ורדינה שלונסקי

ורדינה שלונסקי
לידה 22 בינואר 1905
קריוקובו, פלך פולטבה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בפברואר 1990 (בגיל 85)
תל אביב-יפו, ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראלישראל ישראל
שפה מועדפת רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ורדינה שלונסקי (22 בינואר 1905 – 20 בפברואר 1990) הייתה מלחינה, פסנתרנית ועיתונאית. נחשבת למלחינה הישראלית הראשונה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלונסקי נולדה במזרח אוקראינה, בעיירה קריוּקוֹבוֹ (Крюково) שליד העיר קרמנצ'וג, אז בפלך פולטבה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית, לטוביה, חסיד חב"ד, ולצפורה בת טוביה וחנה ברוורמן, משפחה יהודית מסורתית ציונית. התרבות והאמנות תפסו מקום חשוב במשפחתה: אביה היה כנר חובב ואמה הייתה חובבת שירה. לוורדינה היו שני אחים ושלוש אחיות - אברהם (לימים המשורר הנודע), דב, יהודית, אידה ופניה וגמן שלונסקי.

משפחתה עלתה לארץ ישראל בשנת 1921, ואילו היא נשארה בווינה על מנת להתפתח כמוזיקאית. לראשונה הגיעה לביקור בארץ ישראל ב-1925. שלונסקי החלה לנגן בפסנתר בגיל חמש, וכאשר הגיעה לבגרות המשיכה בלימודי הנגינה בשנים 1923–1930 אצל אגון פטרי וארתור שנאבל בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין. שנאבל התפעל מכשרונה כפסנתרנית, אך עודד אותה גם לעסוק בקומפוזיציה. שלונסקי השתלמה בקומפוזיציה בשנים 1930–1934 בפריז אצל נדיה בולאנז'ה, מקס דויטש ולבסוף, גם אצל אדגר וארז. בין השנים 1934 ל-1937 שהתה גם בארץ ישראל וערכה את מדור השירה והמוזיקה בשבועון החיים הללו. ולאחר מכן שבה לפריז. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטה ללונדון שם התפרנסה כתופרת ב"מרקס אנד ספנסר" ומנגינה בפסנתר בבית קפה בכיכר פיקדילי.

ב-1944 החליטה לעלות לארץ, אולם לא הצליחה להשתלב בחיי המוזיקה בה, ככל הנראה עקב נטייתה להתבדל מן השאיפה שהייתה אז מקובלת בישראל לגבש סגנון מוזיקלי ישראלי אוריינטלי. יצירותיה בוצעו לעיתים נדירות החל מאמצע שנות ה-60 ולא הוצעה לה משרה. היא התפרנסה בעיקר כמורה לפסנתר; על תלמידיה נמנים עדו אברבאיה, בנימין פרל ויהודית כהן. שלונסקי שלחה כתבות רבות לעיתונים "על המשמר" ו"דבר". הכתבות נכתבו ברוסית, תורגמו בידי אחיה אברהם ועסקו בביקורת מוזיקלית ובתיעוד מפגשים שלה עם בכירי המוזיקה של המאה ה-20.

ורדינה שלונסקי נפטרה בשנת 1990 בתל אביב, בגיל 85, עניה וערירית. שלונסקי תרמה את ארכיונה בשנת 1987 לספרייה הלאומית. הארכיון כולל את תכתובתה עם מוזיקאים מפורסמים רבים - למעלה מ-300 מכתבים.

משפחתה:

 
 
 
 
 
 
טוביה שלונסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב שלונסקי
 
פניה וגמן שלונסקי
 
ורדינה שלונסקי
 
אברהם שלונסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
יונתן שלונסקי
 
יהלי וגמן


יצירתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלונסקי כתבה יותר ממאה שירים, למילים של משוררים שונים, בהם גיום אפולינר, שלום שבזי, ש. שלום, אברהם שלונסקי ונלי זק"ש. היא חיברה גם שירי ילדים למילים של אנדה עמיר-פינקרפלד.

השיר "פואמה עברית", שהיה אופוס 1 שלה ונכתב בשנת 1932 לזכר אביה, זיכה אותה בפרס בפריז, פרס שנועד לנשים בעלות מקצועות חופשיים. אברהם שלונסקי כתב מילים לשיר, שהולחן תחילה ללא טקסט. מחזור השירים, שכלל שיר זה ועוד חמישה משירי אברהם שלונסקי הופיע בדפוס בשנת 1933 בשם "תמונות ארץ-ישראליות".

הקנטטה "הודיה", למקהלה מעורבת ותזמורת (1946) בוצעה לראשונה בפסטיבל ישראל 1966. היא נכתבה למילים של אברהם שלונסקי. הקנטטה טונאלית אך יש בה מודולציות מפתיעות.

רביעיית מיתרים משנת 1948 זיכתה אותה בפרס בארטוק בהונגריה. בשנת 1935 כתבה שלונסקי סימפוניה, היצירה הראשונה שלה לתזמורת, ובשנים 4–1942 את הקונצ'רטו לפסנתר. שתי היצירות בוצעו לראשונה רק כעשרים שנה לאחר חיבורן. את השיר "קרועים אנו" עיבד גיל אלדמע ב-4 קולות[1].

ביצירה סריאלית לתזמורת קאמרית, "אאופוניה" ("נועם מצלול") משנת 1967 ורדינה שלונסקי מנצלת כל טכניקה אפשרית בנגינה בכלי קשת. בשנת 1979 עיבדה והרחיבה יצירה זו, שהייתה הראשונה שלה בשיטת השורה, בהרכב המקורי.

ביצירותיה הבאות גילתה המלחינה העדפה ברורה להרכבים קאמריים שונים, הכוללים לעיתים גם נבל וכלי הקשה. היא חיברה גם יצירות רבות לפסנתר. בישראל זכתה בשני פרסי אקו"ם על פועלה המוזיקלי - בשנת 1973 וב-1984 למפעל חיים.

מיצירותיה שיצאו לאור בהוצאת המכון למוסיקה ישראלית:

  • בלדה מס׳ 3 לפסנתר (אין ציון תאריך)
  • דו-שיח לצ'לו ולפסנתר (1970)
  • דיוורטימנטו לחמישיית כלי נשיפה של עץ (1954)
  • שמונה שירים לצ'לו ולפסנתר (למילים של ש' שלום, רפאל אליעז, שלום שבזי, אברהם שלונסקי ושמעון מלצר) (1944-1936)
  • חמש מנגינות לקול ולפסנתר, מילים: גיום אפולינר (1939)
  • חמישה רישומים לפסנתר (1949)
  • ארבעה שירים לקול ולפסנתר, מילים: אברהם שלונסקי (1947)
  • ״חידות זוהרות״ למצו-סופרן או לבריטון סולו ותזמורת (1966)
  • ״אורח״ לקול ולפסנתר, מילים: אברהם שלונסקי (1948)
  • ״תמונות ארץ ישראליות״ - שישה שירים לקול ולפסנתר, מילים: אברהם שלונסקי, אברהם חלפי (1933)
  • מבוא וסקרצו לפסנתר (1964)
  • ״הבה נשירה״ - עשרה שירי ילדים לקול ולפסנתר, מילים: אנדה עמיר-פינקרפלד (1963)
  • ״דפים מהיומן״ לפסנתר (1949)
  • ״מקצה הארץ״ (תהילים ס"א) לקול ולפסנתר (לפני 1973)
  • ״השתקפויות״ לפסנתר (1962)
  • ״צלליות״ לקול (בלא מילים) או קלרינט, קסילופון, ויברפון, מרימבה וכלי-נקישה (1977)
  • סונטה מס' 2 לכינור ולפסנתר (1951)
  • רביעיית כלי-קשת (1948)
  • ״ליל קיץ״ למצו סופרן ולפסנתר, מילים: אברהם שלונסקי (1954)
  • ״הרוח שוטטה״ לקול ולפסנתר, מילים: חיים גורי (1951)
  • סוויטה לבני הנעורים לפסנתר (1956)
עוד מיצירותיה

כמאה שירים, ובהם שירי עם ושירים אמנותיים:

  • פואמה עברית, אופוס 1 לקול ולפסנתר, מילים: אברהם שלונסקי (1931)
  • "הודיה" - קנטטה (1946)
  • סימפוניה (1935)
  • קונצ'רטו לפסנתר (1944-1942)
  • "אאופוניה" ("נועם מצלול") (1967) לתזמורת קאמרית

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ארכיון אישי, הספרייה למוזיקה במרכז פליציה בלומנטל למוזיקה
  • יהודה כהן נעימי זמירות ישראל: מוזיקה ומוזיקאים בישראל, תל אביב: עם עובד, 1990
  • גני אויזרט-לוין, ורדינה שלונסקי – סיפור של מלחינה: "מי שלא מסתכל ולא רואה, אז אפשר רק להגיד שחבל ---", עבודת גמר (מ"א), האוניברסיטה העברית בירושלים, 2006

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ורדינה שלונסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך: גיל אלדמע, עמוד 38, סדרה, ארכיון בי