יורם קניוק

יורם קניוק

לידה	2 במאי 1930 תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י)
פטירה	8 ביוני 2013 (בגיל 83) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל, ארצות הברית
שם עט	יוסף שרארה, רויטל בק
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
שפות היצירה	עברית, אנגלית
תקופת הפעילות	1947–2013 (כ־66 שנים)
צאצאים	איה קניוק
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1999) פרס ברנר (1987) יקיר העיר תל אביב-יפו (2008) פרס קוגל (2008) פרס נשיא המדינה לספרות (1998) פרס ספיר (2010) פרס זאב לספרות ילדים ונוער (1980) קצין מסדר האמנויות והספרות (2012) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב

שלט רחוב יורם קניוק בתל אביב

יורם קַנְיוּק (2 במאי 1930 – 8 ביוני 2013) היה סופר, צייר, עיתונאי, תסריטאי ופובליציסט ישראלי.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

קניוק נולד, גדל והתחנך בתל אביב בימים שלפני קום המדינה. משפחתו התגוררה בקריית מאיר^[1] ולאחר מכן ברחוב בן יהודה^[2]. אביו, משה קניוק, יליד טרנופול שבגליציה, עלה לארץ מברלין והיה למזכירו האישי של מאיר דיזנגוף ומנהלו האדמיניסטרטיבי הראשון של מוזיאון תל אביב לאמנות בשנים 1932–1948 ו-1950–1962. למד בבית הספר היסודי לדוגמה ולאחר מכן בתיכון חדש. היה חבר בתנועת הנוער המחנות העולים.

מלחמת העצמאות

בנובמבר 1947, בגיל 17 וחצי, פרש מלימודיו בתיכון, הצטרף לשורות הפלמ"ח^[3] והתאמן עם הפלוגה הימית (הפלי"ם) בקיסריה. במלחמת העצמאות השתתף במספר קרבות. בקרב נבי סמואל השתתף כחייל בפלוגה ד' של הגדוד הרביעי - "הפורצים" של חטיבת הראל, בפיקודו של יוסף טבנקין, לא בהתקפה על הכפר עצמו אלא בכוח של משוריינים שנשלח כתגבורת. באזור גבעת הרדאר נפגעו המשוריינים והתהפכו בשולי הדרך והלוחמים נפצעו, מפקד פלוגה ד', מיכה פרי עזב את המקום במטרה להזעיק עזרה, אך קניוק וחבריו חשו שהוא מילט את עצמו והפקיר אותם^[א]. הוא תיאר אירוע זה בסיפורו "עיטים" ובספרו "תש"ח". שבוע מאוחר יותר השתתף בקרב על מנזר סן סימון ונפצע תוך כדי לחימה בהר ציון. לאחר שהחלים מפציעתו השתתף בהפלגה של אוניית המעפילים לשעבר פאן יורק, שהשיטה ניצולי שואה מאירופה לישראל.

לאחר המלחמה

קניוק למד ציור בבצלאל. בעידודו של מרדכי ארדון המשיך לימודיו במשך כשנה בפריז. לאחר מכן היה ימאי על אונייה בה הפליג לקנדה ואחר כך לניו יורק. הוא שהה כעשר שנים בארצות הברית, שם עסק באמנות ובעבודות מזדמנות. היו לו הרפתקאות רבות - השתתף בחיפושי זהב במקסיקו, חיפש יהלומים בגואטמלה וביקר בבתי הקזינו של לאס וגאס. פקד את הבוהמה הניו יורקית בחברתם של צ'ארלי פארקר, מרלון ברנדו, ג'יימס דין, בילי הולידיי ואחרים. היה לו קשר רומנטי במשך מספר שנים עם הרקדנית לי בקר. החליט לבסוף להתמסר לכתיבה. בשנת 1958 הכיר את מירנדה, בת למשפחה אריסטוקרטית אמריקאית-נוצרית, ושב עמה לישראל. לזוג נולדו שתי בנות, אחת מהן איה, פרסמה את הרומן הראשון שלה בשם "ממלכת האי רצון" בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2017^[4]. בשנת 1968 הכיר את יונה וולך וגם איתה קיים קשר רומנטי^[5]. ב-1980, לאחר שהתגורר כעשור בשכונת מורשה ברמת השרון, חזר לגור בתל אביב.

ב-1969 השתתף בכתיבת התסריט לסרט "לפני מחר" של הבמאית אלידע גרא.

ב-1981 הוצב במקום ה-15 ברשימת רצ בבחירות לכנסת העשירית. ב-1996 הוצב במקום ה-115 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת הארבע עשרה.

בחודש מאי 2011 ביקש קניוק לשנות את סעיף הדת ברישום שלו במנהל האוכלוסין מ"יהודי" ל"חסר דת", לאחר שנכדו נרשם ככזה^[6], וב-27 בספטמבר של אותה השנה קבע בית המשפט (סגן הנשיא, השופט גדעון גינת מבית המשפט המחוזי בתל אביב) שיש לקבל את בקשתו^[7].

ב-8 ביוני 2013 נפטר קניוק בבית החולים איכילוב מסרטן. הוא תרם את גופתו למדע.

בשנת 2021 נקרא רחוב על שמו בתל אביב.

פעילותו הספרותית

על אף שמבחינת גילו שייך קניוק לדור הפלמ"ח, הרי שמבחינה ספרותית נהוג לזהותו עם ספרות דור המדינה שראשיתה בשנות ה-60 של המאה ה-20, השנים שבהן החלה יצירתו לפרוח. ספריו על-פי רוב כתובים בטכניקה של זרם התודעה. לעיתים קרובות כתיבתו נעה בין הממשי להזוי, בין המיתוס לבין החוויה. לצד זאת, ניתן לזהות בכתיבתו ערבוב מתמיד בין רומנים בדיוניים ובין כתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית.

בראשית דרכו הספרותית פרסם קניוק סיפורים קצרים, וב-1963 הוציא את ספרו הראשון בעברית, קובץ הסיפורים "היורד למעלה" (ספר זה פורסם עוד קודם לכן באנגלית). בין ספריו הנודעים:

• "חימו מלך ירושלים" (1965), סיפור אהבה בלתי אפשרי בין אחות רחמנייה וגבר פצוע אנושות, על רקע ימי המצור על ירושלים בעת מלחמת העצמאות. הספר עובד לסרט ב-1986 בבימויו של עמוס גוטמן ובכיכובם של אלונה קמחי ודב נבון.
• "אדם בן כלב" (1968), שבו תיאר דמויות של ניצולי השואה בבית חולים לחולי נפש. בשנת 2009 עובד הספר לסרט, בבימויו של פול שרדר^[ב][ג].
• "סוסעץ" (1974), רומן שבו הוא משחזר את תל אביב של שנות ילדותו. הספר עובד לסרט ב-1978 בכיכובו של שמוליק קראוס ובבימויו של יקי יושע.
• באפוס "היהודי האחרון" (1982) מיזג קניוק את נושא השואה עם מיתוס ההתיישבות היהודית ומוטיבים ממלחמות ישראל. פרקים מתוך הספר עובדו לסרט בשם "העיט", גם הוא בבימויו של יקי יושע.
• בשנת 2004 יצא לאור ספרו "הברלינאי האחרון". בספר, קניוק כינס את רשמי מסעותיו הרבים בגרמניה.
• בשנת 2010 יצא לאור ספרו "תש"ח", העוסק בחוויותיו כחייל הפלמ"ח במלחמת העצמאות; הספר זיכה את קניוק בפרס ספיר ועובד למחזה שמועלה בתיאטרון חיפה החל מאביב 2011^[8], בבימוי ובעיבוד של נויה לנצט.

את כתיבתו של קניוק ניתן לחלק לשלוש סוגות עיקריות: רומנים בדיוניים ארוכים, נובלות וסיפורים קצרים, וכתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית. עם זאת, אין החלוקה ברורה, בעיקר בגלל סגנון כתיבתו של קניוק ששובר בהתמדה את ההבחנה בין דמיון ומציאות.

בנוסף, עסק גם בתרגום ותרגם למשל את המחזמר המלך ואני, ביחד עם נעמי שמר, שעלה בישראל בהפקת גיורא גודיק בשנת 1966.

ספריו של קניוק, שזכו בפרסי ספרות רבים, תורגמו לעשרים שפות. בעבר עסק קניוק גם בכתיבת מאמרים פובליציסטיים.

ארכיונו האישי של יורם קניוק מופקד במכון גנזים^[9]

אותות ופרסים

• פרס ברנר
• פרס נשיא המדינה לספרות, 1998
• פרס ביאליק, 1999
• יקיר העיר תל אביב, 2008
• פרס קוגל על מפעל חיים מעיריית חולון, 2008^[10]
• פרס קרן צרפת ישראל^[11]
• תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב^[12]
• פרס ספיר, 2011^[13] (על ספרו "תש"ח")
• קצין מסדר האמנויות והספרות של צרפת, 2012^[14]

ספריו

יורם קניוק, 2010

כללי

• "היורד למעלה" (רומן) - שוקן, 1963
• "חימו מלך ירושלים" (רומן) - עם עובד, 1965
• "אדם בן כלב" (רומן) - עמיקם, 1968. סדרת "עם הספר", ידיעות ספרים, 2010
• "מות העייר" (קובץ סיפורים) - מסדה, 1973
• "סוסעץ" (רומן) - ספרית פועלים, 1973
• "עפר ותשוקה" (קובץ רשימות עיתונאיות בעלות צביון סיפורי) - ספרית פועלים, 1975
• "הסיפור על דודה שלומציון הגדולה" (רומן) - הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976
• "לילה על החוף עם טרנזיסטור" - הקיבוץ המאוחד, 1979
• "הגנב הנדיב" (רומן) - ספרית פועלים, 1980. הוצאת משכל, 2004
• "היהודי האחרון" (רומן) - ספרית פועלים, 1982. ידיעות ספרים, 2009
• "כמו סיפורים" (קובץ סיפורים) - כנרת, 1983
• "ערבי טוב" (רומן, נתפרסם תחת שם העט יוסף שרארה) - כנרת, 1983. ידיעות ספרים, 2010
• "ארבעה סיפורים ושיר" - הקיבוץ המאוחד, 1985
• "סיפורי סוף שבוע" (קובץ סיפורים) - ספרית מעריב, 1986
• "בתו" (רומן) - ספרית מעריב, 1987
• "אהבת דוד" (רומן) - הקיבוץ המאוחד, 1990
• "פוסט-מורטם" (רומן) - הקיבוץ המאוחד/ידיעות אחרונות/ספרי חמד, 1992
• "טייגרהיל" (רומן) - הקיבוץ המאוחד/סימן קריאה, 1995
• "עוד סיפור אהבה" - הקיבוץ המאוחד/ידיעות אחרונות, 1996
• "נבלות – הסיפור האמיתי" - הוצאת תג, 1997
• "אקסודוס: אודיסיאה של מפקד" (רומן תיעודי-היסטורי) - הקיבוץ המאוחד/דניאלה דינור, 1999
• "המלכה ואני" (רומן) - הקיבוץ המאוחד/ספרית פועלים, 2001
• "חיים על נייר זכוכית" (רומן) - הוצאת משכל (ידיעות ספרים), 2003
• "הברלינאי האחרון" - ידיעות אחרונות, 2004
• "הנעדרת מנחל צין" - ידיעות אחרונות, 2005
• "עיטים ונבלות" - ידיעות אחרונות, 2006
• "על החיים ועל המוות" - ידיעות אחרונות, 2007
• "קסם על ים כנרת" - ידיעות ספרים, 2008 (במקור ראה אור בשנת 1994 תחת שם העט רויטל בק)
• "תש"ח" - הוצאת משכל (ידיעות ספרים), 2010
• "האיש והאקסודוס" - דניאלה די-נור מוציאים לאור, 2011; הוצאה מחודשת: הוצאת ידיעות ספרים, 2013
• "בא בימים" - הוצאת ידיעות ספרים, 2013
• "פייר" - (מאיירת: קרן לי ונדריגר), הוצאת ידיעות ספרים, 2013
• "מלאכים" - הוצאת ידיעות ספרים, 2014
• "סבון: רומן בשני חלקים" (ערכה והביאה לדפוס: עדיה מנדלסון-מעוז), ראשון לציון, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2018.

ספרי ילדים ונוער

• "הבית בו מתים הג'וקים בשיבה טובה" (ילדים) - ספרית פועלים, 1976 (זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער); משכל, 2005
• "וסרמן" (נוער) - הקיבוץ המאוחד, 1988
• "איוב, חלוק-נחל והפיל" (ילדים) - הקיבוץ המאוחד, 1993

תרגומים

• אוקאקורה קאקוזו, ספר התה (תרגום: יורם קניוק), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996.

מאמרים

• שפות נכחדות, באתר הארץ, 3 באפריל 2010

תסריט

• לפני מחר (1969)

עיבוד לטלוויזיה

• נבלות (2010)

לקריאה נוספת

• נורית גוברין, "'עיט ואלהים יחדיו'. המקרא כנושא לספרות". בתוך: 'ספר מיכאל. בין הזמן הזה לימים ההם', עורך: אבי שגיא, הוצאת רכס והוצאת כתר, תשס"ז/2007, עמ' 31 - 51 (על סיפורו: "עיטים" ועל ספרו: 'עיטים ונבלות')
• יורם קניוק, "הסיפורים שנהיו לסיפור חיי", בתוך רות קרטון-בלום (עורכת), מאין נחלתי את שירי - סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 65–74
• יצחק מלר, לטבול את העט בפצע, טראומה ופוסט-טראומה בסיפורת של יורם קניוק, רסלינג, 2022

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יורם קניוק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יורם קניוק

• כתבי יורם קניוק בפרויקט בן-יהודה
• הבלוג של יורם קניוק
• רשימת הפרסומים של יורם קניוק, בקטלוג הספרייה הלאומית
• יורם קניוק, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• יורם קניוק, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• יורם קניוק, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• יורם קניוק, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• מיטל רגב, ליאור לביד ואורן קלמן, ‏ריאיון עם מר יורם קניוק, ישראלים ‏4, סתיו 2012, עמ' 5–43
• ורד לי, אלכס ליבק, יורם קניוק, סופר, תל אביב, באתר הארץ, 18 בפברואר 2008
• רונה קופרבוים, משחקים במחבואים, באתר ynet, 3 באוגוסט 2008
• היהדות ואני, יורם קניוק והיהדות, באתר ynet, 15 ביולי 2009
• מיה סלע, עכבר העיר אונליין, יורם קניוק: מלחמות היהודי האחרון, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2009
• כרמית ספיר ויץ, בין השורות: בצרפת מתלהבים מיורם קניוק המתורגם, באתר nrg‏, 10 באוקטובר 2009
• כותב אליכם, חוגגים 80 לקניוק, באתר ynet, 6 בנובמבר 2009
• שהרה בלאו, ‏אוהב שקוראים לי מניאק, "כביש ארבעים", גיליון 105, מאי 2010

• אריק גלסנר, על "ערבי טוב", של יורם קניוק, הוצאת "ידיעות אחרונות", ביקורות ספרות - מעריב, 10 בדצמבר 2010
• כתבות ומאמרים על יורם קניוק בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית
• יורם קניוק, באתר הפלמ"ח
• מיה סלע, "יורם קניוק, האם האמנת שחרף עמדותיך יוענק לך פרס ספיר על ספרך 'תש"ח'?", באתר הארץ, 25 במרץ 2011
• יורם קניוק, באתר "עברית"
• יובל בן-עמי, ‏יורם קניוק למדד המותגים: הסיפור על ה'ישראליות' - כישלון, באתר גלובס, 21 ביולי 2011
• שרי מקובר-בליקוב, יורם קניוק: להמשיך לחיות לא מעניין אותי, באתר nrg‏, 21 ביולי 2012
• תומר גניהר, המפגש היצירתי המפתיע בין יורם קניוק לאיריס נשר, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2012
• ריאיון רדיו של יצחק לבני עם יורם קניוק עם צאת ספרו בא בימים, 'בין שישי לשבת', רשת ב', 15 בפברואר 2013
• חגית גרוסמן, שיחה עם הסופר יורם קניוק, 3 במרץ 2013
• יאיר נתיב, ‏יורם קניוק ז"ל: "בלקסיקון שלי אין אלוהים", באתר ‏מאקו‏, 18 באפריל 2013
• יורם קניוק מופיע בתוכניות "חוצה ישראל" ו"שבעים פנים", באתר הטלוויזיה החינוכית
• על קניוק הצייר במחסן של גדעון עפרת
• מידע לאספנים אודות יורם קניוק, באתר עסקי אמנות
• זיוה שמיר, למציאות יש דמיון עשיר - על תרצה אתר,נתן אלתרמן ויורם קניוק, לרגל עשור למותו. אתר מב"ע, 8 ביוני 2023
• יורם קניוק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• יורם קניוק, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• יורם קניוק, באתר Metacritic (באנגלית)
• יורם קניוק, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• יורם קניוק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• יורם קניוק, באתר Discogs (באנגלית)
• יורם קניוק, דף שער בספרייה הלאומית
• יורם קניוק, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• יורם קניוק, בארכיון הבימה

מכּתביו:

• רשימת המאמרים של יורם קניוק, באתר ynet
• קסם על ים כנרת - קטע מספרו של יורם קניוק, באתר nrg‏, 11 באוגוסט 2008
• יורם קניוק, התל אביבי הראשון, באתר הארץ, 8 באפריל 2009
• יורם קניוק, ‏סיפור לחג מאת יורם קניוק, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2009
• הפרק ראשון בספרו "תש"ח", אתר הוצאת ידיעות ספרים.
• יורם קניוק, אמנות זה עבודה, באתר הארץ, 15 במאי 2012

על יצירתו:

• גיטה אבינור, "המלך גוסס" (על "חימו מלך ירושלים"), השקף אחורה בעצב: מאמרים בביקורת הספרות העברית, 1974
• גדעון לוי, "אני מביט ביורם קניוק ומנסה להבין מי ולמה", באתר הארץ, 26 בספטמבר 2007 - על "על החיים ועל המוות"
• דורון קורן, תרדֶמֶת חיה מאוד, באתר ynet, 11 בספטמבר 2007 - על "על החיים ועל המוות"
• שירה סתיו, שרון סטון של המזרח התיכון, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2008 - על "קסם על ים כנרת"
• עמרי הרצוג, תולדות היהודים - גרסת יורם קניוק, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2009 - על "היהודי האחרון"
• רן יגיל, היהודי מספר אחת, באתר nrg‏, 25 בספטמבר 2009 - על "היהודי האחרון"
• גיורא לשם, כתב החידה של "היהודי האחרון" (אורכב 09.02.2010 בארכיון Wayback Machine), באתר "רשימות", 4.2.2010
• מוטי גולני, "תש"ח" מאת יורם קניוק, פוגת המוות, באתר הארץ, 7 ביולי 2010
• רן יגיל, פוסט מורטם: על "תש"ח" של יורם קניוק, באתר nrg‏, 23 במאי 2010
• עמיחי שלו, אל תקראו לו יורם, על הספר "תש"ח", באתר ynet, 25 באפריל 2010
• אלחנן ניר, כן, גם הקימו מדינה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 31 במרץ 2011
• סימונה באט, "בא בימים": קניוק מפרק את הציונות והאמנות, באתר ynet, 10 בינואר 2013
• דוד רוזנטל‏, יורם קניוק (שוב) נפרד מהחיים בספר "בא בימים", באתר וואלה, 17 בפברואר 2013
• שהרה בלאו, יורם קניוק: אני לא מפחד למות, באתר ynet, 10 ביוני 2013
• עמיחי שלו, שלח לי מלאך: הרומן האחרון של קניוק, באתר ynet, 18 בפברואר 2014
• עמרי הרצוג, החיפוש של יורם קניוק אחר מלאכים בשמי תל אביב, באתר הארץ, 28 בפברואר 2014
• חנה סוקר-שווגר, ‏התפרקות מכונת הייצור הילידי: קריאה אנטי-אדיפלית ביצירת יורם קניוק, אות 1, סתיו 2010
• דויד פרץ, על ספרו של יורם קניוק - תש"ח, באתר "תרבות•il"

בעקבות מותו:

• יובל בן עמי‏, נפרדים מהסופר יורם קניוק 1930-2013, באתר וואלה, 8 ביוני 2013
• אריאנה מלמד, יורם קניוק: לכתוב את הקרב, לתקן את העולם, באתר ynet, 9 ביוני 2013
• "המוסף לספרות" ברשת א' בתוכנית מיוחדת לזכרו, 14 ביוני 2013
• "על החיים ועל המוות: תחנות בחייו של יורם קניוק", תוכנית מיוחדת בגלי צה"ל בעריכת ציפי גון-גרוס, עטרה בן-חנן ועידו ליפסקי, 14 ביוני 2013
• ריאיון שערכה רותי קרן עם יורם קניוק בפברואר 2013 ושודר בתוכניתה "מילים שמנסות לגעת" ברשת א' ב-15 ביוני 2013
• אריאל הורוביץ, היהודי האחרון(הקישור אינו פעיל), חברים, עורכים וקולגות סופדים ליורם קניוק, כתבה באתר בית אבי חי
• יורם קניוק - שנתיים למותו, ערב עיון, האוניברסיטה הפתוחה, מאי 2015 | חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4 |

ביאורים

1. פרי, לימים מנכ"ל אגודת דור הפלמ"ח, הועבר מחטיבת הראל לחטיבת הנגב בשל מה שנטען כהפקרת לוחמיו ותפקודו הכושל בקרב גבעת הרדאר, וקודם לתפקיד סמג"ד.
2. לאחרונה פרסם מכון גנזים כתב יד של כושי רימון (ככל הנראה), שכתב לקניוק מכלאו בגרמניה בעקבות קריאת הספר "אדם בן כלב". לעיון בכתב היד בבלוג של מכון גנזים ראו כאן.
3. ברם עוד קודם לכן, קיבל קניוק ביקורת, אך גם שבחים, מאת הסופר עמוס עוז. כך עולה ממכתב שפרסם מכון גנזים בבלוג שלו, ששלח עמוס עוז לעמיתו במרץ 1969. לעיון במכתב בכתב ידו של עוז ראן כאן.

הערות שוליים

1. יורם קניוק, תש"ח, פרק 11, עמ' 102
2. יורם קניוק, תש"ח, פרק 2, עמ' 21
3. יורם קניוק, תש"ח, פרק 1, עמ' 12–13
4. יוני ליבנה, מתחת לעור, באתר "ידיעות אחרונות", 15 בינואר 2018
5. יגאל סרנה, יונה וולך, הוצאת כתר, ירושלים 2009, עמ' 246–249
6. מזל מועלם, הסופר יורם קניוק מבקש בגיל 81 להירשם כ"חסר דת", באתר הארץ, 14 במאי 2011
7. תומר זרחין, ביהמ"ש: יורם קניוק יוכל להירשם כחסר דת, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2011
   ה"פ (ת"א) 25477-05-11 יורם קניוק נ' שר הפנים ואח', ניתן ב-27 בספטמבר 2011
8. ציפי שוחט, "תש"ח" של יורם קניוק יעובד למחזה, באתר הארץ, 4 באפריל 2011
9. קניוק, יורם, מס' בעל הארכיון 628, באתר מכון גנזים ע"ש אשר ברש
10. מרב יודילוביץ', פרס "קוגל" למפעל חיים יוענק ליורם קניוק, באתר ynet, 9 בדצמבר 2008
11. פרס קרן צרפת ישראל ליורם קניוק, באתר ynet, 7 במרץ 2010
12. מיקה תימור, אוניברסיטת תל אביב תעניק ליורם קניוק תואר דוקטור לשם כבוד, באתר הארץ, 12 בינואר 2011
13. כרמית ספיר-ויץ, פרס ספיר לשנת 2011 הוענק לסופר יורם קניוק, באתר nrg‏, 23 במרץ 2011
14. מיה סלע, עיטור צרפתי יוקרתי הוענק ליורם קניוק על ספרו "תש"ח", באתר הארץ, 3 בדצמבר 2012

הקודם: נורית גוברין, אריה סיון, אפרים קישון

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם אהרן אלמוג, נורית זרחי 1999

הבא: חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות

הקודם: הפרס בוטל בשנה זו

פרס ספיר יורם קניוק, "תש"ח" 2010

הבא: חגי ליניק, "דרוש לחשן"