שלמה הלל

שלמה הלל
	שלמה הלל, 1970
לידה	9 באפריל 1923; כ"ג בניסן ה'תרפ"ג; בגדאד, עיראק
פטירה	8 בפברואר 2021 (בגיל 97); כ"ו בשבט ה'תשפ"א; רעננה, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1934
מקום קבורה	חלקת גדולי האומה, ירושלים
השכלה	האוניברסיטה העברית
מפלגה	מפא"י, המערך, העבודה
דת	יהדות
	12 בספטמבר 1984 – 21 בנובמבר 1988; (4 שנים)
	→ מנחם סבידור דב שילנסקי ←
כנסות	ה־11
	15 בדצמבר 1969 – 20 ביוני 1977; (7 שנים)
תחת ראש הממשלה	גולדה מאיר ויצחק רבין
	→ אליהו ששון חיים בר-לב ←
	3 ביוני 1974 – 29 באוקטובר 1974; (149 ימים)
תחת ראש הממשלה	יצחק רבין
	→ יוסף בורג יוסף בורג ←
	21 בדצמבר 1952 – 6 ביולי 1959; (6 שנים)
	21 בדצמבר 1952 – 6 ביולי 1959; (6 שנים)
	21 בינואר 1974 – 13 ביולי 1992; (18 שנים)
כנסות	2 - 3, 8 - 12
	יושב ראש ועדת הפנים; מנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ; שגריר ישראל בגינאה; שגריר ישראל בחוף השנהב;
	יושב ראש ועדת הפנים; מנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ; שגריר ישראל בגינאה; שגריר ישראל בחוף השנהב;
פרסים והוקרה
	פרס ישראל (1998)

שלמה הִלֵּל (כ"ג בניסן ה'תרפ"ג, 9 באפריל 1923 – כ"ו בשבט ה'תשפ"א, 8 בפברואר 2021) היה איש ציבור ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת (הכנסות ה-2–3 וה-8–12) מטעם מפא"י (וגלגוליה המערך והעבודה), כיושב ראש הכנסת האחת עשרה ושר הפנים והמשטרה בממשלות ישראל. חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת ה'תשנ"ח (1998).

ביוגרפיה

שלמה הלל נולד ב-1923 בבגדאד שבעיראק, בנם של אהרן וחנה (לבית שם-טוב), גדל במשפחה שעסקה במסחר בתה ובבדים ומצאצאיו של הרב הראשי של בגדאד אברהם משה הלל. בילדותו, בשנת 1934, עלה לארץ ישראל יחד עם משפחתו. בוגר הגימנסיה העברית "הרצליה", למד מדע המדינה, כלכלה ומינהל ציבורי באוניברסיטה העברית בירושלים.

לאחר שסיים את לימודיו היה בשנת הכשרה בדגניה א', ואחר כך היה מזכיר גרעין הצופים שתכנן לעלות על הקרקע (לימים קיבוץ מעגן מיכאל), אך לפי הצעת המוסדות המחתרתיים, עבר למכון איילון לייסוד התעשייה הצבאית בגבעת הקיבוצים שליד רחובות.

עסק בהעפלה מארצות המזרח, ובמסגרת מבצע מייקלברג (1947) נשלח עם מטוס אמריקאי לעיראק, וארגן משם לראשונה העפלה אווירית של 50 יהודים, לאחר מכן היו עוד שתי טיסות כאלה, אחת מאיטליה ואחת מעיראק.

לאחר קום המדינה, ארגן את הבריחה הגדולה של יהודי עיראק לאיראן, ומשם במטוסים לישראל. לאחר מכן השתתף במבצע עזרא ונחמיה להעלאת קהילת יהודי עיראק בראשית שנות החמישים^[1]. היה ממייסדי קיבוץ מעגן מיכאל ומילא תפקיד של רכז המשק.

לקראת הבחירות לכנסת השנייה ביקשה מפא"י להציב ברשימתה נציג של עולי עיראק, לאור המספר הגדול של עולים מעיראק, ונעשתה פנייה להלל. הלל שלא רצה בתפקיד הסכים רק שיוצב במקום על גבול הריאלי ברשימת מפא"י לכנסת. בסוף 1952, בעקבות פטירתו של אליהו הכרמלי, נקרא הלל להיכנס לכנסת בעת היותו בשליחות מחוץ לישראל, אולם הוא השהה את חזרתו עד מאי 1953 ורק אז הושבע כחבר הכנסת^[2]. הלל הגיע לכותרות העיתונים באוגוסט 1954 כאשר יצא בחריפות מעל בימת הכנסת נגד "השיכון העממי", בטוענו שמדובר בסבסוד דיור לשכבות מבוססות במרכזי אוכלוסין, באופן הפוגע במשק המדינה^[3]. הלל טען שיש להקפיא את הבנייה הציבורית במרכזי האוכלוסין של ישראל, שכן אין המדינה יכולה לשאת בעלויות של בנייה נרחבת^[4].

הלל התפטר מהכנסת ביולי 1959 לטובת כהונה כשגריר ישראל הראשון בגינאה. ב-1961 מונה לשגריר ישראל בחוף השנהב וכשגריר שאינו תושב בוולטה עילית, בניגריה ובדהומיי. כן כיהן כמנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ. בשנים 1963 עד 1967 היה חבר במשלחת ישראל לאומות המאוחדות ולאחר מכן שימש עד 1969 כסמנכ"ל לענייני המזרח התיכון במשרד החוץ^[5]. הוא נבחר שוב לכנסת השמינית וכיהן ברציפות עד הכנסת ה-12. בממשלת ישראל החמש עשרה, ה-16 וה-17, בשנים 1969–1977, כיהן כשר המשטרה. עם הקמת ממשלת ישראל השבע עשרה, על ידי יצחק רבין, הופקד הלל גם על משרד הפנים באופן זמני, עד כניסת המפד"ל לקואליציה^[6].

בכנסת התשיעית היה יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה. בכנסת ה-11 היה יושב ראש הכנסת. בשנת 1993 התמודד מול עזר ויצמן ואריה אליאב על מועמדות מפלגת העבודה למשרת נשיא המדינה, אך הפסיד לוויצמן.

היה חבר בוועד הישראלי למען יהודי אתיופיה ובכהונתו כשר הפנים החיל את חוק השבות על ביתא ישראל^[7]. כיהן גם כיושב ראש קרן היסוד, שימש כנשיא המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל והיה חבר במועצה הלאומית למען הגולן ובקעת הירדן.

בשנת 1985 יצא לאור ספרו "רוח קדים", שזיכה אותו בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. ב-1986 עמד בראש הצוות ששיקם את מכון איילון שהיה ממייסדיו והפכו למוזיאון.

בשנת היובל למדינה (1998) זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בנוסף קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וזכה בתואר אביר איכות השלטון מהתנועה למען איכות השלטון בישראל. זכה בפרס בן-גוריון בשנת 2014.

בבחירות לכנסת ה-22 שנערכו בספטמבר 2019, הוצב כמועמד אחרון מטעם רשימת העבודה-גשר^[8]. אפילו לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע הוא הוצב במקום ה-69 (בין המיקומים האחרונים ברשימה). הרשימה אומנם הוגשה ב-4 בפברואר, אך כעבור מספר ימים נפטר שלמה ולכן ועדת הבחירות המרכזית לכנסת החליטה להסיר את שמו מרשימת מפלגת העבודה לכנסת^[9].

ב-1952 נשא את תמימה (ממנה התאלמן ב-2011), ולזוג נולדו בן, אהרון, ובת, הגר, שנפטרה ב-2005, ושלוש נכדות. כלתו נתמר, שעלתה לארץ מאתיופיה, הדליקה משואה בטקס יום העצמאות ה-43.

הלל התגורר ברעננה, שם נפטר ב-8 בפברואר 2021 בגיל 97^[10] והיה האחרון מבין חברי הכנסת השנייה והשלישית שנפטר. נקבר לצד רעייתו בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

כתביו

דרך במדבר: פרשיות בעלית בבל השניה רשמה ועיבדה: גליה ירדני), ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, תשכ"ו 1965 (סדרת גשר: ספרונים בעברית קלה, כא, מנוקד, עם תרגום מילים בספרדית). (מהד' ב: תשל"א.)
רוח קדים: בשליחות מחתרתית לארצות ערב, הוצאת ספריית יהודה דקל, ירושלים, הוצאה מחודשת, 2013. (תורגם לאנגלית בשם "Operation Babylon", ומשם גם לצרפתית; בנוסף, הספר זכה לעיבוד: עמוס כרמל, תחנת בגדאד אינה עונה (ציורים: אבי כץ), תל אביב: עידנים/ידיעות אחרונות, תשמ"ט).

Operation Babylon (translated by Ina Friedman), New York Doubleday, 1987. (באנגלית)
Le souffle du Levant (traduit de l’anglais par Marie-Francoise Dispa), Bruxelles Didier Hatier, 1989. (בצרפתית)

לקריאה נוספת

מרדכי נאור, שלמה הלל - חלוץ, מנהיג, אוהב עמו וארצו, הוצאת ספריית יהודה דקל, מרץ 2023
אפרים לפיד, "איש המשימות הלאומיות הגדולות", האומה, גיליון 232, נובמבר 2023, עמודים 121–124