לימודי מדונה

מדונה מופיעה בסיבוב ההופעות שלה "Rebel Heart Tour", אוחזת בכתבי קודש.

לימודי מדונה (הנקראים גם מלגת מדונה, מדונה-לוגיה או תופעת המדונה) הוא חקר יצירתה וחייה של הזמרת-יוצרת האמריקאית מדונה תוך שימוש בגישה בינתחומית המשלבת לימודי תרבות ולימודי מדיה. במובן כללי, הדבר מתייחס לכל לימודים אקדמאים שהוקדשו לה או נלמדים אודותיה. לאחר הופעת הבכורה של מדונה ב-1983, המוסדות להשכלה הגבוהה הגדילו להרחיב את תחומי המחקר ואפשרו להיכנס ללימודים נלווים אודות הזמרת; התחום הופיע לראשונה באמצע שנות ה-80, ובעשור העוקב זכה לפופולריות ואהדה רבה. המחנך דייוויד בקינגהאם (אנ') תיאר את נוכחותה בחוגים אקדמאים בתור ”עלייה מטאורית לקנוניזציה אקדמית”. ההשקפה האקדמאית הרטורית באותה העת, בעיקר במובן של פוסטמודרניזם, תיארה אותה בדרך כלל בתור ”האמנית המשמעותית ביותר של סוף המאה ה-20”, ולכן היא מובנת באופן שונה וכאמצעי לפתיחת סוגיות. במאה ה-21, מחקרים אקדמאים על מדונה נותרו והתפתחו בהיבטים רבים.[א] בשיא התפתחות התחום, מחברי הכתבים האקדמאים הללו כונו לעיתים "החוקרים של מדונה" או "מדונולוגים", וגם אי. אן קפלן (אנ') וג'ון פיסק (אנ') הוגדרו כמבשרים.

במסגרת המחקרים הללו נותחו מספר נושאים; הדומיננטיים שבהם עוסקים במגדר, פמיניזם, גזע, רב-תרבותיות, מיניות ותקשורת ההמונים. המחקרים הרבים שפורסמו בנושא התבססו בחלקם על הסרטים, השירים, ההופעות החיות, הספרים, הראיונות או הווידאו קליפים שלה. הן לימודי מדונה והן חוקריה של הזמרת סוקרו לעיתים קרובות באקדמיות ובכלי התקשורת וזאת, בנוסף לביקורות הרבות שהופנו כלפיהם. עם זאת, היו שמתחו על כך ביקורת. לימודי מדונה מילאו תפקיד מרכזי בהכוונה של לימודי תרבות ארצות הברית, והביאו את אמני הפופ לקדמת תשומת הלב המדעית.

הפרסומים האקדמאים כמו גם כנסים, כתבי עת, קורסים, תזות, ספרים, סמינרים וספרי לימוד שפורסמו או עסקו במדונה, הפכו אותה באופן רשמי לחלק מהשיח האקדמי כפי שהייתה בתקשורת הפופולרית, כתוצאה מהשפעתה על עולם המוזיקה. מעבר לכך, הסמיוטיקה של מדונה הייתה מגוונת כמעט בכל הרבדים התאורטיים לפי החוקרים שלה, שלכל אחד מהם הייתה גישה משלו לתפקידה בחברה ובתחומי החיים השונים. לאור אותם הדברים, מדונה הפכה לזמן מה, לאמן הפופ או האמן הנחקר ביותר באוניברסיטאות ובמכללות הלימוד ככלל.

טרמינולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחום נקרא בדרך כלל לימודי מדונה,[5] והביטוי הזה צץ בסוף שנות ה-80 לפי הסופרת מאורה ג'ונסטון (אנ').[6] על אף שאקדמאים רבים כמו דייוויד גונטלט השתמשו במונח הזה,[7] החוקרות ג'ניס רדוויי וסוזנה דנוטה וולטרס והעיתונאית מורין אורת' כינו זאת בתור מדונה-לוגיה,[8][9] או מדונלוגיה.[10] קבוצה אחרת של אקדמאים כמו אי. אן קפלן כינו זאת בתואר "תופעת המדונה" (MP),[11][12][13] בעוד שאחרים השתמשו במונח מלגת מדונה.[14][15]

הספרות האקדמאית אודות מדונה, ו"התעשייה הקשורה אליה", כונתה בתור "תעשיית מדונה", "עסקי מדונה" או "מדונה בום" על ידי מגוון חוקרים כמו סיימון פרית' ומייקל ברובה (אנ') ועיתונאים כמו ג'ון פארלס.[16][17] מבקרים כמו רוברט כריסטגאו הנמנה בין מבקרי המוזיקה המוכרים, הנערצים והמשפיעים ביותר כינו את התחום בתור "Madonnathinking" (Madonnathink) וציינו את המונח בתור פרשנות לתחום האקדמאי הזה.[18]

מקורות והתפתחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר הספרות לואיס קרקמו-הואצ'נטה מאוניברסיטת הרווארד מציב את מקורם של לימודי מדונה בחישנות הקאמפ עם המושג שהציעה סוזן סונטג בשנות ה-60, עם רמיזה ”[ל]קסם של מלאכותיות והגזמה” ולמה שמדונה יצרה והוציאה בצורה מחזורית בקנה מידה תעשייתי ופלנטרי.[19] הפרופסורית-חברה דיאן פקנולד בספרה American Icons (2006) ציינה גם היא את הקאמפ והוסיפה שבמשך רוב המאה ה-20, חוקרים אמריקאים חתמו על הרעיון של קאנון אובייקטיבי ועולמי (אנ') ואקדמאים שונים החלו לתאר מדונה באותן הצורות.[12]

מבקר הספרות הצ'יליאני, אוסקר קונטרדו, הגדיר את הרקע שלו עם לימודי תרבות הממלכה המאוחדת כאשר החלו לנתח את תופעת הידוענים משנות ה-70.[19] ההיסטוריון האמריקאי ריצ'רד ולין הבחין כי גישת לימודי התרבות פרחה במהלך שנות ה-80, והוסיף כי תחת השפעתו הגוברת של הפילוסוף וההוגה הצרפתי מישל פוקו, כמו גם סטיוארט הול ואסכולת ברמינגהאם, התרבות הפופולרית נתפסה כאמצעי של "התנגדות" לשלטון. בהמשך לכך, הוסיף וטען שברוח זו פרחו "לימודי מדונה" עד שהחלו להיות מלומדים בצורה מסדורת במוסדות אקדמאים שונים.[20]

בספרה "מדונה: ביוגרפיה" (2007), מרי קרוס טוענת כי ”קלחת של תיאוריות חדשות שיובאו מאירופה ומלחמות התרבות של האידאולוגיה הביאה שינויים עצומים לעולם האקדמאי האמריקאי ולתוכנית הלימודים של המכללות. מחלקות שלמות המוקדשות לתרבות פופולרית ולמדיה החלו לפעול. כמו כן, מחקרים רבים צצו כמו גם לימודי נשים הגיעו לכשעצמם ונלמדו במוסדות שונים. כתוצאה מכך, נדמה שמדונה הדגימה וייצגה היטב את מה שקורה על חומות התרבות הקשות של סוף המאה ה-20 האמריקאית. [היא] דוגמה מושלמת לכל התאוריה של הפוסט-מודרניזם שהעולם האקדמאי היה פתאום כל כך שקוע בו”.[21]

לדברי פרופסור סנטיאגו פוז-הרננדס, מחבר הספר Madonna's Drowned Worlds (2004), שפע העבודה הביקורתית על האמנית היה כמעט בוודאות חלק מהתפתחויות רחבות יותר במגמות מתודולוגיות באקדמיה: חקר התרבות הפופולרית עבר כברת דרך מאז. דייוויד ריזמן תיאר זאת ב-1960 כ"תחום חדש יחסית במדעי החברה האמריקאים".[22]

"מדונה גויסה לתפקיד בלתי סביר להפליא של דוברת הערכים והאינטרסים המקצועיים של מדריכי האוניברסיטה..."

דניאל האריס, מ-The Nation (Make My Rainy Day‏, 8 ביוני 1992).[23]

התפשטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדונה הגיעה לגדולה לראשונה באמצע שנות ה-80. במגזין D דיברו על "מלגת מדונה" ב-1986.[14] רוברט מיקליטש, פרופסור חבר באוניברסיטת אוהיו, התאים את תחילת לימודי מדונה לשנת 1987 ו-Rocking Around The Clock: Music Television, Postmodernism & Consumer Culture מאת אי. אן קפלן.[24]

בשלב זה, חוקרים כמו קפלן וג'ון פיסק ייצגו את מדונה בפני הקהל האקדמאי שלהם כרגע שבו התרבות הפופולרית מחקה תאוריות ביקורתיות של היסטוריה, ידע וזהות אנושית.[25] עבורם, מדונה היוותה במהירות "כלי לפתיחת נושאים",[17] והיא הוצבה במרכז הדיון במאה ה-20 של התרבות הגבוהה והפופולרית.[26] אקדמאים שונים ציטטו את נקודת המבט של סטיבן אנדרסון מווילג' ווייס: ”מדונה משמשת כמאגר לרעיונות שלנו על תהילה, כסף, מין, פמיניזם, תרבות הפופ ואפילו מוות”.[13] במובנים רבים, מדונה נתפסה כדמות רב-ערכית, במיוחד בתפקידי נשים.[27]

”מכל האמנים שזכו להצלחה ב-MTV, אף אחד לא זכה לתשומת לב רבה יותר בקרב האקדמאים מאשר מדונה”, כתב מורי סטיב בספרו "המדריך הקורא למוזיקה" (2013).[28] לפי דיווחים נוספים, פרופסור מייקל ברובה, תהה מדוע דווקא היא זכתה להצלחה זו (הוא ציטט את מטאליקה, בתור דוגמה מקבילה ופוטנציאלית). בהמשך לכך, טען שהדבר אירע בעקבות כך שרוב אזרחי המדינות הדמוקרטיות המערביות המתקדמות נוטים להיות מעורבים יותר ומעודכנים יותר על מדונה או לחלופין, סרטים שוברי קופות.[16] בסיכום הדברים, נאמר שמדונה מתגלה לא רק ככוכבת פופ אלא בתור ”[ה]אמנית המשמעותית ביותר של סוף המאה ה-20”.[29] העיתונאית והסופרת אן האל סיכמה את המחקר סביב הזמרת וטענה שזו הפכה ”לנושא המתבטא בתככים אקדמאים, פמיניסטיות, תאולוגיות, מרקסיסטיות, סוציולוגיות, שרוצים לפרק אותה ולהביט בה מתחת למיקרוסקופ”.[30]

בסופו של דבר כתבה פקנולד כי ”העובדה שלא רק עבודתה אלא האדם שהיא הפך לנושא פתוח לפרשנויות מרובות תרמה לעליית לימודי מדונה”.[12]

סוגיות וגישות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השפעתה התרבותית של מדונה

לימודי מדונה הם שם כולל של למידה והוראה בינתחומית ולימודי תרבות, וכן לימודי מדיה ותקשורת.[31][32] הפרופסורים אנדי בנט (אוניברסיטת גריפית') וסטיב וקסמן (מכללת סמית'), בספרם The SAGE Handbook of Popular Music (2014) העירו כי ”לימודי מדונה עצמם לבשו מגוון צורות (ולא כל אלה נחשבו בהכרח כלימודי תרבות)”.[31] אן האל שכותבת עבור טמפה ביי טיימס תיארה זאת כתחום ”מקצועי מאוד”.[30] מיקליטש הגדיר זאת בתור ”מיני-משמעת”.[24] עבור סוזן מק'לארי כל המחקרים הללו נכתבו מנקודת מבט איקונוגרפית,[33] ועבור הסופר דייוויד צ'ייני, כתבים אקדמאים אלה ”עוסקים בפירוש ההמצאה והאסטרטגיות הייצוגיות בדמותה של הכוכבת”.[34]

פרופסור פמלה רוברטסון ויצ'יק מאוניברסיטת נוטרדאם העירה כי ”תשומת הלב התקשורתית מלבה את השיח האקדמאי, שבתורו מזין את השיח התקשורתי, ובסופו של דבר הכול הופך לחלק מהדבר הנקרא 'מדונה'”.[13] בהקשר זה, האל הזכירה שהכול ”זה נתונים”.[30] בסקירה שנדלתה מתוך המאמר האקדמאי Dissertation Abstracts International: The humanities and social sciences. A (2008), נכתב כי "מלגת מדונה" התמקדה באופן בלעדי בפוליטיקה של זהויות באמצעות קריאה פורמליסטית של טקסטים תרבותיים וקבלתם, במטרה לחקור את ההשפעה של ההקשרים הפוליטיים הכלכליים, ההיסטוריים והתרבותיים הגדולים יותר של החברה הקפיטליסטית.[35]

במסגרת לימודי מדונה נחקר מגוון רחב של שיח מדעי ונושאים חברתיים בתחומי חיים שונים.[36] קת'י שוויכטנברג, פרופסורית מאוניברסיטת ג'ורג'יה ועורכת של The Madonna Connection, טענה שישנו שימוש ”[ב]אבן בוחן לדיונים תיאורטיים” בנושאי מוסר, מיניות, מגדר, זכויות הומוסקסואלים, רב-תרבותיות, פמיניזם, גזע, גזענות, פורנוגרפיה וקפיטליזם, אם הייתה צריכה לציין זאת.[37] המחברות של Encyclopedia of Women in Today's World, Volume 1 (2011) הוסיפו לקשת הנושאים גם את הניכוס התת-תרבותי, פוליטיקת הייצוג, תרבות הצריכה, המבט הגברי (פטריארכיה, בין היתר), שינוי הגוף, תורת הקבלה ופוסט-מודרניזם.[38]

בדומה למשקיפים אחרים, גם הפרופסור למוזיקה אנטוני פיזה פרוהאנס (אנ') תיאר את הכתיבה האקדמאית שנידונה על מדונה ותיאר אותה ”[כ]ארוכה, מתוחה וכולי”.[39] בין אותם נושאים, הוא הוסיף, גלובליזציה, זכויות מהגרים, זכויות מיעוטים או שחרור מיני.[39] משקיף נוסף, ריקרדו באקה (אנ') הוסיף את נושאי הדת והמחזה בתור תחומים שנחקרו במסגרת לימודי מדונה והפרסומים האקדמאים אודותיה.[32] בנוסף לכך, המבקר דניאל האריס סיפק סקירה כללית של התגובה האקדמאית והגישות למחקרי מדונה בטענה ”שעבודתה של מדונה הולידה תעשייה שלמה של פרשנות אקדמאית” הדנה בהשפעתה על מוזיקה, פמיניזם, מיניות ועוד עשרות נושאים אחרים.[13]

חוקריה של הזמרת הקיפו גם קשת רחבה של משאבים, כולל יצירותיה של מדונה כדוגמת וידאו קליפים, הופעות, מוזיקה, סרטים וראיונות. שימוש זה נודע גם כ"טקסטים" בענף לימודי התרבות.[40] ב-Madonna's Drowned Worlds, מחבריו ציינו כי ”הנטייה הזו להפוך את מדונה לדיון בכיתה הופכת ברורה יותר כאשר בוחנים את השיטות הבסיסיות שבהן מעריציה מפרשים את השירים והקליפים שלה”.[13]

סקירה כללית של גישות הנחקרות במסגרת לימודי מדונה
ספקטרום המחשה של נושאים הנחקרים במסגרת לימודי מדונה
לימודי נשים[36] אסטרטגיה שיווקית[36] לימודי מגדר[41] לימודי גזע[36]
לימודים אתניים[36] תאוריה קווירית[41] תאוריה ביקורתית פמיניזם[41]
תרבות הצריכה[38] פוסטמודרניזם[38] רב-תרבותיות[37] תרבות פופולרית[42]
לימודי ידוענים[36] לימודי קולנוע[43] גלובליזציה[39] מיניות[37]
סמל של מדונה

דוגמאות להמחשה של עבודות עיוניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2015 הקדישה אוניברסיטת אוביידו קורס אודות הזמרת, לציין הפעם הראשונה שאמנית נלמדה באקדמיה.[44]

לימודי מדונה התפתחו בכנסים אקדמאים, כתבי עת, קורסים, סמינרים, תזות וספרים (כולל ספרי לימוד).[10] המאמרים המדעיים הראשונים אודותיה פורסמו לראשונה ב-1985, שנתיים ספורות מתחילת הקריירה שלה (1983) והפכו לפופולריים בתחילת שנות ה-90.[45] לדברי האקדמאית לורי אואלט, ”חוקרים הובילו דיונים בכיתה ומילאו את כתבי העת וספרי הלימוד מאז ימיה כנערה חומרנית”.[15] סיימון פרית', התייחס לזה בתור ”התנופה בעסקי מדונה האקדמאים: הספרים! המאמרים! הכנסים! הקורסים!”.[46][16]

אוניברסיטאות אמריקאיות גדולות הקדישו שיעורים לזמרת ברחבי המדינה,[26][30] בעיקר בשנות ה-80 וה-90.[47][39] סטטיסטית, היה מספר רב יותר של שיעורים אודותיה בארצות הברית מאשר בשאר המדינות ברחבי העולם.[47] בהקשר זה, כתב האקדמאי הצרפתי ז'ורז'-קלוד גילברט בספרו "מדונה כמיתוס פוסטמודרני" (2002), שפרינסטון, הרווארד, קליפורניה בלוס אנג'לס, אוניברסיטת קולורדו וראטגרס היו הראשונות שהציעו קורסים "על" מדונה.[41] מכללות לאמנויות ליברליות כדוגמת 7 אחיות מעבירות קורסים הבוחנים את השפעתה של מדונה בתרבות.[48] פרופסור מת'יו דונהיו מרצה על מדונה ברבים משיעוריו במחלקה לתרבות פופולרית (המחלקה הראשונה לתרבות פופולרית בארצות הברית) של אוניברסיטת באולינג גרין סטייט.[49]

בשאר רחבי העולם, העורכת האמריקאית אנלי ניויץ העירה כי ”מדונה תופסת מקום מוגדר בתוכנית הלימודים של תרבויות פוסט-מערביות באוניברסיטאות בכל מקום”.[25] באוניברסיטת אמסטרדם בהולנד, נוצרה הדיסציפלינה האקדמאית לבחירה, "מדונה: המוזיקה והתופעה", במסגרת המחלקה למוזיקולוגיה.[41] בפינלנד, רוסי לינה-מאייג'ה מהלסינגין סנומט הודיעה ב-1995 כי ”מדונה הפכה לחלק אינטגרלי מחיי הלימודים האקדמאים הפיניים”.[50] סיימון ריינולדס ציין את הדוגמה של חוקרים מפרנקפורט,[51] והמחנך דייוויד בקינגהאם מאוניברסיטת קיימברידג'.[52] בשנת 2015, אירע תקדים כאשר קבוצת חוקרים הקדישה קורס למדונה באוניברסיטת אוביידו; זו הייתה הפעם הראשונה שאמנית נלמדה שם.[53][44]

טקסטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-Material Girls (1995), סוזנה דנוטה וולטרס החזיקה בכתבים אקדמאים, מהם הונפק טקסט שהוקדש למדונה.[9] לפי הדיווח של אריק וייסברד (אנ'), רק ספרי לימוד של מדונה היו נפוצים בשנות ה-90 (לעומת מוזיקאים כמו מייקל ג'קסון ופרינס), ורובם נלמדו אצל קבוצה חדשה של אקדמאים ללימודי תרבות, בעיקר נשים.[18] לדברי הפרופסורית שילה ג'פריס (אנ'), ”קיימים שלל ספרים מלומדים בשפה פוסט-מודרנית אודותיה”.[54]

הפרופסורית ג'יין דזמונד מאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין קבעה כי ”הביבליוגרפיה הרלוונטית היא עצומה” במחקרי מדונה, וציינה את קת'י שוויכטנברג (The Madonna Connection), ליסה פרנק ופול סמית' (Madonnarama) שפרסמו שני ספרים ב-1993.[55] ספר נוסף מאותה השנה הוא Deconstructing Madonna (פראן לויד) המציג את מדונה בפרספקטיבה תרבותית בריטית ולא אמריקאית.[56] אקדמאים החל מתומאס פרארו ועד סנטיאגו פוז-הרננדס עסקו בטקסטים מקוריים אודותיה, כמו Madonna, Bawdy & Soul של קרלין פיית' (1997) והאחרים שצוינו קודם לכן בידי דזמונד.[57][22] עבור פוז-הרננדס, The Madonna Connection ”היה ללא ספק אירוע מכונן בהיסטוריה של מערכת היחסים בין הזמרת לאקדמיה”.[22] הפרופסורית פמלה רוברטסון וויצ'יק סברה ששלושת הספרים הללו שפורסמו ב-1993, ”ביצרו את המיסוד של תת-חלוקה מרכזית של לימודי תקשורת אמריקאים אודות מדונה”.[13]

וייסברד שם לב כיצד ביבליוגרפיה מסוימת על מדונה מערבבת ביקורת מוזיקה עם מחקרים אקדמאים ("צלעות אקדמאיות"); הוא ציין את הספר "מדונה: כמו אייקון" (אנ') מאת הסופרת הבריטית לוסי או'בריאן כדוגמה להמחשת דבריו.[18] בכתיבה הפופולרית המשלבת גם ביקורות וגם מחקרים אקדמאים על מדונה, פוז-הרננדס העיר שהשיח האקדמי אודותיה ”מתמזג מעת לעת בהיקפים ובתצורות שונות כדוגמת Desesperately Seeking Madonna‏ (סקסטון, 1993), Madonna: The Rolling Stone Files (רולינג סטון, 1997) או The Madonna Companion (מץ ובנסון, 1999)”.[22] עבור פרארו, הספר האחרון היה ”המשאב הטוב ביותר לביקורות על מדונה”.[57] Bitch She's Madonna, ספר שיצא לאור ב-2018 על ידי קבוצת אקדמאים, קודם כספר התרבות הספרדי הראשון על מדונה, וכהרחבה של לימודי מדונה בספרד.[58] באותה שנה, עוזר הפרופסור מנאב ראטי מאוניברסיטת סולסברי, שכותב עבור Journal of American Studies פרסם מאמר על ספרה "סקס" וכינה אותו הרחבה של ”המלגה על מדונה”.[59] תזות מסוימות זכו לחשיפה תקשורתית ואזכורים, כדוגמת "מדונה, כמו תפילה: ביקורת של ביקורת על דור הגריטול" מאת צ'יפ וולס.[2][2][30]

חוקרי מדונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חוקרי מדונה" היה השם שניתן לאקדמאים שעבדו על מחקרים אודות מדונה, אך כינוי מקביל היה "מדונולוגים".[60][41] לדברי האקדמאי הצרפתי ז'ורז'-קלוד גילברט, הם עבדו בעיקר על תחומי התאוריה התרבותית, לימודי תרבות, קולנוע, לימודי תקשורת, פמיניזם, מגדר ולימודים אודות הומואים ולסביות.[15][41][38] לטענתו, לימודיה בדרך כלל משתייכים לשמאל בפוליטיקה, העוסק באנטי-גזענות רדיקלית, פמיניזם קיצוני והומופוביה כלפי להט"בים.[41]

בשנת 1986, צוות מגזין D ציין כי ”אקדמאים מדאלאס, היו בין המובילים בלימודי מדונה, שזה עתה החלו לחלחל באוניברסיטאות והמכללות”.[14] בשנת 1992, ברברה סטיוארט מאורלנדו סנטינל דיווחה על ”מספר הולך וגדל של חוקרי מדונה” בארצות הברית מפרופסורים לאנגלית, אנתרופולוגים או אנשי תקשורת.[2] אחד החוקרים הראשונים של מדונה שזוהו כ"מלומדי מדונה" היה ג'ון פיסק.[56]

מתנגדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
במובן של כתיבה אינטלקטואלית אקדמאית וציבורית, בל הוקס נודעה כמתנגדת של לימודי מדונה והקורסים ככלל.

חוקרים שונים של מדונה ברחבי העולם ספגו ביקורות מעורבות ושליליות הן מהאקדמיה והן מהתקשורת המרכזית וחלקם ראו בהם "קבוצה שולית".[18] אואלט עקבה אחר הביקורת המתפתחת הזו באמצעות המקבץ האקדמאי The Madonna Connection והוסיפה כי ”שמלומדים כאלה הפכו למטרה אופנתית לדאגה, התנשאות ובוז ממחוזות מתקדמים”.[15] בשלב זה, מאמרים שלמים שהוקדשו לאותם החוקרים פורסמו בכתבי עת כדוגמת The Nation, אינסייד והראלד טריביון.[15][2][56][61] בהתנגדות נוספת שעלתה נטען ”הפרופסורים האלה הופכים את מדונה למקבילה האקדמאית של שייקספיר”.[2] במובן של כתיבה אינטלקטואלית אקדמאית וציבורית, בל הוקס נודעה כמתנגדת של לימודי מדונה והקורסים ככלל.[18]

אן האל העירה בצורה אירונית: ”מספר מסוים של חוקרים–עריקים–סטודנטים–מרצים לומדים על מדונה. בעוד שעמיתיהם חוקרים קונפליקטים מגדריים בתולדות פלורנטין או במטאפיזיקה האריסטוטלית, הם מחפשים משמעות עמוקה יותר במדונה”.[30] האל הוסיפה עוד, ”כפי שניתן לדמיין, חוקרי מדונה הם נחל בודד בעולם האקדמאים עתיר המצח והקרניים”.[30] הסוציולוג הספרדי אנריקה גיל קלבו מאוניברסיטת קומפלוטנסה של מדריד הרגיש כי ”מה שחוקרים רוצים זה לנצל את התהילה של מדונה”.[61] עבור אואלט, ”חוקרי מדונה אינם מתעניינים כל כך במדונה עצמה, אלא באופן שבו הם מאמינים שהיא מטלטלת תפקידים חברתיים מסורתיים והיררכיות כוח”.[15] בנוסף, ציין האריס כי ”מעריציה האקדמאים מבלים זמן רב בלימוד כיצד היא מגלמת את הפנטזיות של אנשים אחרים; אולם הם מקדישים מעט זמן להפליא לדיון כיצד היא מגלמת את הפנטזיות שלהם”.[13]

הפסיכולוגית אביגיל ג'יי. סטיוארט תהתה מדוע רבים ממבקריה האקדמאים בחרו להסתכל רק על הניצחונות שלה ולא על הכישלונות שלה.[62] סטיוארט ממשיכה ומציעה שהאקדמאים בסביבתה שלמדו על מדונה, ”עסקו בצד אחד של התדמית שלה”. עם זאת, סיכמה שמדונה מעוררת בעייתיות מסוימת בעקבות כך ”שהצעדים הפוסט-מודרניסטיים האלה תרמו [לכאורה] לפחות כמו הביוגרפים של מדונה, שעסקו במיתוס שנוצר לפיה היא פועלת כאינדיבידואל–שולט”, תוך שהיא מצטטת את סוזן מקלרי שטענה שמדונה היא ”האחראית הבלעדית ליצירת המוזיקה שלה וזה לא המקרה של שני השירים שמקלרי ניתחה”.[62] ברוח זו, מספר רב של אקדמאים ופמיניסטיות הואשמו כלוקות בתסמונת מדונה וונאבי (אנ'), לפי מאמר שכתבה קרלה פרצ'רו בהוצאת אוניברסיטת דיוק.[63] לפי ג'ון סקאו שציין תסמונת זו בשער מגזין טיים שפורסם במאי 1985 מדובר בנשים שהיו רוצות להיות כמו מדונה.[64] בניגוד לסטיוארט, גילברט סבר שמספר חוקרי מדונה ("מדונולוגים"), ”מבקשים לנכס לעצמם את הטקסט אודות מדונה על מנת לשרת אידאולוגיה, ומענישים את מדונה על כישלונותיה במטרה לקדם מטרה זו או אחרת”.[41]

תומכים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שרוב החוקרים של מדונה היו נשים, עלה קונצנזוס שהדבר פופולרי בקרבן כתוצאה מאפליה מינית באקדמיות. כלומר, הייתה הזדהות עם הזמרת בעיקר מטעם נשים, בעת שגברים הזדהו עם דברים אחרים.[15] בשלב ראשון, לורי שולץ מאוניברסיטת דנוור גורסת: ”מתייחסים אלינו כאל 'היצאניות' של האקדמיה, בדרכים דומות באופן מוזר לאופן שבו מדונה עצמה נתפסת”.[15] יתר על כן, שוויכטנברג סברה כי ”מדונה כנראה חושבת שאנחנו אנשים צרי אופקים. אך אנחנו לא חושבים שהיא תגיד שזה לא נכון”.[2] א. אן קפלן, אחת הראשונות שעסקו בלימודי מדונה,[13] הופתעה והודאגה מתגובות הנגד כלפי חוקרי מדונה שלדעתה היא די שמרנית ואמרה שזה צוין בכתב עת התומך בשמאל הפולטי. קפלן האמינה שזה קשור לתגובת האנטי-פמיניסטיות באותה תקופה. כפי שטענה: ”מדונה היא אישה שנכנסה למרחב הציבורי כיזמית שמרוויחה הרבה כסף, דבר שאינו נחשב טבעי לנשים. מבחינה מינית, היא עלולה להיות די מאיימת על גברים [...] וזה הפך אותה לתופעה מסובכת ומעוררת תהיות. זאת, ביחס לאמנים ממין זכר כמו אלביס פרסלי, מייקל ג'קסון ופרינס ש'ברחו' מלחקור את זה”.[15]

צ'יפ וולס, חוקר מדונה נוסף שזכה לתשומת לב מהתקשורת, הגיב למבקרים מטעם אינסייד ואמר: ”קראתי את כתביהם של אריסטו, אפלטון ודקארט. אני לא מוצא בהם שום דבר שאני לא מוצא במדונה”. הוא המשיך והעיר ”זה לא קשה לגרום לנו להיראות מטומטמים” וסיכם כי ”מה שנכתב באינסייד לא עוסק בכך שההלניזם הרומאי היה תרבות הפופ בזמנו”.[2] בהמשך לכך, תוארה "רשת" חוקריה של מדונה בתור "יחידה מלוכדת". בעניין זה, וולס העיר ”לפי אופי האזור שאנו חוקרים, עלינו להתלכד”.[30] עם זאת, אחרים מתחו על דבריו ביקורת וראו את ההחלפות וההשוואות הללו כמו ”ילדות בנות שלוש-עשרה שמחליפות עגילים”.[30]

בתגובה להאשמות בגין ניתוח מוטה מטעם מעריצים, אמרה עוזרת הפרופסור ליסה הנדרסון, כי ”אדם יכול להיות מעריץ ומלומד, הם משפרים זה את זה”.[65] שולץ, הקדישה מאוחר יותר מאמר בהשראת The Velvet Light Trap ב-1999, שבו תיעדה באופן מקיף את המחלוקת סביב לימודי מדונה והתגית שהם קיבלו בתור ”הוונאביז האקדמאים של מדונה” בידי העיתונות הפופולרית השמאלית בפוליטיקה.[66]

ביקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"[...] המינרווה של המודרניות, לימודי מדונה, הם סימן לתקופה, מעין דמות סימפטומטית לא רק של לימודי תרבות, החגיגיות שבדבר והתרבות הפופוליסטית שלה, אלא גם על שיח ביקורתי המשיב לתרבות הפוסט-מודרנית שהיא מייצגת. מדובר בשינויים מורכבים מבחינה פוליטית"

— רוברט מיקליטש, פרופסור חבר לאנגלית באוניברסיטת אוהיו מדבר על "לימודי מדונה" (1997).[67]
באגודת נשיונל ג'יאוגרפיק כינו את לימודי מדונה בתור "שנויים במחלוקת".[42]

לימודי מדונה פילגו את העולם האקדמאי. בהתייחסות לכך, הסוציולוגית הספרדייה מריה אנחלס דוראן קבעה כי מדונה הייתה נושא למחקרים רבים ומגוונים אך ”מעוררת מחלוקת גדולה של דעות”.[33] צ'ארלס טי באנר-היילי, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קולגייט אישר זאת גם הוא, ואמר כי ”בעולם האקדמאי, כוחה של מדונה גרם לפילוג בין החוקרים שהפך לעיתים קרובות מדיון רם ונשגב לטיפשי”.[68] באגודת נשיונל ג'יאוגרפיק כינו את לימודי מדונה בתור ”שנויים במחלוקת”.[42] עבור מבקרי תרבות משמאל ומימין בפוליטיקה, לימודי מדונה ייצגו את ”המילה הראשונה והאחרונה של הברבריות”, ברבריות פוליטית הופנתה לפלג השמאלי, בעוד התרבותית הופנתה לפלג הימני.[24]

בשיאו של אותו הדיון, הוצג הנושא סביב מדונה בתור ”אופורטוניסט חסר כישרון” והיא תוארה בתור ”מפלצת שנוצרה על ידי תקשורת ההמונים” בידי מדריכי הזרם המרכזי, בעוד שאקדמאים התומכים בראייה פופוליסטית גרסו ”[שמדונה היא] לא פחות משורש–עשבי מהפכני”.[29]

כנושא בעל עניין תקשורתי רחב, בספרייה הבין-לאומית לספרות מוזיקלית (אנ') סקרו אותו לפי מה שפורסם בעיתונות הפופולרית וציינו את ”הלעג שחֵקֶר מדונה עורר בקרב עיתונאים”.[69] כמו כן, בהתחשב בעובדה שעבודתה של מדונה העסיקה את האקדמאים החל משנת 1983 ולאורך כל שנות התשעים, אליזבת טיפנס מרולינג סטון ב-1990 תהתה ”זה יכול להיות הוגן לשאול, האם זה עדיין אמנות? האם נחכה עוד חמישים שנה לפני שנעז לפרק את מדונה לגורמים? לשאול מה היא מלמדת אותנו על עצמנו ועל התרבות שלנו?”.[26] דוגמה דומיננטית נוספת למאמרים שלמים המוקדשים לענף מהתקשורת, כוללת את המשרד Knight Ridder, שכן פורסם מטעמו מאמר בשנת 1991 בנושא בשם "מדונה שנויה במחלוקת אפילו עבור חוקרים", תוך ציטוט הערות של כמה פרופסורים ואישים אחרים.[70] הפרופסור רוברט מיקליטש תיאר את הענף כתופעה ”פוליטית-תרבותית”.[24] הוא המשיך והסביר שישנן שתי עמדות "פוליטיות" בפרט שהוצמדו באופן תדיר למחקרי מדונה ולזמרת בפרט: הזכות להפלה מלאכותית וקמפיינים למין בטוח המעודדים שימוש בקונדומים.[41]

תגובותיה של מדונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994, ג'ון פארלס מניו יורק טיימס חקר את מחשבותיה של מדונה לגבי הלימודים האקדמאים, והיא השיבה ”זה מחמיא כי ברור שאני בראש של הרבה אנשים”.[17] בריאיון לגארי גושגריאן שכותב עבור ואניטי פייר, היא השיבה תשובה דומה: ”מחמיא לי שאנשים לוקחים את הזמן לנתח אותי ושכל כך חלחלתי לנפש שלהם, עד שהם צריכים לבצע תהליך אינטלקטואליזציה על עצם קיומי. אני מעדיפה להיות בראש שלהם מאשר לא”.[71] ב-Boricua Pop (2004), פרנסס נגרון-מונטנר שיקפה: ”דמייני לרגע שאת מדונה... תארי לעצמך, שיש ספרי תיאוריה עלייך, ושאת הנושא המרכזי של עבודת גמר ומאמרים אקדמאים. פמיניסטיות דנות אם את גיבורה או שדה”.[72]

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמויות כמו ויליאם שייקספיר שימשו הן עבור המלעיזים והן לתומכים שלה כדי להצדיק את דעותיהם לגבי הערך התרבותי של מדונה.

מחקרי מדונה עוררו כמות גדולה של ביקורות בקרב חוקרים ופרשנים אחרים, אם כי הביקורות נגד המחקרים היו דומות במובנים רבים.[15] סטיבן בראון מאוניברסיטת אולסטר (אנ') העיר כי ”כשאתה קורא חלק מהדברים שאקדמאים כתבו על מדונה, אז אתה נוטה להסיק שחוקרים מסוימים צריכים לצאת יותר”.[10] התחום ספג ביקורת כיוון שהוא נטה ”להיות עמוס בז'רגון ונטה לפרשנות יתר”.[15] הוקעה של הענף והמיצגים הפמיניסטיים וההומוסקסואלים שהוא כולל במסגרת הלימודים, מתנגדת ”למצב של אנרכיה אינטלקטואלית; היא מובילה לסנקציות בכוונה תחילה באמצעות קריאה שגויה ומעוותת”.[73] קמיל פאליה, כינתה את התחום בתור ”טרמינולוגיה יומרנית” וציינה דוגמאות של מונחים כמו ”אינטרטקסטואלי, משמעויות, טרנסגרסיבי, חתרני וייצוג עצמי”. היא גורסת: ”זה יכול להיות קומי, למעט ההשפעה הרעה על סטודנטים ומערכת מושחתת”.[74]

רוברט כריסטגאו האמין שחלק רב מהכתיבה האקדמאית אודות מדונה מרגישה מתורגמת מדי.[75] הוא ציין את הניגוד בין הקליפים ה"עשויים יתר על המידה" ו"המלאים מדי" שלה לשירי הפופ ה"לא מתאמצים" שלה.[18] בדומה לכריסטגאו, מחברי הספר "תורת התקשורת והתרבות" (2010) מצאו שהבעיה בלימודי מדונה מנקודת המבט של תחום המוזיקולוגיה היא ”שמעט מאוד ניתוח מתמקד בטקסט המוזיקלי אלא בביצועים ובסרטוני תדמית”.[7] בנושא זה, גרסה אנדרו בלייק שיש בעיה בין שילוב לימודי תרבות ומוזיקה יחד.[24] מתוך תחושה חינוכית, מספר מבקרים התעכבו על השאלה האם מדונה צריכה לקבל מקום בתוכניות הלימודים לצד מקצועות מבוססים וקנוניים יותר, תוך טענה שהיא ”לא ראויה ללימוד אקדמאי ולא מוסיפה דבר לקידום הידע”.[15] פרשנים שונים תיארו זאת בתור ”בזבוז זמן וכסף” הן עבור פרופסורים והן עבור סטודנטים.[2] התחום ספג ביקורת נוספת על כך שהוא לא הוסיף דבר לסיכויי התעסוקה של סטודנטים.[76] מבקר אחר אמר כי ”נושא הלימוד הזה לא מתאים למספר סטודנטים להשכלה גבוהה”.[2] רוג'ר קימבל (אנ'), האשים את נוכחותה של מדונה בכיתת הלימודים וטען שמדובר ”בלא פחות מהונאת תלמידים בחינוך לאמנויות ליברליות”.[26] על דבריו הוסיפה קמיל פאליה, אחת מהפרשניות הראשונות של התחום: ”אנחנו לא צריכים קורס שלם שמוקדש למדונה”.[26]

מדריכים כמו רוברט וולסר הסבירו שסטודנטים היו סקפטיים בכל הנוגע למדונה, בטענה שהם ”הורגלו לחשוב שלא יכול להיות משהו חשוב בתרבות הפופולרית, במיוחד בתרבות הפופולרית של נשים”.[26] שנים רבות לאחר מכן, קת'רין מרפי-ג'ודי, פרופסורית חברה לצרפתית באוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת' ציינה את הבעיה של ספרי לימוד מיושנים.[77] בסוף שנות ה-90, ההיסטוריונית והפמיניסטית האוסטרלית ברברה קיין דחתה את התחום ואמרה: ”אף על פי שאיני דוגלת במחקרי מדונה נוספים (שכיום מיושנים במידה ניכרת), וגם לא מתייחסת אליהם כאל מלומדים או פוליטיים, אני רוצה להציע שמחקרים כאלה על תרבות הנשים הם חשובים”.[78] באמירה דומה הסביר היסטוריון האמנות האמריקאי דאגלס קרימפ: ”ההססנות שלי להשתתף בתופעת לימודי מדונה היא שאני בדרך כלל חושב וכותב על דברים שבאמת חשובים לי, ומדונה לא כל כך חשובה לי”.[41] רוברט קליי, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת פלורידה כינה אותם בתור ”כובע ישן”.[2]

הסברה ותגובות נגד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

""סוג זה של מחקר הוא שגרתי... מנקודת מבט אקדמאית, זה לא נראה לי מוזר. תחשוב על זה ככה: אם אתה איש ממאדים שמנסה להבין מה קורה בכדור הארץ, מדונה היא נקודת אור על הפלנטה שלנו..."

— תיאודור קלבנגר, דיקן המחלקה לתקשורת של אוניברסיטת המדינה של פלורידה מדבר על "לימודי מדונה".[79]

אקדמאים רבים, בעיקר סטודנטים ללימודי מדונה, דיברו בעד התחום. אחת ההצדקות הללו הייתה החשיבות של חקר התרבות המודרנית. צ'ארלס סייקס ממגזין מילווקי אמר כי ”אין נושא מגוחך מכדי להיות נושא למחקר באקדמיה”.[2] הפרופסור תומאס פרארו מאוניברסיטת דיוק תיאר את התחום בתור ”אקדמאי למדי במיקוד, בשפה ובאידיאולוגיה”.[57] בשנת 1997, בשיחה עם וול סטריט ג'ורנל, מאט ריי טען שבאותה תקופה התחום ”מיצה את עצמו עכשיו”, אך הוסיף ואמר, ”נעשתה עבודה טובה בהסברה על חשיבותה של מדונה”.[80]

בשיא הפולמוס הזה, ג'סי נאש, פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת לויולה, אמר, ”זה יותר מקובל למחוק את מדונה מאשר למחוק את התרבות הפופולרית. אך זו טעות גדולה. דור שלם מגבש דעות על בסיסה”.[2] שוויכטנברג ציינה כי ”מדונה היא דמות שחשובה מאוד לקבוצות תת-תרבותיות [...] להגיד שהיא לא ראויה שילמדו אותה זה מאוד מתנשא על הרבה אנשים”.[15] כמו כן, ההיסטוריונית מרילין בי יאנג הזכירה ”שתרבות הפופ נחקרה זה מכבר באוניברסיטאות והשפתעה של מדונה היא רצינית”.[2] נאש ממשיך ומציע שדמות כמו מדונה היא ”המפתח להבנת הזמנים שבהם הם חיים, ולעומת זאת, יכולה לגשר גם לתקופות אחרות במרוצת השנים”.[81] ההשוואות עם דמויות היסטוריות ושל תקופות קודמות היו קבועות. בשלב ראשון, מספר חוקרים אמרו שמדונה ”ראויה לחקירה [היום] כפי שהיה צ'ארלס דיקנס במאה ה-18”.[2] ליסה הנדרסון, עוזרת פרופסור חשבה ”שעבודה על שייקספיר הייתה אולי מצחיקה לפני 300 שנה כמו שעבודה על מדונה יכולה להיות היום”.[65] יאנג סיכמה כי היא מרגישה ”שלדור הבא, מדונה תהיה חשובה יותר מליאונרד ברנשטיין”.[2]

לין לייטון מאוניברסיטת הרווארד העירה גם היא: ”ללמד סטודנטים כיצד לחקור תרבות פופולרית בצורה ביקורתית חשובה כמו ללמד אותם לחקור אמנות גבוהה”.[26] בניגוד לדאגותיהם של חלק מהסטודנטים, גארי בארנס ואליזבת קיזר ב-Madonna: Like a Dichotomy (1990) ציינו ”שתלמידים בכיתות תקשורת מוצאים שזה מועיל ללמוד על מדונה, כיוון שהיא דמות תרבותית מרתקת ופורה”.[27] בשיעור שהוקדש למדונה בשנת 2008, אמר הכלכלן והאקדמאי רוברט מ. גרנט כי ”ההיכרות עם מדונה פירושה שכולם יכולים לתרום לדיון”.[82] בהתייחס לביקורות על התחום ומחבריו, אואלט הציעה כי ”אם המבקרים לא היו כל כך עוינים מההתחלה, ולא היו מקדישים כל כך הרבה זמן לגרום לעבודה אקדמאית על מדונה להיראות מגוחכת ולהוציא אותה מחוץ להקשרה, הם היו עשויים להיות חלק ממנה”.[15]

סתירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים שונים, לימודי מדונה יצרו השפעות בלתי צפויות. לפי העיתונאי והחוקר אית'ן בראון, הם ”הסתירו מה הפך את הנושא שלו לכל כך מושך מלכתחילה (מדונה)” והאשים את קמיל פאליה במחלקות הסמיוטיקה באוניברסיטאות.[83] בעקבות תיאורו של בראון, בתחילת המאה ה-21, הצטמצמה לראשונה כמות הביקורות על מדונה. חוקר הציע כי ”נראה שהושגה דרגת רוויה”.[45] פרופסור ג'ים מק'גוויגן מאוניברסיטת לאפבורו ציין כי במחקרי התרבות, המקרה של מדונה היה כל כך ”עמוס יתר על המידה” עד שהוא הגיע למעמד של תופעה בין-לאומית, כפי שקרה בבתי הספר הישנים עם הבעיה ההיסטורית על הגורמים למלחמת העולם הראשונה.[84]

יותר ממחבר אחד הציע שלימודי מדונה הם לא רק על מדונה, אלא מונעים גם על ידי גורמים מקצועיים בתוך האקדמיה; במיוחד, על ידי רצונם של אקדמאים רבים להוכיח את הרלוונטיות החברתית שלהם.[29] בשלב זה, צמיחתה של "תופעת מדונה" (MP) שיקפה שינויים שהתרחשו בתפיסת האמנות הפופולרית, לא רק בקרב אקדמאים אלא גם בקרב מבקרי פופ מהמיינסטרים.[29] באותו נושא, השוו את התופעה לאימפריאליזם תרבותי.[29] נשיא CBS News, פרד ו. פרנדלי, היה ביקורתי לגבי לימודי מדונה, אך גם הציע ”שכתיבת מאמר גדול אמורה להיות הישג אינטלקטואלי – עניין רציני. מדונה היא פריק תקשורתי. איך התקשורת יצרה אותה – יכולתי לראות את עצמי לומד את זה”.[2] קבוצה אחרת הציגה פרספקטיבה של כתיבה אקדמאית, בעוד קפלן הציע כי ”בכל זאת, היא תופעה תרבותית סותרת ומורכבת שאי אפשר פשוט לבטלה”.[15] כמו קפלן, המלומד דאגלס קלנר הסכים עם הנקודה הזו והוסיף:

ואכן, מדונה היא אתגר פרובוקטיבי ללימודי תרבות. פריקת העושר של האסטרטגיות, המשמעויות והאפקטים האמנותיים שלה דורשת פריסת מערך מלא של ביקורת טקסטואלית, דעת קהל וניתוח של הכלכלה הפוליטית ותרבות הפופ בחברה התקשורתית העכשווית שלנו. עבודתה נעשתה מורכבת יותר ויותר, ודווקא המורכבות הזו הפכה את מדונה לאובייקט שנוי במחלוקת מאוד של ניתוח אקדמאי במשך עשרות שנים. מדונה מאפשרת קריאות רבות, אפילו סותרות, שמתבססות בטקסטים השנויים במחלוקת והמודרניסטים שלה והשפעותיה התרבותיות הסותרות. במפגשים משעממים, נסו לציין את מדונה ותוכלו להיות בטוחים שיהיו ויכוחים אלימים, כאשר חלק מהאנשים יתקפו בלהט ואחרים יגנו עליה.

— דאגלס קלנר באומרו על לימודי מדונה[85]

השוואות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחום שימש באופן אנלוגי הן להגנה או ביקורת על מגמות אקדמאיות אחרות, והן תחומי משנה, בעיקר מהעידן שלאחר לימודי מדונה. הפרופסור הדני אריק שטיינסקוג, השתמש בו בניסיון להגן על הקורסים שהוצעו לביונסה.[47] ההיסטוריון והפרופסור דייוויד רודיגר ציין שבנובמבר 1997 לעגו במגזין הניו יורק טיימס למחקרי האדם הלבן וקראו וכינו אותו בתור ”היורש המטופש של לימודי פורנו ולימודי מדונה”.[86] הוא גם ציין: ”הרעיון לחקור את הפופולריות של מדונה חלחל אצל מבקרים רבים ומגמות מחקר על התרבות האמריקאית. אף סופר לא תיאר בצורה מדויקת יותר מה עומד על כף המאזניים במחקרים כאלה מאשר בל הוקס”.[87]

עוד בשנות ה-2000, מייקל ברובה הסביר את דברי המבקרים וההשוואות הקשורות, ואמר כי ”כל עוד מחקרי תרבות נחשבים זהים ללימודי מדונה, הביקורות על לימודי תרבות הולכות ומתקדמות בדרך צפויה וברורה לחלוטין”.[16] בכתיבה עבור The Chronicle of Higher Education, ברובה שם לב שמאז ייבוא לימודי התרבות לארצות הברית, התחום ”הפך בעצם לענף של ביקורת תרבות הפופ”.[88] ברוח זו, סטיוארט הול, אחד מהסופרים המשפיעים ביותר במחקרי התרבות, העיר: ”אני באמת לא יכול לקרוא עוד ניתוח לימודי תרבות של מדונה או 'הסופרנוס'”[88] הסופרת האמריקאית ג'וליה קלר התייחסה גם היא להשפעת הלימודים.[89]

ב-Vamps & Tramps: New Essays (2011), ציינה קמיל פאליה כי ”הכתיבה האקדמאית הנוכחית על מדונה והתרבות הפופולרית האמריקאית בכלל היא רדודה”.[74] מחברים ב-Evaluating Creativity: Making and Learning מאת יאנג פיפל (2000), ציינו כי ”לא משנה מה עמדתם של המתדיינים על לימודי מדונה, ישנו דימוי מסוים לחרדה כללית יותר בחקר התרבות, וזה מתקשר באופן מסוים להשפעה הכוללת של הפוסטמודרניזם. בהתחלה, נבע הדבר מהתערערות בקריטריונים להערכה באמנויות שהתפצלה לשני נושאים עיקריים: תגובה נאו קונסרבטיבית ויחסיות תרבותית”.[90]

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כיום, זה לא שנוי במחלוקת למקם את כוכבת הפופ כאובייקט ליצירת מיתוסים אמריקאיים, לפוליטיקה גזעית ומגדרית, לזהות, ולעיתים אף להיסטוריה של הקפיטליזם [...] אנחנו יכולים לעקוב אחר המגמה הזו עד למדונה. קבלת הפנים שלה עלתה בקנה אחד עם שינויים באוניברסיטאות אמריקאיות ובריטיות בשנות ה-80 של רייגן-תאצ'ר והועצמה על ידי שינוי שהפך אותה למקרה מתאים ללימוד. נוצר קשר משולש מסוים בין תעשיית הבידור, התקשורת והאקדמיה, המתבטא בשאלה מכוננת אחת: מה הטעם בפופ?"

— ברנדון סאנצ'ז, "הקאט" (2023)[91]

ב-Materialisations of a Woman Writer (2006), הסופרת השוודית מריה ויקסה מאוניברסיטת סטוקהולם ציינה כי ”מדונה כבר לא נמצאת באור הזרקורים האקדמאי”, אך הוסיפה וקבעה כי ”לימודי מדונה נותרו תחום מבוסס בלימודי תרבות”.[92] מחברי Religion and Popular Culture: Rescripting the Sacred (2008), ציינו כי ”אף על פי הלעג (אולי המוטעה) של גל לימודי מדונה, התקופה הניבה כמה עבודות חשובות ופורצת דרך בלימודי תרבות שהתמקדו במוזיקה, בקליפים [וגם] סרטים”.[93]

עבור הפרופסורית חברה דיאן פקנולד, לימודי מדונה ”בישרו והאיצו את התפתחותם של לימודי תרבות אמריקאיים”.[12] חוקר התקשורת ההולנדי יאפ קואימן, העיר כי לפני לימודי מדונה, ”רוב תשומת הלב המלומדת הוקדשה לז'אנרים ולאמנים שלא קוטלגו כקשורים לפופ, אך מדונה הביאה את הז'אנר לקדמת הבמה”.[94] בקנה מידה רחב יותר, ”קורסים המוצעים באוניברסיטאות כמו הרווארד, פרינסטון, UCLA ואוניברסיטת קולורדו נהגו בהנחה שלידוענים יש משמעות חברתית ולכן הם נושאי לימוד חשובים”.[22] הסופרת הבריטית אמה ברוקס (אנ') ציינה שעידן לימודי הפוסט-מדונה בעל השפעה מבוססת. היא המשיכה ואמרה שאוניברסיטת הרווארד הייתה מהחלוצות שסיפקו את הלימודים הללו בתחילת שנות ה-90.[95]

ב-Madonna's Drowned Worlds (2004), המחברים ציינו כי ”לימודים אקדמאים וקורסים במכללות העוסקים בעבודתה של מדונה זכו לפופולריות בין-לאומית כשהיא עצמה הייתה בשיא שלה בשנות ה-90”.[22] בתחילת שנות ה-90, ציינה מורין אורת' (אנ') כי האקדמאים נהרו ללמוד את התחום.[8] ועל אף הביקורות השליליות, האקדמאים רכשו מספר כלים ששימוש אותם בהמשך, כאשר הופיעו בתוכניות אירוח, והוצגו בשערי עיתונים ומגזינים לאומיים ובין-לאומיים.[22] שוויכטנברג, טענה כי ”הכתיבה על מדונה והמשמעות התרבותית שלה יצרה קשרים עם אחרים מחוץ לאקדמיה שהמיסו את הגבולות בין ציבורי לפרטי, אקדמאי ופופולרי, תיאוריה ופרקטיקה”.[75] בשנת 2001, הכתב והעיתונאי האנגלי אנדרו מורטון (אנ') שפרסם את הביוגרפיה על דיאנה, נסיכת ויילס, הצהיר: ”כל אותם מרצים בקולג' שהתלבטו לאין שעור אודות השפעתה על יחסי גזע ומגדר בחברה הפוסט-מודרנית, עדיין, אחרי עשרים שנה, מחפשים נואשות את מדונה”.[96]

השפעה על הקריירה של מדונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הן הספרות הפופולרית והן הלימודים על מדונה תפסו תאוצה החל מסוף שנות ה-80, עד שבשנת 1993, חוקר התקשורת דייוויד טצלף השווה את הניסיון לאסוף או לקרוא הכול ל"מיפוי מרחבי היקום".[12][ב]

במרוצת השנים, השפעתה של מדונה על האוניברסיטאות לא עצרה.[15] חוקר התקשורת דייוויד בקינגהאם ראה בכך תרומה ”לעלייה המטאורית של הקנוניזציה האקדמאית”.[52] לדברי הפרופסורית והעורכת האמריקאית מרי קרוס, היא הפכה ”לכוכבת נעלה בצורה הבלתי סבירה בין כותלי האקדמיות והאוניברסיטאות”.[21]

בשיא התפתחותו של התחום שאירע בשנות ה-90, הפרופסור גרגורי אולמר מאוניברסיטת פלורידה הגדיר את מדונה בתור ”אמן הפופ הנחקר ביותר באוניברסיטאות”.[2] אליזבת טיפנס מרולינג סטון הגיבה בנושא בשנת 1992 ואמרה כי ”אף אמנית מסוגת מוזיקת הפופ מעולם לא חדרה למסדרונות האקדמיה כפי שחדרה מדונה”.[26] אנדראס האגר מהאוניברסיטה האקדמית של אובו ציטט את דבריה של שוויכטנברג והוסיף: ”כמעט ואף אמן פופולרי אחר לא זכה לתשומת לב רבה מהקהילה המדעית כמו מדונה”.[97]

החשיבות הסמיוטית והמשמעותית של התחום נותחה על ידי מומחים שונים, שלכל אחד מהם היה תפקיד משלו בחברה מכל הנושאים שנדונו במסגרת הלימודים. בהקשר זה, דניאל האריס מ-The Nation (1992) קבע כי ”יש מדונה כמעט לכל תחום תאורטי”.[29] הוא הרחיב את הרעיון הזה תוך ציטוט מודל ה"מדונה הלקאניאנית" (התייחסות לפסיכואנליזה הלאקאניאנית) בסקירה של מרג'ורי גרבר (אנ'), מודל ה"מדונה הפוקודיאנית" לפי צ'ארלס וולס, מודל ה"מדונה הבודרילאדית" לפי קת'י שוויכטנברג, ומודל ה"מדונה הפרוידיאנית" של סינדי פאטון (אנ') ומודל ה"מדונה המרקסיסטית", מאת הפרופסורית חברה מלאני מורטון.[13] מחברים אחרים כמו הסופר הקולומביאני חוסה יוניס (ספ'), לולה גלן מאל פאיס וקרוליין פון לוצוב מ-Süddeutsche Zeitung הסתמכו על דבריו של האריס ופרסמו מספר מחקרים בהתבסס עליהם.[11][45] פון לוצוב ציינה שהדבר גרר פרודיה על הפרשנויות המרובות הללו ותיארה זאת בתור: ”מחולל פוסטמודרניזם”.[45] ברוח זו, הציע מבקר הספרות הצ'יליאני, אוסקר קונטרדו (ספ'), שהפרסומים האקדמאים שהזמרת הייתה בהם מוקד, התרבו, ושברו את הסמיוטיקה של ”הדימוי שלה, המוזיקה שלה, הופעותיה בתקשורת, הבימוי שלה והמסרים המרומזים והמפורשים שלה”.[19] המחקרים הביקורתיים על מדונה חושפים אותה כסמל, תדמית ומותג בעל קשר ישיר לחקר גישות עכשוויות.[38]

אומדן הספרות האקדמאית של מדונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עם מדונה, הקשר הנרחב בקרב חוקרי תקשורת [...] יצר רמה ביקורתית מוגזמת".

— The Madonna Connection‏ (1993)[98]

במרוצת השנים, קבוצת מבקרים אמדה את נתוני המחקר והספרות אודות הזמרת בעולם האקדמאי. הסופר דייוויד צ'ייני העיר ”מדונה יצרה ספרות אקדמאית ופופולרית עצומה של הסבר ופרשנות”.[34] הפרופסורית פמלה רוברטסון ויצ'יק העירה ”שמדונה נמצאת בכל מקום בשיח האקדמאי כמו שהיא נמצאת בתקשורת הפופולרית”.[13] חוסה פ. בלנקו מ-The Journal of Popular Culture ציין ”ניתן לטעון שמדונה נחשפת יתר על המידה במחקרים האלה”.[37] דעה דומה נהגתה בידי פוז-הרננדס ב-Madonna's Drowned Worlds (2004), כשציין ”שהעיסוק האקדמאי מאז נמשך ללא הפוגה”.[22] ההיסטוריונים האוסטרלים רוברט אולדריץ' (אנ') וגארי וות'רספון כינו את מדונה בתור ”דוגמה לנוכחות בלתי ניתנת לחיקוי, כיוון שהיא הציפה את כתבי העת האקדמאים”.[99] ב-Fashion and Celebrity Culture (2013), פמלה צ'רץ' גיבסון כתבה ”מאז שנות ה-80, בוודאי נכתב מספיק על מדונה כדי ליצור תת-דיסציפלינה חדשה לגמרי בתוך לימודי תרבות”.[100]

ב-Gender and Popular Culture(2013), מחברים תיארו את מדונה בתור ”מבצעת שעוררה תגובות רבות מצד מבקרי התרבות והאקדמיה. נוכחותה עוררה שפע של דיונים אקדמאים”.[5] אלינה סימון, מחברת "מדונהלנד" (אנ') (2016), העירה בזמן שעבדה על ספרה: ”חקרתי בתקווה למצוא איזו אבן קטנטנה שנותרה על כנה בבור החצץ הענק של לימודי מדונה. אין מחסור בחומר על מדונה, אלא עודף מוחץ ממנו”.[101]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ב-Materialisations of a Woman Writer‏ (2006), הסופרת השוודית מריה ויקסה מאוניברסיטת סטוקהולם (SU) כתבה כי "לימודי מדונה נותרו תחום מבוסס בלימודי תרבות".[1] בחוגים רבים, קורסים, חיבורים או כתבי עת במאה ה-21 הוצעו אפשרויות שונות של לימודי מדונה (אוניברסיטת אוביידו; 2018)[2][3] או מפיו של מנאב ראטי (Journal of American Studies‏; 2018).[4] מלבד הציטוטים המתמשכים בביבליוגרפיה, אקדמאים אחרים המשיכו לבקר מחדש ולערוך הערכות מחדש של דיונים בעבר אודות מדונה.
  2. ^ בתמונה, ייצוג של השדה האולטרה-עמוק של האבל באמצעות GIF.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Chaney, David (2002). The Cultural Turn: Scene Setting Essays on Contemporary Cultural History. Routledge. ISBN 1134850891.
  • Church Gibson, Pamela (2013). Fashion and Celebrity Culture. Berg. ISBN 978-0857852311.
  • Forbes, Bruce David (2005). Religion and Popular Culture in America. University of California Press. ISBN 0520246896.
  • Negrón-Muntaner, Frances (2004). Boricua Pop: Puerto Ricans and the Latinization of American Culture. New York University Press. ISBN 978-0-8147-5818-2.
  • Goshgarian, Gary (1993). The Contemporary Reader. HarperCollins. ISBN 0673522229.
  • Hall, Dennis R.; Hall, Susan G. (2006). American Icons. Greenwood Publishing Group. ISBN 0313027676.
  • Jeffreys, Sheila (2005). Beauty and Misogyny: Harmful Cultural Practices in the West. Routledge. ISBN 1134264437.
  • Roediger, David R. (2010). Black on White: Black Writers on What It Means to Be White. Knopf Doubleday Publishing Group. ISBN 978-0307482297.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Introduction: Material Girls and Material Words
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 "La Universidad de Oviedo inaugura el aula sobre Madonna y la cultura pop contemporánea"
  3. ^ "Madonna usa los videoclips para dar mensajes diferentes a los de sus canciones"
  4. ^ "The Icon and the Text: American Book History and the Construction of the World's Largest-Grossing Illustrated Book, Madonna's Sex (1992)"
  5. ^ 1 2 Milestone, Katie; Meyer, Anneke (2013). Music. Gender and Popular Culture. John Wiley & Sons. ISBN 978-0745658650. נבדק ב-30 בינואר 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Maura, Johnston (16 באוגוסט 2018). "These Are the Best Madonna Books". Pitchfork Media. אורכב מ-המקור ב-16 באוגוסט 2018. נבדק ב-27 באפריל 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 Hill, Stephen; Fenner, Bevis (2010). Media and Cultural Theory. Bookboon. p. 110. ISBN 978-8776815400 – via Google Books.
  8. ^ 1 2 Orth, Maureen (באוקטובר 1992). "Madonna in Wonderland". Vanity Fair. אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2015. נבדק ב-7 במרץ 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Walters, Suzanna Danuta (1995). Introduction: On Outlaw Women and Single Mothers. Material Girls: Making Sense of Feminist Cultural Theory. University of California Press. p. 2. ISBN 0520915682. נבדק ב-7 במרץ 2022 – via Archive.org. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 Brown, Stephen (2003). "On Madonna'S Brand Ambition: Presentation Transcript". Association For Consumer Research. pp. 119–201. ארכיון מ-19 באפריל 2017. נבדק ב-1 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Yunis, José (22 באוקטובר 1995). "MADONNA ANTE LA ACADEMIA". El Tiempo (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-11 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 3 4 5 Hall & Hall 2006, pp. 445–446
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Benson, Carol; Metz, Allan (1999). The Madonna companion : two decades of commentary. Schirmer Books. pp. 219–222, 268–269, 276–277. ISBN 0028649729. נבדק ב-8 במרץ 2022 – via Archive.org. {{cite book}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 3 "The Madonna Move: A Special Report". D Magazine. 1 באפריל 1986. אורכב מ-המקור ב-11 בפברואר 2022. נבדק ב-11 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 "Let's get "Serious," The Attack on Madonna Scholarship". On the Issues. 1993. אורכב מ-המקור ב-2 בינואר 2011. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 3 4 Bérubé, Michael (2008). Introduction: Engaging the Aesthetic. John Wiley & Sons. pp. 6–9. ISBN 978-0470777329. נבדק ב-8 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 3 Pareles, Jon (23 באוקטובר 1994). "POP MUSIC; Madonna's Return To Innocence". The New York Times. p. 2. אורכב מ-המקור ב-5 באפריל 2015. נבדק ב-7 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 3 4 5 6 Weisbard, Eric (2021). Idol for academic analysis and a changing public sphere. Songbooks: The Literature of American Popular Music. Duke University Press. ISBN 978-1478021391 – via Google Books.
  19. ^ 1 2 3 Contardo, Óscar (28 בספטמבר 2008). "Madonna: Estudios sobre la pista de baile". El Mercurio (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2008. נבדק ב-22 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Wolin, Richard (2006). The Frankfurt School Revisited: And Other Essays on Politics and Society. Routledge. p. 108. ISBN 113544532X. נבדק ב-7 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  21. ^ 1 2 Cross, Mary (2007). 8, Madonna, The Professors, And the Feminists. Madonna: a biography. Greenwood Publishing Group. pp. 76–78. ISBN 978-0313338113. נבדק ב-7 במרץ 2022 – via Archive.org. {{cite book}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Fouz-Hernández, Santiago; Jarman-Ivens, Freya (2004). Introduction: Re-Invention; Blond Ambition: Consuming Celebrity. Madonna's drowned worlds : new approaches to her cultural transformations, 1983-2003. Ashgate Publishing. pp. xvii–xviii, 188. נבדק ב-7 במרץ 2022 – via Archive.org. {{cite book}}: (עזרה)
  23. ^ Harris, Daniel (June 8, 1992). "Make my rainy day". The Nation.
  24. ^ 1 2 3 4 5 Miklitsch, Robert (1998). The Case of Madonna Studies. From Hegel to Madonna: Towards a General Economy of "Commodity Fetishism". State University of New York Press. pp. 5–14, 99–138. ISBN 0791435393 – via Google Books.
  25. ^ 1 2 Annalee, Newitz (בנובמבר 1993). "Madonna's Revenge". EServer.org. אורכב מ-המקור ב-28 בפברואר 2014. נבדק ב-17 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Tippens, Elizabeth (17 בספטמבר 1992). "Mastering Madonna". Rolling Stone. אורכב מ-המקור ב-26 ביולי 2020. נבדק ב-7 במרץ 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 Burns, Gary; Kizer, Elizabeth (8 במרץ 1990). Madonna: Like a Dichotomy. Education Resources Information Center. pp. 1–14. {{cite book}}: (עזרה)
  28. ^ Steib, Murray (2013). Reader's Guide to Music: History, Theory and Criticism. Taylor & Francis. ISBN 978-1135942694 – via Google Books.
  29. ^ 1 2 3 4 5 6 Harris, Daniel (8 ביוני 1992). "Make my rainy day". The Nation. {{cite journal}}: (עזרה)
  30. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Hull, Anne V. (5 באוגוסט 1990). "WHO'S THAT GIRL?". Tampa Bay Times. אורכב מ-המקור ב-30 באפריל 2020. נבדק ב-1 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 Bennett, Andy; Waksman, Steve (2014). The Pop Star: Madonna; Achieving Stardom; Gender and Genre. The SAGE Handbook of Popular Music. SAGE Publishing. pp. 13, 298, 340–343. ISBN 978-1473910997. נבדק ב-5 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  32. ^ 1 2 Baca, Ricardo (5 בנובמבר 2008). "25 questionable things about Madonna". The Denver Post. ארכיון מ-10 בפברואר 2021. נבדק ב-31 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ 1 2 Durán, María Ángeles (2007). Mujeres, simbolismo y vida: estudios sobre mujeres. University of Málaga. p. 234. ISBN 978-8497471725. נבדק ב-7 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  34. ^ 1 2 Chaney 2002, p. 69
  35. ^ "Mass Communications". Dissertation Abstracts International: The Humanities and Social Sciences. A. University Microfilms: 2713. 2008. נבדק ב-12 במרץ 2015 – via Google Books. {{cite journal}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 3 4 5 6 van den Berg, Marguerite; ter Hoeven, Claartje L. (2013). "Madonna as a symbol of reflexive modernisation (Abstract)". Celebrity Studies. 4 (2): 144–154. doi:10.1080/19392397.2013.791042. נבדק ב-30 במרץ 2021 – via Taylor & Francis. {{cite journal}}: (עזרה)
  37. ^ 1 2 3 4 Blanco, José F. (בדצמבר 2014). "How to Fashion an Archetype: Madonna as Anima Figure". The Journal of Popular Culture. 47 (6): 1153–1166. doi:10.1111/jpcu.12203. נבדק ב-29 במרץ 2021 – via Wiley Online Library. {{cite journal}}: (עזרה)
  38. ^ 1 2 3 4 5 Stange, Mary Zeiss; Oyster, Carol K.; Sloan, Jane E. (2011). Madonna. Encyclopedia of Women in Today's World, Volume 1. SAGE Publishing. p. 877. ISBN 978-1412976855. נבדק ב-4 במאי 2021 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  39. ^ 1 2 3 4 Pizà Prohens, Antonio (2003). Madonna. El doble silenci: reflexions sobre música i músics (בקטלאנית). Edicions Documenta Balear. p. 162. ISBN 8495694859. נבדק ב-10 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  40. ^ Hammond, Margo (1 בנובמבר 1992). "The Madonna phenomenon". Tampa Bay Times. אורכב מ-המקור ב-7 במאי 2022. נבדק ב-7 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Guilbert, Georges Claude (2015) [1st pub. 2002]. "1". Madonna as Postmodern Myth. McFarland & Company. pp. 2, 83. ISBN 978-0786480715. נבדק ב-31 במרץ 2021. {{cite book}}: (עזרה)
  42. ^ 1 2 3 "Aug 16, 1958 CE: Happy Birthday, Madonna". National Geographic Society. אורכב מ-המקור ב-13 ביוני 2020. נבדק ב-6 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Hawkins, Stan (1 בינואר 1997). "'I'll Never Be an Angel': Stories of Deception in Madonna's Music". University of Leeds. ארכיון מ-18 במרץ 2003. נבדק ב-31 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ 1 2 García, Sergio (9 באוקטובר 2015). "Madonna usa los videoclips para dar mensajes diferentes a los de sus canciones". El Comercio (בספרדית). Spain. אורכב מ-המקור ב-21 באפריל 2020. נבדק ב-7 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ 1 2 3 4 von Lowtzow, Caroline (17 במאי 2010). "Aus der Ursuppe des Trash". Süddeutsche Zeitung (בגרמנית). pp. 1–2. ארכיון מ-26 ביולי 2020. נבדק ב-31 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ Forbes 2005, pp. 75–98
  47. ^ 1 2 3 "Copenhagen University in Denmark offers course on Beyonce, Gender and Race". BBC. 4 בספטמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-19 במאי 2021. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ Eduardo Gutiérrez Segura (פברואר 16, 2012). "Su majestad camaleónica: Madonna". Quien Magazine (בספרדית). Revista Expansión. אורכב מ-המקור ב-דצמבר 3, 2013. נבדק ב-פברואר 10, 2015.
  49. ^ DeMarco, Laura (30 באוגוסט 2013). "30 years of Madonna". Cleveland. ארכיון מ-26 ביולי 2020. נבדק ב-1 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Leena-Maija, Rossi (15 בינואר 1995). "Saippuassako naisen häpeä? Tutkimukset puolustavat naisen paikkaa viihteen tuottajana ja kuluttajana". Helsingin Sanomat (בפינית). אורכב מ-המקור ב-26 ביולי 2020. נבדק ב-7 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ Vargas, Leonardo (14 ביולי 2019). "Mi propia Madonna" (בספרדית). ADN Cultura. אורכב מ-המקור ב-16 ביוני 2019. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ 1 2 Buckingham, David; Sefton-Green, Julian (2005) [1994]. Teaching Pop: An A-Level Unit. Cultural Studies Goes To School. Taylor & Francis. pp. 61–62. ISBN 1135793743. נבדק ב-10 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  53. ^ "La Universidad de Oviedo inaugura el aula sobre Madonna y la cultura pop contemporánea" (בספרדית). University of Oviedo. 28 בספטמבר 2015. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2021. נבדק ב-7 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ Jeffreys 2005, p. 76
  55. ^ Desmond, Jane (2000). Cvetkovich: White Boots and Combat Boots. Dancing Desires: Choreographing Sexualities on and Off the Stage. University of Wisconsin Press. p. 345. ISBN 0299170500. נבדק ב-7 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  56. ^ 1 2 3 Rutherford, Paul (2007). A World Made Sexy: Freud to Madonna. University of Toronto Press. p. 296. ISBN 9780802094667. נבדק ב-9 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  57. ^ 1 2 3 Ferraro, Thomas J. (2005). Narrative Bibliography. Feeling Italian: The Art of Ethnicity in America. NYU Press. p. 243. ISBN 0814727476 – via Google Books.
  58. ^ EcoDiario (24 ביוני 2018). "'Bitch She's Madonna', el primer estudio cultural en español sobre la reina del pop". El Economista (בספרדית). Spain. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2018. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ Ratti, Manav (2020). "The Icon and the Text: American Book History and the Construction of the World's Largest-Grossing Illustrated Book, Madonna's Sex (1992)". Journal of American Studies. Cambridge University Press. 54 (1): 184–211. doi:10.1017/S0021875818001391. אורכב מ-המקור ב-30 באפריל 2020. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  60. ^ Allen, Henry (1 בנובמבר 1992). "THE OTHER MADONNA BOOK". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-2 ביוני 2020. נבדק ב-1 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ 1 2 Galán, Lola (24 באוקטובר 1992). "'Sex' prohibitivoç". El País (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2015. נבדק ב-8 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ^ 1 2 Stewart, Abigail J.; Franz, Carol E. (1994). Women Creating Lives: Identities, Resilience, And Resistance. Avalon Publishing. pp. 154–155. ISBN 0813318734. נבדק ב-4 בפברואר 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  63. ^ Freccero, Carla (1992). "Our Lady of MTV: Madonna's "Like a Prayer"". Feminism and Postmodernism. Duke University Press. 19 (2): 163–183. doi:10.2307/303538. JSTOR 303538. נבדק ב-9 במרץ 2022 – via Jstor. {{cite journal}}: (עזרה)
  64. ^ "Madonna Rocks the Land"
  65. ^ 1 2 "PSU profs justify Madonna in book". Pennsylvania State University (PSU). 8 בדצמבר 1992. אורכב מ-המקור ב-26 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ Schulze, Laurie (1999). University of Texas Press (ed.). "Not an Immaculate Reception: ideology, The Madonna Connection, and academic wannabes". The Velvet Light Trap. University of Texas at Austin: 37. אורכב מ-המקור ב-9 במרץ 2022. נבדק ב-9 במרץ 2022 – via Gale. {{cite journal}}: (עזרה)
  67. ^ Miklitsch, Robert (1998). The Case of Madonna Studies. pp. 5–14, 99–138. ISBN 0791435393 – via Google Books.
  68. ^ Banner-Haley, Charles T. (2010). The Fruits of Integration: Black Middle-Class Ideology and Culture, 1960-1990. University Press of Mississippi. p. 213. ISBN 978-1617031137. נבדק ב-9 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  69. ^ "Music and Related Disciplines". RILM Abstracts of Music Literature. Répertoire International de Littérature Musicale. 31: 1195. 1997. נבדק ב-7 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite journal}}: (עזרה)
  70. ^ "Madonna even controversial for scholars". Moscow-Pullman Daily News: 8. 17 בינואר 1991. ISSN 1061-8597. נבדק ב-7 במרץ 2015. {{cite journal}}: (עזרה)
  71. ^ Goshgarian 1993, p. 226
  72. ^ Negrón-Muntaner 2004, p. 145
  73. ^ Merck, Mandy (2018) [1st pub. 1993]. Introduction. Perversions: Deviant Readings by Mandy Merck. Routledge. ISBN 978-1135200282. נבדק ב-9 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  74. ^ 1 2 Paglia, Camille (2011). Vamps & Tramps: New Essays. Knopf Doubleday Publishing Group. p. 372. ISBN 978-0307765567. נבדק ב-12 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  75. ^ 1 2 Schwichtenberg, Ramona Liera; Pribram, Deidre; Tetzlaff, Dave; Scott, Ron (1993). The Madonna connection: representational politics, subcultural identities, and cultural theory. Taylor & Francis. pp. 1–5, 153, 322. ISBN 081331397X. נבדק ב-8 במרץ 2022 – via Archive.org. {{cite book}}: (עזרה)
  76. ^ "Are some degree courses a joke?". BBC. 22 באוגוסט 2000. אורכב מ-המקור ב-17 באוקטובר 2002. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ Lieberman, Mark (19 ביולי 2017). "What Does Madonna Have to Do With French?". Inside Higher Ed. אורכב מ-המקור ב-22 בנובמבר 2017. נבדק ב-9 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ Cultural studies. Oxford University Press. 1998. p. 62. ISBN 0195538188. נבדק ב-8 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  79. ^ "The Madonna Thesis Is Madonna Just A Well-toned Rock Star, Or Is She Affecting Your View of the World? Graduate Student Chip Wells Thinks His Master's Thesis Holds The Answer"
  80. ^ Hardy, Quentin (24 באפריל 1997). "A Number of College Scholars Race to Study Caucasian Ways". The Wall Street Journal. אורכב מ-המקור ב-27 באפריל 2020. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ "THE EARLY GREEKS VS. MADONNA?". Deseret News. 16 באפריל 1991. אורכב מ-המקור ב-26 ביולי 2020. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ Grant, Robert M. (2008). "case one: Madonna" (PDF). Wiley-Blackwell. ארכיון (PDF) מ-3 ביוני 2019. נבדק ב-1 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  83. ^ Brown, Ethan (25 בספטמבר 2000). "Dance Fevered". New York. אורכב מ-המקור ב-8 במרץ 2007. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ McGuigan, Jim; Muñoz, Pere (2006). Autonomous University of Barcelona (ed.). "El populismo cultural revisitado". Guaraguao (בספרדית). Centro de Estudios y Cooperación para América Latina (CECAL). 10 (22): 49. JSTOR 25596497 – via Jstor. Debe decirse que en los estudios culturales el caso de Madonna ha sido tan excesivamente trabajado que se ha llegado al tedio, como ocurrió en las antiguas escuelas con el problema histórico sobre las causas de la Primera Guerra
  85. ^ Kellner, Douglas (2003). The Madonna contradiction machine. p. 292. ISBN 1134845707.
  86. ^ Defending Critical Studies of Whiteness but Not Whiteness Studies. New Black Renaissance: The Souls Anthology of Critical African-American Studies. Routledge. 2015. p. 218. ISBN 978-1317255512. נבדק ב-8 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  87. ^ Roediger 2010, p. 307
  88. ^ 1 2 Bérubé, Michael (29 בספטמבר 2009). "What's the Matter With Cultural Studies?". The Chronicle of Higher Education. אורכב מ-המקור ב-30 באפריל 2020. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ Keller, Julia (16 בספטמבר 2002). "Cultural studies: A stab at reality or slap at education?". Chicago Tribune. אורכב מ-המקור ב-8 ביוני 2020. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  90. ^ Sefton-Green, Julian; Sinker, Rebecca (2005) [1st pub. 2000]. Evaluation and postmodernity. Evaluating Creativity: Making and Learning by Young People. Routledge. ISBN 1134739095. נבדק ב-15 במרץ 2022 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  91. ^ "Madonna, Mother of Self-Mythology How Madge's ever-evolving persona changed the way fans, scholars, and haters think about pop culture"
  92. ^ Maria, Wikse (2006). Introduction: Material Girls and Material Words. Materialisations of a Woman Writer: Investigating Janet Frame's Biographical Legend. Peter Lang. p. 9. ISBN 3039107054 – via Google Books.
  93. ^ Santana, Richard W.; Erickson, Gregory (2008). Religion and Popular Culture: Rescripting the Sacred. McFarland & Company. p. 76. ISBN 978-0786435531 – via Google Books.
  94. ^ Kooijman, Jaap (2017). "Why I too write about Beyoncé". Celebrity Studies. Taylor & Francis. 10 (3): 432–435. doi:10.1080/19392397.2019.1630158.
  95. ^ Brockes, Emma (14 בינואר 2003). "Taking the mick". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-10 בספטמבר 2014. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  96. ^ "Book Excerpt: 'Madonna' by Andrew Morton". ABC News. 6 בנובמבר 2001. pp. 1–4. נבדק ב-4 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  97. ^ Häger, Andreas (1 בינואר 1996). "Like a Prophet - On Christian Interpretations of a Madonna Video; Academic studies". Scripta Instituti Donneriani Aboensis. 16: 158. doi:10.30674/scripta.67227. נבדק ב-27 בפברואר 2022 – via ResearchGate. {{cite journal}}: (עזרה)
  98. ^ Schwichtenberg, Ramona Liera; Pribram, Deidre; Tetzlaff, Dave; Scott, Ron (1993). The Madonna connection: representational politics, subcultural identities, and cultural theory. Taylor & Francis. pp. 1–5, 153, 322. ISBN 081331397X.
  99. ^ Aldrich, Robert; Wotherspoon, Garry (2020). M; Madonna. Who's Who in Contemporary Gay and Lesbian History: From World War II to the Present Day. Routledge. ISBN 978-1000150285 – via Google Books.
  100. ^ Church Gibson 2013, p. 155
  101. ^ Fry, Naomi (3 במרץ 2016). "'Madonnaland,' by Alina Simone". T: The New York Times Style Magazine. אורכב מ-המקור ב-3 במאי 2016. נבדק ב-27 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)


מדונה
אלבומים • שירים (סינגלים • לא פורסמו) • קונצטרים • וידאו • סרטים • ספרים • מותגי אופנה • פרסים • הישגים • השפעה תרבותית
אלבומי אולפן Madonna • Like a Virgin • True Blue • Like a Prayer • Erotica • Bedtime Stories • Ray of Light • Music • American Life • Confessions on a Dance Floor • Hard Candy • MDNA • Rebel Heart • Madame X
פסקולים Who's That Girl • I'm Breathless • Evita
אלבומי הופעה I'm Going to Tell You a Secret • The Confessions Tour • Sticky & Sweet Tour • MDNA World Tour • Rebel Heart Tour • Madame X: Music from the Theater Xperience
אלבומי אוסף You Can Dance • The Immaculate Collection • Something to Remember • GHV2 • Remixed & Revisited • Celebration • Finally Enough Love: 50 Number Ones
מהדורות מוגבלות Like a Virgin & Other Big Hits! • The Complete Studio Albums (1983–2008)
הוצאות וידאו Madonna • Madonna Live: The Virgin Tour • Ciao Italia: Live from Italy • The Immaculate Collection • Blond Ambition World Tour Live • Madonna: Truth or Dare • The Girlie Show: Live Down Under • The Video Collection 93:99 • Drowned World Tour 2001 • I'm Going to Tell You a Secret • The Confessions Tour • Celebration: The Video Collection • Sticky & Sweet Tour • MDNA World Tour • Rebel Heart Tour
קונצרטים וסיבובי הופעות The Virgin Tour • Who's That Girl World Tour • Blond Ambition World Tour • The Girlie Show • Drowned World Tour • Re-Invention World Tour • Confessions Tour • Sticky & Sweet Tour • The MDNA Tour (מחלוקות) • Rebel Heart Tour • Madonna: Tears of a Clown • Madame X Tour • The Celebration Tour
סרטים שביימה "טינופת וחוכמה" • "וואליס ואדוארד" • "סיקרט-פרוג'קט-רבולושן" • "דרור קטן"
סרטים תיעודיים "במיטה עם מדונה" • "אני הולכת לספר לכם סוד" • "אפריקה: אנושיות במבחן" • "מאדאם X"
טלוויזיה הריאיון של מדונה ב"לייט שואו עם דייוויד לטרמן" • מופע המחצית של סופרבול XLVI
ספרים "סקס" • "השושנים האנגליות" • "התפוחים של מר פיבודי" • "יקוב ושבעת הגנבים" • "הרפתקאותיו של עבדי" • "ימבה כסף"
חברות ומותגים מאבריק • עמותת קרן אור • להעלות את מלאווי • הרד קנדי פיטנס • אמת או חובה מאת מדונה
עבודות על מדונה גרסאות כיסוי • אלבומי מחווה (Madonna ‏• Through the Wilderness •‏ Glee: The Music, The Power of Madonna) • "פאנל של מומחים" • "Like a Surgeon" • "מדוזה: העז להיות ישר" • "מדונה: התמימות אבדה" • "If Madonna Calls" • "מדונה: ביוגרפיה אינטימית" • "מדונה" • "Do It with Madonna" ‏• "She's Madonna" • "מדונה: כמו אייקון" • "החיים עם אחותי מדונה" • "כוחה של מדונה" • "סטרייק א פוז" • "מדונהלנד" • "הולידייס"
השפעה ומורשת לימודים (ביבליוגרפיה • מאמרים מלומדים) • עסקים • אמנויות עכשוויות • אכיניסקוס מדונה • פאנדום • אופנה • פמיניזם • כגיי אייקון • חקיינות • מדונה (כינוי) • מדונה וונאבי • תקשורת • פילנתרופיה • המחלוקת ברדיו 1 • דת • מיניות
ערכים קשורים ברקפסט קלאב • כריסטופר צ'יקוני • לורדס ליאון • מדונה (שם) • שון פן • Pre-Madonna • גאי ריצ'י
מדונה – שירים
Madonna "Everybody" • "Burning Up" / "Physical Attraction" • "Holiday" • "Lucky Star" • "Borderline"
Like a Virgin "Like a Virgin" • "Material Girl" • "Angel" • "Into the Groove" • "Dress You Up"
True Blue "Live to Tell" • "Papa Don't Preach" • "True Blue" • "Open Your Heart" • "La Isla Bonita"
Who's That Girl "Who's That Girl" • "Causing a Commotion" • "The Look of Love"
Like a Prayer "Like a Prayer" (Music Video) • "Express Yourself" • "Cherish" • "Oh Father" • "Dear Jessie" • "Keep It Together"
I'm Breathless "Vogue" • "Hanky Panky" • "Sooner or Later"
The Immaculate Collection "Justify My Love" • "Rescue Me" • "Holiday"
Erotica "Erotica" • "Deeper and Deeper" • "Bad Girl" • "Fever" • "Rain" • "Bye Bye Baby"
Bedtime Stories "Secret" • "Take a Bow" • "Bedtime Story" • "Human Nature"
Something to Remember "I Want You" • "This Used to Be My Playground" • "You'll See" • "One More Chance" • "Love Don't Live Here Anymore"
Evita "You Must Love Me" • "Don't Cry for Me Argentina" • "Another Suitcase in Another Hall"
Ray of Light "Frozen" (Music Video) • "Ray of Light" • "Drowned World/Substitute for Love" • "The Power of Good-Bye" / "Little Star" • "Nothing Really Matters" • "Sky Fits Heaven"
Music "Music" • "Don't Tell Me" • "What It Feels Like for a Girl" • "Impressive Instant"
American Life "American Life" • "Hollywood" • "Nothing Fails" • "Love Profusion" • "Nobody Knows Me"
Confessions on a Dance Floor "Hung Up" • "Sorry" • "Get Together" • "Jump" • "Forbidden Love"
Hard Candy "4 Minutes" • "Give It 2 Me" • "Miles Away"
Celebration "Celebration" • "Revolver"
MDNA "Give Me All Your Luvin'" • "Girl Gone Wild" • "Masterpiece" • "Turn Up the Radio" • "Gang Bang" • "Superstar"
Rebel Heart "Living for Love" • "Devil Pray" • "Ghosttown" • "Unapologetic Bitch" • "Illuminati" • "Bitch I'm Madonna" • "Hold Tight" • "Joan of Arc" • "Iconic" • "Holy Water"
Madame X "Medellín" • "I Rise" • "Crave" • "Future" • "Dark Ballet" • "God Control" • "I Don't Search I Find"
שירים אחרים "Crazy for You" • "Gambler" • "Santa Baby" • "Spotlight" • "The Beast Within" • "I'll Remember" • "Beautiful Stranger" • "American Pie" • "Time Stood Still" • "Die Another Day" • "Me Against the Music" • "Hey You" • "Champagne Rosé" • "Soltera" • "Levitating (The Blessed Madonna Remix)" • "Frozen" (Remixes) • "Break My Soul" (The Queens Remix) • "Back That Up to the Beat" • "Popular" • "Vulgar"