דני קרוון

דני קרוון

דני קרוון, 2011
לידה	7 בדצמבר 1930 י"ז בכסלו ה'תרצ"א המנדט הבריטי תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	29 במאי 2021 (בגיל 90) י"ח בסיוון ה'תשפ"א ישראל תל אביב-יפו, ישראל
לאום	ישראל ישראל
מקום לימודים	אקדמיה גראנד שומיאר האקדמיה לאומנויות של פירנצה
תקופת הפעילות	1949–2021 (כ־72 שנים)
תחום יצירה	פיסול
זרם באמנות	הסגנון הבין-לאומי
יצירות ידועות	כיכר לבנה, גן הזכרונות, שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך, הציר המרכזי, אנדרטת חטיבת הנגב, אתר הנצחה לשואת הצוענים, צפון, נתיב זכויות האדם, מעבר, מחווה לוולטר בנימין
פרסים והוקרה	יקיר העיר תל אביב-יפו (2021) מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון (2008) דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1999) אזרחות כבוד של נירנברג (21 באוקטובר 2018) מדליית גתה (1999) פרימיום אימפריאל (1998) פרס התרבות הלאומי של קטלוניה (2016) פרס ישראל (1977) דוקטור לשם כבוד מהטכניון - מכון טכנולוגי לישראל טבעת הקיסר של גוסלאר אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה
צאצאים	יעל קרוון
www.danikaravan.com

דני קרוון, 1969

דני קרוון באנדרטת חטיבת הנגב, 2014

דני קרוון (7 בדצמבר 1930 – 29 במאי 2021) היה פסל, מעצב תפאורות וצייר ישראלי, חתן פרס ישראל לפיסול לשנת תשל"ז (1977), יקיר העיר תל אביב (2021), עטור פרסים בין-לאומיים על יצירותיו.

ביוגרפיה

קרוון נולד בתל אביב לזהבה ואברהם. אביו היה גנן העיר תל אביב במשך כארבעה עשורים ונחשב כאחד מאבות אדריכלות הנוף הישראלי. כבר בנערותו, נחשף לפיסול, אותו יצר עד לשנות חייו האחרונות.

בשנות ה-20 לחייו, עבר קרוון לזמן מה, להתגורר בקיבוץ הראל, ושם הכיר את רעייתו חווה לבית פוגלר. השניים נישאו בשנת 1955, ונולדו להם שלוש בנות: נועה – מפיקה הנשואה למאייר יזהר כהן, תמר – צלמת אופנה, ויעל – כוכבת ילדים בעבר ושחקנית תיאטרון בפורטוגל.^[1]

קרוון חי ועבד בתל אביב (ברחוב צבי הרמן שפירא הסמוך ל"גינת אברהם קרוון"), בפריז ובפירנצה.

קרוון נפטר ב-29 במאי 2021, בגיל 90 ונקבר בבית הקברות של קיבוץ שובל^[2].

פעילות פוליטית

בשנת 1992, הוצב במקום ה-116 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת השלוש עשרה, ב-1996, הוצב במקום ה-110, ב-2003, הוצב במקום ה-113, ובשנת 2015, הוצב במקום ה-108 בבחירות לכנסת העשרים.

קרוון היה חבר המועצה הציבורית של בצלם.

קריירה מקצועית

קרוון החל את דרכו האמנותית בגיל צעיר. בשנים 1943–1945 למד בסטודיה לציור ופיסול של אהרון אבני, ובשנים 1945–1947 למד בסטודיה של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי, מגדולי הציירים הישראלים, וגם אצל האמנים מרסל ינקו, והאמן ומעצב הבמה דוד שניאור. באותן השנים, התמקד בציור ובציורי קיר, התמחות שהמשיכה אל לימודיו באקדמיה. ב-1949 למד ציור בבצלאל בירושלים. בין השנים 1956–1957 השתלם בטכניקת ציורי קיר (פרסקו) באקדמיה של פירנצה, במחלקה לרסטורציה (שימור) של גלריית אופיצי, ומאוחר יותר באקדמיה "גראנד שומיאר" בפריז.

עבודותיו המוקדמות היו איורים לפרסומי תנועת "השומר הצעיר", עיצוב תפאורות ללהקת הנח"ל, ואיורים לעיתון "משמר לילדים", ותכנון תפאורות לתיאטראות וללהקות מחול בישראל ומחוצה לה, בהן "ענבל", "בת-שבע" ו"מרתה גרהם" בניו יורק.

קרוון יצר עבור גופים שונים תבליטים וציורי קיר, ביניהם באונייה "שלום" של חברת "צים", במכון ויצמן, בהיכל בית המשפט בתל אביב, ועוד.^[2]

בשנות ה-60, כחלק מזרם אמנות סביבתית ואדמה, התמקד בפיסול אנדרטאות בבטון.

מאז שנות ה-80, בנה קרוון מספר עבודות אמנות אדריכליות בפריז^[3].

בשנת 1984, שימש כמרצה אורח ב"אקול דה בוז אר" בפריז.

ב--2010, דרש לכסות את יצירתו בקיר הדרומי של מליאת הכנסת, במחאה על תיקון לפקודת האגודות השיתופיות, שיאפשר הקמתן של ועדות קבלה ביישובים קטנים, וטען שישראל הופכת למדינה עם חוקי גזע^[4].

בשנת 2018, עיצב קרוון את שער גיליון האמנות השנתי של "טיים אאוט"^[5].

יצירותיו של קרוון

יצירותיו של קרוון, הן פסלים גדולי ממדים בעלי אופי אדריכלי המתאפיינים בקו נקי ומינימליסטי, מרשים ורב עוצמה. הוא הרבה להשתמש בבטון חשוף או בעל גוון בהיר, ויצר סגנון ייחודי משלו. פסליו מוצבים במרחבים פתוחים בישראל וברחבי העולם, ומזמינים את המתבוננים להסתובב בתוכם. עם המדינות בהן מוצגים פסליו נמנות ארצות הברית, צרפת, יפן, גרמניה, קוריאה הדרומית וספרד^[3].

יצירות קבע מרכזיות

• אנדרטת חטיבת הנגב, באר שבע, 1963-1968[6]
• ב-1965, עיצב את הקיר הדרומי של אולם מליאת הכנסת [1] – המכונה "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך" (על פי תהילים, קכ"ו, ו'). היצירה הבנויה מאבני גלילית גדולות, מדמה את חומת ירושלים עם עיגול במרכז, המציג את "ירושלים של מטה", ומעין כיפה הפוכה למעלה המדמה את "ירושלים של מעלה".
• "כיכר לבנה", פארק אדית וולפסון, תל אביב 1976–1988
• מגדל יד לשריון, לטרון
• קיר אמנות בכניסה לבניין כיתות, כפר תקווה, שנות ה-70
• "הציר המרכזי" (Axe Majeur), סרז'י פונטואז, ליד פריס, 1980 (Cergy pontoise), שלאורכו מאירה קרן לייזר את שמי העיר, ואשר נחנך לאחר כ-30 שנות בנייה.
• "שעון שמש 1980", בגבעת רם שבירושלים
• "מעלות", בין קתדרלת קלן למוזיאון לודוויג, קלן, 1980–1986
• "נתיב זכויות האדם", נירנברג, 1983–1989
• "דרך האור", הפארק האולימפי בסיאול, 1986–1987
• שדרת שארל דה-גול, לה דפאנס, 1989–2000
• "צפון", דיסלדורף 1990 – דיסקת פלדה בכניסה הצפונית לבית הנבחרים של מדינת נורדריין-וסטפאליה
• "מעבר, מחווה לוולטר בנימין", פורבו, קטלוניה, 1990–1994
• "הדרך אל הגן הנסתר", סאפורו, באי הוקאיידו, 1992–1999
• "כיכר הסובלנות" (לזכר יצחק רבין), משרדי אונסק"ו, פריז, 1993–1996
• "מעיין", מוזיאון האומנות של מחוז מיאזקי, 1993–1995
• "גן המייסדים", חדרה, 1995–1999
• "גן הזכרונות", דואיסבורג, 1996–1999
• "נתיב השלום", ניצנה, 1996–2000
• "מגדל הדמעות" באתר "יד לשריון" המשתלבת בבניין מצודת טגארט בלטרון, 1996
• "בראשית", נפת קגושימה, באי קיושו, 2000
• אתר הנצחה לשואת הצוענים, ברלין, 2000–2012
• האנדרטה לזכר בית הכנסת ברגנסבורג, 2005
• קיר העץ הקדמי של אודיטוריום הכנסת [2].
• כיכר התרבות בתל אביב, 2011
• האנדרטה לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות, ירושלים, 2013
• "יער האומנות מורו" מחוז נראה באי אונשו, יפן

תמונות ממבחר יצירותיו

• 
  אנדרטת חטיבת הנגב, 1963–1938
  באר שבע
• 
  פסל ברזל, 1963–1967
  היכל המשפט תל אביב
• 
  סביבה פיסולית, 1963–1967
  בית המשפט המחוזי, תל אביב-יפו
• 
  מעץ הדעת לעץ החיים, 1964
  מעונות הסטודנטים במכון ויצמן למדע, רחובות
• 
  שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך, 1966
  מליאת הכנסת, ירושלים
• 
  אנדרטה לזכר קורבנות השואה, 1972
  ברונזה ואבן
  מכון ויצמן למדע, רחובות
• 
  כיכר לבנה, 1977–1988
  פארק וולפסון, תל אביב-יפו
• 
  מעלות, 1980–1986
  מוזיאון מחוז מיאזקי, יפן
• 
  דרך זכויות האדם, 1989–1993
  נירנברג, גרמניה
• 
  מעבר, מחווה לוולטר בנימין, 1990–1994
  פורטבו, ספרד
• 
  נתיב השלום, 1996–2000
  ניצנה
• 
  מדבר, 1999
  גן הפסלים ע"ש לולה בר אבנר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
• 
  פרדס, 2007
  מיצב ברחבת מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
• 
  "צפון" בכניסה לבית הנבחרים של מדינת נורדריין-וסטפאליה בדיסלדורף
• 
  גן חטיבת פלמ"ח הראל, 2013
  גן סאקר, ירושלים
• 
  כיכר התרבות בתל אביב
• 
  אתר הנצחה לצוענים שנרצחו במלחמת העולם השנייה, ברלין
• 
  קיר אמנות בבניין משרדים בבזל, שווייץ

פרסים והוקרה

קרוון הציג בחוצות, בגלריות ובמוזיאונים הנחשבים ביותר בישראל ומחוצה לה, וזכה בפרסים והוקרה רבים. בהם:

פרסים

• פרס ראשון בתערוכת העשור בירושלים, על עיצוב בניין משרד הפיתוח (1958)^[7]
• פרס ישראל לפיסול (1977)
• פרס אונסק"ו : מדליית פיקאסו ומדליית חואן מירו (1994)
• אונסק"ו, פרס אמן לשלום (1996)
• פרס "טבעת הקיסר" הגרמני (1996)
• פרס "פרמיום אימפריאלה" מטעם קיסרות יפן (1998)

הוקרה

• דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה – אוניברסיטת חיפה (1997)
• דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית (1999)^[8]
• בחורף 2007, נערכה לקרוון תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה במוזיאון תל אביב לאמנות, שלוותה בקטלוג רחב היקף.
• דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון (2009)^[9]
• עיטור מסדר הכבוד של צרפת (2014)
• יום עיון על יצירתו של דני קרוון, שהוקדש לנחמה ריבלין, במעמד נשיא המדינה, המכללה האקדמית תל אביב-יפו, דצמבר 2019
• ב-2021, יצא לאקרנים הסרט התיעודי "דני קרוון" בבימויו של ברק היימן^[1]. הסרט שודר בכאן 11 והיה מועמד לפרס אופיר.
• זמן קצר לפני מותו, קיבל קרוון את אות יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 2021^[2]
• נובמבר 2021, "יפן של דני קרוון", תערוכה המתמקדת בעבודותיו המרכזיות ביפן^[10]
• 2022, "הקרוון השקט" – דואט של אנסמבל קייזר-אנטונינו בהשראת יצירות האמן.

ספריו

• אנדרטת הנגב, ספר תלת לשוני: עברית, ערבית, אנגלית. הוצאת מרסל, 2016

ספרים אודות יצירתו

• תערוכת חג החומש: היצירה הסביבתית הראשונה של דני קרוון, מאת רון ברטוש, הוצאת לוין, 2022
• דני קרוון: אנדרטת הנגב, עורכת: עדי אנגלמן, מרסל לקידום אמנות ותרבות, 2016
• 50 שנים לאנדרטת הנגב: 50 שנים לפיסול הציבורי של דני קרוון, מוזיאון הנגב לאמנות, 2014
• דני קרוון - רטרוספקטיבה, עורך: מרדכי עומר, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007
• דני קרוון - מעברים; מחווה לואלטר בנימין, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1997

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דני קרוון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של דני קרוון (באנגלית)
• דני קרוון, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• דני קרוון בביאנלה לאדריכלות בוונציה 2006
• שלום מאת: אריה לובה אליאב, דני קרוון
• דני קרוון, כבשת הרש של ימינו
• דנה גילרמן, אני חייט לפי מידה, באתר הארץ, 3 במרץ 2008
• טיפים לאמנים מתחילים עם דני קרוון, באתר הארץ, 12 בינואר 2010
• אדריכלות בפריז: לגעת בשמש, לגעת ברוח – כתבה על עבודותיו של קרוון בפריז, באתר מסע אחר
• עקיבא אלדר, דני קרוון חוגג 80 במצב רוח לוחמני, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2010
• מיכאל יעקובסון, האנדרטה לחטיבת הראל בגן סאקר, Xnet, 26 באפריל 2011.
• מיכאל יעקובסון: אחרי 65 שנה: אנדרטה לחללי חטיבת הראל נחנכה בגן סאקר, 16 ביוני 2013, Xnet
• צבי אלגת, "הכותל המזרחי של משכן הכנסת", מעריב, 12 באוגוסט 1966
• יונת נחמני, איזה ריח יש לרמברנט?, באתר כלכליסט, 20 בספטמבר 2011
• איילת שני, לא להיכנס לפניקה, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2013
• יאירה יסמין, דני קרוון: "מצאתי את הסוד איך לא להתנפח", באתר אפוק טיימס ישראל, 13 אפריל, 2013
• קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם דני קרוון, באתר iCast‏, 25 במרץ 2014
• הדר אוריאל, דני קרוון "שמורת טבע"(הקישור אינו פעיל, 30.5.2021) (אורכב 13.01.2015 בארכיון Wayback Machine), מעריב, 5 בינואר 2015
• דני קרוון, להצביע נגד המלחמה הבאה, באתר הארץ, 23 בינואר 2015
• נעמה ריבה, דני קרוון: ״רוצים צל? שיעשו חורשה״, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2015
• מיכאל יעקובסון, בלב גטו ורשה, דני קרוון מקים גלעד לחסידי אומות העולם הפולנים, באתר Xnet‏, 29 בינואר 2018
• נוף נתנזון, קרוון: "פעם היינו חברה שאפשר להתגאות בה, היום אני מתבייש", באתר Time Out תל אביב, 25 באפריל 2018
• מיכאל יעקובסון: סיבוב באתר זיכרון לצוענים שנרצחו בשואה שיצר דני קרוון בברלין, באתר 'חלון אחורי', 12 בינואר 2019
• אוריאל לוי, ‏הפרק הנשכח בחייו של יעקב אגמון: ימיו כמנהיג צעיר ורדיקלי בקיבוץ הראל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 בינואר 2021
• ברק הימן, דני קרוון, סרטון בערוץ סרטי האחים הימן, 2021^[11]
• דני קרוון | כאן דוקו, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 53:50)

עם מותו

• נעמה ריבה, האמן והפסל דני קרוון מת בגיל 90, באתר הארץ, 29 במאי 2021
• מיכאל יעקובסון, ‏"לא רוצה לשמש כרקע": חייו ויצירתו של דני קרוון, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 3 ביוני 2021
• אברהם בלבן, התחושה המענגת של החול תחת הרגל היחפה לא עזבה אותו, באתר הארץ, 8 ביוני 2021
• יונתן הירשפלד, הסולם והמלאכים, באתר הארץ, 8 ביוני 2021

הערות שוליים

1. אמיר קמינר, דני שלי, באתר "ידיעות אחרונות", 24 באוגוסט 2021
2. הפסל דני קרוון הלך לעולמו בגיל 90, באתר ynet, 29 במאי 2021
3. מונומנטים אדירים, קווים עדינים: יצירותיו הבולטות של דני קרוון בעולם, באתר ynet, 29 במאי 2021
4. דור גליק, דני קרוון נגד ועדות הקבלה: כסו יצירתי בכנסת, באתר ynet, 21 בנובמבר 2010
   שני ליטמן, האמן דני קרוון: מתבייש בקיר שיצרתי בכנסת, ביקשתי שיוסר, באתר הארץ, 15 ביוני 2016
5. מאת מערכת טיים אאוט, דני קרוון ז"ל: האמן הסביבתי שהגדיר את תל אביב נפטר בגיל 90, באתר טיים אאוט, ‏2021-05-29
6. מיכאל יעקובסון, מיתוס כבר 50 שנה: זיכרון, אהבה, מוות ובטון באנדרטת חטיבת הנגב, באתר Xnet‏, 4 ביולי 2005
7. כרמלה טייכמן בשיחה עם דני קרוון, אמן(הקישור אינו פעיל, 30.5.2021), באתר "בית לאמנות ישראלית", ספטמבר 2015
8. ראו: רשימת מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד בשנות ה-90 של המאה ה-20, באתר האוניברסיטה העברית.
9. אמיר רוזנבליט, תואר ד"ר לאות כבוד לפסל דני קרוואן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 17 במאי 2009
10. מוזיאוני חיפה - שישה מוזיאונים במסגרת אחת, באתר www.hms.org.il
11. נעמה ריבה, הסרט "דני קרוון" הוא כמו זיכרון לילד נצחי, באתר הארץ, 1 ביוני 2021