ששון גבאי

ששון גבאי
גבאי, 2015
גבאי, 2015
לידה 24 בנובמבר 1947 (בן 76)
י"א בכסלו ה'תש"ח
בגדאד, ממלכת עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1951
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1972
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אדם גבאי
מספר צאצאים 5
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ששון גבאי בסדרת הטלוויזיה "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", 1991
ששון גבאי (מימין) וקרן צור בהצגה "רוחל'ה מתחתנת", מאת סביון ליברכט, בבימויה של ציפי פינס, בתיאטרון בית ליסין, 2011

ששון גבאי (נולד ב-24 בנובמבר 1947, י"א בכסלו ה'תש"ח) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי. זוכה ארבעה פרסי אופיר (שיא לשחקן ישראלי), פרס האקדמיה האירופית לקולנוע, פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה, פרס התיאטרון הישראלי, פרס קלצ'קין ופרס רוזנבלום.

ששון נולד בבגדאד שבעיראק כבנם הקטן של משה גבאי, ואמירה (נזימה, למשפחת אברהמי). נקרא על שם אבי אביו, ששון. סבו היה מגבאי מתחם קבר יחזקאל הנביא בעיירה אל כפל (צ'פל), ומשם נבע שם המשפחה "גבאי". אביו עבר מעיירה זו לבגדאד, שם עסק בסחר בדים והתחתן. אחיו הבכור היה הדיפלומט והמזרחן צבי גבאי.

המשפחה הייתה אמידה, וגרה בבית מרווח בשכונה החדשה "באב אל שרקי" (השער המזרחי) בבגדאד. הם חיו בצל עימותים בלתי פוסקים עם השכנים המוסלמים, ובאווירה עוינת. בפרהוד משפחת סבו וסבתו, מצד אמו, ניצלה בזכות שכניה הערבים. לאחר כ"ט בנובמבר 1947, הורע מצבם בכלל יהודי עיראק, וב-1951, לאחר שביתם הוחרם על כל תכולתו, עלתה המשפחה ארצה במבצע "עזרא ונחמיה" והתגוררה בחיפה. ב-1968 נרצח אביו במכולת שלו בחיפה, בידי ערבי-נוצרי.

את שירותו הצבאי עשה ששון במשטרה הצבאית. לאחר מכן, למד תיאטרון ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

קריירה בתיאטרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיו החל לשחק בתיאטרון החאן בלהקתו של מייקל אלפרדס שם עבד עם אילן רונן, ספי ריבלין ואחרים. בין המחזות בהן השתתף באותן השנים היו: "הפרוטוקלים הפרסיים" (1972), "וויצק" (1973)[1], "משרתם של שני אדונים" (1974)[2], "מלכוד 22" (1975), "פנשן" (1977), "אוכלים" (1979), "מרסיה וקאמיה" (1979), "רשומון" (1980) ו"המרפסת" מאת ז'אן ז'נה (1981).

לאחר מכן שיחק בהצגות רבות בהבימה, בתיאטרון הקאמרי, בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון בית ליסין, שם הוא נמנה עם סגל השחקנים הקבוע. הוא הרבה לשתף פעולה על הבמה עם השחקנית יונה אליאן, איתה הופיע בהצגות: "נסים ונפלאות בקופסאות שימורים" (הבימה 1986), "פילומנה", "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" {1997), "תנאים של חיבה", "מירנדולינה" ו-"זוג גרוש".

בין ההצגות בהן שיחק ניתן למצוא את: "זינגר", "רוזנטה חזר משדה הקרב", "זוג פתוח", "הוצאה להורג", "זהות", "איש הגשם","רוחל'ה מתחתנת", "מלאכת החיים" ו"אוצר יקר". גבאי שיחק גם בשנת 1989 במחזמר "פיטר פן" בתפקיד קפטן הוק.

ב-2008 השתתף במחזמר "אוליבר", שם גילם את פייגן[3].

ב-2009 שיחק במחזה "הדוד וניה" בתיאטרון בית ליסין[4]

ב-2012 שיחק בהפקה מיוחדת של הקומדיה "החולה המדומה" עם תזמורת הבארוק ירושלים, עיבוד שכלל את המוזיקה המקורית שכתב למחזה מלחין הבארוק הצרפתי מארק-אנטואן שרפנטייה[5].

ב-2017 שיחק בגרסה הבימתית של הסדרה "פולישוק" בתיאטרון בית ליסין[6].

בקיץ 2018 שיחק גבאי בבברודוויי, בגרסת התיאטרון לסרט "ביקור התזמורת"[7].

קריירה בקולנוע ובטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבאי שיחק בסרטי קולנוע ישראליים וזרים רבים, בהם: "אור מן ההפקר" (1973)[8], "סיפורי תל אביב" (1992)[9], "לגנוב את השמיים" (1988), "צלקת" (1994), "המחצבה" (1990)[10], "עונת הדובדבנים" (1991), עליו זכה בפרס אופיר[11], "רמבו 3" (1988), "המרגל הישראלי בדמשק" (1987), "הבריחה מערב הסעודית" (1998), "Made in Israel"‏ (2001)[12], "אביבה אהובתי" (2006)[13], "לא בלי בתי" (1991).

בטלוויזיה שיחק בהפקות של הטלוויזיה החינוכית והכללית, בין היתר שיחק בסדרות "שכונת חיים", "ארץ מולדת", "סיטון", "סיפורים לשעת לילה מאוחרת"[14], בדרמה "משפט קסטנר" (שם גילם את דמותו של ישראל קסטנר), כמגיש פינה ולעיתים כמגיש תוכנית בסדרה "זהו זה!", בתפקיד אורח בסדרה הקומית "קרובים קרובים", ובהפקות רבות אחרות.

בשנת 2004 השתתף גבאי בקלטת הילדים "איזה כיף בים" לצידם של שרון שחל, רבקה מיכאלי, ואורי בנאי[15].

בשנת 2007 כיכב גבאי בסרט עטור השבחים "ביקור התזמורת", בתפקיד עליו זכה בפרס אופיר ובפרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקן הטוב ביותר[16][17]. הסרט היה אמור להתמודד על פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר, אך מסיבות טכניות בוטלה מעמדותו[18].

בשנת 2009 החל לשחק בתפקיד הראשי בסדרת הטלוויזיה "פולישוק". על תפקידו בסדרה זו זכה בפרס האקדמיה לטלוויזיה בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר בסדרה קומית[19].

בשנת 2011 שיחק בתפקיד הראשי בסרט הקולנוע "בוקר טוב אדון פידלמן", עליו היה מועמד לפרס אופיר[20], זכה בפרס השחקן בפסטיבל הודו הבינלאומי בגואה, והיה בין חמשת המועמדים לפרס האוסקר האסיאתי. באותה שנה הופיע בתפקיד הראשי בסרט "החזיר מעזה" (Le Cochon de Gaza) שהוא סרט הביכורים של הבמאי הצרפתי סילבן אסטיבל. בכורת הסרט נערכה בצרפת ובה גם זכה לביקורות חיוביות מהעיתונות הצרפתית ומקהל הצופים. הסרט לא הופץ בישראל.

בשנת 2012 שיחק בסדרת המתח של ערוץ 2 "המיוחדת", וב-2013 שיחק בסרטים "לצוד פילים" לצד מוני מושונוב ופטריק סטיוארט, ו"כידון". ב-2014 שיחק בסרט "גט - המשפט של ויויאן אמסלם", שעל תפקידו בו זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר[21]. באותה שנה החל לשחק ב"בתולות" בתוך האבא של שלי ומאיה. בשנת 2015 שיחק בסרט המילים הטובות של שמי זרחין, בתפקיד האב, וכן בעונה השנייה והשלישית של הסדרה שטיסל, בתפקיד נחום (נוחעם) שטיסל, אחיו של שולם שטיסל, המגולם על ידי דב גליקמן.

בשנת 2017 השתתף בסדרה אנחנו במפה בתפקיד מאמן נבחרת ישראל.

ב-2018 השתתף בסדרת הטלוויזיה "סטוקהולם" ובסרטו של הבמאי אבי נשר, "סיפור אחר". באותה שנה השתתף גם בסרט של נטפליקס, "המלאך", בו גילם את סגן נשיא מצרים שלאחר מכן הפך לנשיא מצרים.

ב-2021 הופיע בתפקיד מאיר בסרטו של משה רוזנטל "קריוקי", עליו זכה בפרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר.

החל מנובמבר 2021 השתתף בסדרה "מנגן ושר" של YES, על תפקידו בסדרה זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בסדרת דרמה בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה.[22]

בינואר 2022 השתתף בתוכנית "מוזות" של תאגיד השידור כאן יחד עם בנו אדם גבאי.

בשנת 2023 שיחק בסדרה "אבירם כץ" ששודרה ב"כאן 11". על תפקידו בסדרה זכה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן משנה בסדרת קומית לשנת 2023. בתחילת אותה שנה נודע שלוהק לעונה השלישית של "טהרן", ויגלם את ניסן סוכן מוסד ותיק. כמו כן יככב בשנית בתפקיד נוחעם שטיסל, הפעם בתפקיד ראשי בסדרה קוגל, סדרת פריקוול של שטיסל.

בשנת 2024 שיחק בתפקיד ראשי בסרטו של שמי זרחין "חמדה" לצדה של אסי לוי[23]. באותה שנה שיחק בתפקיד הראשי בסרט בתי אהובתי. על משחקו בסרט היה מועמד לפרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר[24].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבאי היה נשוי למימי ברעם, ולהם שלושה ילדים. הוא נשוי בשנית לסופרת, דפנה חלף-גבאי, ולהם שני ילדים, שאחד מהם הוא השחקן אדם גבאי, שאף שיחק לצידו בהצגה בגרסת ברודוויי של "ביקור התזמורת".

מתגורר בתל אביב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ששון גבאי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ביקורות:
    עדית זרטל, אחרי בכורה - וויצק הוא ישראלי, דבר, 13 במרץ 1973
    טוביה מנדלסון, הישראלי המושפל - ללא תפאורה, דבר, 8 במרץ 1973
  2. ^ חוה נובק, "משרתם של שני אדונים" בפתיחת העונה ב"חאן", דבר, 8 בנובמבר 1974
  3. ^ ציפי שוחט, המחזמר "אוליבר" עולה השבוע בתל אביב, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2008
  4. ^ ביקורות:
    טל פרי, ‏לאהוב את וניה, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2009
    מיכל בעדני בן-שישו, הדוד וניה: ההצגה שייכת לשחקנים, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2009
    מיכאל הנדלזלץ, הדוד וניה: חצי תה, חצי קפה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2009
  5. ^ חגי חיטרון, חוש הומור גמיש, באתר הארץ, 27 במרץ 2012
  6. ^ עידית סוסליק, עכבר העיר, "פולישוק" על הבמה: סאטירה חדה ומהנה, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2017
  7. ^ איתי שטרן, "בעבר, אם לא היית מחזר בצורה מסוימת לא נחשבת גבר. לוקח זמן לקלוט שזה נגמר", באתר הארץ, 15 ביולי 2018
    לירון זייד, ‏ששון גבאי כובש את ברודוויי, באתר ‏מאקו‏, 6 ביולי 2018
  8. ^ נתן גרוס, בקולנוע - אורות השכונה הדועכים, על המשמר, 16 בנובמבר 1973
  9. ^ אושרה שוורץ, סרט ישראלי / בתנועה מתמדת - שלושת הסיפורים ב״סיפורי תל־אביב" הם יצירות נפרדות לחלוטין שמשתתפות בהישג קולנועי מרשים, חדשות, 30 באפריל 1992
  10. ^ יגאל משיח, קולנוע - חבל על כל טיפה - ״המחצבה״ (1990), במאי: רוני ניניו, שחקנים: אורי גבריאל, ששון גבאי, חנה אזולאי״הספרי, אהובה כץ, סלים דאו, אברהם מור, כל העיר, 6 ביולי 1990
    מאיר שניצר, סרט / מסכת לחג הביכורים - 'הםחצבה' / בימוי: רוני ניניו / תסריט: עירא דביר (על פי ספר של אהוד בן־עזר) / צילום: נסים (ניצ'ו) ליאון / מוזיקה: שמואל נויפלד, חדשות, 2 ביולי 1990
  11. ^ חגי לוי, האוסקר הישראלי - ״מעבר לים״ – אל מעבר לים, חדשות, 18 בנובמבר 1991
  12. ^ אורי קליין, בין מבוכה לתקווה, באתר הארץ, 16 ביולי 2001
    דוד שליט, ‏רק ב-ISRAEL, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2001
  13. ^ אורי קליין, קולה של אביבה, באתר הארץ, 27 ביולי 2006
    פבלו אוטין, ‏עולם פנימי שלם ועשיר, באתר גלובס, 12 ביולי 2006
  14. ^ ג. עיטור, ממשיכים להפחיד - בהגן יצלם שישה פרקים חדשים בסדרת המתח שלו, חדשות, 8 בנובמבר 1990
  15. ^ איזה כיף בים, באתר ynet, 13 ביוני 2004
  16. ^ נירית אנדרמן, הסרט "ביקור התזמורת" זכה בשמונה פרסי אופיר, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2007
  17. ^ אסף אוני, ברלין, והאוסקר האירופי הולך ל... ששון גבאי, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2007
  18. ^ נירית אנדרמן, אוסקר זה לא היה, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2007
  19. ^ גילי איזיקוביץ, "ששון גבאי, איך זה לגלם פוליטיקאי בינוני ולזכות על כך בפרס השחקן הקומי הטוב?", באתר הארץ, 16 ביולי 2010
  20. ^ אורון שמיר, עכבר העיר, "בוקר טוב, אדון פידלמן": מעולה לא רק בזכות ששון גבאי, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2011
  21. ^ אורון שמיר, עכבר העיר, אופיר 2014: ההפתעות, ההחמצות והזוגות, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2014
  22. ^ 29 פרסים לכאן בטקס האקדמיה לטלוויזיה, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
  23. ^ פבלו אוטין, "חמדה": סרט על ישראל שנע בין הרצון לטוב לייאוש עמוק, באתר הארץ, 6 ביוני 2024
  24. ^ עידו דוד כהן, פרסי אופיר: "שבע ברכות" מוביל עם 12 מועמדויות, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2023


הקודם:
2009: צחי גראד (אמאל'ה)
פרס האקדמיה לטלוויזיה – השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית
2010: ששון גבאי (פולישוק)
הבא:
2011: דביר בנדק (המשרד)
הקודם:
2020: עמוס תמם (מנאייכ)
פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן משנה בסדרת דרמה
2021: ששון גבאי (מנגן ושר)
הבא:
2022: עמוס תמם (מנאייכ)
הקודם:
2022: עומר עציון (בלאדי מורי)
פרס האקדמיה לטלוויזיה – שחקן משנה בסדרת דרמה קומית וקומדיית מצבים
2023: ששון גבאי (אבירם כץ) / דב נבון (קופה ראשית)
הבא: