במגדל הן ספרות אנגלית ולימודי דת. בנוסף, תוכנית University Honors College (אנ') נמצאת בקומות ה-35 וה-36 של המגדל. קומות 38–42 סגורות לציבור הרחב ובהן נמצא החיווט החשמלי של המגדל ואף מקנן בהם זוג של בזים נודדים. ניתן לראות באינטרנט תמונות מראש המגדל באמצעות מצלמת רשת המותקנת שם. בקומה ה-40 נמצא חדר בבקוק (Babcock Room)[10], חדר כנסים גדול עם תצפית פנורמית על פיטסבורג ועל הקמפוס, וכן תצפית על אוניברסיטת קרנגי מלון.
ב-1921 נסע ג'ון גאברט בואומן (John Gabbert Bowman) לעיר פיטסבורג, פנסילבניה כדי לכהן כנגיד העשירי של האוניברסיטה. באותה תקופה, האוניברסיטה ישבה בסדרה של מבנים קצרים וקטנים, וחלק מהשיעורים נערכו בבניינים זמניים ממלחמת העולם הראשונה. מסופר כי הוא ביקש מנהג חשמלית לקחת אותו לאוניברסיטה, אך לנהג לא היה כל מושג למה הוא מתכוון. כאשר בואומן ראה זאת, הוא החליט לעשות מעשה כדי להבטיח שהאוניברסיטה תשאיר רושם על העיר. הוא שקע בחזון של מגדל שיקרא קתדרלת הלמידה. הנימוקים לכך מסוכמים בציטוט הבא מדבריו:
הבנייה נועד להיות יותר מבית ספר; הוא נועד להיות סמל של החיים שפיטסבורג רצתה לחיות במהלך השנים. הוא נועד להפוך לנראית משהו מהרוח שפעמה בלבבות החלוצים, לפני זמן רב, כאשר הם ישבו בבקתות העץ וחשבו לאור נרות על העיר הגדולה שעם הזמן תתפשט מעבר לשלושת הנהרות ושאפילו הם התחילו לבנות.
— ג'ון גאברט בואומן
בואומן מצא שטח בן 14 אקר (57,000 מטר מרובע) שנקרא Frick Acres וסבר ששטח זה יתאים לבנין. בנובמבר 1921, עם עזרה ממשפחת מלון (Mellon), האוניברסיטה קנתה את השטח והחלה בתכנון מבנה אוניברסיטאי הולם שיבנה שם.
אחד מאדריכלי התחייה הגותית הנודעים בזמנו, צ'ארלס קלאודר מפילדלפיה, נשכר כדי לתכנן את המגדל. מלאכת התכנון של המגדל ארכה שנתיים. התוכנית הסופית שילבה בין תכנון גורד שחקים מודרני לבין אדריכלות גותית. התוכנית זכתה להתנגדות רבה מהקהילה וממספר בכירים באוניברסיטה, שחשבו שהמגדל גבוה מדי עבור העיר. אגדה מקומית טוענת שכדי לגבור על ההתנגדות בואומן הורה לבנות את הקירות מהקומה העליונה למטה, כך שאי אפשר יהיה לבטל את הפרויקט. אגדה זו מוזכרת במהדורת ה-21 בנובמבר 1943 של הטבלואיד At Ease (הקשור לאנשי צבא בקמפוס) שכותב "the masonry was started from the top downward" ("הבנייה החלה מלמעלה למטה"). אולם תצלומים של מהלך הבנייה מראים שעבודות הבנייה החלו בקומה הראשונה. אחד המהנדסים שעבד עבור החברה שבנתה את המגדל הסביר שהקירות החיצוניים לא נועדו לשאת את הבניין. לכן בניינים דומים אחרים היו מתחילים בבניית הקומה השלישית או הרביעית. מבחינה מעשית, זה הגיוני, שכן כך מתאפשר העברה קלה של חומרי בניין וציוד אל ומהבניין. אולם למעשה המחצבה שממנה נלקחו האבנים לבניין לא עמדה בלוח הזמנים והבנייה התעכבה ועבודה החלה על הקומות הגבוהות יותר.
הפרויקט השאפתני דרש מימון רב שהגיע בדרכים שונות ומגוונות, בהן: כספים מהתעשייה, חברות מסחריות, יחידים וממשלות שונות, בכדי לגרום לדעת הקהל לתמוך בהקמת קתדרלת הלמידה, ובו-זמנית לממן את הבנייה. הקמפיין הושק ב-1925
חלק חשוב מהקמפיין היה להגיע לילדי העיר ונקרא "Buy a brick for Pitt" ("קנה לבנה עבור פיט (סבורג)"). כל ילד שלח מטבע dime (10 סנט) ומכתב לאוניברסיטה המסביר כיצד הם הרוויחו את התרומה לבנייה. בתמורה, הילד קיבל תעודה עבור לבנה אחת הנמצאת במגדל. כ-97,000 תעודות הונפקו עבור ילדים.
קתדרלת הלמידה היא בית ל-26 חדרי לאומים, בהם 24 כיתות ו-2 חדרי תצוגה, בקומות הראשונה והשלישית. כל חדר לאום תוכנן כדי להעלות על נס תרבות של לאום אחר שהשפיע על צמיחתה של פיטסבורג, ולשקף את התרבות הלאומית הזאת כפי שהייתה בשנות ה-20 של המאה ה-20, בעת בניית המגדל. נכון להיום (דצמבר 2007), כ-8 חדרים נמצאים בתהליכי אישור וגיוס כספים להקמתם. סיור וירטואלי בחדרים אפשרי באתר הרשמי http://www.pitt.edu/~natrooms.
בואומן החליט לערב את הקהילה ככל האפשר בבניית קתדרלת הלמידה, לכן הוא הציע שכל לאום שהוא בעל ייצוג משמעותי בקרב אוכלוסיית פיטסבורג יורשה לתכנן את חדר הלאומיות שלו. כל קבוצה הקימה ועדת חדר, שהייתה אחראית לגיוס הכספים, התכנון והרכישות. האוניברסיטה סיפקה רק את החדר, בעוד שכל החומרים, העבודה והתכנון סופקו על ידי הוועדות, שלעיתים נתמכו בידי הממשלות של הלאומים השונים אשר ".. הגיבו עם תמיכה נדירה, לעיתים קרובות סיפקו אדריכלים, אמנים, חומרים ומתנות כדי להבטיח אותנטיות ואיכות מעולה של הכיתות שלהן."[11]
השלמת חדר טיפוסי בקומה הראשונה (כאלה שנבנו בין 1938 ל-1957) ארכה בין 3–10 שנים ועלתה סכום כסף השקול ל-300,000 דולר אמריקני ב-2006. החדרים החדשים יותר עלו כ-500,000 דולר.
תוכניה שנייה שהוצעה הציעה לבנות חדר לכל תקופה בהיסטוריה של אמריקה ואלה יהיו בעיקר בקומה השלישית. אף על פי שסדרת חדרים שורטטה בתוכניות, רק חדר אחד נבנה והוא ידוע כ-Early American Room.
באבן הפינה של המגדל מ-1939 ניצב לוח נחושת, מתנה מיו"ר ועדת חדרי הלאום, ובו כתוב:
מאז 1944, ארגון סטודנטים באוניברסיטת פיטסבורג בשם Quo Vadis מציע סיורים מאורגנים בחדרי הלאומים, בהם משתתפים כ-30,000 תיירים בשנה.
|
|
|
|
האוניברסיטה מתכננת 8 חדרי לאומיות חדשים, בנוסף ל-26 הקיימים. הראשון שבהם יהיה החדר הטורקי, שיושלם ב-2008. עומר אקין, פרופסור באוניברסיטת קרנגי מלון, ישגיח על תכנון החדר והאדריכלות. אחריו יבנה החדר הוולשי. עלותם של 2 החדרים היא 300,000 דולר.
החדרים המוצעים:
החלק העיקרי של המגדל הוא האולם (Commons room), אולם בסגנון גותי המשתרע כל שטח של 2,000 מטר רבוע ומתנשא לגובה 16 מטר (כ-4 קומות). האולם בנוי בסגנון גותי אמיתי, ללא תמיכות מפלדה ובעל קמרונות צלעות מאבן. הקשתות הן קשתות אמיתיות והן נושאות את משקלן, בסיסיהן שוקלים כ-5 טונות כל אחד.
על מבנה זה התעקש הנגיד בואומן. האדריכל, קלאודר, התנגד בגלל עלויות שיטת הבנייה המסורתית. בואומן הגיב בהערה ש"אי אפשר לבנות אוניברסיטה גדולה עם זיוף בתוכה".
ג'וזפה גאטוני (Joseph Gattoni) תכנן את עבודת האבן, רובה מתארת את הצמחייה של אזור פנסילבניה. הקירות עשויות מאבן גיר מאינדיאנה והרצפה מרוצפת בצפחות מורמונט.
האולם היה מתנתו של אנדרו מלון. הברזל המחושל בחדר, כולל שערים גדולים המובילים למעליות, היה מתנה מג'ורג' האברד קלאפ, ותוכננו בידי סמואל ילין. מעל השירים חקוקות שתי שורות משיר חסר כותרת של רוברט ברידג'ס:
בזמן הבחינות בחורף מדליקים אש באח כדי לספק אווירה חמימה ונעימה לסטודנטים היושבים באולם ולומדים אל תוך הלילה.
יוניברסיטי הונורס קולג' (באנגלית: University Honors College, בעברית: מכללת הכבוד של אוניברסיטת פיטסבורג) שנחנך ב-1986, נמצא בקומות ה-35 וה-36 אחרי שנערכו במקום שיפוצים[22]
בשיפוצים מ-2002 ו-2003, שנעשו על ידי Rothschild Doyno Architects in Regent Square יצרו חלון מקושת בגובה שתי קומות שבולט למרחוק בלילה. הקוורטרפויל (חלון עגול ובו מסגרות בצורת 4 עלים) שבקצה העליון של הקתדרלה הוא מוטיב בתכנונו הקולג'. חלונות ויטראז' מאחורי דלפק הקבלה במרכז החלל תוכנן בידי Glenn Greene Glass of Regent Square ומציג את ארבע העונות, ונעשה מברקת ממורקת. עבודות בברזל מחושל מאת Vic Reynaud of Technique Manufacturing נעשו בסגנונו של סמואל ילין, שעיצב את עבודות הברזל באולם.[23]
אולם הנשפים ע"ש קרוגהאן-שנלי (באנגלית: The Croghan-Schenley Ballroom) הוא אולם הנמצא בקומה הראשונה של חדר 156 ולמעשה מדובר בשני חדרים סמוכים, אולם הנשפים והחדר הסגלגל, המקושרים באמצעות מעבר סתרים באח של חדר הנשפים. החדרים היו במקור חלק מאחוזתו של ויליאם קרוגהאן הבן שנבנתה במקור ב-1830 באזור Stanton Heights בפיטסבורג.
בתו של קרוגהאן, מרי אליזבת שנלי, נסעה לפנימייה בניו יורק, אך ב-1842, בהיותה בת 15, ברחה כדי להינשא בסתר לאדוארד ויינדהאם הארינגטון שנלי, סרן בצבא בריטניה. הנישואים בסתר גרמו לקרע במשפחה, ובמאמץ לשכנעה לחזור לפיטסבורג, הוזמנו שני החדרים הללו. בעקבות מותו ש ויליאם קרוגהאן ב-1850, האחוזה נוהלה בידי אפוטרופוסים ונשארה רקע במשך כ-60 שנה. ויליאם ס. מילר, אז נשיא חברת Steelwood Corp רכש את האחוזה אחרי מלחמת העולם השנייה והרס אותה על מנת לבנות בתי מגורים, אך שני חדרים אלה ניצלו מההרס.
ב-1955, החדרים, שנתרמו על ידי מילר, פורקו ונבנו מחדש בתוך הקתדרלה, למעט העובדה שהתקרה הונמכה בכ-20 סנטימטר (8 אינץ') כדי להתאים לחלל הזמין במבנה.
ב-1982 שופצו ולוטשו החדרים, כדי להחזיר אותם לתהילתם מהמאה ה-19. ראויים לציון בחדר הנשפים הם נברשת הזכוכית שנחתכה ביד, ו-4 עמודים יוונים שגולפו מעץ, דוגמה ששרדה לתחייה היוונית הקלאסית שהייתה פופולרית באזור מערב פנסילבניה בשנות ה-1830.
חדרים אלה הם השריד האחרון לנכסים של מרי שנלי, אשר לפני מותה, תרמה את רוב רכושה והחזקותיה לעיר פיטסבורג, כולל את חוות שנלי, בה נמצאת הקתדרלה, ואת פארק שנלי.
הספרייה לזכר דרלינגטון (Darlington Memorial Library) נמצאת בקומה השישית של קתדרלת הלמידה. היא נתרמה לאוניברסיטה בידי בנותיו של ויליאם מק'קולו דרלינגטון ומארי קרסון דרלינגטון. התרומה הראשונה כללה 11,000 ספרים וניתנה ב-1918 על ידי מארי אוהרה דרלינגטון ואדית' דרלינגטון אמון. בצוואה משנת 1925 הורישה מארי אוהרה את שאר הספרייה המשפחתית וחלק מהנדל"ן של המשפחה. העניין הגדול של משפחת דרלינגטון בחקר ההיסטוריה היה הכוח המניע מאחורי יצירת אחת הספריות הפרטיות הגדולות ביותר ממזרח ל-Alleghenies. אוסף הספרים עשיר במיוחד בקשר למלחמת הצרפתים והאינדיאנים וההיסטוריה של מערב פנסילבניה ועמק אוהיו. גם ויליאם וגם מארי חקרו ופרסמו מאמרים בתחום זה.
בעוד שהמוקד העיקרי של האוסף הוא היסטוריה של אמריקה וספרות, נושאים אחרים הזוכים לתשומת לב באוסף הם אטלסים ומפות נדירים, עבודות על אורניתולוגיה והיסטוריה של הטבע, וכן ספרי מסעות. בנם של הדרלינגטונים, אוהרה דרלינגטון, הרכיב אוסף מרשים של ספרות ויקטוריאנית, ספרי ספורט ועבודות מאיירים וקריקטורות. במהלך השנים האוסף התעשר אודות לנדבנותם של אנשים פרטיים וארגונים, שאפשרו לספרייה למלא חללים בנוגע להיסטוריה של האזור.
בעקבות פתיחת קתדרלת הלמידה, משרדיו של הדיקן לענייני נשים הועברו ב-1938 לקומה ה-12 של הקתדרלה. הפנים לא הושלם עד אז אך הדיקן ראה בחזונות חלל מכובד ויפה בו נשים יכולות להיפגש.
כאשר הדיקן עמוס מת ב-1941, משרדיו עדיין לא היו גמורים. אגודת הבוגרים החליטה להקים קרן על שם תרצה ו. עמוס (Thyrsa W. Amos) כדי לסיים את החדר 1217 ולרהטו. חדר 1217 מעולם לא הושלם, אך אחרי מלחמת העולם השנייה כל שאר החדרים בקומה ה-12 הושלמו. גברת בראון, ביחד עם ביתה וחתנה תרמו את הריהוט ואת הפאנלים מעץ ב-1946.
הדיקן הלן פול ראש והבאה אחריה, סבינה סקואיס, המשיכו את המסורת של הדיקן עמוס עד שתפקיד הדיקן לענייני נשים בוטל ב-1969 ותפקידיו ומשרדיו הועברו למחלקות אחרות.[24]
תיאטרון הסטודיו (The Studio Theater), אולם תיאטרון שנמצא בשימוש המחלקה לאמנות התיאטרון, ממוקם במרתף קתדרלת הלמידה. זהו תיאטרון קופסה שחורה שאפשר להתקין בו כמעט כל סוג תפאורה הדרוש. התיאטרון משמש להצגות והפקות של הסטודנטים, לקריאת מחזות, לקברט וכן מציג את ההצגה שרצה הכי הרבה זמן בפיטסבורג Friday Nite Improvs, שהחל לרוץ מ-1989 בידי סטודנטים לתארים מתקדמים.[25]
בתחילת שנות ה-2000 התעוררה מחלוקת האם יש להשתמש בתקציב האוניברסיטה להאיר את קתדרלת הלמידה בלילה, או לנקות את החזית החיצונית של המגדל. הניקוי הופסק באמצע ובוטל כיוון שהיה יקר מדי אך המגדל עדיין מואר בלילה. רבים מדיירי אוקלנד התבטאו כנגד הניקוי בטענה ששנים של פיח צריכים להישאר כמחווה לעבר התעשייתי של פיטסבורג. למרות זאת, האוניברסיטה הקציבה כ-5 מיליון דולר לניקוי ושחזור עבודות האבן. העבודות הושלמו בסוף 2007 והחזירו את החוץ של המגדל למצבו המקורי.
בעקבות פיגועי 11 בספטמבר הקתדרלה סומנה כמבנה בסכנה, שיכול לשמש כמטרה להתקפות טרור שכן מחבלים יכלו בקלות לנהוג רכב כבד אל תוך קומת הקרקע של המגדל. כדי לענות על חשש זה הציבה האוניברסיטה עמודי בולארד (אנ') כדי מנוע מכלי רכב לנסוע אל תוך המבנה.[26] האוניברסיטה מתכננת להמשיך במאמצים להתקנת מערכת מיזוג אוויר מרכזית בסוף העשור. כרגע פועלים בקתדרלה 200 מזגני חלונות.