הנס פון קסטר
 | |
| לידה |
29 באפריל 1844 שוורין, הדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שוורין   |
|---|---|
| פטירה |
21 בפברואר 1928 (בגיל 83) קיל, רפובליקת ויימאר  |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
 הצי הפרוסי .svg){kind=small} צי הקונפדרציה הצפון-גרמנית  הצי הקיסרי הגרמני |
| תקופת הפעילות | 1859–1906 (כ־47 שנים) |
| דרגה | גרוס-אדמירל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
הנס לודוויג ריימונד פון קסטר (בגרמנית: Hans Ludwig Raimund von Koester; 29 באפריל 1844 – 21 בפברואר 1928) היה קצין צי גרמני ששירת בצי הפרוסי ולאחר מכן בצי הקיסרי הגרמני. הוא פרש כגרוס-אדמירל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם הנס לודוויג ריימונד קסטר ב-29 באפריל 1844 בשוורין, מקלנבורג-שוורין, והוא נכנס לצי הפרוסי כצוער ב-21 ביוני 1859. הייתה לו קריירה פעילה בצי, שהפך לצי הקונפדרציה הצפון-גרמנית ב-1866, ולאחר מכן לצי הקיסרי הגרמני ב-1871. הפיקוד הראשון שלו היה הבריג הימי אונדינה, שאותו לקח למסע בן 15 חודשים לצפון, מרכז ודרום אמריקה בשנים 1874–1875.
הוא הועלה לדרגת קורבטנקפיטן בשנת 1875, לאחר מכן שובץ על ספינות אימונים שונות, האחרונה שבהן הייתה הסיירת-פריגטה פרינץ אדלברט, שאותה לקח לשייט סביב העולם מ-1878 עד 1880. קסטר הועלה לדרגת קפיטן צור זי ב-1881. הוא מונה למפקד הפריגטת מפרש ניובה בשנת 1883, ולאחר מכן קיבל את הפיקוד על קורבטה משוריינת וירטמברג ב-1884.
בשנת 1887 הוא מונה למפקד הפריגטה המשוריינת - לימים הסיירת המשוריינת קניג וילהלם, במשך זמן רב הספינה הגדולה ביותר בצי.
מ-1884 עד 1887 שירת 2.5 שנים כראש המטה של האדמירליות הקיסרית הגרמנית (Kaiserliche Admiralität), אז בראשות האדמירל וגנרל חיל הרגלים לאו פון קפריבי. בשנת 1887 הוא מונה לעוד 2.5 שנים כמנהל ה-Kaiserliche Werft (המספנה הקיסרית) בקיל.[1] לאחר מכן, עד 1903 שירת כמפקד התחנה הימית של הים הבלטי בקיל. בתפקיד זה הוא עודד מאוד את פיתוחה של קיל כעיר נמל ימי וחיל מצב.
כאשר אדמירל אלפרד פון טירפיץ הציג את תוכניתו לצי קרב גדול ביוני 1897, קסטר התנגד בטענה שפשוט אין כוח אדם לכסות הרחבה כזו של הצי, ושהמשאבים ינוצלו הרבה יותר במקום אחר.[2]
הוא הועלה לדרגת קונטר-אדמירל ב-1889, ויצה-אדמירל ב-1892, ואדמירל מלא ב-1897. כממלא מקום המפקד העליון במקום האדמירל החולה אדוארד פון קנור, הוא שלח את שייטת מזרח אסיה הגרמנית בפיקודו של אוטו פון דידריץ' לאזור חצי האי שאנדונג בסתיו 1897, ונתן את ההוראה להשתלט על אזור קיאוטשו בנובמבר.[3] הוא מונה לתפקיד הטקסי של Generalinspekteur der Marine (המפקח הכללי של הצי) ב-1899, אך שמר על תפקידו כמפקד התחנה הימית של קיל עד 1903. בשנת 1900, הוא סייע לחשיפת ההיערכות והאיוש הגרועים של מטה האדמירליות הגרמנית הקיסרית בפיקודו של דידריץ', ש"הייתה איום על הביטחון הלאומי".[4] עם זאת, יחד עם ויצה-אדמירל אוגוסט פון תומסן (מפקד הדיוויזיה הימית הראשונה בווילהלמסהאפן), הוא התנגד נחרצות לפתרון שהציע דידריץ': הגדלת גודלו של מטה האדמירליות, יצירת מדור מודיעין נפרד והעברת מכללת המלחמה הימית (Marineacademie) לברלין.[5] בינתיים, הוא הועלה לאצולה הגרמנית בשנת 1900 בשם הנס פון קסטר.
ב-18 בספטמבר 1902 הוא עוטר בעיטור מסדר העיט השחור. קסטר זכה בתוספת 'יהלומים' של מסדר זה ב-21 ביוני 1909.
קסטר הפך לקצין הצי הגרמני הראשון בשירות פעיל שהגיע לדרגת גרוס-אדמירל ב-28 ביוני 1905; הקודמים שקיבלו דרגה זו היו הקייזר וילהלם השני ואוסקר השני, מלך שוודיה (שניהם ב-1901). כחבר לכל החיים בבית הלורדים הפרוסי (Herrenhaus) ב-17 בספטמבר 1905, קסטר פרש לגמלאות לפי בקשתו שלו ב-31 בדצמבר 1906.
נבחר לנשיא ה-Deutsche Flottenverein (איגוד הצי הגרמני) ב-1908, הוא מילא תפקיד זה עד אוקטובר 1919; לאחר מכן היה נשיא כבוד. בתפקיד זה הוא פעל בשיתוף פעולה הדוק עם האדמירל אלפרד פון טירפיץ כדי להעלות את התמיכה הציבורית בצי על ידי קידום "זירה ציבורית" עם פעילויות הקשורות לצי כגון השקת ספינות, שהפכו משוכללות ביותר לאחר 1900.[6] הוא ייצג את גרמניה בחגיגת הדסון-פולטון בניו יורק, 25 בספטמבר–11 באוקטובר 1909. הוא הפך לאזרח כבוד של קיל ביום הולדתו ה-70, ב-29 באפריל 1914, קסטר פעל במהלך מלחמת העולם הראשונה כנציג הצי למען ביטוח בריאות. בשנים 1916–1917 הוא היה תומך נלהב של לוחמת צוללות בלתי מוגבלת.
קסטר נפטר בקיל ב-21 בפברואר 1928 בגיל 83. הוא נקבר בבית העלמין נורדפרידהוף.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ By order of the Kaiser, p. 118
- ^ By order of the Kaiser: Otto von Diederichs and the rise of the Imperial German Navy, 1865-1902 by Terrell D. Gottschall; Institute Press, 2003, 337 pages, p. 226.
- ^ By order of the Kaiser, p. 150-64
- ^ By order of the Kaiser, p. 237
- ^ By order of the Kaiser, p. 241
- ^ The great naval game: Britain and Germany in the age of empire by Jan Rüger; Cambridge University Press, 337 pages. p, 96