ויליאם מיד פישבק

ויליאם מיד פישבק
William Meade Fishback

ויליאם מיד פישבק
לידה	5 בנובמבר 1831 ג'פרסונטון, וירג'יניה, ארצות הברית
פטירה	9 בפברואר 1903 (בגיל 71) פורט סמית', ארקנסו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות אוק, פורט סמית', ארקנסו, ארצות הברית
השכלה	בית הספר למשפט של אוניברסיטת וירג'יניה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל ארקנסו ה־17 14 בינואר 1893 – 18 בינואר 1895 (שנתיים) → ג'יימס פיליפ איגל ג'יימס פול קלארק ←
חבר בית הנבחרים של ארקנסו 1871–1881 (כ־10 שנים)
חתימה

ויליאם מיד פישבק (באנגלית: William Meade Fishback;‏ 5 בנובמבר 1831 – 9 בפברואר 1903) היה פוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ארקנסו ה-17 בשנים 1893–1895.

ראשית חייו

ויליאם מיד פישבק נולד בעיירה ג'פרסונטון שבמחוז קאלפפר, וירג'יניה, כבכור מבין תשעת ילדיהם של פרדריק פישבק וסופיה אן (לבית ייטס) פישבק. כבנו של חוואי אמיד, הוא קיבל יסודות של לימודים קלאסיים לפני שהחל ללמוד באוניברסיטת וירג'יניה הסמוכה. לאחר סיום לימודיו ב-1855 לימד פישבק בבית ספר, אך גם למד משפטים בקריאה עצמית בהדרכת עורך דין ממשרד בריצ'מונד. ב-1857 הוא עבר לספרינגפילד, אילינוי, שם הוא התקבל ללשכת עורכי הדין וקשר קשרים עם עורכי דין אחרים, כולל אברהם לינקולן, שמשרד עורכי הדין שלו שלח אליו את הלקוח הראשון שלו. זמן קצר לאחר סיומם של עימותי לינקולן-דאגלס, עבר פישבק לאזור הספר של מחוז סבסטיאן, ארקנסו, ליד פורט סמית'.

מלחמת האזרחים האמריקנית

תוך חודש מהגעתו לשם, נכנס פישבק לשותפות עם השופט סולומון פ. קלארק בעיר גרינווד הסמוכה. השותפות שגשגה, אך משבר מלחמת האזרחים האמריקנית אילץ את עורך הדין הצעיר להיות מעורב ישירות בעסקי ציבור. עמדתו בעד האיחוד הובילה אותו להיבחר כנציג מחוז סבסטיאן לוועידת הפרישה של ארקנסו, שם הוא הוא הצביע עם הרוב נגד הפרישה. אף על פי כן, במהלך המושב השני של הוועידה, בעקבות קרב פורט סאמטר, הוא הצטרף לרוב שתמך בפרישה, כשאייזק מרפי היה הנציג היחידי שהצביע נגד. ההיגיון מאחורי המהפך בדעתו של פישבק נבע מכך שמדיניות הכפייה של הנשיא לינקולן עלולה הייתה לקרוס בשל פרישתן של מדינות דרומיות נוספות וכתוצאה מכך דרשו אישים משני הצדדים איחוד מחדש. פעולות איבה כתגובה לקרב פורט סאמטר גרמו לפישבק לעבור למיזורי ולשאת שבועת אמונים לאיחוד. לאחר מכן הוא עבר לסנט לואיס, שם הוא היה לעורך העיתון "סנט לואיס דמוקרט". במיזורי, היה פישבק מעורב בפוליטיקה של תומכי האיחוד, ולאחר שליטל רוק נכבשה על ידי צבא האיחוד ב-1863, מינה אותו הגנרל ג'יימס שופילד כקולונל עם אחריות להקמת רגימנט הרגלים השלישי של ארקנסו. עם שובו לליטל רוק, הוא הוציא לאור את העיתון תומך האיחוד, "האיחוד ללא תנאי" (Unconditional Union), במקום להתגייס לרגימנט השלישי, אך מאוחר יותר הוא גייס 900 איש לרגימנט הפרשים הרביעי של ארקנסו.

פישבק לא שירת באף אחת מהיחידות הללו. בנקודת זמן אחת הוא נחשב למנהיג של "סיעת פישבק", יחד עם אייזק מרפי ואלישע בקסטר. מאמציהם התאפיינו לא רק בעמידה בתנאי תוכנית עשרת האחוזים (Ten percent plan) של הנשיא לינקולן, אלא גם להחליש את האליטה שלפני המלחמה ולהפוך את ממשלת ארקנסו ליותר דמוקרטית. לנוכח המחאות של תומכי האיחוד שמרנים מתונים יותר, הצליחה הסיעה להוביל לכינוסה של ועידת חוקה בינואר 1864. פישבק לקח חלק מרכזי בניסוח החוקה, שהיו כאלו שכינו אותה "חוקת פישבק". אחד הסעיפים השנויים במחלוקת ביותר היה הגבלת זכות הבחירה ללבנים בלבד, אף על פי שהעבדות בוטלה, נמנעה האפשרות של פרישה, וכמה תפקידי ממשל הפכו למשרות שהמכהנים בהן נבחרו בבחירות. הוועידה בחרה במרפי כמושל הזמני וקראה לקיום בחירות לאשר את תוצרי פעולתה ולבוחר בית מחוקקים. הנשיא לינקולן שיבח את עבודת הוועידה ובמרץ, מספר המצביעים הדרוש (לפחות עשרה אחוזים מהבוחרים של 1860) אושר. בקסטר ופישבק נבחרו במאי על ידי בית המחוקקים החדש כסנאטורים מטעם ארקנסו, אך בפברואר 1865, לא אושרה בחירתם על ידי הרפובליקנים בקונגרס, שלא היו שבעי רצון מניסיונו של לינקולן להחזיר לקדמותו את ייצוג מדינות הדרום בקונגרס במהירות כה רבה. כתוצאה מכך, בחודשים הראשונים לאחר המלחמה, שימש פישבק כנציג מחלקת האוצר, וזכה לאהדה בקרב יריביו לשעבר לאחר שהגן על אנשי הקונפדרציה לשעבר מפני תפישת רכוש.

לאחר המלחמה

עד מהרה שב פישבק למחוז סבסטיאן, שם הוא פתח מחדש את משרדו בפורט סמית', ואת העשור הבא הוא העביר בהפיכת משרד עורכי הדין שלו לאחד המצליחים ביותר במערב ארקנסו. ב-1867 נשא פישבק לאישה את אדלייד מילר, בתו של סוחר בולט מפורט סמית'. לשניים נולדו שישה ילדים. לאחר מות רעייתו ב-1882 הוא לא נישא בשנית.

זמן קצר לאחר נישואיו, גברה הביקורת של פישבק כנגד מדיניות השיקום ובסופו של דבר הוא עבר לשורות המפלגה הדמוקרטית. הדמוקרטים המקומיים בחרו בו כנציג לוועידת החוקה של 1874. הוא ספג ביקורת קשה על אי הצלחתו לכלול בחוקה החדשה סעיפים לדחיית קטגוריות מסוימות לחובות המדינה. עמדתו זו, שהובעה בוועידה, ולאחר מכן לאחר בחירתו לבית הנבחרים של ארקנסו ב-1876 ושוב ב-1878, הקנתה לו את הכינוי "הדחיין הגדול" (Great Repudiator). תחושתו של פישבק הייתה שקטגוריות אלו - "איגרות החוב של הולפורד" והסיוע לחברות הרכבות - נקבעו ללא תועלת משמעותית לארקנסו, ולפיכך עליהן להתבטל. ב-2 באפריל 1879, העביר בית המחוקקים לבסוף את "תיקון פישבק" להגשה לאשרור ציבור הבוחרים, אך צעד זה נבלם על ידי המושלים השמרניים אוגוסטוס היל גרלנד וויליאם ריד מילר עד 1884. באותה שנה, תיקון זה, שהיה הראשון לחוקה שהתקבלה עשר שנים קודם לכן, עבר ברוב סוחף בבחירות הכלליות, ברוב של 119,806 תומכים מול 15,492 מתנגדים. העברתו קבעה שנאסר על בית המחוקקים של המדינה לשלם חובות, או ריבית על חובות, שהתבססו על איגרות חוב בשלוש הקטגוריות האמורות, ופישבק זכה לשבחים כמנהיגם של אלו ששחררו את המדינה מחובות שנויים במחלוקת בהיקף של 14 מיליון דולר.

מושל ארקנסו

הפופולריות של תיקון פישבק לא הובילה בהכרח להצלחה פוליטית מידית עבורו, בין השאר בשל העובדה שהתיקון פגע בדירוג האשראי של ארקנסו, ובשל העובדה שכמה גורמים שמרניים משפיעים במפלגה הדמוקרטית התנגדו לפסילת החובות. בוועידות המפלגה המדינתיות של 1880 ושל 1888 זכה פישבק בתמיכה מועטה כאשר הציג את מועמדותו למשרת המושל, וכן ב-1884, כאשר ניסה להיבחר לסנאט של ארצות הברית, אך בסופו של דבר, ב-1892 הוא נבחר כמועמד המפלגה למשרת מושל ארקנסו בסבב ההצבעה הראשון בוועידת המפלגה.

במערכת הבחירות הכלליות, זכה פישבק לניצחון קל מול שני יריבים עיקריים: המועמד הרפובליקני ויליאם ג. ויפל, לשעבר ראש עיריית ליטל רוק, ומועמד המפלגה הפופוליסטית, ג'ייקוב פ. קרנהן. לפישבק היה כבר ניסיון בעריכת מסעות בחירות ברחבי המדינה, והדבר השתקף בתוצאות הבחירות שנערכו ב-5 בספטמבר. הוא זכה ב-90,115 קולות, מול 33,634 של ויפל ו-31,116 של קרנהן, כאשר בכל מחוזות המדינה למעט שבעה הוא זכה לרוב. אף על פי שבחירות אלו היו מתוכננות יותר בהשוואה לקודמותיהן, הן מנעו את האפשרות של מערכת דו-מפלגתית בארקנסו. יותר מכך, חוק הבחירות של 1891, שכלל את סעיף מס הגולגולת, הוביל לשיעור נמוך בהשתתפות בהצבעה של האפרו-אמריקאים. לפני הבחירות, עדיין כיהנו בבית המחוקקים המדינתי 12 אפרו-אמריקאים, אך אף אחד מהם לא נותר במושבו לאחריהן. העליונות הלבנה והעליונות הדמוקרטית הובטחו.

בנאום ההשבעה שלו שנשא ב-14 בינואר 1893, הכריז פישבק ש"אין אנו צריכים יותר חוקים, אלא פיתוח נרחב יותר של משאבים פיזיים, חברתיים ואינטלקטואליים שבהם תזכה המדינה שלנו באושר". לפיכך, הוא דחק בבית המחוקקים להשתדל לטפח שגשוג חקלאי, פיתוח משאבים פיזיים, שיפורים בחינוך הציבורי, בקרת שיטפונות, כבישים משובחים, ושיפור תדמיתה של ארקנסו. נקודה אחרונה זו הובילו אותו לדחוק במחוקקים לתמוך באופן מלא במיצג של ארקנסו בהתערוכה העולמית של שיקגו. היה זה אירוני משהו שהתרומה המרכזית של פישבק כמושל הייתה ניסיונו להציג את ארקנסו כמדינה בעלת פוטנציאל גבוה לשגשוג, אף על פי שבאותה תקופה סבל המגזר החקלאי במדינה ממצוקות שנבעו מהפאניקה של 1893 (אנ'). בעוד שהמיצג של ארקנסו בתערוכה זכה בכמה פרסים, הוא כשל במשיכת מהגרים למדינה ובמשיכת תעשיות אליה. אף על פי כן, במשך כל תקופת כהונתו, מיקד פישבק את כוחותיו בפעילויות יחסי ציבור שנועדו לסייע להפריך את התפיסה שארקנסו עדיין הייתה אז מדינה שוממה מאוכלסת בתושבים בורים.

ניצחונו של פישבק בבחירות מעולם לא תורגם לשיתוף פעולה מצד בית המחוקקים ומצד בכירי המפלגה הדמוקרטית. במיוחד, נשיא הסנאט המדינתי, א. ב. קינסוורת'י והתובע הכללי ג'יימס פ. קלארק, היו חשדניים כלפי פישבק. האפשרות להשפיע על המחוקקים ועל פקידי ממשל אחרים הצטמצמה עוד יותר בשל עמדתו שממשלות צריכות להיות בעלות כוח מוגבל כאשר זה אפשרי. על כל פנים, ב-1894 שלח פישבק את כוחות המיליציה לאזורי הפעלות הרכבות בליטל רוק ובפיין בלאף כדי להגן על רכוש חברות הרכבות במהלך השביתות שהתקיימו באותה שנה. הוא גם היה מעורב במשא ומתן עם הממשלה הפדרלית, שכתוצאה ממנה הוקם הבסיס הצבאי פורט רוטס בצפון ליטל רוק בתמורה לוויתור על מאגר הנשק הישן בליטל רוק. במהלך חשוב עוד יותר, שיתף פישבק פעולה עם האספה הכללית בהקמת אזור סנט פרנסיס ליווי, שכיסה יותר מ-1,500 מילים רבועים בין רכס קראולי לבין נהר המיסיסיפי ובסופו של דבר השיב יותר ממיליון אקרים של אדמות מעובדות.

שנותיו האחרונות

השפל הכלכלי הלאומי האפיל על תקופת כהונתו של פישבק. כאשר הוא ניסה בפזיזות להיבחר במקום הסנאטור הדמוקרטי המכהן ג'יימס הנדרסון ברי, ובמקביל התמודד על מועמדות לתקופת כהונה שנייה כמושל ב-1894, הוא הפסיד בשתי ההתמודדויות. במקומו נבחר כמושל ג'יימס פול קלארק. לאחר תום כהונתו לא נבחר פישבק שוב למשרה ציבורית, אך המשיך להיות מעורב בפוליטיקה. ב-1896 הוא היה נשא נאומי בחירות בארקנסו לטובתו של ויליאם ג'נינגס ברייאן ובעד הנפקה חופשית של מטבעות כסף, סוגיה שהושמה ללעג במסע הבחירות שלו עצמו ארבע שנים קודם לכן, אך כזו שהן הוא והן מפלגתו החלו לאמץ כתרופה לשפל הכלכלי. פישבק המשיך להיות פעיל במשרד עורכי הדין שלו בפורט סמית' עד שלקה בשבץ מוחי בראשית פברואר 1903. ויליאם מיד פישבק נפטר ב-9 בפברואר 1903 בפורט סמית'. הוא נטמן בבית הקברות אוק שבעיר.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 79.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם מיד פישבק בוויקישיתוף

• ויליאם מיד פישבק באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ויליאם מיד פישבק באנציקלופדיה של ארקנסו (באנגלית)
• ויליאם מיד פישבק באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ויליאם מיד פישבק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)