לידה |
27 באוקטובר 1857 סקפסהולמן, סטוקהולם, שוודיה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
23 בספטמבר 1943 (בגיל 85) סטוקהולם, שוודיה | ||||||
מדינה | שוודיה | ||||||
מקום קבורה | נורה בגרבנינגספלאצן | ||||||
השכלה | אוניברסיטת אופסלה | ||||||
מפלגה | המפלגה הלאומית | ||||||
בת זוג | סיגנה סודרסטרום | ||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
המסדר המלכותי של השרפים (6 ביוני 1926) | |||||||
חתימה | |||||||
ארנשט טריגר (בשוודית: Ernst Trygger; 27 באוקטובר 1857 – 23 בספטמבר 1943) היה פרופסור למשפטים ופוליטיקאי שמרן שוודי. הוא כיהן כראש ממשלת שוודיה בין השנים 1923 – 1924. לאחר מכן, בין השנים 1928 – 1930, הוא כיהן כשר החוץ בממשלתו של ארביד לינדמן. טריגר היה חבר הבית העליון של הריקסדאג (הפרלמנט השוודי) בין השנים 1898 – 1937 ומנהיג סיעת השמרנים בבית זה בין השנים 1913 – 1933.
ארנשט טריגר נולד באי סקפסהולמן שבסטוקהולם. אביו, אלפרד טריגר, היה קצין צבא. ארנשט טריגר הצעיר החל קריירה אקדמית באוניברסיטת אופסלה, שם ב-1889 הוא קיבל משרת פרופסור למשפטים.
ב-1891 נשא טריגר לאישה את סיגנה סודרסטרום ויחד איתה הוא הביא לעולם שלושה ילדים. ב-1914 נבנתה עבורם וילה גדולה בדיפלומטסטדן שבסטוקהולם. כיום משמש בית זה כמשכנה של לשכת עורכי הדין השוודית.
לאחר שנבחר טריגר לבית העליון של הריקסדאג, יצא לו מוניטין של נואם מוכשר שייצג ערכים שמרניים. הוא היה חבר הוועדה שבין השנים 1895 – 1898 עסקה בשינוי תנאי האיחוד השוודי-נורווגי. ב-1909 היה טריגר למנהיג סיעת השמרנים בבית העליון. ב-1913, כאשר התאחדו מפלגות האגף הימני כדי להקים את המפלגה הלאומית, היה טריגר למנהיגו של מחנה הימין בפוליטיקה השוודית וככזה הוא התנגד להשפעות החדשות של הדמוקרטיה הפרלמנטרית בעשור השני של המאה ה-20. יריבו כמנהיג שמרן היה ארביד לינדמן, שהיה הדמות המרכזית במפלגה השמרנית המתונה יותר בבית התחתון של הפרלמנט.
ב-1914, בעת מפגן הכוח האחרון של המלך גוסטב החמישי במה שנקרא "משבר חצר המלכות", היה טריגר יועץ הסתרים של המלך. אף על פי כן, לאחר יישום הרפורמות החוקתיות שהובילו לזכות בחירה אוניברסלית, שיושמה לראשונה ב-1921, קיבל טריגר את המהלכים החדשים, הדמוקרטיים יותר של תמונת המצב הפוליטית בשוודיה.
ב-1923, כאשר התפטרה ממשלתו של ילמאר ברנטין, ממשלת הסוציאל-דמוקרטים הראשונה בעולם שעלתה לשלטון בבחירות, מינה גוסטב החמישי (במסגרת אחד השרידים האחרונים של הסמכות שהייתה עדיין בידיים מלכותיות) את טריגר לעמוד בראש הממשלה. לטריגר הייתה את ההזדמנות לקבל את תפקיד ראש הממשלה כבר ב-1920, אך מהלך זה נמנע אז על ידי לינדמן, שהעדיף לראות ממשלה לא-פוליטית לפני הבחירות שעמדו להיערך אז.
הסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק בתקופת כהונתו של טריגר כראש הממשלה הייתה שאלת הביטחון. כמנהיג ממשלת מיעוט, ניסה טריגר להגיע לפתרון על בסיס תמיכה רחבה פתרון חכם. ניסיון זה כשל עקב חוסר תמיכה הן מהסוציאל-דמוקרטים והן מהליברלים. בבחירות שנערכו ב-1924 עלתה התמיכה במחנה הימין, ואף על פי כן, היה זה ברנטין שהרכיב את הממשלה הבאה, בעקבות הישגים גדולים אף יותר עבור הסוציאל-דמוקרטים. סיבה נוספת לזכותו של ברנטין הייתה סבירות הפתרון שהציג לסוגיית הביטחון שזכה לתמיכה הן מהליברלים והן מהסוציאל-דמוקרטים.
האמון במדיניות החוץ של ממשלת טריגר ניזוק במידה מסוימת לאחר התקרית שארעה בסתיו 1923. שר החוץ, קרל הרדרסטירנה, הכריז במהלך נאום שנשא לפני עיתונאים בכירים שוודים על תמיכתו בברית עם פינלנד בכל מקרה של עימות בין ברית המועצות לבין פינלנד. הכרזה זו גרמה נזק ליחסי ברית המועצות ושוודיה בנקודה הרגישה כאשר המשא ומתן על יחסי הסחר בין שתי המדינות עמד להיפתח ועמדה בניגוד לעקרון המרומז של הנייטרליות השוודית. עד מהר הוחלף הרדרסטירנה ברוזן אריק מרקס פון וירטמברג.
לאחר שבשנים 1928 – 1930 שימש טריגר כשר החוץ בממשלתו של לינדמן, הוא צמצם את מעורבותו בחיים הפוליטיים והוא שב להוראה באוניברסיטת אופסלה, שם יצא לו שם של מרצה מבריק.
ארנשט טריגר מת ב-1943 בגיל 85 כתוצאה מסיבוכים שנגרמו לו לאחר ששבר את רגלו.